הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בעכו ת"ק 72799-12-18

בפני
כבוד ה שופטת זהבה (קאודרס) בנר

תובעת

איהאל ביסאן

נגד

נתבעים

1.שומרה חב' לביטוח בע"מ
2.ואפי סלימאן

פסק דין

בפני תביעה שהגישה התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 11,962 ₪ בגין תשלום ההפרש בין תשלום הנזקים ששילמה החברה המבטחת לבין עלות הנזקים לתובעת, עקב פגיעה ברכבה מסוג אודי מס' רישוי 47-176-80. בנוסף עתרה לתשלום הוצאות, הפסד יום עבודה ועגמת נפש, לפי הפירוט שלהלן:
בגין הנזק בחלק האחורי ימני - סך של 10,412 ₪,
בגין ירידת ערך הרכב – סך של 1,550 ₪,
בגין אגרה, נסיעות והפסד יום עבודה – סך של 1,000 ₪,
ריבית והצמדה – סך של 70 ₪,
עגמת נפש – סך של 2,000 ₪.

א. העובדות הצריכות לעניין:
1. ביום 21/6/18 בשעה 7:30 לערך, נהגה התובעת מכיוון צפון לכיוןן צומת שפרעם, שהינו צומת מרומזר. התובעת היתה בעצירה לפני הצומת, מחמת עומס התנועה. רכב הנתבע מסוג טויוטה קורולה , מס' רישוי 89-412-66, נכנס ברכב התובעת מאחור.

2. אין חולק בין הצדדים כי האחריות לתאונה מוטלת כולה על הנתבע.
המחלוקת בין הצדדים נסובה על היקף הפיצוי לנזקי התובעת.
לטענת התובעת, כל נזקי רכבה נגרמו בתאונה שנידון ועל כן על הנתבעים לשלם את כל נזקיה.

3. הנתבעים טוענים כי חלק מנזק התובעת נגרמו קודם לתאונה זו. לטענתם, הנזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה שבנידון הוא רק במוקד האחורי של הרכב. ואילו הנזק במוקד אחורי ימני לא נגרם על ידי נתבע 2. לטענתם, רכב התובעת צולם לאחר האירוע ונראה כי הרכב עומד בשוליים השמאליים של הכביש. מקום עמידת רכב התובעת שולל את האפשרות של סטיה ימינה לאחר התאונה ונזק במוקד אחורי ימני.
עוד טוענים הנתבעים כי הנזקים שפורטו בכתב התביעה, מוכחשים, מוגשמים ומופרכים. כמו כן, תביעתה לתשלום הוצאות לא הוכחה, והתובעת אינה זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש. עוד טוענים הנתבעים כי התובעת לא עשתה די להקטנת נזקיה.

ב. הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי
4. נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

5. "נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

6. במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

7. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, (פסק הדין מיום 05/10/2006)).

8. השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

9. פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

10. ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; (ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

ג. דיון
11. בדיון שהתקיים ביום 11/4/19, נכחו התובעת ובעלה , נציג נתבעת 1 – מר מוטי כהן, ונתבע 2.
לציין כי נתבעת 1 ביקשה כי נתבע 2 יוזמן גם כעד.
בדיון שרטטו הצדדים את אופן התרחשות התאונה כל אחד ל גרסתו, והוצגו תמונות של הרכב הפוגע והרכב הנפגע.
בדיון טענה התובעת, בנוסף לאמור בכתב התביעה כי כשעמדה בפקק תנועה לפני הצומת, פתאום שמעה פיצוץ ברכב, וקיבלה מכה בראשה, למרות שהיתה חגורה. כשהסתכלה במראה, ראתה בחור יוצא ממרכבו משמאלה, כאשר ידיו על ראשו והוא מכופף. לטענתה, מהפגיעה ברכבה, נהדפה קדימה, ולנוכח כך ששמרה מרחק, לא פגעה ברכב שלפניה. אולם לטענתה בכביש היו בורות, חורים ואבנים, וכתוצאה מהמצב של הכביש, אירע נזק לגלגל ימני אחורי.
בתשובה למר כהן, ענתה התובעת כי אמנם הכביש עתה נראה ללא כל מכשולים, אולם בשיחה עם נתיבי ישראל נאמר לה כי הכביש כוסה באספלט חדש לא מזמן. לטענתה לא ציינה זאת קודם, כי לא נשאלה על כך. התובעת גם השיבה בחיוב לשאלת מר כהן, האם תהיה מוכנה להבדק במכונת אמת.

