הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה ת"ק 26653-05-18

לפני
כבוד הרשם הבכיר יניב ירמיהו

התובע

צבי ברזובסקי

נגד

הנתבע

עו"ד עודד פרץ

פסק דין

שכר טרחת עורך דין מוסכם לעומת שכר טרחתו הראוי - בהיבט חובות הנאמנות, דיני החוזים ודיני הגנת הצרכן.

העובדות הרלבנטיות
1. התובע הינו בעל הזכויות בדירת מגורים המצויה ברחוב המעגל 48 בקרית אונו.  שנים רבות סבל התובע מנזילות, רטיבות, עובש וטחב בדירתו, שמקורם בדירת השכנים המתגוררים מעליו. משנמנעו השכנים מביצוע התיקונים הנדרשים - הן בדירתם לפתרון מקור הבעיה והן בדירתו לתיקון הליקויים שנוצרו - נאלץ התובע לפנות לערכאות משפטיות.  בעקבות פרסום במרשתת (רשת האינטרנט) פנה התובע לנתבע, עו"ד במקצועו, על מנת שזה ייצגו בתביעות הנדרשות כנגד השכנים, תביעה למתן צו עשה לתיקון נזקי הדירות שתוגש לפני המפקח על רישום המקרקעין, ותביעה כספית בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לדירתו שתוגש לבית משפט השלום.

2. לאחר מו"מ שנערך בין הצדדים, נחתם הסכם שכר טרחה (להלן "הסכם שכר הטרחה" או " ההסכם") שמפאת חשיבותו להכרעה, יובאו הסעיפים הרלבנטיים כלשונם:

"הטיפול יכלול זאת בלבד:
טיפול ב-2 תביעות, האחת לצו עשה אצל המפקח על רישום המקרקעין. והשניה - תביעה כספית נזיקית בענין עוגמת נפש ו/או אובדן דמי שכירות וכיו"ב. שכר הטרחה בעבור הנ"ל הינו סך גלובלי של 15,000 ₪ כולל מע"מ ואילו שולמו מראש בצ'ק מספר 854 במעמד החתימה על הסכם זה וכנגד חשבונית מס שמספרה 962. ויובהר כי הטיפול כולל הוצאות משרדיות, התייצבות לדיונים, בקשות ותגובות ככל וידרש וכן הליכי הוצאה לפועל ככל ויידרשו. אין מתווה שעתי ואין סך אחוזי.

  1. ...
  2. שכ"ט כולל הוצאות משרדיות, ולרבות נסיעות, דואר וכיו"ב. לא כולל אגרות בתי משפט ואחרות, כולל הוצל"פ. לא כולל חוות דעת ערעור/השגות, לא כולל דבר זולת הנקוב מפורשות.
  3. שכ"ט עו"ד והוצאות מכל סוג ככל שיפסקו או יינתנו או יושבו בכל שלב ואופן ומכל גורם, לרבות עירבון העירעור, שייכים למשרד.
  4. כל תשלום שכ"ט או מכל סוג ולרבות בצ'ק ששולם, או בגין אגרה כלשהי, לא יושב בכל מקרה. תשלום כלשהו אינו מותנה ומותלה בדבר.
  5. הלקוח לא יתפשר ללא אישורו בכתב של המשרד. באם הלקוח יתפשר שלא ע"פ שק"ד בלעדי של המשרד ובהסכמתו המפורשת והכתובה בלבד, או יפסיק את הטיפול, בכל שלב ואופן, ומכל סיבה – יחויב בעלות כולה, לרבות האחוזית, והכל מתוך סך הדרישה או התביעה הגלובלי והעדכני, וישפה המשרד בגין כל נזק מכל סוג ומין, ויראו כן כהפרה יסודית של הסכם זה.

...
9. כל המספרים והסכומים הנ"ל, לרבות האחוזי, מכל סוג, אינם כוללים מע"מ, זולת אם נכתב כן מפורשות.
...
18. הודעת לקוח לפי הסכם זה תהא בכתב בלבד"

המשפטים הראשונים שבהסכם שכר הטרחה (ללא המספור) הוקלדו במחשבו של הנתבע במהלך פגישת הצדדים בניסוח משותף עם התובע (משפטים אלה ייקראו להלן "המשפטים הראשונים בהסכם שכר הטרחה"), בעוד יתר 18 הסעיפים היו מצויים מראש במסמך ההסכמות (ר' לכך התייחסות נפרדת בחלק העוסק בניתוח שלבי כריתת הסכם שכר הטרחה, סעיף 12 לפסק הדין ).

במעמד הפגישה בין הצדדים, שהתקיימה ביום 4/6/2015, חתם התובע אף על ייפוי כוח. מספר ימים לאחר מכן, ביום 8/6/2015 ובהתאם לבקשת הנתבע, שלח התובע לנתבע ייפוי כוח של הגב' רונית בר רוזן (הדיירת בבית התובע) וכן את חתימתה על הסכם שכר הטרחה, בדואר אלקטרוני.

3. התביעה למתן צו עשה לתיקון נזקי דירות התובע ושכניו הוגשה לכב' המפקחת על המקרקעין ולשם הוכחתה נדרשה חוות דעת. בגדרו של אותו ההליך הגיעו התובע ושכניו להסכם פשרה שקיבל תוקף פסק דין, לפיו שכניו של התובע יתקנו את מקור הנזק בדירתם ולאחר מכן יתוקנו הנזקים שבדירת התובע, על חשבונם. עוד נקבע כי למניעת מחלוקת בנוגע לחיפוי הקירות בקרמיקה ישלמו שכניו של התובע לתובע סך כספי של 2,000 ₪ ובנוסף ישלמו לתובע את האגרה כפי ששולמה (סך של 655 ₪), ישיבו את שכר טרחת המומחה (2,380 ₪) וכן ישאו בשכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ.
 
4. סמוך לאחר מועד מתן פסק הדין שאישר את הסכמות התובע ושכניו, ומשלא התקבלו כספים כלשהם בידי התובע, פנה לנתבע בבקשה כי זה יעביר לידיו את הכספים שהתקבלו בהתאם לפסק הדין. בשלב זה התגלעה מחלוקת כספית בין הצדדים, משהשיב הנתבע לתובע כי התובע לא זכאי לקבל לידיו את הכספים שהוגדרו בפסק הדין כשכ"ט עו"ד, אגרה ושכ"ט המומחה, נוכח הוראות הסכם שכר הטרחה הקובע כי כספים אלו שייכים לנתבע. בעקבות זאת, הודיע התובע על רצונו לסיים את הייצוג המשפטי ולקבל לידיו, מעבר לסכומים שנפסקו בפסק הדין שניתן על ידי המפקחת על המקרקעין, אף את שכר הטרחה המוסכם בנוגע לתביעה הכספית שטרם הוגשה, אלא שהנתבע, מצדו, הודיע כי אף סכומים אלו שייכים לו בהתאם להסכם שכר הטרחה הקובע כי הפסקת הייצוג לא תגרור השבת שכר טרחה בשיעור כלשהו.

5. בהעדר הסכמות, פנה התובע לוועדת שכר הטרחה של לשכת עורכי הדין, וזו - לאחר שקיבלה אף את עמדת הנתבע - הודיעה כי "סבורה הוועדה כי על עוה"ד להחזיר ללקוח שכ"ט בסכום של 5,000 ₪ כולל מע"מ, וכן את הסכום של 2,380 ₪ כולל מע"מ, המהווה את החזר שכר טרחת המומחה." עוד הוסיפה הוועדה כי היא "מבקשת להפנות את תשומת הלב של עורך הדין כי במקרים שבהם ישנם תניות יוצאות דופן בהסכם שכ"ט, יש להדגיש תניות אלה כדי למנוע אי הבנות בין עוה"ד לבין לקוחו. יובהר שהועדה סבורה כי לא ניתן להגיע לידי הסכמה עם לקוח ולפיה חלק משכר הטרחה של עורך הדין יהיה מורכב מהחזר כספי שיתקבל עבור שכר טרחת מומחה." (נספח ה' לכתב התביעה).

הנתבע בחר שלא להשיב את הכספים בהתאם לעמדת ועדת שכר הטרחה, משזו אינה מחייבת אותו לשיטתו, והלכה למעשה אף התובע שותף לעמדה זו, במובן זה שעמדת הועדה לא חלה עליו.

6. בגדרה של תביעה זו, מבקש התובע מבית המשפט לחייב את הנתבע בסך הכספי של 17,595 ש"ח: מחצית משכ"ט הטרחה הכולל ששולם בתחילה בסך 7,500 ₪ וזאת משלא הוגשה התביעה הנוספת (הכספית) לבית משפט השלום, וכן את הסך של 10,095 ₪ שנפסק בהתאם להסכם הפשרה בין התובע ושכניו (2,380 ₪ שכר טרחת המומחה, 655 ₪ האגרה ששולמה וכן 6,000 ₪ בצירוף מע"מ שכר הטרחה). בחישוב נפלה טעות בסך 50 ש"ח.

