הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה ת"ק 31992-07-18

בפני
כבוד ה רשמת בכירה מיכל בר

תובע

ליאור חברון

נגד

נתבעים

1.שעתל אריה
2.סיגלית שעתל

פסק דין

מונחת לפני תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין. מאחר שהתביעה הוגשה בידי עורך דין, ניתן לנתבעים היתר ייצוג.

1. רקע הדברים וההליכים
התובע, עו"ד ליאור חברון, הגיש ביום 12.7.18 תביעה כספית בסך 31,072 ₪ כנגד הנתבעים, ה"ה אריה וסיגלית שעתל. בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים פנו אל התובע בבקשה לייצוג משפטי בקשר עם תביעה בסך 287,963 ₪ שהוגשה נגדם בסדר דין מקוצר על ידי בנק הפועלים בע"מ ( העתק כתב התביעה צורף כנספח א' לכתב התביעה; העתק מייפוי כוח חתום על ידי הנתבעים צורף כנספח ב' לכתב התביעה). על פי הנטען בכתב התביעה, בין הצדדים נחתם ביום 7.5.17 הסכם שכר טרחה, שבגדרו התחייבו הנתבעים לשלם לתובע סך 10,000 ₪ בגין לימוד התיק ואיסוף חומר לצורך הכנת הגנת הנתבעים וניהול מו"מ לפשרה למול הבנק. נטען, כי בהסכם נקבע כי שכר הטרחה אינו כולל ייצוג בבית המשפט, ועוד נקבע, בסעף 3 להסכם, כך ( הסכם שכר הטרחה צורף כנספח ג' לכתב התביעה):
"בנוסף, ישולם סך של 15% ( במילים: חמש עשרה אחוז) מכל טובת הנאה אשר תצמח למזמין. תשלום זה ישולם, בכל מקרה ובמזומן, אף אם תושג טובת הנאה בהסכם פשרה בכל שלב ניהול ההליכים המשפטיים לרבות בטרם הגשת הליכים משפטיים."

נטען בכתב התביעה, כי מלכתחילה הפרו הנתבעים את הסכם שכר הטרחה ולא שילמו לתובע סך 10,000 ₪ בגין לימוד התיק, וכי רק ביום 12.12.17, לאחר שהתובע התריע בפני הנתבעים כי יתפטר מייצוג ככל ששכר טרחתו לא ישולם, שולם הסכום. נטען, כי בסופו של דבר, לאחר שהתובע הגיש בשם הנתבעים בקשת רשות להתגונן מפני תביעת הבנק ( העתק הבקשה צורף כנספח ה' לכתב התביעה), הושג הסדר למול הבנק, שבגדרו צמחו לנתבעים טובות הנאה בשלושה מישורים: ראשית, סכום החוב הופחת מחוב ( נומינלי) בסך 309,079 ₪ לסך 215,000 ₪; שנית, סך 165,000 ₪ שולם לבנק בפריסה נוחה בריבית מופחתת של 5% במקום ריבית הסכמית של 13.2%; שלישית, הבנק וויתר לנתבעים על כל הוצאותיו המשפטיות ושכ"ט עו"ד, אשר מסתכם, לפי התעריף המינימאלי המומלץ, בסך 15,033 ₪ ( העתק הסדר הפשרה צורף כנספח ו' לכתב התביעה).

נטען, על רקע האמור, כי על הנתבעים לשלם לתובע סך 14,111 ₪ בגין הפחתת החוב; סך 10,192 ₪ בגין הטבת הריביות; סך 2,255 ₪ בגין ויתור הבנק על שכ"ט עו"ד, ובסה"כ סך 26,558 ₪, כאשר בצירוף מע"מ הסכום מסתכם בסך 31,072 ₪.

ביום 4.11.18 נערך לפניי דיון במעמד הצדדים, וזאת מבלי שהוגש כתב הגנה לתיק. במועד הדיון ניתן לנתבעים היתר ייצוג נוכח היות התובע עורך דין. בהתאם, ניתנה לנתבעים שהות לקבלת ייצוג, תוך שנקבע כי הנתבעים יגישו כתב הגנה בתוך 30 ימים, כאשר דיון נקבע ליום 6.1.19.

