הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בעכו ת"ק 8069-11-15

בפני
כבוד ה שופטת זהבה (קאודרס) בנר

תובעים

1.משה פדידה
2.לילי סיליס
3.אתי גנון

נגד

נתבעת

וואלה טורס בע"מ

צד ג' חברת "השטיח המעופף" בע"מ
פסק דין

העובדות הצריכות לעניין:
כתב התביעה:
1. התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעת בדרישה לפצותם בסך 33,800 ₪ בגין חבילת נופש לכרתים אשר הוזמנה על ידם.
בכתב התביעה נטען כי התובע 1 פנה אל הנתבעת באמצעות אתר "וואלה טורס" באינטרנט והזמין חבילת נופש עבור 3 התובעים ובני משפחותיהם לתאריכים 24.7.15-31.7.15, במלון "סילבה ביץ'" בכרתים. ההזמנה בוצעה בהתבסס על צילומי המלון אשר הוצגו באתר. ההזמנה בוצעה כחודשיים טרם הטיסה.
נטען כי במהלך שיחה עם נציג הנתבעת נשאל תובע 1 אם ברצונו לשדרג החדרים המוצעים לחדרים גדולים ומרווחים בתוספת 70 דולר לאדם. התובע הסכים להצעה ו – 3 החדרים שהוזמנו שודרגו, לאחר תוספת של 560 דולר.
ההזמנה אושרה, התובע 1 קיבל למייל אישור הזמנה לחתימה, התובעים חתמו על ההזמנה והתובע 1 השיב את הטפסים החתומים.
במועד המתוכנן טסו התובעים ובני משפחותיהם לכרתים. עם הגעת התובעים למלון בכרתים נוכחו לגלות כי החדרים שהזמינו תפוסים והחדרים שהוזמנו עבורם הם מחוץ למתחם המלון, מעבר לכביש. התובעים סירבו בתוקף ללון בחדרים מחוץ למתחם המלון והמתינו לבירור העניין מול סוכן צד ג', חברת "השטיח המעופף". התובעים המתינו מספר שעות עם משפחותיהם וילדיהם הקטנים בלובי המלון, מבלי שניתן להם מענה מטעם נציגי המלון ו/או סוכן "השטיח המעופף".
מנהל המלון הסיע את התובע 1 למספר מלונות אך, נטען כי "כל מלון היה גרוע ממשנהו". לבסוף, ביקשו התובעים מהנהלת המלון לראות את החדרים מחוץ למתחם. עם כניסת התובעים למתחם חדרי המלון מעבר לרחוב הם הזדעזעו מהחדרים שהיו, לטענתם, "קטנים מאוד, מלוכלכים, שירותים ומקלחות בקומה ראשונה ונפרדת ומיטות בקומה שניה ותנאים אשר לא מכבדים מלון". התובעים חזרו ללובי כלעומת שבאו.
צויין כי עם הגעת התובעים למלון שהוזמן ובטרם נמסר להם כי החדרים שהוזמנו הם מחוץ למתחם המלון, הוצע להם לעבור למלון אחר מאותה הרשת, הממוקם ברחוב סואן ומרוחק מהמרכז, לטענתם. בלית ברירה, הסכימו התובעים, בשעות הערב, לעבור למלון אחר ברשת. החופשה במלון זה, לטענתם, הייתה שונה מזו שתוכננה, וכך לדבריהם: "במקום מלון באווירה כפרית ורגועה נקלעו למלון השוכן באמצע כביש סואן, כל הלילה שמעו צעקות של שיכורים ולאורך כל היממה שמעו רעשים של אופנועים וטרקטרונים".
לטענת התובעים, עם הגיעם ארצה, פנו לנתבעת, באמצעות עו"ד, ועד ליום הגשת התביעה טרם קיבלו תשובה עניינית להתנהלותה.
נטען כי התביעה לא הייתה מוגשת לו הנתבעת הייתה בוחרת להתנצל על טעותה ומפצה את התובעים ולו באופן חלקי.
נוכח האמור דרשו התובעים לפצותם בסך 33,800 ₪, הכולל את הרכיבים הבאים:
א. מחיר החופשה לכל משפחה: 7,000 ₪, 7,300 ₪, 5,200 ₪ ובסה"כ – 19,500 ₪.
ב. עוגמת נפש: 5,000 ₪ לכל משפחה ובסה"כ 15,000 ₪.
כן התבקש ביהמ"ש להשית על הנתבעת הוצאות משפט.
כתב הגנה:
2. בכתב ההגנה, שהוגש בד בבד עם הודעת צד ג', הכחישה הנתבעת את טענות התובעים וטענה כי היא סוכנות נסיעות ושימשה כמתווכת בלבד בין התובעים לספק. במסגרת זאת היא העבירה את הזמנת התובעים לספק ומסרה לתובעים אישור הזמנה מהספק. לטענתה, בפסיקה נקבע כי סוכנות תיירות פועלת כמתווכת בין המזמין לספק ובשל כך אין לחייב בנזקים שנגרמו כתוצאה מפעולות או מחדלי הספק.
לעניין חבילת הנופש נטען כי תובע 1 פנה ביום 24.6.15 למוקד ההזמנות הטלפוניות של הנתבעת וביקש להזמין חבילת נופש לכרתים למלון "סילבה ביץ'", אשר פרסום לגביו הופיע באתר האינטרנט של הנתבעת. נטען כי סוכן הנסיעות מטעם הנתבעת הסב את תשומת לב התובע כי מלון "סילבה ביץ'" קיבל ביקורות חיוביות באתר "booking.com" אך אינו בית מלון יוקרתי וכי יש טובים ממנו וההזמנה תלויה בתקציב התובע. תובע 1 השיב כי "זהו התקציב" וביקש לבצע הזמנה לבית המלון הנ"ל וביקש סוג חדר "Annex".
נטען כי כחלק מתהליך ההזמנה העבירה הנתבעת לתובעים הבהרות, במסגרתן המליצה ללקוחותיה להיכנס לאתרים הרשמיים של בתי המלון על מנת לוודא התאמת מיקומו וטיבו של בית המלון לרצונות הלקוח. נציגי הנתבעת, נטען, אינם מספקים המלצות לבתי המלון, נוכח העובדה כי בחירת בית המלון נתונה לשיקול דעתו של הלקוח.
נטען כי עם ביצוע ההזמנה נשלחו לתובעים אישורי ההזמנה בהם מפורטים פרטי העסקה ותנאיה ואלה אושרו על ידם.
כמו"כ נטען כי במסגרת תנאי ההזמנה נכתב ע"י הנתבעת כדלקמן:
