הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בעכו ת"ק 757-12-18

בפני
כבוד ה שופטת זהבה (קאודרס) בנר

תובע

דניאל זכאי

נגד

נתבעת

אורלי אסדו

פסק דין

בפני תביעה לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 6,520 ₪, בגין נזק שנגרם ללוח חשמל של המעלית והבניין ברחוב בלפור 60 בנהריה, עקב הכנסת הנתבעת ציוד רב לארון השירות של דודי המים, ללא רשות ועד הבניין, לפי הפירוט שלהלן:
תשלום לטכנאי מעליות לתיקון הנזק למעלית -6,446 ₪,
תשלום לחשמלאי לתיקון הנזק - 1,300 ₪,
תשלום נוסף לחשמלאי להחלפת לוח חשמל – 409.5 ₪,
תשלום לעו"ד לוריג – 1,170 ₪.
סה"כ 9,325 ₪.
מתוך סכום זה שילם התובע לוועד הבית 70% (6,520 ₪), אותם הוא עותר לחיוב הנתבעת.

א. העובדות הצריכות לעניין
1. התובע והנתבעת מתגוררים ברחוב בלפור 60 בנהריה. שניהם מתגוררים בקומה 3. הנתבעת גרה בשכירות בדירה 7 והינה שכנה של התובע.

2. ביום 16/7/18 לפנות בוקר התפוצץ סנן מים השייך לדירת התובע. סנן המים ממוקם בתוך ארון השירות המשותף לדודי המים בלובי הקומתי. ארון זה הוא מעין נישה המיועדת לשלושה דודי מים. כתוצאה מפיצוץ זה זרמו מים מחוץ לארון השירות וחדרו ללוח החשמל של המעלית והבניין. הנזק שנגרם עמד על סך של 9,325 ₪.
מתוך סך זה חוייב התובע על ידי וועד הבית בתשלום של 70% משיעור הנזק – סך של 6,520 ₪. את יתרת הסכום – סך של 2,805 ₪, שילמו יתר דיירי הבניין. וזאת, לטענת התובע, עקב הבנתם כי התובע אינו אשם בגרימת הנזק.
3. לטענת התובע, הנתבעת הכניסה ציוד רב לתוך ארון השירות בקומה 3, ללא רשות מוועד הבית ו/או השכנים בקומה 3. לטענתו הוא הזהיר את הנתבעת שאסור להכניס ציוד אישי לארון מים משותף, לנוכח כך שבארון זה יש אביזרים עדינים, כגון: צנרת פלסטיק, שעוני מים וסנני מים מפלסטיק.
לטענת התובע, הנתבעת הוציאה והכניסה לארון ברזלים ארוכים של סוכה, ערימת כסאות פלסטיק, סולם , וחפצים נוספים ונהגה בו כבתוך שלה. לדבריו הנתבעת לא שעתה לאזהרותיו ובקשותיו של התובע לפנות את הארון.
התובע מציין כי לכל דייר יש מחסן אישי.

4. ביום 7/8/18 שלח וועד הבית מכתב לתובע, באמצעות עוה"ד של וועד הבית - עו"ד לוריג.
במכתב זה נטען כי התובע הינו הבעלים של הסנן שהתפוצץ ועל כן הוא האחראי הבלעדי לשאת בעלויות. על מכתב זה חתומים שמונה בעלי דירות , שהם בעלים של עשר דירות. (משפחת איטקין היא בעלת 3 דירות בבניין).