על שהתרחש ממועד זה ואילך עמדתי בפירוט במסגרת החלטת ביניים שניתנה ביום 22.2.19 ולא ארחיב בעניין זה במסגרת פסק הדין. אציין, בתמצית, כי בסופו של יום התקבל כתב הגנה לתיק רק ביום 19.3.19, כתב תשובה התקבל לתיק ביום 20.3.19 ודיון במעמד הצדדים התקיים ביום 17.4.19.

פסק הדין ניתן לאחר קבלת סיכומי התובע, ומשחלף המועד להגשת סיכומי הנתבעים ואלו לא התקבלו לתיק, חרף אורכות שניתנו.

2. תמצית טענות הצדדים
כאמור, על טענות התובע בכתב התביעה עמדתי לעיל.

הנתבעים טוענים, כי כלל לא התקשרו בהסכם עם התובע בכל הקשור למו"מ למול הבנק. לטענתם, ההתקשרות הייתה למול מר אמנון שוורץ מחברת שגיא חישובי ריבית בע"מ ( להלן: חברת שגיא), אשר הציג את עצמו כבודק חשבונות בנקים ומומחה בפשרות מול גופים בנקאיים. על פי הטענה, האחרון הבהיר, כי את הפן המשפטי יבצע התובע, וכי עלות שכר הטרחה לתובע כלולה בעלות שכר הטרחה המשולמת לחברת שגיא. נטען, כי מלכתחילה דרש מר שוורץ, כשכר טרחה, 15% מכל סכום שיופחת מהתביעה, וכי הנתבעים התנגדו לכך ובהתאם נמחק הסעיף מהסכם שכר הטרחה. על פי הטענה, בשלב מסיים הובהר לנתבעים כי מכיוון שהוגשה נגדם תביעה בסדר דין מקוצר על ידי הבנק, כי אז נדרש טיפול משפטי נפרד שאינו כלול בהסדר הקטנת החוב. או אז, הוסכם כי בכל הקשור לטיפול בבדיקת החוב והקטנת הריביות ייטפל מר שוורץ, ואילו התובע ייטפל בהליך המשפטי.
הנתבעים טוענים עוד, כי הם לא קיבלו לעיונם את הסכם שכר הטרחה, אלא חתמו עליו מידית: הנתבע 1 באותו הרגע והנתבעת 2 מאוחר יותר. נטען, כי סעיף 3 להסכם הטרחה כלל לא נחתם על ידי הנתבעים, לא הובהר להם, אלא הוחבא עמוק בהסכם. על פי הטענה, כל שעמד לנגד עיני הנתבעים הוא סעיף 1 להסכם, בו נקבע שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. הנתבעים שבים וטוענים לעניין זה כי מלכתחילה דרש מר שוורץ 15% מכל סכום שיופחת מהתביעה, וכי הנתבעים התנגדו לכך ובהתאם נמחק הסעיף מהסכם שכר הטרחה. לשיטתם, הדבר מלמד על כך שלא היו ערים לתניה שנקבעה בהסכם נשוא ענייננו.

הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי הסכם הפשרה שנחתם למול הבנק היה שערורייתי ומקפח ופגע בהם אנושות. בכלל זאת נטען, כי במסגרת ההסדר מחלו הנתבעים על זכותם לתבוע את הבנק בגין 10 המחאות שחוללו שלא כדין, הליך שיזמו במסגרת עש"א 62411-01-17. נטען עוד, כי בקשת הרשות להתגונן שהגיש התובע הייתה נטולת ביסוס ולא כללה את הטענה, כי בית משפט השלום בנתניה אסר על הבנק להעמיד יתרת החוב לפירעון, וזאת במסגרת החלטה מיום 22.2.17 בעש"א 62411-01-17, וכי חרף האמור הוגשה התביעה. על פי הטענה, נוכח האמור הוחלף ייצוג בתביעה, ע"י ב"כ הנתבעים בהליך דנן, כאשר האחרון הגיש בקשה לדחייה על הסף ולחילופין למחיקת כותרת ובקשת רשות להתגונן, תוך שבמקביל פעל מר שוורץ למול הבנק והגיע עמו להסדר.

הנתבעים טוענים לבסוף, כי גם אם תתקבל גרסת התובע, לפיה הוא אשר פעל לחתימת הסדר הפשרה למול הבנק ולא חברת שגיא, הרי שהסכום שהופחת מסתכם בסך 72,000 ₪, כאשר לתובע מגיע סך של 15% מהסכום הנ"ל.

