הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בעפולה ת"ק 57667-04-19

בפני
כבוד ה שופט העמית יובל שדמי

תובעת

טל מט

נגד

נתבעות

1.מועצה אזורית עמק יזרעאל
2.רשות הניקוז קישון ח.פ. 500223094

פסק דין

התובעת מספרת בכתב התביעה, שביום 6.2.19 נסעה בדרך עפר למושב שדה יעקב.

היא מציינת שניווטה את דרכה באמצעות "גוגל מפס".

היא טוענת שמדובר בדרך עפר מוכרת ומסומנת המשמשת למעבר כלי רכב רבים.

התובעת מספרת שראתה במרכז הדרך שלולית מים, וטוענת שהשלולית נוצרה בעקבות עבודה שנעשתה במקום בו הייתה השלולית, על ידי אחת הנתבעות באמצעות כלים כבדים.

היא טוענת שעברה בדרך זו גם בעבר וחצתה שם שלוליות, אך הפעם היה מדובר בשלולית שונה.

היא טוענת שהשלולית הפכה בתוך זמן קצר לבריכה של ממש, בגלל עבודות שנעשו בקרבת השלולית על ידי כלים כבדים לצורך זרימה טובה יותר של מי הגשמים.

היא מספרת שכאשר החלה להיכנס לשלולית עם רכבה והגלגלים הקדמיים נכנסו למים, הרכב החליק מעצמו לתוך השלולית והחל להתמלא במים.

היא נחלצה מהרכב והתיישבה על גג ו וחולצה מהמקום על ידי טרקטור כבד שעבד בקרבת מקום.

היא מוסיפה שהרכב הפך בעקבות המקרה "אבדן גמור".

התובעת טוענת שהנתבעות התרשלו באלה:
עבודת הכלים הכבדים במקום.

לא הוצב שילוט אזהרה האוסר כניסה למים, ומחסומים שנמצאים בדרך היו פתוחים.

התובעת מוסיפה שלרכב שלה לא היה ביטוח מקיף.

היא מוסיפה עוד, שלאחר שדיווחה למוקד המועצה האזורית (נתבעת 1) על המקרה , דאגה זו לסגירת המחסומים והצבת שלטי אזהרה.

התובעת טוענת לנזקים כלהלן:
אובדן הרכב – 25, 600 ₪
הוצאות משפט – 2 ,000 ₪
אובדן יום עבודה – 800 ₪
עוגמת נפש – 3,000 ₪

נתבעת 2 טענה להגנתה, שהאירוע התרחש ב"מעביר אירי" ואין קשר בין הצטברות המים במעביר לבין עבודת הכלים הכבדים.

נתבעת 2 ציינה שאינה אחראית על הדרך הרלוונטית אך היא אחראית על המעביר.

היא מוסיפה שתמיד כאשר מזג האוויר גשום, המקום אינו עביר לכלי רכב פרטיים.

נתבעת 2 מוסיפה שהנהגת נטלה ביודעין סיכון מיותר.

נתבעת 2 מציינת שכיוון שהחורף האחרון היה גשום עד מאוד, לא ניתן היה לעבור במעביר אף ברכב חקלאי.

היא מוסיפה כי מדובר בדרך לא מוסדרת שאינה משמשת למעבר כלי רכב פרטיים.

נתבעת 2 מספרת שהתובעת עצרה לפני המים, היססה האם להיכנס לתוכם והתייעצה טלפונית עם חבר , ואז לקחה סיכון ונכנסה למים.

נתבעת 2 מוסיפה שבקרבת מקום קיים מאגר מים של מושב שדה יעקב, והכלים הכבדים עבדו במקום על מנת לפנות סחף עפר בתעלה המעבירה מים מהנחל למאגר.
עבודת הכלים הכבדים לא גרמה בשום אופן לעליית מפלס המים.

נתבעת 2 הוסיפה ש אינה שולטת במחסומים שבדרך, וסייעה לנתבעת 1 בהצבת שלטים לאחר המקרה, לבקשת נתבעת 1.

נתבעת 1 כתבה להגנתה, שזירת האירוע נמצאת באחריותה הבלעדית של נתבעת 2 והדרך המובילה למקום נמצאת באחריות מושב כפר יהושוע.