12. הנתבע בעדותו תיאר תיאור זהה לתיאור הנתבעת. הנתבע העיד כי לאחר התאונה הם הזיזו את הרכבים לצד ימין, והתובעת פונתה לבית חולים. לדבריו אין לו כל הסבר לטענת התובעת לפיה כתוצאה מהתאונה נפגע גם הצד האחורי הימני של רכבה. הנתבעים הציגו בדיון תמונות וחקירה של חוקר פרטי.
על פי מסקנת החוקר הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בצד ימין לא נגרמו בתאונה זו.
אולם על פי צילומי החוקר, הרכבים לאחר התאונה חנו בצד שמאל, בעוד הנתבע העיד בדיון כי לאחר התאונה הזיזו את הרכבים לצד ימין.

13. במהלך הדיון, עקב הצעקות של בעלה של התובעת והמילים הקשות והאיומים כלפי נציג חברת הביטוח, לא ניתן היה לנהל דיון בצורה הנאותה. אלא על ידי הוצאתו של בעלה של התובעת מהאולם. בית המשפט נזקק פעמיים לקרוא לאנשי בטחון אשר אף הוציאוהו מהאולם.
הדיון התנהל באופן מאד מתוח ועל כן בית המשפט הוציא החלטה בעניין תוספת / השלמת חוות דעת השמאי לאחר סיום הדיון .
בהחלטה הורה בית המשפט לתובעת כי עליה להוכיח שהנזק שנגרם לגלגל הימני האחורי ברכבה – נגרם על ידי הרכב של הנתבע במסגרת אירוע תאונת הדרכים, מושא תיק זה. וזאת על ידי הגשת השלמת חוות הדעת של השמאי, או מכונאי מוסמך, על פי תקנות סדר הדין האזרחי, וזאת עד יום ב – 15/4/19.
בהיעדר חוות דעת זו, לא תוכל התובעת להוכיח את תביעתה.

14. התובעת המציאה לבית המשפט חוו"ד משלימה של שמאי. על פי חווו"ד המשלימה של השמאי, כבר בחווה"ד הראשונה התייחס לשני מוקדי תביעה, שזוהו כנזקים טריים ופרופורציונאליים.
עוד צויין בחווה"ד המשלימה כי כאשר רכב נהדף, הנהג מאבד שליטה לכמה שניות הן מהבהלה והן מהפעלת כח קינטי הגובר על משקל הרכב בעת התאונה.
בנוסף נרשם בחווה"ד המשלימה כי בצילום זירת האירוע נוכח כי הכביש עבר חידוש ציפוי האספלט, ועל כן יש סבירות שבמועד התאונה הכביש היה משובש, שקוע וסדוק.

ד. הכרעה

15. מהתמונות שהוצגו בבית המשפט על ידי הנתבעים בדו"ח החוקר הפרטי, צוין כי ברכב הנתבע יש פגיעה בחזית הרכב מתאונה קודמת בצד שמאל , וכי פגיעה נוספת בחזית הרכב היא מהתאונה שבנידון. מקום הפגיעה ברכב הנתבע שנוטה לצד ימין תומך בגרסת התובעת. עוד יש לציין כי בתמונות שהומצאו על ידי הנתבעים, אין צילום מהצד הימני של הרכב, צד הגלגל הימני אלא רק הצד האחורי של הרכב. ככל הנראה לא בכדי. לעומת זאת, בתמונות שצורפו לחווה"ד הראשונה נראית בברור פגיעה בגלגל הימני.
בהצטרף לחווה"ד המשלימה של השמאי , ולאור האמור, אני קובעת כי התובעת זכאית לתשלום מהנתבעים גם בעבור הפגיעה במוקד אחורי ימני של רכבה.
אי לכך, התביעה מתקבלת בחלקה.

16. התובעת זכאית לתשלום בגין הפגיעה במוקד אחורי ימני בסך של 10,412 ₪.
כן זכאית התובעת לתשלום בגין ירידת ערך הרכב בסך של 1,550 ₪.

17. התובעת לא הוכיחה את הוצאותיה בגין נסיעות והפסד יום עבודה, על כן תביעתה לתשלום בגין רכיבים אלה, נדחית.

18. באשר לעתירת התובעת לתשלום עגמת נפש, אין בידי לקבל תביעה זו. כבר נקבע בפסיקה כי מתן פיצוי בשל עגמת נפש ינתן במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד.

19. משכך, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 11,962 ₪.
על הסכום הנ"ל יש להוסיף הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.
לפיכך על הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 13,462 ₪ אשר ישולם לתובעת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.