במענה לטענות הנתבעים טוען התובע, כי טענת הנתבעים לפיה הסכם הפשרה שנחתם למול הבנק היה שערורייתי ומקפח ופגע בהם אנושות, אינה מחזיקה מים. לעניין זה נטען, כי הנתבעים, באמצעות בא כוחם, מסתירים מבית המשפט כי הערעור נשוא השיקים נמחק עוד ביום 29.6.17, כאשר בקשת הנתבעים לביטול המחיקה נדחתה ביום 3.12.17. היינו, לפני שנחתם הסכם הפשרה עם הבנק. נטען עוד, כי בקשת הרשות להתגונן שהגיש התובע בעבור הנתבעים אכן כללה טענה שלפיה בית משפט השלום בנתניה אסר על הבנק להעמיד יתרת החוב לפירעון, שלא כנטען על ידי הנתבעים.

התובע טוען עוד, כי טענת הנתבעים לפיה סעיף 3 להסכם שכר הטרחה לא נחתם על ידם, וכי הנתבעים כלל לא ידעו על התניה שבסעיף אינה מתיישבת עם לשון הסעיף שהינו ברור, נכתב באותו פונט כייתר הסעיפים כאשר ההסכם כולו מתפרש על פני עמוד אחד בלבד והנתבעים חתומים בתחתית ההסכם. נטען עוד, כי אין כל מקום לקבל טענה לפיה היה על התובע להקריא לנתבעים תוכן הסעיף, וזאת עת המדובר בנתבעים היודעים קרוא וכתוב.

3. דיון והכרעה
כאמור, הנתבעים העלו במסגרת כתב ההגנה שלוש טענות מרכזיות, עליהן עמדתי לעיל.

אקדים מסקנה לניתוח: לא מצאתי ממש באיזה מבין הטענות שהעלו הנתבעים בגדי הליך זה.

להלן אדון בטענות הנתבעים על פי סדרן.

3.א. טענת הנתבעים ביחס למהות ההתקשרות
כאמור, הנתבעים טוענים כי כלל לא התקשרו בהסכם עם התובע בכל הקשור למו"מ למול הבנק. לטענתם, ההתקשרות הייתה למול מר אמנון שוורץ מחברת שגיא, אשר הציג עצמו כבודק חשבונות בנקים ומומחה בפשרות מול גופים בנקאיים.

לא מצאתי ממש בטענה זו;

ראשית, טענה זו אינה מתיישבת עם עצם חתימת התובעים על הסכם שכר טרחה למול התובע והיא גם אינה עולה בקנה אחד עם תוכן ההסכם שעליו חתמו הנתבעים למול חברת שגיא; בהסכם שנחתם למול חברת שגיא, צוין, מפורשות, כי ההתקשרות הינה לצורך מתן שירותים של בדיקת חשבונות וחישובי ריבית, הא ותו לא. בהסכם שכר הטרחה, מאידך, צוין מפורשות כי הוא "אינו כולל הגשת בקשות לבימ"ש וייצוג בבית המשפט, אלא איסוף והכנת החומר, לקראת הכנת חוות דעת של מומחה, לבדיקת חישובי ריבית בקשר לחשבון הנתבע", באופן המתיישב עם המסקנה כי ברקע חתימתו כוונת הצדדים להגיע להסכמות למול הבנק.

שנית, טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שבעוד שהסכם שכר הטרחה וייפוי הכוח נחתמו ביום 7.5.17, הרי שההסכם למול חברת שגיא נחתם ביום 8.5.18, היינו יממה מאוחר יותר ( ראו, בהקשר זה, חקירתו הנגדית של הנתבע 1, פרוטוקול הדיון מיום 17.4.19, עמ' 13 ש' 16-25). הלכה למעשה, הרושם המתקבל נוכח האמור הוא, כי שירותי התובע נשכרו על ידי הנתבעים על מנת להפחית את גובה החוב של הנתבעים לבנק, כאשר ברקע נשכרו גם שירותי חברת שגיא. כך גם התרשמתי מעדותו של התובע לפניי ( ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.4.19, עמ' 9 ש' 7).