5. לטענת התובע, ביום 18/7/17 שלח מכתב בעניין זה לוועד הבית, בו הוא מתאר את התנהלות הנתבעת, ומזהיר מפני הסכנה הכרוכה בכך. לטענתו, חששותיו התגשמו, סנן המים שלו נפגע והתפוצץ ומים רבים פרצו החוצה. לדבריו המרזב הקבוע ברצפת הארון היה חסום. אילו המרזב לא היה חסום, רוב המים היו זורמים לביוב והנזק היה מזערי.
לטענת התובע, בתאריך 25/8/18 הוא התקשר לנתבעת וניסה לקבע פגישה בהשתתפות הנתבעת, ועוה"ד של וועד הבית – עו"ד רפאל לוריג. לדבריו גם וועד הבית ניסה לשכנע את הנתבעת להגיע לפגישה, אולם הנתבעת סרבה ואף תקפה אותו בצעקות. בשיחה עם הנתבעת, טענה הנתבעת כי הציוד שלה לא נגע בסנן. לאחר הפיצוץ פינתה הנתבעת את כל הציוד של מהארון. ביום 12/11/18, עזבה הנתבעת את הבניין ועברה לכתובת אחרת.
התובע צרף לכתב התביעה : מכתב לוועד הבית מיום 18/7/17, מכתב של עו"ד לוריג מטעם ועד הבית, קבלות של עלויות תיקון הנזקים, קבלות על תשלום שלו לוועד הבית, רשימת דיירים שחתמו כי ראו ומאשרים שהנתבעת איחסנה ציוד אישי שלה בארון המים המשותף בקומה 3, ותמליל שיחה של התובע עם הנתבעת בה הוא מבקש ממנה להפגש עימו, עם הוועד ועוה"ד של הוועד.

6. לטענת הנתבעת הפיצוץ בסנן המים של התובע אירע ביום 16/7/18 לפנות בוקר. לדבריה היא התעוררה משנתה למשמע שאון מים. היא העירה את התובע ובעזרת שכנים נוספים הם גרפו את המים שזרמו מחוץ לארון השירות וחדרו ללוח החשמל של הבניין ובפרט של המעלית. לטענת הנתבעת אחסון ציוד בארון השירות הוא נוהג בבניין ורבים מהשכנים נהגו כך, בתוכם גם היא. לטענתה, היא איחסנה בארון השירות כיסאות פלסטיק, פרופילים של סוכה ומנגל פח קטן מאז חג סוכות שחל בתשע"ח (בחודש 10/17 ). לדבריה הפיצוץ אירע רק כ- 9 חודשים לאחר הכנסת הציוד לארון השירות.
הנתבעת מכחישה שהתובע פנה אליה והזהיר אותה ביחס לסכנה שיש בהכנסת ציוד לארון השירות.
הנתבעת גם מכחישה שהתובע פנה לוועד הבית בתלונה על הכנסת ציוד על ידי הנתבעת לארון השירות. לטענתה ניתן ללמד מהמכתב שהוא נכתב בדיעבד לצורך תביעה זו, לנוכח כך שהוא מכיל פרטים אשר התובע לא יכול היה לדעת במועד הנטען לכתיבת המכתב.
הנתבעת צרפה לכתב ההגנה תצהיר של מר איטקין המצהיר כי מכתב כזה לא התקבל אצל הוועד.
מר איטקין הצהיר בתצהירו כי בזמנים הרלונטיים לתביעה, אשתו כיהנה כיו"ר הוועד, והוא עזר על ידה. באשר לאחסון בארון השירות הצהיר מר איטקין כי מרבית השכנים עושים שימוש בארון השירות לאיחסון דברים. מר איטקין הצהיר כי חפציה של הנתבעת היו רחוקים מהסנן. אירוע הפיצוץ היה ביום 16/7/18. מר איטקין הצהיר בתצהירו כי הוא אכן חתם על מסמך שלתובעת היו חפצים בארון השירות, אולם אין זה אומר שהוא מסכים להנחות התובע לפיהן חפצי הנתבעת בארון גרמו לפיצוץ.
באשר למכתב התובע מיום 18/7/17 הצהיר מר איטקין כי הוא אינו מכיר מכתב כזה, לא לו ולא לאשתו.

עוד טוענת הנתבעת, כי גם אם התובע היה פונה אל הוועד בעניין, אין זה פוטר אותו מאחריותו לפיצוץ הסנן.
זאת ועוד, טוענת הנתבעת. הציוד שאיחסנה בארון השירות אוחסן רחוק מסנן המים של התובע, ולא היה יכול לפגע בו. לדבריה, הפיצוץ בסנן אירע, ככל הנראה, בגין פגם בסנן.
לטענת הנתבעת, הסנן של התובע שהתפוצץ, הוא סנן כחול הממוקם בגובה. לטענתה, בצילומים שצרף התובע לכתב התביעה, יש ניסיון של התובע לזרות חול בעיני המשפט ולהציג כאילו הסנן שהתפוצץ הוא הסנן הלבן הנמצא צמוד לרצפה.
לנוכח הטענות הרבות של התובע לאחריותה לפיצוץ הסנן, הביאה הנתבעת למחרת הפיצוץ מומחה מטעם חברת כספי מיכאל שיבדק את הסיבות לקרות הפיצוץ.
בממצאי הבדיקה הויזואלית שבוצעה על ידי כספי מיכאל נרשם כי נמצא פילטר נוזל באחד הדודים, על פי אורך מוטות הברזל שהיו מונחים בארון לא סביר שהם פגעו בסנן, הוא נתקל במקרים בהם פילטרים מתבקעים מעצמם.