טענות התובע
7. לטענת התובע, הנתבע ניצל את האמון שרחש כלפיו, משבמהלך המשא ומתן גרם לו לסבור כי שכר הטרחה המוסכם הינו גלובלי - כולל, כך שכל סכום שייפסק יושב לו. השבת ההוצאות מתיישבת, לטענתו, עם תכלית פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד, משמטרת פסיקתם שיפוי הצד הזוכה בהוצאות שהוציא לניהול ההליך.

מוסיף התובע וטוען, כי למעט המשפטים הראשונים שבהסכם שכר הטרחה (ללא המספור) עליהם הצדדים קיימו הידברות, יתר המשפטים בהסכם היו מצויים מראש במסמך, כך שהמדובר בחוזה אחיד. הוא עצמו לא קרא את יתר הסעיפים עובר לחתימה על ההסכם, הסעיפים לא הוקראו לו וממילא לא הוסברו לו, הוא סמך ידו על הנתבע וחתם על המסמך. אלא, משהתברר לו כי ההסכם כולל תניות מקפחות, סבור כי יש לבטל את חלקם.

אשר לשכר הטרחה הנוגע לתביעה הכספית, הרי שלא נערכה הבחנה בין תשלום שכר הטרחה הקשור בתביעה למתן צו עשה לעומת זו הנזיקית, ולפיכך, משלא החל הטיפול בתביעה הכספית, יש להשיב לו את מחצית שכר הטרחה הכולל. התובע מאשר, כי הנתבע העביר לעיונו טיוטת כתב תביעה, אלא שהאמור באותה טיוטה לא תאם את הפרטים הרלבנטיים לתביעתו. מעבר לכך, הנתבע לא פעל באופן המצדיק תשלום שכר טרחה, בשיעור כלשהו, ואין כל הגיון בהגשת התביעה הכספית טרם סיום התביעה שהוגשה למפקחת על המקרקעין משהנזקים טרם התגבשו.

טענות הנתבע
8. הנתבע שולל את טענות התובע וגורס כי דין התביעה להידחות. לטענתו, אין מקום להתערב בסעיפי הסכם שכר הטרחה, משההסכם הוקלד מול התובע (סעיף 10 לכתב ההגנה). אין מדובר בחוזה אחיד או בהסכם שכר טרחה שהוכן מראש, "אלא בכזה שהוכן במיוחד" עבור התובע (סעיף 13 לכתב ההגנה) והלכה למעשה התובע מאשר כי ההסכם הוקלד לפניו. תנאי ההסכם נדונו עם התובע בפירוט, הוסברו לו, והתובע היה מרוצה. מעבר לכך, הלקוחה הנוספת, הגב' בר רוזן, חתמה על ההסכם זמן מה לאחר מכן, כפי שהועבר לה על ידי התובע, ושניהם לא הלינו על דבר. לפיכך, הסכם שכר הטרחה משקף בדיוק את שנדון בפגישה. התובע קיבל העתק ההסכם במעמד הפגישה, ולאחר שנשאלו שאלות, התובע חתם על ההסכם. הגם שאין בדין חובת הקראת ההסכם, לפנים משורת הדין הנתבע הקריא לתובע את ההסכם והסביר לו את תוכנו (עמ' 7 לכתב ההגנה).

9. אשר לתביעה ה כספית, מציין הנתבע כי סמוך לאחר החתימה על הסכם שכר הטרחה נשלחה לתובע טיוטה ראשונית של התביעה, ובמסגרת ההתכתבויות שבין הצדדים התובע העיר את הערותיו לטיוטה. אלא, שהתובע בחר שלא להגיש את התביעה, מסיבותיו שלו, כך שאין לו להלין אלא על עצמו.

מוסיף הנתבע כי בהתאם לפסיקה, מקום בו לקוח בוחר לסיים את הייצוג המשפטי באופן חד צדדי ומנגד עו"ד ביצע את מרבית העבודה המשפטית, יהא זכאי עורך הדין לקבל את מלוא שכר טרחתו. בשים לב לכך שאין מדובר בשכר טרחה תוצאתי או אחוזי, אם כן, עמדת וועדת שכר הטרחה של לשכת עורכי הדין אינה נכונה.

דיון
ניתוח שלבי כריתת הסכם שכר הטרחה
10. הסכם שכר הטרחה נערך ב- 2 שלבים עיקריים שיופרדו לצורך הניתוח המשפטי בשל תוכן ההסכמות שהושגו בכל שלב. השלב הראשון, סיכום הטיפול המשפטי והפרטים הכספיים, שלאחר מכן הקלדת המוסכם במסגרת המשפטים הראשונים שבהסכם שכר הטרחה. המוסכם בשלב זה הותאם לנסיבות הייצוג הספציפיות ומטבע הדברים ניתן לאמור בהם משקל רב. כלל המוסכם בשלב זה הינו הכתוב בשורות הראשונות להסכם שכר הטרחה, בלבד; השלב השני, הדפסת מסמך ההסכם והעברתו - כאשר ההסכם מלא וכולל את המוסכם בשלב הראשון ו- 18 סעיפים נוספים - לחתימת התובע.

ניתן לקבוע, במאזן ההסתברויות, כי שני הצדדים נתנו משקל שולי לשלב השני של כריתת החוזה (18 הסעיפים הממוספרים) - הן מבחינת חשיבות הדברים והן מבחינת משך הזמן שהשקיעו הצדדים בהבנת (או אי הבנת) האמור בסעיפים הללו.

11. גרסתו של התובע בסוגיה זו הייתה עקבית, קוהרנטית, מתיישבת עם ההגיון ומהימנה עליי. כעולה מפנייתו לוועדת שכר הטרחה של לשכת עורכי הדין, "עו"ד עודד פרץ ביקש, ואני הסכמתי לשלם עבור שני ההליכים (שכאמור לא ברור מתי השני יתחיל) סכום של 15,000 ₪ כולל מע"מ בתשלום אחד במזומן ומראש כאשר ברור ששכר טרחה זה הוא גלובלי וכולל הכל בעצם. כך סוכם בפגישה וכך עו"ד פרץ הקליד על המקלדת שלו לפניי. הדף שיצא מהמדפסת של משרדו שהכותרת שלו הסכם שכר טרחה + לוגו ושאר פרטים מכיל באופן קבוע כ- 18 סעיפים שהם בעצם הסכם מוכן מראש... עו"ד פרץ לא מדבר על הסעיפים שרשומים שם, הוא לא מפנה אותי לקחת את ההסכם לצד ולקרוא אותו לפני שאחתום. דבר שהיה לוקח אולי שעה. וגם אני לא אמור להבין את כל הניסוחים המשפטיים המפולפלים שכתובם שם שבעצם רובם ככולם הם סעיפים לטובתו ומקפחים. אבל בעיקר סותרים את הנאמר וסוכם והוסכם בפגישה ולמעשה כל מה שמוסכם ונכתב במקום מיותר, שכן הוא תמיד לוקח את כל הקופה ולא משנה מה סוכם ונאמר ללקוח (לי). למה כל כך קשה להפנות אותי רק לסעיף 3 בהסכם שכר טרחה. הרי מיד הייתי מסרב להתקשר איתו ולא נותן לו לייצג אותי שהרי לי ברורה צדקתי... אבל ברור לי שבית המשפט ישפה אותי בסוף ההליך ויחזיר לי את כל ההוצאות שהרי אין לי כל אשמה ".

על דברים אלה חזר התובע בעדותו בבית המשפט, כדבריו: "הוא כתב מס' שיק, חשבונית וסכום תביעה גלובלי לא כולל אחוזים ושעות ונתן לי את זה על דף עם לוגו. 18 סעיפים שכתובים מקפחים, לא קראתי אותם, אני קראתי רק את שלוש השורות שהוא כתב, שאם היה מפנה אותי לסעיפים האלה, הייתי קם והולך. אז חתמתי ושילמתי מראש 15,000 ₪" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון, שורות 15-20).

12. תוך שאציין כי לא נמנעה מהתובע האפשרות לקרוא את הסכם שכר הטרחה טרם חתימתו על ההסכם, מצאתי להעדיף את גרסת התובע לפיה לא קוימה הידברות על האמור ב- 18 הסעיפים הממוספרים שבהסכם, וממילא לא ניתנו לו הסברים הנוגעים לאמור בהם. אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה "תנאי ההסכם נדונו כולם על הלקוח בפירוט, הוסברו לו, והלקוח היה מרוצה... אין המדובר בחוזה אחיד אלא בהסכם שנתפר מראש ללקוחות, בפניהם, לאחר שהם קראו אותו ושאלו לגביו שאלות ואף ביקשו תיקונים כאלו ואחרים אשר נעשו בו במקום" (סעיפים 13 ו- 15 לכתב ההגנה).