"אנו מזמינים עבורך את חופשתך באמצעות סיטונאי תיירות שונים בישראל. השירותים המוצעים מבוצעים על אחריותם הבלעדית של סיטונאי התיירות. עם זאת, נציגנו יעשו כמיטב יכולתם לסייע לך בכל שאלה, בירור או חלילה תקלה".
וכן: "חברתנו אינה אחראית להפעלתו היומיומית של בית המלון, לשיפוצים הנערכים בו, ו/או לשירותים הניתנים בו ותקינותם".
וכן: "סיטונאי התיירות שומרים לעצמם את הזכות במקרה של תפוסת יתר במלון להעביר אורחים למלון חלופי ברמה דומה" וכי "חלוקת החדרים במלון מתבצעת בשיטת היצע עפ"י הקיים ותלויה בתפוסת החדרים במלון באותו יום".
נטען כי עולה מהאמור כי הנתבעת ביצעה את הזמנת התובעים בצורה מקצועית.
כרטיסי הטיסה ושובר המלון הונפקו ע"י הספק ונושאים את שם הספק ופרטיו.
לעניין בית המלון נטען כי בהתאם לתנאי ההזמנה, רמת השירותים הניתנת ע"י הספק ו/או בבית המלון אינה באחריות הנתבעת. לנתבעת, נטען, אין שליטה על חלוקת החדרים בבית המלון ואלו מסופקים ע"י בית המלון בהתאם להיצע הקיים.
בנוסף, נטען, מעיון במכתב מנהל בית המלון, אשר צורף כנספח 2 לכתב התביעה, עולה כי התובעים קיבלו את החדרים אשר הזמינו מבעוד מועד (מסוג Annex""). במכתב נטען גם כי התובעים "לא אהבו" מלון אחר, בדרגת 5 כוכבים שהוצע להם, והחליטו כי יבלו את המשך חופשתם במלון נוסף שהוצע להם, בדרגת 5 כוכבים.
כן נטען כי באתר האינטרנט של בית המלון אשר הוזמן מראש לא צויין כי החדרים אותם הזמינו התובעים ממוקמים מחוץ למלון והנתבעת לא קיבלה על כך כל הודעה מהספק. אשר על כן, טענות התובעים לעניין ידיעתה של הנתבעת מראש לגבי מיקומם המדוייק של החדרים, אין להן כל יסוד.
נטען כי הנתבעת לא הטעתה את התובעים בעסקה ומסרה להם מידע אודות בית המלון כפי שנמסר לה מאת הספק.
מעבר לכך נטען כי במהלך שהותם בכרתים התובעים לא פנו לנתבעת בתלונה כלשהי על מנת שתנסה ותסייע להם מול הספק ועשו זאת לאחר 7 ימים בלבד .
פניית ב"כ התובעים מיום 11.8.15 נענתה ע"י הנתבעת ביום 2.9.15 והועברה לבירור אצל הגורמים הרלוונטיים, לרבות צד ג'. הנתבעת השיבה לתובעים ביום 2.9.15 כי תלונתה הופנתה לספק החבילה, צד ג', וכי משך זמן הטיפול בתלונה נמשך בממוצע כ – 3 חודשים.
ב"כ הנתבעת שלחה הודעת מייל ביום 7.10.15 ובה אזהרה טרם נקיטת הליכים משפטיים, לפיה, התובעים ימתינו 30 ימים נוספים בטרם פנייה לערכאות. בתגובת להודעת ב"כ התובעים חזר מנהל שירות הלקוחות של הנתבעת על האמור במכתב מיום 2.9.15.
הנתבעת טענה כי התובעים לא התאזרו בסבלנות והגישו תביעתם טרם קבלת עמדתו של הספק.
כן נטען כי דרישות התובעים לפיצוי שהוא בסכום גבוה מעלות חבילת הנופש בתוספת פיצויים בגין "עגמת נופש" בגובה של כ – 80% מסך עלות החופשה – הינן מופרזות וגובלות בחוסר תום לב.
ביהמ"ש התבקש לדחות התביעה על הסף ולחייב התובעים בתשלום הוצאות. לחילופין, התבקש ביהמ"ש לחייב את צד ג' בתשלום כל סכום אשר תחויב בו הנתבעת, אם בכלל, בביהמ"ש.
הודעת צד ג':
3. בהודעת צד ג' טענה הנתבעת כי אם תחויב לשלם פיצוי כלשהו לתובעים, היא זכאית לפיצוי מצד ג'. נטען כי סוכנות הנסיעות מהווה מתווך בלבד בין המזמין לספק ובשל כך אין לחייבה בנזקים שנגרמו כתוצאה מפעולות או מחדלי הספק.
נטען כי צד ג' התרשל בכך שלא בדק ובחן את המידע הפרסומי אודות בית המלון בטרם העבירו לנתבעת ו/או שלא הודיע לנתבעת כי חדרי המלון שהוזמנו נמצאים מחוץ למתחם בית המלון ו/או שלא דאג למצוא חלופה ראויה לבית המלון שהוזמן ו/או שהטעה את הנתבעת באשר לטיב המוצר ו/או שלא פעל כפי שספק סביר פועל בנסיבות העניין ו/או שפעל בניגוד להתקשרות הצדדים ו/או להתקשרות מקובלת בין שני צדדים.
כתב הגנה מטעם צד ג':
4. צד ג' טענה כי דין ההודעה לצד ג' להידחות בהעדר עילה. טענות התובעים והנתבעת הוכחשו. נטען כי הנתבעת הזמינה מצד ג', עבור התובעים, חבילת נופש לכרתים, הכוללת טיסות שכר ואירוח בבית מלון "סילבה ביץ'" בסוג החדר "Annex", לתאריכים 24-31.07.15. ההזמנה, נטען, נעשתה דרך מערכת ממוחשבת, ללא מעורבות סוכן אנושי מטעם צד ג'.
ההזמנה התקבלה אצל צד ג', בכפוף לתנאים הכלליים שמפרסם צד ג' בהתאם לחובתו לפי תקנות שירותי תיירות(חובת גילוי נאות) התשס"ג-2003.
צד ג', נטען, מעולם לא קיים קשר ישיר עם התובעים טרם יציאתם לחופשה ובמהלך הרכבת חבילת הנופש, בחירת מקום האירוח ו/או סוג החדר.
נטען כי חובת הגילוי רובצת לפתחה של הנתבעת. צד ג' קיבל הזמנה ממוחשבת במערכת שלו, ואישר אותה על סמך ההיצע הקיים, ובהתאם לבקשת הנתבעת. טענות בדבר פערי מידע ו/או מצגי שווא לכאורה, כלל אינן יכולות להיות מופנות כלפי צד ג', אשר אינו מכיר כלל את התובעים ולא התחייב בפניהם. לא זו אף זו, התובעים, צויין במפורש במכתב מטעם מנהל בית המלון, קיבלו בדיוק את אשר הוזמן על ידם מצד ג' ועל כן כלל טענותיהם נעוצות בטעמם האישי וככל הנראה בפערי ציפיות.