שלישית, טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהתובע ייצג את הנתבעים בפועל במו"מ למול הבנק, כפי שאף עולה מעדות הנתבע 1 בחקירתו הנגדית לפני ( פרוטוקול מיום 17.4.19, עמ' 12 ש' 9-14):
"ש. מפנה לכתב ההגנה, פיסקה שניה, עמוד ראשון, נכון שנפגשתי איתך במח' הגבייה של בנק הפועלים גבעתיים.
ת. כן. בגלל שאמנון היה צריך לייצג אותי.
ש. האם ניהלתי באותה ישיבה את המו"מ מול הפועלים?
ת. כן. אבל למה את באת? אני פניתי אליך? מי שאמור לייצג אותנו זה אמנון. אני באתי לפגישה ואני רואה אותך. אין לי עניין איתך, לא זימנתי אותך. מי שאמור לייצג אותי זה המשרד של אמנון."

ובהמשך ( שם, ש' 12-15):
"מי שהיה אמור לבוא לבנק לייצג אותי זה אמנון, אין לי שום היכרות עם התובע. הגעתי לבנק הפועלים בגלל שאמנון לא הגיע, ואני מבקש בכל לשון של בקשה שיזמינו אותו כעד. לא עו"ד צריך לייצג אותי בבנק, אלא מי שעשה את החישובים. מה עו"ד יכול לתת לי? הוא שיקר, פניתי אליך? היתה לי היכרות איתך? אתה משקר."

רביעית, והעיקר, אין לקבל הטענה מקום בו הנתבעים לא העידו את מר אמנון שוורץ מחברת שגיא, אשר יכול היה לתמוך בגרסתם. כידוע, הלכה היא, כי אי-הבאת עד רלבנטי, בהיעדר הסבר אמין וסביר לכך, פועלת לחובתו של בעל הדין שנמנע מלהשמיעו, ומקימה חזקה עובדתית לחובתו, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בדבר, שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובתו ( ראו, בין רבים: ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605 (1993); ע"א 7183/09 עזבון המנוח בולוס חורי נ' מינהל מקרקעי ישראל (4.4.12); ע"א 8382/06 כורש בוטח נ' דוד כהן (26.8.12); יעקב קדמי, על הראיות: הדין בראי הפסיקה חלק רביעי, עמ' 1892-1891 (2009)).

לא מצאתי כי בפי הנתבעים הסבר משכנע, על שום מה לא זומן מר שוורץ למתן עדות ( ראו חקירתו הנגדית של הנתבע 1, פרוטוקול הדיון מיום 17.4.19, עמ' 13 ש' 11-14):
"לשאלת בית המשפט למה לא הזמנתי את אמנון לעדות, אני אומר כי הוא מבקש ממני שאכבד אותו, הוא לא יכול לבוא לבית המשפט... אני מבקש בכל לשון של בקשה שיזמינו אותו כעד."

ראו מנגד דברי הנתבע 1 מיום 6.3.19, שם הצהיר הנתבע 1, מפורשות, כי בכוונתו לזמן את מר שוורץ כעד מטעמו ( שם, עמ' 7 ש' 5-7).

כשאלו הם פני הדברים, יש לשער כי עדותו של מר שוורץ הייתה פועלת לחובת הנתבעים, באופן שהיה מביא למסקנה, כי אכן התקשרו עם התובע, בין היתר לצורך ניהול משא ומתן למול הבנק.

המסקנה הינה, אפוא, כי הנתבעים אכן התקשרו עם התובע בהסכם לצורך ייצוגם בהליך שננקט נגדם על ידי הבנק, כאשר בכלל זאת מו"מ למול הבנק.

3.ב. טענת הנתבעים בקשר עם סעיף 3 להסכם
כאמור, הנתבעים טוענים, כי סעיף 3 להסכם הטרחה כלל לא נחתם על ידם, לא הובהר להם, אלא הוחבא עמוק בהסכם. על פי הטענה, כל שעמד לנגד עיני הנתבעים הוא סעיף 1 להסכם, בו נקבע שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

גם בטענה זו אין ולא כלום;

ודוק. ענייננו בהסכם שכר טרחה, הכולל תשעה סעיפים בלבד ומשתרע על פני עמוד אחד בלבד. בנסיבות האמורות, אין כל מקום לטענה לפיה סעיף 3 להסכם " הוחבא עמוק בהסכם", וכי הוא עומד בניגוד ליתר סעיפי ההסכם, כנטען על ידי הנתבעים. מכל מקום, לא מצאתי כל סיבה על שום מה נמנע מהנתבעים לעיין בהסכם עובר לחתימתו, מה גם שממילא וכידוע, "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ראו ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (1965)). הלכה ותיקה זו מעוגנת בשכל הישר ומושרשת בפסיקת בית המשפט העליון ( ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2) 77, 84 (1995); ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פ"ד מד(1) 497, 503 (1990); ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559 (1997)ע"א 1513/99 דתיאשווילי נ' בנק לאומי, פ"ד נד(3) 591, 594-595 (2000); ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 375 (2002)).