מעבר לכך ש"הלקוחות" לא היו במעמד הפגישה (רק התובע נכח באותה הפגישה), טענות הנתבע נשללות הן מכוח השכל הישר והן מלשון ההסכם עצמו. מכוח השכל הישר, הטענה לפיה עורך הדין "תפר" את 18 הסעיפים הממוספרים לצרכי הלקוח בפניו עדיפה בעיניי פחות על פני האפשרות לפיה התובע ערך קובץ שכבר הכיל את אותם הסעיפים. כפי שניתן להבחין, המוסכם בשלב הראשון נוסח בלשון פשוטה, שאינה משפטית ואינה מצריכה ידע משפטי כלשהו, בעוד חלק מהסעיפים הממוספרים מצריכים הבנה משפטית ברמה כזו או אחרת (קיזוז, זכות עיכבון מסמכים, הגבלות הנוגעות לסיכויי ההצלחה, זכות הפשרה לשיקול דעת עוה"ד בלבד, וכיוצ"ב). אין הדעת נותנת, בהינתן זאת, כי הסעיפים נוסחו מול התובע במהלך הפגישה.

לשון ההסכם שוללת, אף היא, את האפשרות לפיה ההסכם נערך בשלב אחד רציף תוך שהצדדים נתנו דעתם לכלל האמור בו. זאת, נוכח הוראות המצויות בחלקו הראשון של ההסכם (המשפטים הראשונים של ההסכם) הסותרות את הקבוע בחלקו השני של ההסכם. כך, לשם הדוגמאות בלבד, בעוד בחלק הראשון הובהר כי הטיפול המשפטי כולל הוצאות משרדיות, בחלקו השני, כבר בסעיף 2, חוזרים הצדדים על אותה אמרה, ללא סיבה הגיונית אילו היה מדובר בחוזה שנערך במקשה אחת; בחלקו הראשון של ההסכם מציינים הצדדים כי שכר הטרחה הוסדר מראש, בחלקו השני צוין כי עיכוב בתשלום מכל סוג עלול לגרור הפסקת טיפול (סעיף 7). בוודאי בהינתן הטענה לפיה 2 התביעות יוגשו יחד, אפשרות זו הינה רחוקה למדי; בחלקו הראשון הוסכם כי הסכום כולל מע"מ, בחלקו השני הובהר כי כלל הסכומים אינם כוללים מע"מ אלא אם נכתב כן מפורשות (סעיף 9), בעוד אין תשלום כלשהו שהיה צפוי לכלול את רכיב המע"מ; בחלקו הראשון צוין מפורשות כי אין סך אחוזי, בעוד בחלקו השני נקבעו הוראות הנוגעות לחישוב השכר האחוזי (סעיף 6); בחלקו הראשון של ההסכם הוסכם כי הטיפול יכלול הליכי הוצאה לפועל ככל שיידרשו, בעוד בחלקו השני צוין כי ההסכם יוסיף על שירותים כאמור ולא יגרע מהם (סעיף 16); הבדל נוסף ניתן למצוא בכך שבחלקו הראשון של ההסכם סוכם כי לא יהא סך אחוזי, בעוד בחלקו השני קיימת הנחיה סותרת, אך לכך ייוחד חלק נפרד.

די בדוגמאות אלה, הגיון הדברים, ועדותו המהימנה של התובע על מנת להסיק כי לא ניתן המשקל הראוי למוסכם ביתר הסעיפים הממוספרים, למצער, וודאי שלא ניתנה להן הדעת כנדרש בשלב הטרום חוזי.

13. אך בכך לא די. כעולה מהאמור בחלקו הראשון של ההסכם, בעוד הצדדים מנהלים משא ומתן על המוסכם והמובהר באותם סעיפים בלבד, טרם החתימה על החוזה וממילא טרם ההסברים הנדרשים למוסכם בחלקו השני של ההסכם, התובע משלם את שכר הטרחה בכללותו ואף מקבל חשבונית מס. פעולות אלה, כעולה מההסכם עצמו, בוצעו טרם הדפסת המסמך והעברתו לחתימת התובע, משבהסכם צוין כי התובע שילם את שכר הטרחה בשיק שמספרו 854 כנגד חשבונית מס שמספרה 962. רק לאחר מכן, מועבר ההסכם לחתימת התובע, והלה חותם עליו. אמנם לא נשללת מהתובע האפשרות לקרוא את ההסכם, אך הוא בוחר שלא לקוראו וחותם עליו.

14. בשלב העיקרי של המשא ומתן, המשקף את המוסכם בחלקו הראשון של הסכם שכר הטרחה, הוסכם בין הצדדים כי התובע ישלם שכר טרחה גלובלי בסך של 15,000 ₪, כאשר לא יהא מתווה שעתי ולא ייקבע סך אחוזי.

הצהרת הנתבע כי שכר הטרחה הינו גלובלי (כולל, כוללני, ברוטו), גרמה לתובע להאמין - בצדק לטעמי - כי זה יהא שכר הטרחה הכולל שיידרש לשלם עבור הטיפול המשפטי. לא הייתה התניה כלשהי בשלב העיקרי של המשא ומתן, לא הובאה החרגה כלשהי הנוגעת לתשלומים נוספים ונעשה שימוש במונח שכשלעצמו לא יכול להיות במחלוקת ככזה ה"כולל את הכל" כהגדרת התובע. נהפוך הוא, ההסכם מתייחס לכך ששכר הטרחה הגלובלי, הכולל, הוסדר מראש ("סך גלובלי... ואלו שולמו מראש") ואף צורפו לאמרה זו הבהרות המחזקות סברה זו, דוגמת הכללת הוצאות ושלילת רכיבי שכר שעתיים או תוצאתיים.

הלקוח הסביר, זה שהבנתו המשפטית מצומצמת, מקבל את הרושם לפיו הושג הסכם לתשלום שכר טרחה כולל, ללא כל תוספות, ואלה הוסדרו. כאמור, הגדילו הצדדים לעשות וציינו כי לא יהא סך שעתי או סך אחוזי, ככל הנראה מתוך מטרה לחזק את הקביעה לפיה מדובר בשכר טרחה כולל, ללא תוספות מכל סוג.

על בסיס קביעה עובדתית זו ייערך הניתוח המשפטי.

חובות הנאמנות של עורך דין
15. על עורך דין מוטלות שלוש נאמנויות - לחברה (נאמנות הכוללת חובה אף כלפי בית המשפט), ללקוחו ולמקצוע (נאמנות הכוללת אף את האינטרסים האישיים) [לימור זר-גוטמן "הנאמנויות של עורך דין" חובות אמון בדין הישראלי 247 (רות פלאטו שנער ויהושע שגב עורכים, תשע"ו-2016) (להלן " זר גוטמן"]. כל נאמנות גוזרת שורה של חובות.  במסגרת פסק דין תהא התייחסות לאיזון שבין חובת הנאמנות של עורך הדין ללקוחו לעומת חובת הנאמנות לעצמו, הגם שניתן היה לבחון המקרה אף בגדרה של חובת הנאמנות למקצוע בלבד - החובה לשמור על כבוד המקצוע הקבועה בסעיף 53 ל חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן "חוק לשכת עורכי הדין") ושמירה על אמון הציבור - במובחן מיתר החובות.

16. חובת הנאמנות של עורך דין ללקוחו קבועה בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, וכן בכלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986.  חובת הנאמנות מחייבת את עורך הדין לייצג את לקוחו בנאמנות, תוך שמירה על הגינות וכבוד המקצוע.      

חובה זו מצויה בלב לבו של מקצוע עריכת הדין, ונדמה כי ללא חובת אמון זו מתערער הבסיס לייחודו של המקצוע.  היטיב בית המשפט העליון להגדיר חובה זה בקובעו כי "נאמנות זו היא רוח אפיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי.  טול את מידת הנאמנות אשר הלקוח רוחש לפרקליטו ונטלת את נשמתו של המקצוע.  על ידי הסמכת עורך דין לעסוק במקצוע מכריזים השלטונות לפני העולם ומודיעים, כי פלוני המוסמך הגון הוא וראוי לכך, שהציבור יתן בו אמון בתחומי מקצוע המשפט ובכל הכרוך בו ומסתעף ממנו" (עמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י 1720, 1730).

