הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בעכו ת"ק 6908-09-16

בפני
כבוד ה שופטת זהבה (קאודרס) בנר

תובעים

1.מיכל סנה
2.ליאור סנה

נגד

נתבעת

פגסוס איירליינס

פסק דין

העובדות
1. עניינה של התביעה דרישת התובעים, בני זוג אשר יצאו לנופש בהולנד עם 4 ילדיהם, לפצותם בסך 12,150 ₪ עקב איחור בהגעת הכבודה להולנד ונזק שנגרם לה.
הנתבעת 1 היא חברת התעופה שאת כרטיסי הטיסה שלה רכשו התובעים.
התביעה הוגשה בתחילה גם נגד נתבעת 2 - מנהלת אתר האינטרנט באמצעותו רכשו התובעים את כרטיסי הטיסה – אך בהמשך נדחתה נגדה בלבד , כפי שיבואר מטה.
התובעים הזמינו, באמצעות נתבעת 2, טיסות הלוך ושוב (ביום 25.7.16 וביום 3.8.16) של נתבעת 1 - מישראל להולנד , עם טיסת המשך באיסטנבול - באמצעות נתבעת 2.
מסכת התלאות של התובעים החלה עם הגעתם לשדה התעופה "בן גוריון".
בהגיעם לדלפק ה"צ'ק-אין", טרם העלייה למטוס, הודיעה להם נציגת נתבעת 2 כי קיימת בעיה בהזמנה והם הופנו למנהלת הטיסה. לאחר שעה ארוכה קיבלו אפשרות מעבר ל טיסה.
בהגיעם לאיסטנבול נודע להם כי טיסת ההמשך משם להולנד אשר נקבעה לשעה 10:45 שונתה לשעה 19:20.
לאחר כשעתיים של שהייה והתרוצצויות בשדה התעופה באיסטנבול, הודיעה נתבעת 2 לתובעים כי הם זכאים למלון, עקב העיכוב, והעבירה אותם לקבלת וואוצ'ר ו הסעה למלון עד לטיסה הייעודית.
בדרכם למלון נאמר להם לשוב לטיסה המקורית מאחר ו בכל זאת נותר בה מקום. כשנשאלו הנציגים בשדה האם המזוודות יגיעו עמם, הם נענו בחיוב , אלא שעם נחיתתם בהולנד גילו התובעים כי הכבודה חסרה.
נטולי מזוודות החלו התובעים את מסעם בהולנד, ש נפתח ב משט עצמאי של מספר ימים. ההסעה למעגן פוספסה כתוצאה מהעיכובים ו הם נאלצו להשתמש בשרות מוניות מקומי .
לתביעה צורפו אישור דיווח על איבוד כבודה, חשבונ ית על תשלום מונית משדה התעופה למעגן ו חשבוניות חלקיות בגין קניית מזון וביגוד. (בתחילה לא נשמרו ה חשבוניות בגין הציוד) .
כן צוין בתביעה כי בתם של התובעים - ה מקבלת תרופה מיוחדת הורמונלית על בסיס יומיומי, המחייבת קירור - לא קיבלה התרופה בשל העדר הכבודה ( לתובעים לא ניתן אישור להעלותה למטוס), והתובעים נאלצו לזרוק התרופה לפח עם הגעת הכבודה . בתם של התובעים לא קיבלה התרופה במשך 10 ימים ולא ברור לתובעים עדיין מה הנזק שנגרם כתוצאה מכך.
בשדה התעופה בהולנד דיווחו התובעים בדלפק חברת "אויה פרטנר", כפי שנאמר להם, על אובדן הכבודה וק יבלו אישור על הדיווח וטלפון לבירורים. בטלפון לא היה כל מענה. כשפנו לחברת "פגסוס" זו העבירה אותם לנציג הטורקי שהשיב כי לא ידוע היכן המזוודות ומה מועד הגעתן.
הישועה הגיעה דווקא מסוכנות נסיעות מקומית אשר שלחה מייל לחברת "אביה פרטנר" ובאותו היום, 27.7.16, בשעה 23:45, המזוודות התקבלו, כ – 3ימים לאחר הגעתם להולנד .
בעת השבת הכבודה, הגיע נציג חברת שילוח שאינו דובר אנגלית ודרש מהתובעים לחתום על טופס בהולנדית שהם אינם יודעים מה תוכנו וסרב למסור המזוודות ללא חתימה עליו.
ואם לא די בכל אלה, עם קבלת הכבודה גילו התובעים כי הכבודה הגיעה כשהיא פגומה – רצועה קרועה לתיק גב ומזוודה ובה קרע בצידה. כיסי ה תרמילים היו פתוחים ומרוקנים וחלק מהציוד חסר (נעליים וציוד אישי נוסף).
גם בטיסה חזור נתקלו התובעים בעיכוב בשדה התעופה אשר נפתר לאחר שעה ארוכה.
פניית התובעים לנתבעות בדרישה לפצותם טרם הגשת התביעה הן בטלפון והן בכתב , לא נענתה, למעט מענה במייל של נתבעת 1 להעברת הטיפול לגברת רינה.