נוכח האמור, אין לקבל הטענה כי הנתבעים לא היו ערים להוראת סעיף 3 להסכם.

אוסיף, בשולי הדברים, כי לנוכח העובדה שהסכם שכר הטרחה נחתם עובר לחתימת ההסכם למול חברת שגיא, הרי שנשמט הבסיס תחת המסקנה שהנתבעים מבקשים לגזור מהעובדה שבהסכם שכר הטרחה למול חברת שגיא לא נכללה תניה ברוח זו שעליה הוסכם בסעיף 3 לשכר הטרחה.

3.ג. טענת הנתבעים לפיה הסכם הפשרה הסב להם נזק
הנתבעים טוענים, כי הסכם הפשרה שנחתם למול הבנק היה שערורייתי ומקפח ופגע בהם אנושות. גם בטענה זו אין ממש;

ודוק. מהראיות שהוצגו לפני עולה, כי ההליך המשפטי שעליו נסמכים הנתבעים בטיעוניהם נמחק עוד בטרם נחתם הסכם הפשרה. מכאן, שלא ברורה כלל וכלל הטענה לפיה בחתימתם על ההסכם מחלו על זכויותיהם מכוח אותו הליך. זאת ועוד. עיון בבקשת הרשות להתגונן שהגיש התובע בעבור הנתבעים מעלה, כי אמנם נטענה טענה הנסמכת על ההחלטה שניתנה במסגרת ההליך האמור, בניגוד לנטען על ידי הנתבעים בכתב ההגנה.

מכאן, שכלל לא הוכחה טענה לקיומו של נזק כתוצאה מהסדר הפשרה.

הנה כי כן, כלל טענותיהם של הנתבעים נגד הסכם שכר הטרחה – אינן יכולות לעמוד, והן נדחות.

ומכאן לגובה הסכום שעל הנתבעים לשלם לתובע בהתאם להסכם הפשרה

3.ד. גובה שכר הטרחה
כאמור, התובע פירט בכתב התביעה את טובות ההנאה שצמחו לנתבעים בגין הסדר הפשרה למול הבנק. טענת ההגנה היחידה שהעלו הנתבעים בעניין זה הינה, כי על סכום ההטבה שצמחה לתובעים להיגזר מגובה סכום התביעה שהוגשה נגדם. כך, מכיוון שסכום התביעה עמד על סך 287,963 ₪ ואילו בהסדר הפשרה נקבע כי הנתבעים ישלמו לבנק סך 215,000 ₪, הרי שמדובר בהפחתה בסך 72,000 ₪ בלבד, אשר מתוכה זכאי התובע לקבל סך המשקף 15%.

גם בטענה זו לא מצאתי ממש.

לשון הסכם שכר הטרחה קובעת, מפורשות, כי " ישולם סך של 15% ( במילים: חמש עשרה אחוז) מכל טובת הנאה אשר תצמח למזמין". מובן, כי מאחר שבמסגרת הסדר הפשרה אישרו הנתבעים כי גובה החוב לבנק במעמד חתימת ההסכם מסתכם בסך 309,079 ₪, הרי שעל טובת ההנאה שצמחה להם כתוצאה מהסדר הפשרה להיגזר מסכום זה.

כאמור, על יתר רכיבי התביעה לא חלקו הנתבעים במסגרת כתב ההגנה. מכאן ששכר הטרחה שעל הנתבעים לשלם לתובע עומד על סך 31,072 ₪.

4. סוף דבר
התביעה מתקבלת במלואה.

על הנתבעים לשלם לתובע סך 31,072 ₪ כשכר טרחה בגין הסדר הפשרה שנחתם למול הבנק.
בנוסף, יישאו הנתבעים בהוצאות הדיון שהתקיים לפניי ביום 17.4.19 בסך 1,000 ₪. למען הסר ספק, סכום זה מתווסף לסכומים שפסקתי במסגרת החלטתי מיום 22.2.19 ובדיון מיום 6.3.19.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

המזכירות תואיל לשגר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' סיוון תשע"ט, 04 יוני 2019, בהעדר הצדדים.