7. בנוסף הזמינה חוו"ד שמאי של "מישר שמאים". שמאי מישר ביקרו במקום הנזק ביום 24/7/18. השמאים מציינים בחווה"ד כי סנן מים הוא נקודת תורפה וגורם שכיח לדליפות מים. מקור הזרימה הינו בכשל באיטום של מסנן מים מונע אבנית לדוד חימום המצוי בתחתית של דוד מס' 1 השייך לדירה 6. יש יסוד להניח כי הנזקים נגרמו בעטיו של הכשל במסנן.
חווה"ד כוללת תמונה של מיקום המסננים.
על פי ממצאי השמאים שלושה דודים מורכבים בגובה אחיד. המסנן מורכב בעומק הנישה, כ-60 ס"מ פנימה מהדופן החיצונית של הדוד. בין הדלתות לדודים יש מרווח למעבר של 45 ס"מ. במרווח זה הייתה מונחת סוכת נחלים ארוזה באורך של 2.5 מ' כאשר היא נשענת אלכסונית מהדופן הימנית של הנישה לכיוון רצפה למטה שמאלה. המיקום בו מונח המסנן בעומק הנישה אינו מאפשר פגיעה פיסית בו מכל חפץ אשר יונח במעבר.
עוד קבעה חווה"ד כי בעקבות ההצפה נגרם נזק לדירת הנתבעת. הערכת השמאי להיקף הנזקים הישירים היא 7,612 ₪.

8. באשר ליתר טענות התובע טוענת הנתבעת, כי אכן התובע הזמין אותה לפגישה אצל עוה"ד לוריג, אולם היא לא ראתה טעם בפגישה זו, משאין לה כל קשר לאירוע הפיצוץ, בפרט לנוכח כך שבמועד הרלוונטי לתביעה היא היתה שוכרת ולא בעלת הדירה. כן טוענת הנתבעת כי אינה זוכרת שהיה קיים מרזב בארון, והתובע גם לא צרף תמונה של המרזב שלטענתו היה חסום.
הנתבעת מציינת כי בתמונת הסנן השבור (תמונה מספר 1), לא נראים סימני מכה על הסנן. באשר ליתר התמונות שצרף התובע טוענת הנתבעת כי אלה תמונות מפוברקות. על התמונות לא מצויין תאריך, והתובע גם לא צרף אותן בפנייתו לוועד הבית.
לטענתה, תביעה זו היא ניסיונו של התובע לגלגל עליה את התביעה ואת חבותו של התובע לשלם את נזקי פיצוץ הסנן.

9. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות הגנתה,
בסך של 5,470 ₪ לפי הפירוט שלהלן:
חוו"ד מישר שמאים – 1,200 ₪,
שכ"ט עו"ד 1,770 ₪,
הפסד ימי עבודה ושעות הכנת כתב ההגנה ופגישות עם אנשי מקצוע – 2,500 ₪.
הנתבעת צרפה לכתב ההגנה : תצהיר של מר איטקין, ממצאי בדיקה וויזואלית של כספי מיכאל, קבלה על הוצאות שכ"ט עו"ד, וחוו"ד של מישר .

ב. הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי
10. נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

11. "נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

12. במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

13. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, (פסק הדין מיום 05/10/2006)).

14. השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

15. פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

16. ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; (ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

ג. דיון

17. הצדדים הופנו לגישור אולם בסופו של יום לא התקיים גישור.