17. חובת הנאמנות של עורך הדין לעצמו משקפת את זכותו של עורך הדין להבטיח את האינטרסים שלו עצמו ושל המקצוע בכללם (זר גוטמן, עמ' 256).  בגדר נאמנות זו זכותו של עורך הדין לחופש העיסוק, פרנסתו והמוניטין שלו. נאמנות זו גוזרת אף את החובה לשמור על כבוד המקצוע ועל אמון הציבור (שם, עמ' 258).  שיקולים אלה ראויים הם ואין להקל בהם ראש.

18. התנגשות חזיתית בין חובת הנאמנות של עורך הדין ללקוחו וחובת הנאמנות העצמית מצויה בשלב ההסכמות על שכר הטרחה של עורך הדין.  העדפת חובת הנאמנות העצמית עלולה להביא לניסוח הסכם חד צדדי, ועל כן נדרש איזון עם חובת הנאמנות ללקוח - שאינו מיוצג לרוב בשלב זה, אינו בקי בחוזים ולא בהכרח יודע מהן זכויותיו או מהן ההגנות להן הוא זכאי (שם, עמ' 266).  האיזון גורר חובת גילוי מרבית בפני הלקוח של כלל הנתונים המהווים בסיס להסכם שכר הטרחה [ע"א 733/75 מנחם מייזליש נ' עיריית קרית שמונה, פ"ד ל(3) 57, 70 (להלן "הלכת מייזליש")]. בבוא בית המשפט לבחון הסכם שכ"ט בין עו"ד ללקוחו, הבחינה לא תעשה באמצעות הדינים הרלבנטיים לבדם (חוק החוזים, חוק הגנת הצרכן כפי שנראה לעיל), אלא יש לבחון האם עו"ד נהג בכללי ההתנהגות המחייבים אותו, תוך שמירה על חובת זהירות מוגברת ונאמנות כלפי הלקוח.  לשיטת זר גוטמן "בסיטואציה של הסכם שכר טרחה, בשונה מכל חוזה אחר, דיני החוזים לבדם אינם מכריעים אלא יש לשלב בהם גם כללי התנהגות המחייבים עורכי דין, ואלו, כפי שהסברתי לעיל, מבוססים על תפיסת צומת הנאמנויות השוות והמתנגשות המצריכות איזון.  כך לדוגמא אילו חלו על הסכמי שכר טרחה רק דיני חוזים, הרי שכל עוד אין מצד עורך הדין הטעיה או עושק הוא יכול לגבות כל שכר אם הלקוח מסכים לכך.  אלא שזה לא הכלל המחייב.  לעורך דין מותר לגבות מלקוח רק שכר סביר.  גם אם הלקוח הסכים לשכר המופרז, הוא יכול לאחר מכן לפנות ללשכת עורכי הדין ולדרוש החזר של השכר המופרז ששילם.  הכלל המחייב, כפי שנקבע בע"א 4849/06 עו"ד קפלינסקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25/2/2008) בבית המשפט העליון, הוא 'כי לעולם על שכר הטרחה המשולם עבור שירות משפטי להיות מידתי וראוי, ואל לו לחרוג אל מעבר למסגרות מקובלות, תקינות וסבירות של פיצוי על שירות שניתן ועל מאמץ שהושקע'.  יתרה מכך, הפסיקה קבעה כי הנטל להוכיח שתנאי ההסכם של שכר הטרחה הם הגונים וסבירים, מוטל על עורך הדין" (שם, עמ' 266-267).

נטל זה מוטל על עורך הדין מש"מדובר בחוזה בין עורך-דין ללקוחו וזיקה כמתואר יוצרת יחסי אמון מיוחדים. כאשר מתקשר עורך-דין עם לקוחו - וצומחת לעורך-דין טובת הנאה מהתקשרות זו, עליו חובת הראיה כי תנאי החוזה הוגנים וסבירים היו.  זאת ועוד, על עורך-הדין חלה בנסיבות כאלה חובה לגילוי מירבי מראש בפני לקוחו של כל הנתונים..." (הלכת מייזליש, סעיף 15 לפסק הדין).

19. חובת הגילוי המירבי נגזרת מחובת הנאמנות ותום הלב המוגבר בו חב עורך הדין ללקוחו. חובת תום הלב משקפת דוקטרינה "מלכותית" ומהווה את ה"נשמה" של מערכת המשפט [ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבנין והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289, 297 (להלן "הלכת קל בנין") והאסמכתאות שם: בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז 702; ע"א 391/80 לסרסון ואח' נ' שכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(2) 237].  חובת תום הלב באה לקבוע סטנדרט התנהגות לפיה "אדם לאדם – אדם".  משמעות הדברים הינה חובת הצדדים לנהוג בהגינות ובהתחשבות בציפיות הסבירה של הצד האחר, תחת ההנחה כי צד יפעל אמנם מתוך האינטרס העצמי שלו, אולם באופן הוגן ובנאמנות לרוח העסקה, למטרתה, ולהגשמת כוונתם המשותפת של הצדדים (הלכת קל בניין, עמ' 297-298). המבחן הינו מבחן אובייקטיבי, הקובע רמת התנהגות ראויה (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פד"י נה(1) 199).
במערכת היחסים שבין עורך דין ולקוחו חלה חובה זו ביתר שאת, חובת תום לב מוגברת, מכוח האמון המייחס הלקוח לדבריו של עורך הדין.

20. יישום הדין במקרה שלפנינו הביאני למסקנה לפיה יש להעדיף את עמדת התובע ולהורות כי הנתבע לא קיים את חובת הזהירות המוגברת כלפיו כלקוחו. אכן, חזקה היא כי אדם החותם על מסמך קרא והבין את תוכנו (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט 113, 117; ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' זהבה לופו, פ"ד נד(2) 559, 571), אולם כפי שסקרנו לעיל אין די ביישום הוראות חוק החוזים, אלא יש לשלב אף את חובת הזהירות של עורך הדין ללקוחו וחובת תום לב המוגברת, חובות המקבלות משנה תוקף נוכח האמון הקיים בין עורך הדין ולקוחו.

21. הצדדים, כפי שראינו, ערכו הידברות שבמהלכה הלקוח הסביר היה מסיק כי שכרו המוסכם של עוה"ד הינו כולל - ללא תוספות נוספות - שהוסדר מראש עם מסירת ההמחאה. אמנם ניתנה לתובע האפשרות לקרוא את הסכם שכר הטרחה, אולם הוא לא עשה כן בשל האמון שרחש לנתבע, בהיותו עו"ד. בהתבססו על אותו אמון, סמך על כך שהכתוב בהסכם תואם את הדברים שנאמרו במסגרת המשא ומתן שהתנהל ביניהם, וחתם על המסמך. אף אם הנתבע לא נתן דעתו לחשיבות האמון שנתן בו התובע או סבר שהתובע יקרא את הדברים, היה עליו להסביר לתובע את עיקר הסעיפים, ובפרט את העובדה ששכר טרחת עוה"ד שייפסק ישולם לו ויתווסף כשכר הטרחה המוסכם, בשים לב לכך שהקבוע באותו הסעיף (סעיף 3 להסכם) סותר את שהוסכם בהידברות שבין הצדדים כפי שבא לידי ביטוי בחלקו הראשון של הסכם שכר הטרחה. תחת ציון הדברים הנכללים בשכר הטרחה, על כן, היה על הנתבע להבהיר לתובע מהם הרכיבים שלא כלולים במסגרת שכר הטרחה, על מנת שזה יוכל לשקול צעדיו ולערוך השוואה נכונה של שכר טרחת הנתבע לעומת הצעות אחרות, ככל שהתקבלו.

22. בפועל, הציג הנתבע בפני התובע מצג לפיו שכר הטרחה הינו כולל, בעוד אין הדברים כך. משהבהיר הנתבע לתובע במסגרת ההידברות כי מדובר בשכר טרחה כולל ולא ישולם סך אחוזי, הניח התובע כי לא ישלם סך כלשהו מרכיבים עתידיים שייפסקו. הנחה זו הינה סבירה ומתבקשת בנסיבות העניין. בפועל, עם זאת, שכר טרחה בסך של 7,500 ₪ עבור התביעה שהוגשה למפקחת על המקרקעין הפך לשכר טרחה בסך של 17,555 ₪ - למעלה מכפל הסכום המוסכם, משהצטרף לסכום המוסכם 2,380 ₪ שכר טרחת המומחה, 655 ₪ אגרה ו- 7,020 ₪ שכר הטרחה שהוסכם בפשרה שבין התובע ושכניו.

בפרט הדברים נכונים שעה שהנתבע ידע כי קיים צורך בהגשת חוות דעת מקצועית ותשלום אגרה לשם הגשת כתב התביעות. כך, עוד טרם החל בעבודתו, שכר הטרחה המוסכם, לכאורה, כלל אף את הרכיבים הללו, בסכום של אלפי שקלים, שלא הוצגו לתובע ככאלה. לא היה מקום, על כן, להעביר את ההסכם לחתימת הלקוח כמעשה של מה בכך, אלא לדקדק במוסכם.