באשר לטענות התובעים בדבר מיקום החדרים – צד ג' יטען כי הנתבעת הזמינה חדרים מסוג "Annex" וככלל בבתי המלון השונים ברחבי אירופה מיקום החדרים יכול שיעשה במתחמים שונים בבית המלון ואין בכך כל פסול. אין מחלוקת כי מדובר בחלק אינטגרלי מבית המלון שהוזמן וודאי כי הדבר אינו מהווה עילת תביעה כנגד צד ג'.
כן נטען כי בתנאי ההזמנה של צד ג' נכתב במפורש כי חובת הגילוי מול התובעים מונחת לפתחה של הנתבעת כדלהלן:
"מובהר למזמין כי בתי מלון מסוימים מורכבים ממספר אגפים, לבד מהבנין המרכזי, שלעיתים מורכבים ממבנים נפרדים, וילות או בונגלוסים, שהנם חלק בלתי נפרד מהמלון. השטיח המעופף אינה מתחייבת כי המזמין ישתכן בבנין המרכזי במלון, או בכל אגף מסוים בו".
כמו"כ נטען כי העברת התובעים לבית מלון חלופי נעשתה במהלך החופשה, על דעתם ולבקשתם ואין צד ג' נושא באחריות לעניין זה.
מעבר לכך נטען כי סכום התביעה בו נקבו התובעים הינו מופרז – התנהגות הלוקה בחוסר תום לב וראוי כי תשמש נגדם.
כן נטען כי התובעים לא עשו דבר ו/או כל שביכולתם על מנת להקטין את נזקיהם.
אשר כן, ביהמ"ש התבקש לדחות תביעתם ולחייב את התובעים ו/או הנתבעת בהוצאות.
5. בהחלטה מיום 16.2.16 קבעתי כי התיק מתאים לגישור מחוץ לכותלי ביהמ"ש מאחר והינו מבוסס על תחושות וחסר ראיות משפטיות וכן כי מדובר ב – 3 משפחות. לפיכך, המלצתי לצדדים לפנות למגרש העושה עבודתו ללא שכר. ביום 9.3.16 התקבלה הודעה מטעם המגשר כי נציגי צד ג' מסרבים לגישור ויתר הצדדים הסכימו ועל כן התיק מוחזר לביהמ"ש. נוכח כשלון הגישור קבעתי את התיק לדיון.
6. ביום 4.4.16 התקיים דיון בו נכחו התובעים, נציג הנתבעת, יניב נודלמן, ונציג צד ג', יואב בן שטרית.
נציג צד ג' טען כי כלל הטענות נעוצות בעיקר בפערי הציפיות הסובייקטיביים בין מה שהוצג בפני התובעים לעומת מה שהתקבל בפועל. נטען כי יש לזכור כי מדובר בחבילות זולות אשר מחירן היה נמוך מאוד ביחס ליעדים אחרים בארץ ובעולם. על כן הלקוחות, נטען, צריכים להתאים את הציפיות למחיר. נטען כי במידה ונפל פגם בהצגת הדברים כלפי התובעים מן הראוי כי זה יוטל על מי שניהל המו"מ מולם באופן ישיר. מאחר וצד ג', נטען, לא נטל חלק בכך, ובמידה ומדובר במצג שווא רשלני של הנתבעת, יש להטיל האחריות לפתחה. בנוסף נטען כי המערכת עמה עובדת צד ג' היא ממוחשבת לא היה שום קשר ישיר בין התובע לצד ג'. החדרים שהוזמנו ע"י התובעים הם מסוג "Annex", חדרים המאפשרים למלון לבחור חדרים ללקוח על פי תפוסת בית המלון, ועל כן אין מחוייבות מצד המלון כי החדרים יהיו במבנה המרכזי של המלון.
נציג הנתבעת השיב לשאלת ביהמ"ש כי חדרי "אנקס" הוזמנו ע"י התובע. התובע, נטען, ביקש לשדרג לחדר "אנקס" ולא ביקש הסבר לגבי ההבדל בין חדר "אנקס" לבין חדר סטנדרט י. אם היה מבקש לדעת מה הפירוש לחדר מסוג "אנקס", נטען, היו נכנסים לאתר הרשמי של המלון או פונים לצד ג' לברר העניין.
נציג צד ג' טען כי טענת הנתבעת כי התובעים לא קיבלו הסבר לגבי חדר "אנקס" היא "היתממות". נטען כי מדובר בסוכנות נסיעות המכירה היטב את החדרים שניתן לשווק.
נציג הנתבעת טען כי התקציב שהוצע ע"י התובעים היה תקציב בינוני. כן נטען כי בשיחה הם לא דיברו על מלו ן אחר או חלופה אחרת. התובע, נטען, פנה אלינו לאחר שערך סקר שוק וראה שההצעה שלנו לאחר הנחה אטרקטיבית יותר.
נציג הנתבעת טען כי לא הועבר אליהם מידע לפיו חדר "אנקס" ממוקם מחוץ למלון. בנוסף, לתובעים לא הובטח מעולם שהות במבנה המרכזי של המלון. לטענתו, ידוע לו מלקוחות ששהו במלון כי מדובר במלון "טוב". באתר בית המלון, נטען, לא מופיע כי חדר "אנקס" הוא מחוץ למתחם המלון.
לעניין טענת התובע כי ביצע הזמנה על סמך התמונות שהופיעו באתר האינטרנט של הנתבעת, נטען כי התמונות באתר המלון ובאתר הנתבעת די זהות. לעניין טענות התובעים כי לא קיבלו את שהזמינו נטען כי במכתב אשר צורף לכתב התביעה ממנהל המלון זה טען הפוך – התובעים הזמינו חדרי "אנקס", קיבלו את אשר הזמינו אך לא אהבו את מה שהזמינו. לכן, נכתב שם, הוא הסיע אותם לראות בתי מלון חלופיים. נטען כי מאחר ובחירת בית מלון היא סובייקטיבית, הנתבעת נוטה שלא להמליץ אלא מפנה לדף הנחיות ולאתרי ביקורות את הפונים אליה.
כן נטען כי התובעים שהו במקום 7 לילות ולא יצרו קשר עם הנתבעת על מנת שתוכל לסייע והנתבעת כלל לא ידעה שקיימת בעיה כלשהי. נטען כי נציג הנתבעת אף מסר לתובעים את מס' הנייד האישי שלו וכן מופיע מוקד חירום הפועל 7 ימים 24 שעות.
