הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה ת"ק 1214-93

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

התובעת

סנדרה רוזונסקי קליימן

נגד

הנתבע

ארז זמיר

החלטה

בפני בקשת הנתבע לב יטול פסק דין, שניתן במעמד צד אחד, ביום 27.10.1993 בהעדר התייצבות , לפיו חויב הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,092 ₪ בצירוף אגרת משפט והוצאות משפט בסך 200 ₪.

על-פי הנטען בבקשה, המבקש לא ידע על כתב התביעה שהוגש כנגדו בתיק זה ולא קיבל זימון לדיון שהתקיים ביום 27.10.93 בהעדרו . אליבא דמבקש "רק בימים אלה" נודע לו לראשונה על קיומו של ההליך כאשר הומצאה לו בדואר החלטה על הטלת עיקול בתיק ההוצאה לפועל שנפתח למימוש פסק הדין .

המבקש טוען בתצהירו כי התוודע לקיומו של פסק הדין רק באמצע חודש ינואר 2017 בעקבות ההחלטה בדבר הטלת עיקול בתיק ההוצאה לפועל , ומיד פנה ללשכת ההוצאה לפועל וביקש לקבל לידיו את המסמכים שהומצאו לתיק. אולם נמסר לו כי לא קיים במערכת אישור המצאה בדבר פתיחת התיק או כל אישור המצאה אחר.
המבקש טוען כי ניסה לאתר את אישורי המסירה דרך מזכירות בית המשפט אך בשל חלוף השנים התיק בוער ולא ניתן היה לשחזר את המסמכים. משכך, אפוא, פנה המבקש למשיבה בבקשה לקבל העתק מאישורי המסירה אך המסמכים המבוקשים לא היו ברשותה.

המשיבה מתנגדת בתגובתה לביטול פסק הדין בטענה כי המבקש הוזמן לדיון כדין אך הוא לא התייצב אליו ולא הגיש כתב הגנה. בתגובתה מבהירה המשיבה כי בעקבות הודעת בית המשפט על גניזת התיק החליטה לנסות פעם נוספת לממש את פסק הדין שניתן לטובתה באמצעות חידוש ההליכים בהוצאה לפועל .

המבקש השיב לטיעוני המשיבה ו בתשובתו הוא מציין כי לא ניתן למצוא בפרוטוקול הדיון ופסק הדין התייחסות לאישור מסירה שהוצג על ידי המשיבה המעיד על מסירת כתב התביעה וההזמנה לדיון למבקש.

המשיבה משיגה על הנטען בתשובת המבקש, ולגרסתה, לאחר קרות התאונה ניגשה עם בעלה לבית הנתבע על מנת להסדיר את התשלום עבור הנזק אך הנתבע לא ניאות לפתוח את דלת הבית, ומשכך פנתה לבית המשפט. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הגישה את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בסמוך למועד הינתנו ואח"כ עזבה את הארץ למטרת לימודים וביקשה מאביו של בעלה לטפל עבורה בנושא. לדידה, היא נאלצה לוותר על המשך הטיפול בתיק ההוצאה לפועל שעה שנדרשה לשאת באגרות בגין הפעולות הננקטות ול פני כעשור ניסתה לחדש את ההליכים באמצעות עו"ד אך ללא הצלחה.

דיון

תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז-1976 קובעת כי בעל דין רשאי להגיש בקשה לביטול החלטה שניתנה שלא בפניו תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה .

לפי גרסת המבקש הוא התוודע לראשונה על קיומו של פסק הדין נשוא הבקשה אגב הודעת עיקול שהופקה ביום 5.12.16 בתיק ההוצאה לפועל 17-09622-93-3 שנשלחה אליו בדואר. ביום 25.4.17 הוריתי למבקש לפרט בתצהיר את המועד בו קיבל את ההחלטה על הטלת העיקול, ו מתצהירו עולה כי דבר הדואר התקבל "בסביבות אמצע חודש ינואר" א ך הוא אינו זוכר את היום המדויק.

הבקשה שבפני הוגשה ביום 1.3.17, כך המועד הקבוע בתקנות השיפוט להגשת הבקשה חלף במועד בו הוגשה הבקשה, והיה על המבקש לפנות לבית המשפט בבקשה לקבלת ארכה, זאת במיוחד לאור העובדה כי פנה להיוועץ עם עורך דין . בקשה למתן ארכה לא הוגשה וארכה כזו לא ניתנה.

יתרה מזאת, תקנות השיפוט בתביעות קטנות אינן קובעות הסדר לגבי הגשת בקשה בחלוף המועד ובעניין זה החילו בתי המשפט את תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה יוארך המועד להגשת בקשה לביטול בקיומו של "טעם מיוחד".