זאת ועוד, התובע חתם, ככל הנראה באותו מעמד, אף על ייפוי כוח. מייפוי הכוח עולה כי ככל הנראה אף מסמך זה לא נקרא, משמצויות בו הוראות הקשורות בהתראות נוטריוניות, הכרזת פשיטת רגל, פירוק גוף משפטי, מסירת עניין לבוררות, דרישת צווי מכירה, וכיוצ"ב. עיננו הרואות, אם כן, כי לקוחות (התובע והגב' בר רוזן) חותמים על מסמכים מבלי שקראו תוכנם, וזאת בהתבסס על האמון שרוחשים לעורך הדין ולמקצוע בכללותו.

23. נוכח האמור, אין מקום לאכוף את האמור בסעיף 3 להסכם שכר הטרחה. יפים הדברים שנקבעו על ידי וועדת שכר הטרחה של לשכת עורכי הדין בהקשר זה, שסברה כי "במקרים שבהם יש תניות יוצאות דופן בהסכם שכ"ט, יש להדגיש תניות אלה כדי למנוע אי הבנות בין עוה"ד לבין לקוחו". אמנם, לא הוברר האם סברה וועדת שכר הטרחה שההדגשה המתבקשת הינה בעל פה לפני הלקוח או באופן פיזי בהסכם, אולם כך או אחרת, לא זו בלבד שלא ניתן משקל ראוי לסעיף 3 בשלב הטרום חוזי, אלא שהוצג בפני הלקוח מצג הסותר את האמור באותו הסעיף.

רכיבי ההוצאות במובחן משכר הטרחה
24. מבלי לגרוע מהאמור, אף לו היה מסביר הנתבע לתובע את האמור בסעיף 3, היה מקום לאכוף את החיוב בשכר טרחה בלבד ולא את הנוגע לתשלום הוצאות ושכר טרחת המומחה. הלכה פסוקה היא, כי שכר טרחה שנפסק ע"י בית המשפט שייך ללקוח: "שכר טרחת עורך דין, כמו הוצאות משפט אחרות, נפסקות לטובת בעל הדין והן שייכות לו ולא לעורך הדין. ההוצאות נועדות לפצות את בעל הדין על הסכומים שהוציא או שהתחייב עליהם, ולא להעשיר את עורך הדין בנוסף על שכר הטרחה המוסכם עם לקוחו" (ע"א 541/63 נתן רכס נ' אלזה הרצברג, פד"י יח 120, 128). מנגד, בהתאם לעיקרון חופש החוזים ובהתחשב בכך שרכיב שכ"ט הינו רכיב מידתי, יכול ששכ"ט ישולם לעורך הדין, ככל שהדבר מוסבר ומוסכם על ידי הלקוח.

25. אלא, שהסכם שכר הטרחה לא כולל הוראות בנוגע לשכר טרחת עוה"ד הנפסק בלבד, אלא אף הוראות הקשורות ברכיבי האגרה ושכר המומחים. הסכמות לפיהן האגרה או שכר טרחת המומחה ששולמו על ידי הלקוח, וככל שייפסקו יהיו שייכים לעורך הדין , אינ ן מידתיות או ראויות. רכיבים אלה לא עוסקים בשכר הטרחה של עורך הדין, כי אם בהוצאות ישירות שהוצאו על ידי הלקוח - במנותק מהייצוג - לשם הוכחת טענותיו.  אין כל הצדקה לאי השבתם ללקוח, משאלה צפויים מראש (וודאי האגרה וחוות דעת ככל שמוגשת יחד עם כתב התביעה) ואינם קשורים כהוא זה לפעולת הייצוג.  מטרתם השבת ההוצאות ששולמו על ידי הצד הזוכה בהליך על מנת למנוע חסרון כיס, במנותק לחלוטין מהייצוג או פעולת עורך הדין, ועל כן לא ראוי להתנות אליהם ולהפוך אותם לשכר טרחה באופן עקיף.

ייתכן שאף למעלה מכך.  על רכיבים אלה שולט, ולמצער מעורב, עורך הדין ישירות.  ביכולתו לבחור הגשת תביעה על סך ריאלי או להגיש תובענה על סך העולה באופן משמעותי על הסך הריאלי;  ביכולתו לצרף חוות דעת אחת או יותר, בעלות גבוהה מהמקובל או לאו - והכל מתוך תפיסה לפיה הוצאות אלה יושבו בסופו של יום ויועברו לכיסו.  ממילא, ככל שלא יושבו - במלואם או בחלקם - הרי שהוא עצמו לא נושא בסיכון כלשהו בהקשר לכאמור.  איזון חובות הנאמנות, אפוא, מצדיק אי הענקת רכיבים כאמור לעורך הדין כשכר טרחתו.

26. עמדתה של ועדת שכר הטרחה בהקשר זה מקובלת עליי, אם כי באופן חלקי.  לעמדתה "יובהר שהועדה סבורה כי לא ניתן להגיע לידי הסכמה עם לקוח ולפיה חלק משכר הטרחה של עורך הדין יהיה מורכב מהחזר כספי שיתקבל עבור שכר טרחת מומחה".  מנגד, ההבחנה בין רכיב שכר טרחת המומחה ורכיב האגרה אינה ברורה, משתכלית שניהם זהה - תשלום הוצאות על ידי הלקוח לשם הוכחת טענותיו, במנותק מהייצוג.

פרשנות הסכם שכר הטרחה
27. לתוצאה זהה היינו מגיעים אף לו היינו סבורים כי הנתבע לא הפר את חובת הנאמנות לתובע מפאת אי הקראת או מתן הסבר להוראות הסכם שכר הטרחה.

"אין סך אחוזי" - ?!
28. הסכם שכר הטרחה קבע כי "אין סך אחוזי". מפרשנות המונח ניתן להסיק כי כוונת הצדדים הייתה שלא ישולם סך אחוזי מכל סכום שייפסק בהמשך ההליכים, בהתאם לתוצאותיהם. פרשנות זו מתבקשת משמאוזכר המונח אף בסעיף 6 להסכם שכר הטרחה ("במקרה של פשרה... או במקרה של פסק דין - כל עלות מכל סוג ו/או שכ"ט כולו ישולם, וזה האחוזי יחושב מתוך סך הפשרה או פסק הדין, לפי העניין"). בעוד הנתבע סובר שאין עסקינן במחלוקת על שכר טרחה תוצאתי או אחוזי (סעיף 30 לכתב ההגנה), דעתי שונה.

תשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין נפסקים על ידי בית המשפט במקרה של הצלחה. ככל שהתביעה מתקבלת, כך סביר יותר שייפסקו לטובת הזוכה בהליך ההוצאות ששילם אותו הצד ויושב לו שכר הטרחה (ריאלי או לאו, בהתאם לנסיבות העניין). אף הסכם שכר הטרחה מורה כי " שכ"ט עו"ד והוצאות מכל סוג ככל שייפסקו או יינתנו או יושבו בכל שלב...", דהיינו הסכם שכר הטרחה עצמו קובע כי מדובר בשכר המותנה בפסיקה או החלטה של בית המשפט. החלטה כזו אינה ידועה במועד החתימה על הסכם שכר הטרחה אלא מותנית בהתנהלות עתידית כזו או אחרת. לפיכך, וככזו - המדובר בשכר טרחה מותנה.

המשמעות של סעיף 3 להסכם שכר הטרחה, אפוא, הינה תשלום של 100% מרכיבים תוצאתיים הקשורים בניהול ההליך. זו הפרשנות המתבקשת, שאף התגשמה בפועל. ההליך צלח ובהתאם נפסקו מספר רכיבים, שהנתבע נטל 100% מחלקם.

המוסכם, אפוא, בחלקו הראשון - אי גביית סך אחוזי, מציג פרשנות אחרת לזו המצויה בסעיף 3 להסכם, לפיו לשכר הטרחה יתווספו רכיבים מסויימים.

29. הוא הדין אף למונח "שכר טרחה גלובלי". פרשנות אפשרית למונח, להלך ההידברות ולתכלית ההסכם מציבה בפנינו אפשרות לפיה לא ישולמו סכומים נוספים מעבר לסך המוסכם. פרשנות שונה, מנגד, מוצבת לפנינו בסעיף 3 להסכם שכר הטרחה, משלסכום המוסכם יצורפו רכיבי תשלום נוספים - שבפועל עולים על השכר המוסכם.