תובע 1 טען כי הוא שוהה בכרתים מדי שנה מזה כ – 20 שנה ומכיר את כל המלונות ומדי קיץ הוא מסתובב בכרתים ובוחר את המלון בו ישהה בשנה הבאה. את המלון בו שהו ראה שנה קודם לכן והוא אף הסתובב בתוכו, התרשם ממנו והחליט על בסיס התרשמותו להזמינו. לטענתו, החדרים שקיבל משמשים למגורי העובדים, שכן מדובר במבנה בן 4 קומות ללא מעלית, חדרי השינה בקומה השלישית וחדרי השירותים בקומה השנייה. בנוסף, החדרים לא התאימו להרכב המשפחות, כך, לדוגמא, אמא ובנה בן ה – 17 קיבלו חדר בו מיטה זוגית בלבד. התובע קיבל חדר עם מיטה זוגית בקומה השלישית ובתו בת ה – 7 קיבלה חדר בקומה השניה. לטענתו, הסוכן הציע לשדרג, הם הסכימו וכל משפחה הוסיפה סך של 70 דולר. ביום שהגיעו למלון, התפוסה הייתה מלאה. שתי משפחות שהגיעו לפניה ם שדרגו למלון 5 כוכבים עקב התפוסה והוא סרב לכך והם המתינו בקבלה במשך 5-6 שעות. לטענתו, התקשר לנציג החברה אך ענה מענה קולי והטלכרד שהיה ברשותו אזל. הילדים ששהו עמם היו אחרי טיסת לילה, רעבים, ונאלצו לשכב בספות הקבלה.
נציג צד ג' טען כי עפ"י התקנון אין להם כל אחריות על בחירת החדרים והפער היחיד שנוצר היה הפער ברמת הציפיות.
נציג הנתבעת טען כי אין להם כל שליטה על כמות המיטות בכל חדר.
תובעת 3 טענה כי הטיסה יצאה ב – 6 לפנות בוקר וההגעה למלון הייתה בסביבות 11:00-12:00. העזיבה של המלון הייתה בשעה 20:00 בערב.
בתום הדיון הסכימו הצדדים לקבל המלצת ביהמ"ש ולגבש הסכמה ביניהם. נקבע כי במידה והצדדים לא יגיעו להסכמה יפנו בשנית למגשר. בהחלטה בתום הדיון קבעתי כי עד על הצדדים לפעול כפי שהצהירו בפרוטוקול – במידה ו הצדדים לא יצליחו לגבש הסכמה, ביהמ"ש יכתוב פס"ד אשר ישלח אליהם בדואר. במידה ויגובש הסכם, הוא יקבל תוקף של פס"ד וישלח לצדדים בדואר.
7. התובעים הגישו הודעה לפיה הם מסכימים להצעת ביהמ"ש לסילוק התביעה בפשרה לפיה כל נוסע, (בסה"כ 8 נוסעים) יפוצה בסך 900 ₪.
הנתבעת הגישה הודעה לפיה בניסיון לסיים את המחלוקת בין הצדדים מחוץ לכותלי ביהמ"ש, התובעים והנתבעת פנו למגשר וכי צד ג' אינו מעוניין בהליך גישור ומכאן שהנתבעת סבורה כי אין טעם לקיום הליך גישור. אי לכך התבקש ביהמ"ש ליתן פס"ד על סמך כתבי בי הדין שהוגשו ועדויות הצדדים בדיון. כן נטען כי טענת התובע בדיון לפיה החדרים שקיבל בפועל היו ב – 2 קומו ת וכי ביקש תכולת מיטות מסוימת, היא טענה חדשה שלא נטענה בכתב התביעה ועל ביהמ"ש להתעלם ממנה. נטען כי מהשיחה המוקלטת עולה כי התובע מעולם לא ביקש לספק לו כמות מיטות מסוימת לכל חדר והדבר לא היה תנאי להזמנה. כן נטען כי הדבר אינו יכול להוות תנאי להזמנה שכן לנתבעת אין כל שליטה ו/או אחריות לחלוקת החדרים במלון ו/או לתכולתם. היה על התובע לבצע הזמנת כמות מיטות במהלך ביצוע ההזמנה, אם אכן הדבר היה חשוב לו.
8. נוכח ההודעה ביום 2.5.16 המלצתי שוב בפני הצדדים לפנות למגשר והוריתי לצד ג' להודיע על החלטתו בעניין תוך 7 ימים . התובעים הודיעו לביהמ"ש כי הם שוחחו עם נציג הנתבעת וזה מסר לביהמ"ש כי צד ג' אינו מעוניין בהליכי גישור.
9. עד היום צד ג' לא מסר תגובתו בעניין על אף שהודע לנציג צד ג' טלפונית על ההחלטה ונשלח לו פקס אשר אושר על ידו ביום 15.5.16.
10. ביום 2.6.16 קבעתי בהחלטה כי על הנתבעת להעביר לביהמ"ש ולצד שכנגד תמלול שיחותיה עם תובע 1 וכי לתובע ניתנת זכות להעביר תגובתו לאחר בדיקת התמלול.
11. מהתמלול שהעבירה הנתבעת עולה כי התובע פנה לנתבעת וביקש לשדרג לחדרי "אנקס". נציג הנתבעת הסביר לתובע כי מדובר בחדרים יותר יקרים וכי הוא יכול לעשות "הנחה קטנה" אבל לא לתת בהם "מחיר סטנדרטי". לאחר שנאמר לתובע כי עלות חדר "אנקס" עומדת על "1,378 דולר לזוג" וחדר סטנדרטי לזוג עומד על 1,258 דולר לזוג, הסכים התובע לקבל חדרי "אנקס" וביקש מהנציג כי יתן להם "מחיר". הנציג השיב כי ידבר איתו על כך בסוף השיחה "ונראה". מ אוחר יותר השיב נציג הנתבעת כי הוא יכול להוסיף הנחה של 5 דולר לכל אדם, כך שבתשלום הסופי תהא הנחה של 40 דולר.
12. בתגובה לתמלול שהועבר ע"י הנתבעת טענו התובעים כי מהתמלול עולה כי הנתבעת הוטעתה ע"י צד ג', דבר העולה גם עולה מכתב הגנתה של הנתבעת. הנתבעת לא הייתה מודעת כי חדרי "אנקס" שמכרה וביקשה עבורם סכום נוסף ממוקמים מחוץ לבית המלון ומעבר לכביש. כך, שאם הנתבעת לא ידעה היכן הם ממוקמים, על אחת כמה וכמה שהתובעים לא ידעו זאת. נטען כי נוכח העובדה כי באתר הנתבעת לא היה צילום של החדרים המשודרגים כביכול, חדרי "אנקס" – הדבר הינו בגדר הטעיה . נטען כי הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריות עת פירסמה דיל, גבתה את הסכומים שנדרשו על ידה, ושידרגה חדרים מבלי שקיבלה מידע על חדרי המלון, ובכך התרשלה כלפי התובעים.