טעם מיוחד להארכת מועד הוא, ככלל, אירוע שמנע מבעל דין לפתוח בהליך במועד מטעמים שאינם תלויים בו. לשיקול זה מתווספים שיקולים נוספים ובכללם סיכוייו של ההליך העיקרי , תום ליבו של המבקש ו מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על סופיות ההחלטה. לכל אלה נלווה שיקול נוסף כשמדובר בתביעה קטנה והוא השאיפה לקיומו של הליך משפטי יעיל, מהיר וזול. שיקול זה עולה בקנה אחד עם המועד הקצר שנקבע בתקנה 12 לתקנות השיפוט להגשת בקשה לביטול פסק דין בתוך 7 ימים בלבד . בהקשר זה נקבע כי במניין שיקוליו נדרש בית המשפט לשקול לא רק את עניינם של בעלי הדין בהליך שבפניו אלא גם את השלכת החלטתו על ציבור המתדיינים המבקש ים לקבל שי רות ממערכת המשפט בתוך זמן סביר (ראו: ת"ק (ת"א) 9010-08-08 נפתלי גדפור נ' ליאורה שקד לייטנר (01.02.2015 )). בצד האמור יש ליתן הדעת לסעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 ותקנה 9 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות המגמישים את הפרוצדורה הנוהגת בבית המשפט לתביעות קטנות .

המבקש לא הגיש בצד בקשתו בקשה להארכת המועד וממילא ש לא הצביע על "טעם מיוחד" המצדיק את האיחור בהגשת הבקשה בשים לב לשיקולים ואמות המידה ליישומן שנסקרו לעיל.

אך גם לגופו של עניין לא מצאתי טעם המצדיק את ביטולו של פסק הדין. הלכה היא כי כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום והפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס לסיכויי ההצלחה.

כאמור, לפי גרסת המבקש, טרם קבלת הודעת העיקול הוא לא ידע על קיומו של ההליך בתיק זה ועל ההליכים בתיק ההוצאה לפועל. ממועד מתן פסק הדין בשנת 1993 ועד להגשת הבקשה לביטולו חלפו למעלה מעשרים שנה, ומטבע הדברים, בחלוף תקופה כה-ארוכה קשה להתחקות אחר אישורי המסירה של כתב התביעה והזימון לדיון .

יחד עם זאת, מפסק דינו של כב' השופט ד' ארנסט שביטולו מבוקש, עולה הרושם כי המבקש הוזמן לדיון אך לא התייצב ולא הגיש כתב הגנה. מתן פסק דין במעמד צד אחד בעניינו של המבקש יוצר חזקה כי המבקש הוזמן כדין ו בית המשפט בדונו בעניין בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי בוצעו כדין, שאם לא כן יש להניח כי פסק הדין לא היה ניתן בהעדר ו. וברי כי, בחלוף שנים כה רבות קיים קושי לאתר את המסמכים המעידים על זימון המבקש שכן תיק בית המשפט בוער. אלא שקושי זה אינו צריך לעמוד לרועץ בפני המשיבה המחזיקה בידיה פסק דין חלוט שניתן לטובתה ו לזכותה לסופיות הדיון.

זאת ועוד. ככלל, מתוקף משלוח הודעת העיקול למבקש מלשכת ההוצאה לפועל קיימת חזקת התקינות של המנהל. שכן לא ניתן להטיל עיקול מבלי אישורי מסירה של אזהרה לחייב. חזקה זו לא נסתרה על ידי המבקש והוא אינו יכול להיבנות מחלוף השנים המקים מטיבו קושי בשחזור המסמכים. כל שכן אציין כי אינני מוצא פגם בהתנהלותה של המשיבה אשר החלה לנקוט בפעולות בהוצאה לפועל למימוש פסק הדין ומשאלו העלו חרס שקטה למשך 20 שנה ואז חידשה את ההליכים בתוך תקופת ההתיישנות.

לאור כל האמור, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, ובשים לב לעובדה שפסק הדין ניתן לפני למעלה מעשרים שנה ולאור העובדה כי ננקטו הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש א שר ביצועם מותנה במשלוח אזהרה למבקש, ומאחר וחלף המועד הקבוע בדין להגשת הבקשה ולא התבקשה הארכת מועד – על יסוד כל אלה, לא מצאתי מקום להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק וסבורני כי בענייננו גובר האינטרס הלגיטימי של המשיבה לסופיות הדיון והבאת הסכסוך לקיצו.

אשר על כן, פסק הדין שניתן ביום 27.10.93 יוותר על כנו.
לאור התוצאה אליה הגעתי אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' סיוון תשע"ז, 29 מאי 2017, בהעדר הצדדים.