18. בדיון שהתקיים בפני ביום 13/3/19 נכחו התובע והנתבעת. בדיון הובהר לתובע מצבו המשפטי לנוכח כך שלא הגיש חוו"ד שמאי מטעמו. על מנת לחסוך בהוצאות הוצע לתובע כי יחקור את שמאי הנתבעת במקום אירוע הפיצוץ והשמאי יגיש השלמה לחווה"ד בהתאם למסקנותיו, לאחר שישמע את טענות התובע.

19. לאחר הדיון החליט התובע להמציא חוו"ד שמאי באמצעות שמאי מטעמו.
ביום 11/4/19 הגיש התובע חוו"ד שמאי בצרוף תמונות.
חווה"ד של השמאי מטעם התובע קובעת כי לכל דייר יש מחסן, ברצפת הגומחה קיים פתח ניקוז בקוטר 4 צול (10.5 ס"מ).
גם השמאי מטעם התובע קבע כי על פי הצילומים שהוצגו לו והשחזור שקיים במקום, ההצפה נגרמה כתוצאה משבר שנגרם למסנן. בבדיקה ויזואלית לא ניתן לקבע האם הגורם לשבר במסנן הוא פגיעה פיזית חיצונית או עלייה בלחץ הצנרת.
על פי חוות דעת זו ניתן לקבע בסבירות גבוהה של וודאות שחפצי התכולה שאוחסנו בארון שירות חסמו את זרימת המים שדלפו מהמסנן אל פתח הניקוז ברצפה. חסימה זו גרמה להצפה בארון השירות ומים שנמלטו הציפו חלקים ברכוש המשותף ודירות צד שלישי.

20. בנוסף לחווה"ד, הגיש התובע תגובה לכתב ההגנה.
בתגובה לכתב ההגנה טען התובע כי הנתבעת מודה שהכניסה ציוד לארון השירות ללא אישור של וועד הבית וללא אישור של דיירי הקומה. עוד טוען התובע כי לרוב דיירי הבנין מחסנים פרטיים. התובע צרף תמונות של מחסנים. באשר לסננים טוען התובע כי גם הסנן הכחול וגם הסנן הלבן הם שלו.
בהתייחס למכתב שנשלח לוועד טוען התובע כי בניגוד לטענת הנתבעת הוא שלשל מכתב לתיבת וועד הבית בו התריע מפני הסכנה בפגיעה בסננים.
לטענת התובע, התמונות שצרף לכתב התביעה הן תמונות אמיתיות.
באשר למרזב טוען התובע כי הנתבעת לא זכרה את קיומו של המרזב לנוכח הציוד הרב שהכניסה לארון השירות אשר הסתיר וחסם את המרזב.
בהתייחס לתצהירו של איטקין טוען התובע כי איטקין לא היה בוועד הבית ואינו יכול להצהיר מטעמו.
התובע טוען כי לא הטריד את הנתבעת מלבד שיחה אחת ביום 25/8/18 כאשר רצה להזמין אותה לפגישה עם עוה"ד לוריג.
באשר לחווה"ד שהגישה הנתבעת טוען התובע כי אין בה התייחסות לאורך הארון, לאורך הברזלים לכמות ואופן הנחת הציוד.

20. לאחר הגשת חוו"ד של שמאי מטעם התובע, נקבע דיון לחקירת השמאים על חווה"ד.
בדיון שהתקיים ביום 3/7/19 נכחו התובע, הנתבעת והשמאים מטעם הצדדים.
בדיון התובע התפרץ והדיון הופסק.
לנוכח התנהלות התובע בדיון לא ניתן היה לקיים דיון ענייני וחקירת שמאים, על כן ניתנה החלטה כי בית המשפט יתן פסק דין אשר ישלח לצדדים.

ד. הכרעה

21. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת שהוגשו והצילומים המצורפים, התביעה מתקבלת בחלקה.