הכרעה:

13. לאחר שעיינתי בכתבי בי הדין ושמעתי את העדויות בפני, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה מהטעמים הבאים:

א. אני נותנת אמון מלא בגרסת תובע 1 לעניין רמת החדרים במתחם שמחוץ למלון – חדרים שאינם דומים ברמתם לתמונות אשר הוצגו באתר הנתבעת – המקלחות והשירותים בקומה נפרדת, ורמתם ירודה ביחס לחדרי המלון המרכזי.
אמנם לסוכן ולספק אין כל שליטה על חלוקת חדרים במלון, אך קבלת חדרים מחוץ למתחם המלון, ברמה שהתקבלה, אי נה תואמת כלל לרמת המלון שהוזמן. התובע ביצע הזמנה בהתבסס על תמונות המלון אשר הציגה הנתבעת באתר האינטרנט שלה, ואלה נקלטו מאתר צד ג'. התובע אף נשאל אם ברצונו לשדרג החדרים והסכים לעשות כן בתוספת 560 דולר למחיר הראשוני שהוצע. תובע סביר יכול היה לצפות כי רמת החדרים ששודרגו תהא, לכל הפחות, זהה לתמונות אשר הופיעו באתר הנתבעת.
אני מאמינה לתובע כי אף המלון החלופי שהוצע לו לא עמד בסטנדרטים של המלון שהוזמן שכן זה, כפי שנטען, שכן על ציר מרכזי ורחוב סואן , והתובעים סבלו, לטענתם, מרעש בלתי פוסק בלילות.