נתבעת 1 חוזרת על מקצת טענות נתבעת 2 באשר להתרשלותה של התובעת בפרשה.

בדיון עצמו הסתמכה התובעת על אמירות מפי השמועה של תושבי המושב, על כך שעבודת הכלים הכבדים גרמה לעליית מפלס המים.

היא אישרה שהתקשרה לאדם במושב והתייעצה אתו לפני שנכנסה עם רכב למים, והוא אמר לה שהיא יכולה לעב ור והמים אינם בגובה שיגרום לה לטבוע.

היא הוסיפה שאינה מכירה את המקום כשנמצאים בו מים, והוסיפה שלא ידעה האם ניתן לעבור בשלולית אם לאו.

התובעת עצמה הגישה תמונות של מפלס המים בעת האירוע, ומהן ניתן להסיק שאדם סביר יימנע מלהיכנס עם רכבו לתוך המים, בוודאי כשמדובר ברכב בו נסעה התובעת.

נתבעת 2 טענה בצדק, שהמעביר בנוי מבטון ולא נעשתה בו אם כן כל חפירה שגרמה לעליית המפלס.
עבודת הכלים הכבדים בקרבת מקום יכולה הייתה לגרום לכל היותר לירידת המפלס שכן תכליתה הייתה לאפשר מעבר המים מהנחל למאגר.

מר חבשי שעבד בקרבת מקום על כלי כבד, הסביר את אופי העבודה כאמור לעיל, והסביר את המובן מאליו, שכניסה עם רכב פרטי למים שהיו במעבר אינה פעולה סבירה.

מקובלת עלי טענת נתבעת 1 שלא נסתרה, שהיא אינה אחראית לדרך בה נסעה התובעת.

בין כך ובין כך, נתבעת 2 לבדה אחראית למעבר שבו התרחש האירוע.
כאשר מדובר במעבר שבו על פי הידוע לנתבעת 2 עוברים כלי רכב במהלך השנה, וכאשר בתקופות מסוימות המעבר במקום עם כלי רכב מסוכן בשל מפלס המים, קמה חובה על המחזיק (נתבעת 2) לפחות להזהיר (ואולי לחסום) את מי אשר מתקרב למעבר על הסכנה בכניסה למים.

נתבעת 2 צריכה הייתה ויכולה הייתה לצפות את האפשרות שהתובעת תיכנס עם הרכב לתוך המים וייגרם לה נזק גם אם מדובר במעשה שטות מובהק.
מעשה זה עדיין שייך לרפרטואר של מעשה אנושי צפוי.

נתבעת 2 לא מנעה אפשרות זו, ויש לראות בהתנהלותה זו התנהגות רשלנית, משום שלא עשתה דבר על מנת להזהיר את התובעת או למנוע ממנה להיכנס למים.

ואולם בנסיבות העניין רשלנותה של הנתבעת גדולה אף יותר מרשלנות נתבעת 2.

התובעת מצאה עצמה עם רכב פרטי נמוך אל מול מעביר מים שמפלס המים בו גבוה מאוד, כשכל בר דעת רואה ומבין שכניסה לתוכו מהווה סכנה.

היא עצמה סיפרה, שלא ידעה על פי התרשמותה האם תוכל לעבור את המים אם לאו , ובכל זאת בחרה לקחת את הסיכון, גם על סמך התייעצות שטיבה אינו ברור, עם חבר טלפוני.

אני קובע שאחריות התובעת לנזקי האירוע הינם בשיעור 60% ואחריות נתבעת 2 בשיעור 40%.

הנזק הרלוונטי הינו בסך 25,600 ₪ (אובדן רכב), שכן התובעת בוודאי אינה זכאית בהתחשב בהתנהגותה, לפיצוי בגין הוצאות נוספות שפירטה.

אשר על כל אלה אני מחייב את נתבעת 2 לשלם לתובעת פיצוי בסך 10,240 ₪ בתוך 30 יום.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

התביעה נגד נתבעת 1 נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.
ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ט, 26 יולי 2019, בהעדר הצדדים.