אין חולק בין הצדדים כי דליפת המים וההצפה שגרמה לנזקים בבניין , נגרמה עקב התפוצצות המסנן של דוד התובע.
הנתבעת מודה שהניחה ציוד שלה בארון השירות. ארון זה, שאינו ממש ארון אלא מעין נישה לשלושה דודים בלבד, אינו מיועד להנחת חפצים. אין צורך לבאר כי ציוד, ובפרט מוטות ברזל, בסמוך לדודים, מהווה גורם סיכון . טענת הנתבעת כי זה היה הנוהג בבניין ורוב השכנים נוהגים כך, אינה יכולה להקים זכות לנתבעת לאחסן ציוד במקום שמיועד לדודים. הנתבעת גם לא הציגה כל ראיה כי ניתן היתר של גורם מוסמך כלשהוא המתיר להניח ציוד בחדר דודים. על כן, הנחת הציוד בארון הדודים, נעשה על ידי הנתבעת שלא כדין.
אולם על אף שהציוד הונח בארון השירות שלא כדין, על מנת לחייב את הנתבעת בתשלום הנזקים הנתבעים, על התובע מוטל הנטל להוכיח כי הציוד שהניחה הנתבעת בארון השירות, הוא הגורם לשבר במסנן.
התובע לא הרים את הנטל להוכיח טענה זו. התובע לא הביא כל ראיה שהציוד של הנתבעת , או חלק ממנו, פגעו במסנן באופן פיזי.
גם אין כל קביעה כזו בחוות הדעת של שני הצדדים. אף בחוות הדעת מטעם התובע נקבע כי אין אפשרות לקבע האם השבר במסנן נגרם על ידי פגיעה פיזית חיצונית, או בשל עלייה בלחץ הצנרת.
על כן, אין לקבל את טענת התובע לפיה השבר במסנן נגרם על ידי הציוד של הנתבעת.

22. התובע טען כי הנזק הרב שנגרם כתוצאה מהתפוצצות המסנן הוא תוצאה של חסימת חור המרזב שנמצא בארון השירות. לטענתו, אילו ציוד הנתבעת לא היה מכסה את המרזב, הנזק שהיה נגרם מהתפוצצות המסנן היה קטן בהרבה.
בעניין זה קבעה חווה"ד מטעם התובע כי : "ניתן לקבע בסבירות גבוהה של וודאות, שחפצי התכולה שאוחסנו בגומחה, חסמו את זרימת המים שדלפו מהמסנן אל פתח הניקוז ברצפה.
הואיל ונחסמו דרכי זרימת המים ופתח הניקוז ברצפה ו/או חלק ממנו, אירעה הצפה בגומחה ומים שנמלטו הציפו חלקים ברכוש משותף ודירות צד שלישי. "

הנתבעת טענה כי כלל לא ידעה על קיומו של המרזב.
לציין כי חווה"ד מטעם הנתבעת כלל לא התייחסה לקיומו של המרזב. עצם אי התייחסות זו אומרת דרשני, שהרי אנשי מקצוע אמורים, לשער לפחות , קיומו של מרזב במקום קיומם של דודי מים גדולים.
לאור האמור יש בידי לקבע כי חפצי הנתבעת חסמו את המרזב, ואת האפשרות לזרימת המים דרכו.
אולם התובע לא הוכיח כי המרזב היה מונע כליל את ההצפה. אין לדעת האם תכולת דוד מים שהתפרצה דרך המסנן הפגום היתה עוברת כולה דרך המרזב וההצפה היתה נמנעת לגמרי. כפי שנרשם בחווה"ד מטעם התובע, קוטר חור המרזב הוא 10.5 ס"מ בלבד. גם מתמונת חור המרזב שצורפה לחווה"ד מטעם התובע, עולה כי מדובר במרזב בעל חור בגודל חור ניקוז של חדר אמבטיה בדירה רגילה.
זאת ועוד. גם אין לדעת האם המרזב היה חסום בחלקו או כולו.

23. העולה מכל האמור לעיל, הוא שהמסנן לא נשבר בגלל ציוד הנתבעת, אולם יש להנחת הציוד שלא כדין על ידי הנתבעת זיקה לנזק מסויים.
משאין לשער בכמה היה הנזק מצטמצם אילו חור המרזב לא היה נחסם על ידי ציוד הנתבעת, אני קובעת כי חסימת המרזב הגדילה את הנזק בשיעור של 20%.
אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,304 ₪ שהינם 20% מהתשלום ששילם התובע לוועד הבית, לפי החישוב שלהלן:
6,520 ₪ x 20% = 1,304 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 800 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.

על פסק דין זה ניתן לבקש בקשת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 ימים מהמצאת פסק הדין אל מבקש רשות הערעור.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ט, 18 יולי 2019, בהעדר הצדדים.