30. הקבוע, אם כך, בחלקו הראשון של הסכם שכר הטרחה אינו מתיישב עם חלקו השני של ההסכם. הפרשנות האחת להסכם הינה העדפת עמדת התובע לפיה תכליתו של הסכם שכר הטרחה הינה קביעת שכר כולל בהתאם לחלקו הראשון של ההסכם, ללא רכיב אחוזי; הפרשנות האחרת הינה מתן עדיפות להוראות הסעיפים הרלבנטיים בחלקו השני של הסכם שכר הטרחה.

מששתי האפשרויות מתאפשרות באותה המידה, יש לבחור בפרשנות הסותרת את עמדת מנסח החוזה - הוא הנתבע, הגורם שלו העדיפות בעיצוב תנאיו של החוזה [סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן "חוק החוזים"); רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד סה(2) 563, סעיף 4 לפסק הדין; ע"א 9609/01‏ מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד שגב, פ''ד נח(4) 106, 136].

אף בהתאם לחוק החוזים, אם כן, תינתן הבכורה לגרסת התובע.

פיצויים
31. משנמצא כי הנתבע הפר את חובותיו להסביר לתובע את השלכות ההסכם, בעוד מציג לפניו מצג שונה, יש להעדיף את הפרשנות שהציג התובע. בהעדר ספק לקשר הישיר בין הסתמכותו של התובע על דבריו של עורך הדין וההתקשרות בחוזה, סכום הפיצוי יעמוד על כלל הסכומים העומדים בסתירה למוסכם בחלקו הראשון של ההסכם.

כאמור לעיל, תחת תשלום סך של 7,500 ₪ שילם התובע סך כולל של 17,555 ₪ תוך הסתמכותו על המצג הפוזיטיבי של הנתבע בשלב הטרום חוזי, ובכך נשא בתשלום עודף בסך של 10,055 ₪ [רכיב האגרה (655 ₪), שכר טרחת המומחה (2,380 ₪ששולמו הן לגורם הרלבנטי והן לנתבע) וכן שכר הטרחה שנפסק בהסכם הפשרה (7,020 ₪ )].

סכום זה יושב לידי התובע בגין חלק זה.

הפסקת ייצוג וחיוב במלוא שכר הטרחה
32. סוגיה נפרדת שנותרה במחלוקת בין הצדדים נוגעת לחובת הלקוח לשאת במלוא שכר הטרחה אף אם מבקש להפסיק את הייצוג טרם סיום ההליך המשפטי, כקבוע בסעיף 5 להסכם שכר הטרחה. להבדיל מהנאמר בחלקים הנוגעים לחובת הנאמנות, בנוגע לסוגיית סיום הייצוג התובע לא הפר את חובותיו, משלא נאמרו דברים כלשהם הקשורים בסוגייה זו, כאשר התובע הוא שלא קרא את ההסכם טרם חתימתו. על כן, ניתוח רכיב זה צריך שיהא במובחן מהפרת חובת הנאמנות או פרשנות ההסכם בהתאם לדיני החוזים.

33. נקודת המוצא לניתוח תשלום שכר טרחה במקרה של הפסקת הייצוג הינה כי הלקוח רשאי לסיים את ההתקשרות עם עורך דינו אפילו טרם הושלם הייצוג ו"אם לא הוסכם במפורש אחרת", עו"ד יהא זכאי לשכר טרחה ראוי עבור השירותים שניתנו ללקוח עד אותו השלב [ע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 124 (להלן " הלכת ביניש-עדיאל")]. במקרים בהם נוהג הלקוח שלא בתום לב או מבקש לסיים את התקשרותו עם עורך הדין ללא סיבה "הוגנת", על הלקוח לשלם לעו"ד פיצויי קיום (ציפייה) [ע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (20/03/2008) (להלן " הלכת קורפו")], המשקפים את התמורה הטמונה בהסכם שכר הטרחה בהפחתת השקעה והוצאות נחסכות (שם, סעיף 21).

הלכות אלה מחייבות בית משפט זה בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, אולם אין בהן התייחסות למצב בו הוסכם אחרת בהסכם שכר הטרחה, דהיינו נקבע בסיס לתשלום שכר הטרחה במקרה של הפסקת ייצוג, כבענייננו.

34. פסקי דין המנחים בית משפט זה (בתי המשפט המחוזיים) אמנם עסקו במקרים בהם נקבע שיעור התשלום במקרה של סיום ייצוג, אולם סיום הייצוג המשפטי נעשה שלא בתום לב [ע"א (מחוזי ת"א) 3635/07 לובטסקיה ולריה ואח' נ' מ. זליגמן ושות' – עורכי-דין ונוטריונים – שותפות רשומה (08/07/2009), ש ם מעבר לכך שהטיפול הופסק בחוסר תום לב ממילא מרבית הטיפול המשפטי ניתן ברובו; ע"א (מחוזי ת"א) 1191/00 ברטה רוזנבלט נ' עו"ד שאול דחבש (02/05/2001) , שם נקבע כי הלקוחה פעלה בחוסר תום לב קיצוני].
תוך שנשאלת השאלה האם כוונת המונח "אם לא הוסכם במפורש אחרת", כפי שנקט בית המשפט העליון בהלכת ביניש-עדיאל משמעה "כל" קביעה שבין הלקוח ועורך הדין, או קביעה שסבירותה תיבחן בהתאם לנסיבות העניין, לרבות שלב הייצוג, הטיפול המשפטי שניתן עד אותו שלב, יתר הטיפול המשפטי הנדרש וכיוצ"ב, יש לקבוע - כקביעה ראשונית - האם התובע סיים את הייצוג בחוסר תום לב או ללא סיבה הוגנת, כהנחיית בית המשפט העליון בהלכת קורפו, אם לאו.

35. התובע הודיע על רצונו להפסיק את הייצוג המשפטי לאחר שהתקבל פסק הדין של המפקחת על המקרקעין וטרם הגשת התביעה הכספית לבית משפט השלום.  לאחר שפנה לנתבע בבקשה לקבל את הסכומים שנפסקו בפסק דינה של המפקחת על המקרקעין, הבין - ככל הנראה לראשונה - כי חתם על הסכם שכר טרחה השולל זכות זאת לקבל את הוצאותיו, וסמוך לאחר מכן הודיע על רצונו להפסיק את הייצוג הגם שמטרת הייצוג עמדה בעינה.  הנתבע הסביר לתובע כי הסכם שכר הטרחה קובע שההוצאות שייכות לעורך הדין, ואף הסכים, לפנים משורת הדין כלשונו, לוותר על ההוצאות ושכר הטרחה שייפסקו, ככל שייפסקו, בבית משפט השלום, אך לא להשיב את הכספים שנגבו על ידיו. התובע לא הסכים לאמור ובכך הייצוג הסתיים.

36. משמדובר במחלוקת לגיטימית ומהותית (סיכון המוטל על הלקוח) בנוגע להסכם שכר הטרחה, כזו שהתגלגלה לוועדת שכר הטרחה ובהמשך לבית המשפט, אין אלא לקבוע כי הייצוג הסתיים בתום לב ומטעמים של ממש. האמון שבין הצדדים הפך אפסי באותו השלב, כאשר כל צד גורס את שגורס.  במחלוקת זו, כפי שפורט, דעתי כדעת התובע, שסבר כי סמך על עורך הדין וכעת לא יוכל לסמוך עליו יותר.  סיום הייצוג התבקש, לפיכך, משאין ציפיה כי התובע ימשיך להיות מיוצג על ידי הנתבע בעודו מנהל כנגדו הליך משפטי ומבקש השבת שכר טרחה. בפרט נכונים הדברים משוועדת שכר הטרחה צידדה בעמדת התובע וסברה, אף היא, כי הסכם שכר הטרחה מעורר קשיים.

37. משהופסק הייצוג בתום לב ומטעמים מוצדקים, השאלה המשפטית הינה האם חרף זאת יש לאכוף את הוראות ההסכם ולהורות על חיוב במלוא שכר הטרחה.

לשיטתי, התשובה לשאלה זו שלילית. קיימות גישות לפיהן דין חיוב הלקוח במלוא שכר הטרחה במקרה של סיום הייצוג מיוזמתו - כשלעצמו - להיפסל [ג. קלינג "אתיקה בעריכת דין" 212 (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין תשס"א-2001): "אין לחייב את הלקוח בתשלום מלוא שכר הטרחה, אם טיפולו של עורך הדין יופסק לפני השלמתו. נראה שהוראה כזו תפסל בשל היותה נוגדת את תקנת הציבור, בפגעה בזכותו של הלקוח לבחור בעורך דין ולהחליפו שירצה בכך.  בין עורך הדין ללקוחו קיימים כאמור יחסי אמון. עורך הדין חייב להעמיד בראש מעיניו את עניין הלקוח, תוך מניעת התחשבות בכל אינטרס אישי שלו.  ללקוח צריך שיהא אמון מלא בפרקליטו.  כאשר אמון זה מתערער, יש להעניק ללקוח את האפשרות להפסיק את הקשר עם עורך דינו, תוך מתן אפשרות מלאה לבחור פרקליט חדש, בלא שהדבר יגרור אחריו "סנקציה"..."; ת"א (ת"א) 20530-09-09 עטרה זיסמן נ' טיטונוביץ משה (30/12/2012) (להלן " עניין זיסמן"), סעיפים 30-32 לפסק הדין, לרבות האזכורים שבו].