נוכח האמור דרשו התובעים פיצוי בסך של 12,150 ₪, הכולל את הרכיבים הבאים:
א. מונית משדה התעופה ועד מעגן ההפלגה – 70 יורו (350 ₪).
ב. שלושה ימי איחור של 4 מזוודות במשקל 70 ק"ג לערך (כולל קניית ביגוד, מזון, תרופות) ללא תרופה ייעודית לבית – 1,500 יורו (7,500 ₪).
פיצוי בגין עוגמת נפש – 2,000 ₪.
פיצוי בגין שיחות טלפון ישראל-טורקיה-הולנד – 600 ₪.
שני תיקים קרועים – 800 ₪.
פריטים חסרים בתיקים – 400 ₪.
הפסד יום עבודה ונסיעות – 400 ₪.
אגרת בימ"ש – 100 ₪.
2. נתבעת 2 הגישה בקשה למחיקתה מהתביעה בטענה כי על התביעה להתברר בין התובעים לנתבעת 1 בלבד, מאחר והיא משמשת משרד נסיעות או לחילופין אתר הזמנות אינטרנטי, הדואג להעברת כרטיסי הטיסה שרכש הלקוח מנתבעת 1 ללקוח .
עם זאת, נטען, משפנו אליה התובעים היא סייעה להם ככל יכולתם מול נתבעת 1.
בנוסף, ביקשה נתבעת 2 להעביר התביעה לביהמ"ש ת"א בהעדר סמכות מקומית לביהמ"ש זה.
התובעים טענו כי לביהמ"ש זה סמכות לדון בתביעה מאחר ו העסקה בוצעה באמצעות האינטרנט. לפיכך דחיתי הבקשה, על פי ס' 2 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות(סדרי דין)תשלז-1976, והתביעה התברר לפני.
כמו"כ, טענו התובעים כי נתבעת 2, חרף פניותיהם, לא סייעה להם, למעט שיחה לאקונית שקיימו עם נציגה. התובעים טענו עי ברצונם לברר את אחריותה של נתבעת 2.
בשלב זה בקשתה של נתבעת 2 למחיקתה מהתביעה.
3. בכתב הגנתה מטעם נתבעת 2 נכתב: יום למחרת הגעת התובעים לאמשטרדם, עת נודע ל נתבעת 2 מהתובעים על איבוד הכבודה , היא פנתה לנציג נתבעת 1 בטורקיה, אמיל. כמו"כ, היא שלחה מייל לנציגה רינה. לטענתה ניסתה לסייע ככל יכולתה .
צוין כי הליך ההזמנה נעשה ישירות מול חברת "פגסוס" אשר היא בלבד מאשרת את המקומות במטוס ומנפיקה את כרטיסי הטיסה . תפקיד נתבעת 2 הוא העברת הכרטיסים ללקוח ולא מתבצעת כל התערבות ידנית מצידה בהליך ההזמנה.
4. בדיון שהתקיים ביום 11.12.17 נכחו התובעת, נציג הנתבעת 1, ברוך אלפר, נציגי נתבעת 2, ליאור קורן – אחראי אתר האינטרנט בו בוצעה ההזמנה – ומר סלקטר, הבעלים של החברה.
נציג נתבעת 2, מר סלקטר, העיד כי ההזמנה בוצעה באמצעות אתר האינטרנט של נתבעת 2 וכי האתר מרושת למערכות של חברות התעופה והמידע באתר מתעדכן מחברות התעופה. נתבעת 2, טען, אינה מעורבת בהזמנה באופן ידני. מעבר לכך, נטען, התובעים התלוננו על איבוד כבודה , עניין ש אינו קשור לנתבעת 2.