ב. מעמדה המשפטי של סוכנות הנסיעות:

בחא(י-ם)804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, התייחסה כב' השופטת יהודית צור לסוגיית מעמדה המשפטית של סוכנות הנסיעות, וציינה שם כדלהלן:
"מסקירת הפסיקה בעניין מעמדה המשפטי של סוכנות נסיעות עולה כי אין עמדה חד-משמעית בנושא זה. ניתן אך להצביע על פסיקה סותרת, כאשר במקרים מסוימים קבעו בתי המשפט כי סוכנות נסיעות היא מתווכת או שלוחה, ובמקרים אחרים שללו זאת, וראו בה סוכן בעל מעמד עצמאי:
"כזה הוא למשל מעמדו המשפטי של סוכן הנסיעות. מהי אחריותו של סוכן הנסיעות לטיב השירותים אשר סופקו ללקוחותיו בפועל? ובאילו מקרים אחראי סוכן הנסיעות לתקלות שאירעו לנוסע במהלך הנסיעה? סוגיות אלו נידונו בהרחבה בפסיקה, והתשובות העולות הימנה, כמו גם הבסיסים הרציונאליים בהם עושים השופטים שימוש, אינם מלמדים על ליבה חד-משמעית. הסקירה המשפטית שלהלן מלמדת כי בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו, ואולם הרציונאל המשמש אותו בקבלת החלטתו משתנה. לעיתים עושה בית המשפט שימוש בסוגיית השליחות, פעמים אחרות בחוק המכר, סוגיית המתווך, הסוכן העמיל, כלי העזר, מארגן הטיול, ופעמים אחרות מחבר רציונאליים. התוצאה היא זריעת אי וודאות עמוקה בקרב הצרכנים, ומן הדין שבית המשפט העליון יסדיר סוגיה זו".
(אסף מידני ונתן אוריאלי, דיני תיירות להלכה ולמעשה (להלן – דיני תיירות), עמ' 116-117. לסקירה של פסקי דין הדנים בשאלת מעמדה המשפטי של סוכנות הנסיעות ראו שם, בעמודים 116-134).
14. כך למשל בפרשת רג'ואן קבע בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת שידלובסקי-אור) כי סוכנות הנסיעות היא בגדר מתווך:
"תפקידה של סוכנות נסיעות אינו שונה מזה של מתווך וככזאת, בהשאלה מסעיף 8(א) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996, היא חייבת לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת, ולמסור ללקוחותיה כל מידע שיש בידה בעניין מהותי הנוגע לעסקה."
בדומה, בפרשת מנו-ספנות קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי סוכנות הנסיעות אינה שלוחה כי אם מתווכת:
"לעמדתנו לא מתקיימים יחסי שליחות בין המערערת (חברת מנו-ספנות, ספקית השירותים – י.צ.) לסוכנת הנסיעות. הדבר נובע ממגמת המחוקק, שלא מצא להחיל את דיני השליחות בחיקוקים המסדירים את הקמתן, ניהולן ועיסוקן של סוכנויות נסיעות, דוגמת חוק שירותי תיירות, תשל"ו-1976 ותקנות שירותי תיירות (סוכנויות), תשס"א-2000. לכל היותר, וכעולה גם מטיעוני ב"כ סוכנת הנסיעות בפנינו, מדובר על מעמד של מתווכת."
(ע"א (חיפה) 2314/04 חב' מנו ספנות נ' סויבלמן לזר, [פורסם בנבו]).
לעומת זאת, במספר פסקי דין אחרים אומצה דווקא הקונסטרוקציה הרואה בסוכנות הנסיעות שלוח של מארגן הטיול או "שלוח כפול" (הן של מזמין הטיול והן של מארגן הטיול) על מנת לאפיין את מערכת היחסים המשולשת שבין מזמין הטיול, סוכן הנסיעות וספק השירותים. כך, למשל, בפרשת זילברשלג קבע בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת דנון) כי:
"עפ"י ההלכה שנפסקה מהווה סוכן הנסיעות שלוח של חב' התעופה. היא אשר קובעת את מחירי כרטיסי הטיסה, מנפיקה את הכרטיסים, קובעת את גדר הסמכויות של הסוכן ולמעשה מכתיבה לסוכן את כל הפעולות הדרושות למכירת כרטיסי הטיסה".
(לגישה זו ראו גם ע"א (מחוזי ת"א) 987/86 ניר נסיעות ותיירות נ' זלבנסקי (השופט בן יאיר); בר"ע (ת"א-יפו) 2428/03 איסתא ליינס נ' ביבי) [פורסם בנבו] (השופטת שטופמן); ת"א (ת"א-יפו) 1928/04 הרב צדוק נ' אל-על נתיבי אוויר לישראל, [פורסם בנבו], פיסקה 7 (השופטת ברון)).
גישה שונה, המרחיבה את חיוביה של סוכנות הנסיעות ורואה בה גורם עצמאי, ניתן למצוא במספר רב של החלטות שניתנו בבתי משפט השלום. כך, למשל, בת"א (שלום ת"א) 52167/99 הורנשטיין נ' אופיר טורס (7.10.2001) קבעה השופטת גרוסמן כי:
"החוזה הוא אמנם בין התובעים הנוסעים לבין המשווקת אופיר טורס אך לסוכנות נסיעות מאטאר שמור מעמד של יותר ממתווך. מעמדה הוא כשל ממליץ ומסייע לתובעים להגיע להחלטה באשר לזהות הנופש בו יבחרו. מעמד זה מטיל על סוכנות הנסיעות אחריות חוזית ונזיקית ישירה כלפי התובעים".
ברוח דומה נקבע באחד מפסקי הדין לגבי מעמדה המשפטי של המבקשת כדלקמן:
"תפקידה בעסקה לא מסתכם בתיווך בלבד בין התובעים לבין ספקים בחו"ל, משהנתבעת המליצה וסייעה לתובעים להגיע להחלטה באשר לרכיבי חבילת הנופש. הנתבעת מכרה לתובעת את החבילה ולפיכך, קמה מצידה החובה לספק את שהתחייבה וברמה לה התחייבה. מעמד זה מטיל על הנתבעת אחריות חוזית ונזיקית ישירה כלפי התובעים."
(ת"א (שלום ת"א) 24034/04 מגל נ' דיזנהויז סיטונאי תיירות [פורסם בנבו] (2006, השופטת דודקביץ)).
(לדוגמאות נוספות למגמה זו ראו ת"א (שלום ת"א) בן יצחק נ' חברת השטיח המעופף (17.8.2003, השופט קליין); ת"ק (שלום ראשל"צ) 2646/05 אלי נ' איסתא ליינס [פורסם בנבו] (11.5.2006, השופטת עמית-אניסמן); ת"ק (שלום ב"ש) 2588/06 בשן נ' איילה נסיעות ותיירות [פורסם בנבו] (1.5.2007, השופט אקסלרד); ת"ק 11795-02-09 (שלום תל-אביב) סיטון נ' ישראייר תעופה ותיירות [פורסם בנבו] (19.7.2009, השופט דלוגין))." (הדגשה שלי – ז.ב.).