אלא, שגישה זו לא אומצה בפסיקת בתי המשפט המחוזיים וכפי שראינו הסעיף נאכף במלואו במקרה של הפסקת ייצוג בחוסר תום לב. בהלכת קורפו נפסקו פיצויי קיום אף ללא הוראה דומה בהסכם.

38. בהעדר פסיקה מחייבת או מנחה לנסיבות בהן הלקוח הפסיק את הטיפול המשפטי באמצעו בתום לב, נקטו בתי המשפט המבררים, לרוב, בגישה לפיה הוראה המורה על תשלום מלוא שכר הטרחה לא תיאכף אלא ייפסק לעורך הדין שכר טרחה ראוי [עניין זיסמן, סעיפים 33 ואילך; ת"ק (ראשל"צ) 62456-05-17 אושרית בראל נ' עו"ד מירי דדה (26/03/2018)].

במנותק מהשאלה אם דין תניה כזו, כשלעצמה, להיפסל, שותף אני לעמדה לפיה במקרים בהם הופסק הייצוג בתום לב יחוב הלקוח בשכר טרחה ראוי בלבד. פסלות התניה הינה שאלה שאינה מעניינו של פסק דין זה, אולם יצוין כי במועד כריתת החוזה אין לצדדים ידיעה אודות הסיבה שבעטיה יהא צורך במימוש אותה הוראה חוזית (הסיבה להפסקת הייצוג) ולפיכך אפשרות אחת שיכולה להילקח בחשבון הינה שהלקוח יסיים את הייצוג שלא בתום לב, וכאמור בתי המשפט המחוזיים מצאו לאכוף תניות דומות.

39. לגופו של עניין, העדפת הגישה לפיה הלקוח יידרש לתשלום שכר טרחה ראוי בלבד במקרה בו מסיים את הייצוג המשפטי בתום לב מתבקשת מ- 3 טעמים עיקריים, למצער.

הראשון, חוק עשיית עושר ולא במשפט, המורה לנו להביא בחשבון אף את העובדה שסיום הייצוג גרר, מיניה וביה, את העדר הצורך מצד עורך הדין לבצע פעולות ייצוג נוספות.  עקרונית, לפיכך, חוסך עורך הדין בהוצאות ואף מתפנה לעיסוקיו האחרים, כאשר חזקה כי ביצוע עיסוקים אלו נעשים בתמורה כספית חלופית. הכשרת תניה זו במקרה בו הייצוג הסתיים מסיבה מוצדקת משמעה, אפוא, התעשרות של עורך הדין על חשבון לקוחו, באופן שאינו מידתי וראוי משלעיתים אף לו חלק בכך שהייצוג הסתיים.

            השני, חיוב במלוא שכר הטרחה במקרה של הפסקת ייצוג משול לקביעת פיצוי מוסכם בשיעור מלוא התמורה.  סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, המעגן זכות זו, מורה כי שיעור הפיצויים צריך להיקבע ביחס סביר (אף אם גבוה) לנזק שניתן היה לצפותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה של הפרה.  ואם במקרה של הפרת חוזה נדרש יחס סביר בין שיעור הפיצויים המוסכם לנזק שניתן היה לצפות בעת כריתת החוזה, על אחת כמה וכמה כאשר אין המדובר במקרה של הפרת חוזה אלא רצון הלקוח לסיים את הייצוג מסיבה מוצדקת. בפרט נכונים הדברים ככל שהייצוג מסתיים בשלב מוקדם.  במקרה זה, מהי ההצדקה - מוסרית, כלכלית, חברתית – לפסיקת שכר טרחה מלא? 

השלישי, מימוש זכות חוזית צריך שיהא בתום לב בהתאם להוראות סעיף 39 לחוק החוזים הקובע כי "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה". הגם שהזכות, אפוא, מוענקת בחוזה, הזכאי לזכות צריך להשתמש בה בתום לב, תוך שקילת כלל הנתונים הרלבנטיים, ובהם - מעבר לסיבה שבעטייה הופסק הייצוג - הפעולות שביצע עורך הדין ומה נדרש הימנו על מנת להשלים עבודתו המשפטית ולזכות במלוא התמורה החוזית, וכן ההוצאות שנחסכות במקרה זה.

40. משלא זכאי הנתבע לפיצוי המוסכם, זכאי הוא לשכרו הראוי. הוכחת השכר הראוי, כדבר שבשגרה, מוטלת על עורך הדין.  הגם שלא בוצע נסיון כאמור, מצאתי לאמץ את עמדת וועדת שכר הטרחה של לשכת עורכי הדין .  וועדת שכר הטרחה סברה, אף היא, כי התובע זכאי לשכר טרחה ראוי בלבד, והעמידה אותו על שליש מהסכום המוסכם.  משהוסכם כי שכ"ט עבור התביעה הכספית יעמוד על 7,500 ₪ , בנסיבות בהן כתב התביעה לא הוגש שכן טיוטה סופית לא אושרה, ומשהייצוג כלל אף הליכי הוצאה לפועל – ניתן להסיק כי וועדת שכר הטרחה סברה ששכר הטרחה הראוי הינו 2,500 ₪ והורתה על השבה של 5,000 ₪.  עמדה זו זהה לעמדתי, בשים לב לכך שהוכנה טיוטת כתב התביעה, אולם הנתבע לא נדרש לייצג את התובע בבית המשפט, וממילא לא לנקוט בהליכי הוצאה לפועל - הליכים שנכללו במסגרת הסכום המוסכם. שכר הטרחה הראוי, בהתאם, יועמד על שליש מזה המוסכם.

            רכיב ההשבה של שכר הטרחה הקשור בהפסקת הייצוג יהא, בהתאם לכך, 5,000 ₪ כולל מע"מ.

הערות טרם סיום
41. אבקש להעיר 2 הערות טרם סיום.

הראשונה, הנתבע ריכז מרבית טיעוניו ביחס לפעולות שביצע במסגרת התביעה הכספית וצירף התכתבויות רבות הנוגעות לעריכת טיוטת כתב התביעה. מאותן התכתבויות ניתן להבחין כי ביום 8/6/2015 שואל התובע את הנתבע: "מה לגבי סוגית המומחים בשתי התביעות עדיין נגיש אותם במקביל?" ודווקא הנתבע משיב לו בהודעה מאותו היום: "לגבי שאלתך אשיב לך בימים הקרובים" - משמע לא התקבלה תשובה סופית בנוגע להגשת התביעות במקביל מצד הנתבע. עם זאת, וזה העיקר, לא ירדתי לסוף דעתו של הנתבע, משאין מחלוקת כי המומחיות המשפטית מצויה בידיו ועובדתית לא הוכן כתב תביעה סופי, לא התקיימו דיונים ולא התנהלו הליכי מימוש. בשים לב לכך, יש לדחות את הטענה לפיה בוצעה מרבית העבודה.

השניה, התובע טען, במספר הזדמנויות, כי הוטעה על ידי הנתבע. ניתוח טענת ההטעיה ראוי שייעשה בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן.

חוק הגנת הצרכן
42. לא ניתן לחלוק על כך שדיני החוזים הצרכניים מהווים ענף עצמאי של דיני החוזים [ס' דויטש, דיני הגנת הצרכן - כרך א' יסודות ועקרונות 332 ( ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין (2001)) (להלן "דויטש") ]. החשיבות בהבחנה בין הדינים נובעת, בין היתר, מהשינויים הקשורים בשלבים המקדימים לכריתת החוזה, ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו, תוכנו של החוזה ופירושו. מאליו מובן, כי דיני החוזים הכלליים יחולו לצד דיני החוזים הצרכניים, בוודאי אם הללו לא שונו במפורש בחקיקה צרכנית (דויטש, עמ' 348). החשיבות בהבחנה בין הדינים מצויה, אפוא, דווקא במקרים בהם שני הדינים עוסקים באותו נושא, כאשר במקרה של סתירה יגברו דיני הצרכנות (דויטש, 350).

43. השחקנים הראשיים בדיני הצרכנות הינם, כהגדרת סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן "חוק הגנת הצרכן") העוסק ("מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן") והצרכן ("מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי") המתקשרים בעסקה שמהותה מכירת נכס או מתן שירות.