מעמדו של ספק השירות:
בתא (ת"א) 55701/04 שבדרון ואח' נ' השטיח המעופף, בתביעה בה נדונה מחלוקת בגין מתן שירותי תיירות ע"י חברת "השטיח המעופף", קבע כב' השופט מנחם קליין לעניין אחריותם של סוכן הנסיעות והספק כדלהלן:
"תפקידה של סוכנות נסיעות אינו שונה מזה של מתווך. יחד עם זאת, ההכרה במעמד זה אין משמעה שסוכני הנסיעות פטורים מכל חובה. בהשאלה מסעיף 8(א) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996, היא חייבת לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת, ולמסור ללקוחותיה כל מידע שיש בידה בעניין מהותי הנוגע לעסקה [ראה, בר"ע (י-ם) 3281/01 בר טוביה נ' רג'ואן נסיעות (תקדין מחוזי)].

יחד עם זאת, אפילו אם יתכן ותקום חובת זהירות מושגית בין סוכנות הנסיעות כלפי מזמיני השירות, אין בכך בכדי לייתר או להפחית את חובתה של הנתבעת כלפי התובעים שהרי מהות תפקידה של סוכנות הנסיעות היא לשווק את חבילת הנופש ע"פ פרסומיה של מספקת החבילה, והאחריות בגין טיב השירות שמסופק למזמין השירות חלה על הנתבעת." (הדגשה שלי – ז.ב.).

עילה נזיקית של "מצג שוא"
בבר"ע (י-ם) 1043/05 ברקוביץ' ואח' נ' איסתא ליינס, (עמ' 2-3), דן כב' השופט בועז אוקון, בטענה שהעלו המבקשים שם הנוגעת לפרסום המופיע באינטרנט בהזמנת חבילת נופש. לדברי המבקשים שם, לא היה מקום לפרסום באתר ללא כל הסתייגות, ואין מקום "לפתות" צרכנים להתקשר עם ספק מסוים בלא לציין את ההסתייגויות. המבקשים שם טענו כי במקרה זה היה מקום להדגיש כבר בפרסום המופיע באתר, כי בעת הפרסום היה מצוי המלון בתפוסה מלאה, דבר שהיה ידוע לסוכני הנסיעות השונים.
כב' השופט אוקון קיבל את טענת המבקשים תוך שהוא קובע את הדברים הבאים:

"אי דיוק בפרסום יכול להוות עילה נזיקית עצמאית של מצג שווא, בין שהשתכלל בעקבותיו הסכם ובין שלאו. הפרסום גם יכול להיחשב כחוסר תום לב במשא ומתן.
מהי אמת המידה לבחינת הפרסום?
המפרסם חייב לנהוג בהגינות. הגינות זו מתחייבת בכל ערוץ של פרסום. היא מוכרעת על פי התפיסה של הקהל הרגיל או הקהל הממוצע, אליו מופנה אותו ערוץ פרסום. בערוץ כללי הפרסום נועד להגיע לקהל גדול ומגוון הכולל בורים, הדיוטות ואנשים שאינם חושבים. על כן, אין יחס לקורא הבנה מיוחדת כפי שאין לייחס לו קשיי הבנה מופלגים. כך, למשל, נדחתה טענה לפיה שום אדם בעל שכל ישר לא יקבל כפשוטה טענה לפיה משחה מסוימת יכולה להצעיר את עור הפנים ופרסום כזה נתפס כמטעה ( CHARLES OF THE RITZ V FTC 143 F2D 676).
הפרסום צריך להציג דברים כהווייתם. העובדה כי אנשים מנוסים או משכילים יוכלו על נקלה לקבל מושג ממשי על תוכן המוצר אינה מוציאה אי דיוק מכלל ההטעיה. אין לייחס לקורא ידיעה על הסתייגויות או שינויים שאינם מופיעים בפרסום. באותו אופן, אין לנקוט בדרך של פיתוי המגלה טפח אך מסתיר טפחיים.
...נקבע, כי אם העסקה או המכר מושגים על ידי מגע ראשוני מטעה, המוליד את העניין בהתקשרות, הרי גם אם הלקוח מועמד אחר כך על העובדות לאשורן, הפרסומת היא עדיין מטעה (CARTER PRODUCTS V FTC 186 F 2D 821).
... על בית המשפט לקבוע, על יסוד החומר שהונח בפניו, אם אכן נעשה בפרסום שימוש בבית מלון בו קיים מספר חדרים מוגבל עם תפוסה מלאה. מן הראוי להודיע בפרסומת כי זהו המצב, וכי מלון חלופי, אם יהיה בו צורך, יאמיר את מחיר הנסיעה והשהות..." (הדגשה שלי – ז.ב.).