על מנת לבחון תחולת הוראות החוזים הצרכניים על חוזי שכר טרחה יש, אם כן, לבחון האם עורך הדין ולקוחו עונים על ההגדרות הקבועות בחוק, משנדמה כי אין חולק על כך שייצוג משפטי הינה עסקה שמהותה מתן שירות משפטי (על ההצדקות למתן פרשנות רחבה למונח שירות ר' דויטש, עמ' 189).

44. הגדרת עורך דין המספק שירות משפטי כעוסק לצורך חוק הגנת הצרכן אינה מעלה קושי רב, משאין מחלוקת כי עורך דין מספק שירות משפטי דרך עיסוק בהיותו מומחה לכאמור.

מנגד, הגדרת לקוחו של עורך הדין כצרכן לצורך חוק הגנת הצרכן מעוררת שאלה מהותית יותר. הגדרת הצרכן הינה בהתאם למטרת השימוש במוצר או בשירות הנמכר, במנותק מזהות הרוכש ("מי שקונה... לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי"). בדברי ההסבר לחוק הגנת הצרכן [הצעות חוק 1469, עמ' 304 (16/7/1980)] הבהיר המחוקק כי "הגדרת צרכן באה לייחד את הוראות החוק לעסקאות לצרכי הפרט ולהוציא עסקאות מסחריות, אשר עליהן ימשיך לחול מכלול החקיקה הרגיל." השימוש במצרך, אפוא, צריך שיהא לשימוש פרטי ולא למטרה מסחרית.

השירות המשפטי ניתן בהתאם לצרכי הלקוח, כך שלרוב, במקרים בהם הלקוח הינו גורם פרטי שלא נדרש לשירות המשפטי מכוח היות עוסק או במסגרת עסקיו, יהא נכון להניח כי השירות ניתן לצרכיו האישיים של הלקוח ובהתאם יוגדר כצרכן, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן. נאמר לרוב, ולא ככלל, מאחר שייתכנו מקרים - המצריכים בחינה נפרדת - בהם אדם פרטי נדרש לייצוג המשפטי שמטרתו הסופית אינה לשימושו האישי, דוגמת אדם המשכיר מספר דירות המצויות בבעלותו ונדרש לייצוג משפטי. האם שימוש כאמור הינו אישי משמדובר בבעלים של הדירות, או מסחרי משמדובר בנכסים המניבים הכנסה (שאף חל עליה מס)?

אף אם ניטול מקרה של רוכש שהינו עוסק או חברה המתקשרים בהסכם ייצוג משפטי, האבחנה אינה חד משמעית. ניטול מקרה בו חברה שוכרת שירותים של עו"ד לשם ייצוג בחוזה התקשרות עסקית עם חברה אחרת. האם במקרה זה ניתן לאמר כי ההתקשרות הינה עסקית, או שמא מדובר בשימוש אישי של החברה לצרכיה שלה, שאך במקרה הללו עסקיים? ומה בגורל התקשרות של חברה (או עוסק) עם עו"ד לשם ייצוג בתביעה שהוגשה כנגד החברה בגין מעשה או מחדל הקשור בניהול עסקיה? האם לא ניתן לומר כי במקרה אחרון זה, חרף כך שהחברה מתקשרת לשם הגנה על מטרותיה העסקיות, מתבקש הייצוג המשפטי לשם הגנה על האינטרסים האישיים של החברה?

המקרה שלנו, מנגד, הוא מקרה פשוט, בין עו"ד ואדם פרטי המבקש ייצוג לשם הגנה על אינטרס אישי. לפיכך, חוק הגנת הצרכן יוחל.

45. ניתן למצוא תימוכין להחלת כאמור בספרות המשפטית. פרופ' א' זמיר סבור כי יש לבחון הסדר שכר טרחה על רקע חובות האמון של עורכי דין כלפי לקוחותיהם, חובות הנובעות מדיני החוזים (חלק כללי) (להלן "חוק החוזים"), מדיני הגנת הצרכן ומכללי האתיקה החלים על עורכי דין [א' זמיר, שכר טרחה התלוי בתוצאה בשיעור של 100%, משפטים ( טרם פורסם) סעיף 2]; דעה דומה מוצגת בספרם של פרופ' נ' כהן ופרופ' ד' פרידמן, הסוברים כי ביחסי עורך דין לקוח שוררת, במסגרת דיני ההשפעה הבלתי הוגנת, הנחה בדבר קיומה של השפעה כזו, וזו עשויה להמשיך לחול מכוח סעיף 3 לחוק הגנת הצרכן (ד' פרידמן נ' כהן, חוזים, כרך ב' (תשנ"ג-1993), עמ' 984, ה"ש 75).

הטעיה
46. סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן קובע, כי על עוסק להימנע מעשיית דבר, בין אם במעשה או במחדל, בכתב, בעל פה, או בכל דרך אחרת, העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה.  הסעיף אינו דורש הוכחת הטעיה בפועל אלא הסתברות להטעיה של הצרכן בעניין מהותי.  תכלית הסעיף (כמו יתר הפרק שבחוק) הינה הגשמת אחת ממטרותיו המרכזיות של חוק הגנת הצרכן - מסירת מלוא המידע הדרוש לצרכן בשלב הטרום חוזי על מנת שיוכל לקבל החלטה מושכלת התואמת באופן אמיתי את עיקרון חופש ההתקשרות בחוזים [ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל (04/12/2011), פסקה 25].

47. הטעיה היא הצהרה כוזבת, ה"נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות" (רע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(1), 600, 607).  הטעיה יכולה שתהא באמצעות מצג שווא של פרטים שאינם תואמים את המציאות, או באמצעות אי הצגת הפרטים שיש חובה לגלות (שם, שם).  משעסקינן בדיני הגנת הצרכן, אין חובה כי הצרכן יוטעה בפועל, אלא די בכך שהמעשה או המחדל עלולים היו להטעות את הצרכן (ע"א 1304/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 329,309).  משכך, בהיות העוולה תלוית התנהגות ולא תוצאה, אין חובה לגרימת נזק בפועל (דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק-חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385, 416 ).
          
               לצורך ביסוס הענקת פיצויים בשל הטעיה, יש להוכיח, איפוא, כי העוסק עשה מעשה, או מחדל, אשר עלול להטעות צרכן בעניין מהותי; כי הצרכן נפגע כתוצאה מכך; וכי קיים קשר סיבתי בין פעולת או מחדל העוסק לבין הפגיעה שסבל הצרכן (שם, שם - בשינויים המחוייבים משבענייננו הסעד הרלבנטי הוא פיצויים).

סעיף 2(א)(1) לחוק קובע כי הטיב, המהות והסוג השירות או הנכס הינה עניין מהותי בעסקה; סעיף 2(א)(13) קובע כי עניין מהותי בעסקה הוא המחיר הרגיל או המקובל. לפיכך נאסר על העוסק לעשות, במעשה או במחדל, דבר העלול להטעות את הצרכן בעניין כאמור.

48. האמירות הפוזיטיביות מצד הנתבע ברורות, והובאו בחלק הרלבנטי בו נותחו חובות הנאמנות של הנתבע. הן לשיטתי, והן לשיטת וועדת שכר הטרחה של לשכת עורכי הדין, הנתבע לא הסביר ללקוח את ההשלכות של המוסכם, למצער, שלא לומר הוצגה תמונה שונה במעט.

יחד עם כך, לא מצאתי ליתן קביעה פוזיטיבית בנוגע לשאלה האם מקרה זה עולה כדי הטעיה או לאו. מחד, התובע סמך ידו על דבריו של הנתבע, מנגד - קיימות הנחיות מנוגדות בהסכם שכר הטרחה שהתובע נמנע מקריאתן. פסע בין קיומה של עילת ההטעייה ושלילתה. מפאת הספק, משאין צורך בהכרעה במחלוקת זו שאין בכוחה לשנות את תוצאת פסק הדין, ומשעל פני הדברים נכון יהא לנתח המחלוקת בהתבסס על חובת האמון, טענה זו לא תוכרע.

סיכום
49. נוכח הקביעות שלעיל ולסיכומו של דבר, על הנתבע להשיב לתובע סך של 15,055 ש"ח (5,000 ₪ השבה שכ"ט בשל הפסקת הייצוג כאמור בסעיף 40 לפסק הדין; 10,055 ₪ בשל הסעיפים המצויים בחלקו השני של הסכם שכר הטרחה ושלא נאכפו, כמפורט בסעיף 31 לפסק הדין). כן ישלם הנתבע לתובע את האגרה כפי ששולמה, בסך 176 ₪, והוצאות ההליך בסך 1,000 ₪.

התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום.
            ניתן לבקש רשות לערער על פסק דין זה תוך 15 יום, לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז).

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ח, 03 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.