לענייננו, התובע פנה לנתבעת וביקש להזמין חופשה בתאריכים מסויימים ובמלון מסויים בכרתים, לאחר שערך סקר שוק ובדק את המלון בעצמו. עם את, התובע ציין כי במהלך השיחה עם נציג הנתבעת נשאל אם ברצונו לשדרג החדרים המוצעים לחדרים גדולים ומרווחים בתוספת 70 דולר לאדם. התובע הסכים להצעה ו – 3 החדרים שהוזמנו שודרגו, לאחר תוספת של 560 דולר.
משכך, אני קובעת כי תפקידה של הנתבעת לא הסתכם בהיותה מתווכת בלבד בין התובעים לצד ג', הספק, שכן הנתבעת סייעה לתובעים להגיע להחלטה באשר לרכיבי חבילת הנופש. משכך, קמה מצידה החובה לספק את שהתחייבה וברמה לה התחייבה. מעמד זה, כפי שנקבע בפסיקה, מטיל על הנתבעת אחריות חוזית ונזיקית ישירה כלפי התובעים. הנתבעת, כפי שעלה מהראיות, הסתפקה בצילומי המלון אשר קיבלה מצד ג', ולא בדקה את איכות החדרים המשודרגים שהציעה לתובעים.
התובעים לא רק שלא קיבלו חדרים משודרגים, אלא קיבלו חדרים הממוקמים מחוץ למלון אשר רמתם פחותה מחדרי המלון – המקלחות והשירותים נמצאים בקומות נפרדות מחדרי השינה והחדרים קטנים יותר.
עם זאת, במהלך שהות התובעים בכרתים התובעים לא פנו לנתבעת על מנת שזו תסייע להם מול צד ג', ועשו כן עם תום החופשה בלב ד, ולנתבעת לא הייתה דרך להקטין נזקיה או לסייע לתובעים למצוא מלון חלופי.

אשר על כן אני קובעת כי הנתבעת תישא ב – 40% בלבד מגובה הפיצוי שיפסק לתובעים.

אחריות צד ג':
כפי שנקבע בפסיקה, תפקידה של סוכנות הנסיעות היא לשווק את חבילת הנופש ע"פ פרסומיה של מספקת החבילה, והאחריות בגין טיב השירות שמסופק למזמין השירות חלה על צד ג'.
משכך, טענת צד ג' כי ההזמנה נעשתה דרך מערכת ממוחשבת, ללא מעורבות סוכן אנושי מטעם צד ג', ולפיכך אין לה כל אחריות לטיב השירות שסופק בפועל – דינה להידחות . כך גם טענת צד ג' כי טענות בדבר פערי מידע ו/או מצגי שווא לכאורה, כלל אינן יכולות להיות מופנות כלפי צד ג', אשר אינו מכיר את התובעים ולא התחייב בפניהם – דינן להידחות .
אני קובעת כי צד ג' התרשל בכך שלא בדק ובחן את המידע הפרסומי אודות בית המלון בטרם העבירו לנתבעת ולא דאג ליידע את הנתבעת, על מיקומם ואיכותם של חדרי המלון ששודרגו . כמו"כ, לא דאג למצוא חלופה ראויה לבית המלון שהוזמן.
טענת צד ג' כי הנתבעת הזמינה חדרים מסוג "Annex" וככלל בבתי המלון השונים ברחבי אירופה מיקום החדרים יכול שיעשה במתחמים שונים בבית המלון ואין בכך כל פסול – אין לה מקום . התובעים בחרו את המלון בהתאם לצילומים אשר הופיעו באתר הנתבעת, ואלה נקלטו מ אתר צד ג'. לצד התמונות שהופיעו באתר לא הופיעה כל הערה כי במלון ישנם חדרים הממוקמים מחוץ למתחם וכי החדרים קטנים יותר, המבנה ללא מעלית ויש בו קומות נפרדות לחדרי שירותים ומקלחת ולשינה.
גם לטענת צד ג' כי התובעים מראש רכשו "חבילות זולות" ועל כן היו צריכים להתאים את ציפיותיהם לכך – אין מקום שהרי התובעים בחרו לשדרג את החדרים שהזמינו והובטחו להם בתמורה חדרים מרווחים יותר.
גם אם התובעים היו אלה שבחרו חדר מסוג "אנקס", כפי שציין נציג הנתבעת, היה על צד ג' אשר שדרג את החדרים בתמורה ליידע את הנתבעת על טיב החדרים.

עילה נזיקית של "מצג שווא":
כאמור, קבע כב' השופט בועז אוקון כי בפרסום מוצר " אין לנקוט בדרך של פיתוי המגלה טפח ומסתיר טפחיים".
במקרה דנן אני סבורה כי מן הראוי היה כי צד ג' ת ציין בפרסום שהופיע באתרה, אשר "נשאב" ע"י אתר הנתבעת, הסתייגות ל פיה במקרה של תפוסה מלאה במלון תופנה ההזמנה לחדרים שהם מחוץ למתחם המלון המבהירים את איכותם . צד ג' לא הוסיפה הסתייגות כלשהי ובפועל הפרסום לא הציג את הדברים כהווייתם.

נוכח האמור, אני קובעת כי צד ג' ת ישא בגובה של 60% מהפיצוי שיפסק לתובעים.

אשר על כן אני קובעת כי על הנתבעת וצד ג' לפצות, יחד ולחוד, את התובעים, בסך 900 ₪ לכל נופש. היינו, עבור 8 הנופשים סך כולל של 7,200 ₪.
כפי שקבעתי, הנתבעת תשא בגובה של 40% מהפיצוי, היינו, סך של 2,880 ₪ וצד ג' י שא בגובה של 60% מהפיצוי, היינו, בסך של 4,320 ₪.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ו, 26 יוני 2016, בהעדר הצדדים.