נציג חברת "פגסוס", מר אלפר, העיד כי חברת פגסוס בישראל מבוססת על עובד אחד – הוא - ו סוכני הנסיעות מודעים לכך. התביעה, טען, מורכבת, ואין המדובר רק באיבוד כבודה שכן אם היה מדובר רק בכך היה פותר זאת במס' טלפונים ומיילים. אלפר הסביר כי ככל הנראה מדובר בהזמנה שגויה בעקבותיה לא הגיעו המזוודות, ויש לבדוק זאת מול מטה החברה. מאחר ויום הדיון הוא יום ראשון, טען, החברה סגורה ולא ניתן לקבל ממנה תגובה עוד היום.
התובעת טענה כי ביצעה את ההזמנה באמצעות אתר האינטרנט. הקישה פרטי מסלול, שמות התובעים וילדיהם וקיבלה כרטיס (הוגש וסומן ת/1). היציאה תוכננה לשעה 6:45 וטיסת המשך לשעה 10:45.
בעת הגעתה לדלפק חברת "פגסוס" בשדה התעופה בלוד , היא קיבלה את מסמך ת/3 שכלל את הכרטיסים שהוזמנו, בו רשומה טיסת המשך לשעה 19:20. בשדה התעופה באיסטנבול הבחינה כי שעת הטיסה שונתה מ - 10:45 ל - 19:20 .
נציג נתבעת 2, מר קורן, העיד כי מערכת המחשוב מקבלת בקשה להזמנת כרטיס טיסה, ופונה אוטומטית לחברת "פגסוס" וחברת "פגסוס" אמורה להעביר אישור להזמנה. אם האישור חיובי , חברת "פגסוס" מנפיקה כרטיס טיסה אלקטרוני ונתבעת 2 מעבירה אותו ללקוח.
נתבעת 2 הגישה את מסמך נ/2 (1) – תשובת נתבעת 1 לבקשה להזמנת כרטיס, לפיה, הטיסה תצא בשעה 10:45. כמו"כ הגישה הנתבעת נ /2(2) – אישור מחברת התעופה לפיה הטיסה תצא בשעה 10:45.
לשאלת נציג נתבעת 2 האם כשמוזמנת טיסה עם טיסת המשך באיסטנבול האם חברת "פגסוס" נותנת שוברים למלון, השיב נציג נתבעת 1 כי השהייה היא בד"כ בין שעה ל שעתיים ובמקרה זה נתבעת 1 אינה מספקת מלון. שהייה ארוכה לטיסת המשך גם היא אינה מספקת מלון באופן אוטומטי אלא אם כן נגרם איחור מתקלה טכנית.
התובעת מסרה כי נציגי נתבעת 1 ניסו לסדר לתובעים מקום בטיסה המקורית , אך משלא הצליחו, החליטו להעביר את התובעים למלון. כשהתכוונו התובעים לעלות להסעה הגיע נציג נוסף של נתבעת 1 והחזיר אותם לשער ממנו יוצאת הטיסה. כשנשאלו נציגי נתבעת 1 לעניין הגעת המזוודות להולנד הם השיבו :"המזוודות מחוברות אליכם, על כל טיסה שתעלו הם יעלו אתכם".
נציג נתבעת 1 ביקש בדיון למחוק את נתבעת 2 מהתביעה ומסר כי יעשה כל שביכולתו לסיים התיק מחוץ לכותלי ביהמ"ש לאחר שיערוך בדיקה מקיפה. נוכח זאת, ניתן בדיון פס"ד חלקי בו נדחתה התביעה נגד נתבעת 2.
בתום הדיון קבעתי מועד עד אליו ימסרו הצדדים הודעה משותפת לביהמ"ש היכן עומדים הדברים. כן המלצתי כי במסגרת המו"מ שייערך ידון עניין פיצוי הוצאותיה של נתבעת 2 נוכח הופעתה בביהמ"ש פעמיים והגעת נציגיה מאזור המרכז, ע"י נתבעת 1.
6. ביום 31.1.17 הגישו התובעים הודעה לפיה נציג נתבעת 1 מתעלם מפניותיהם הטלפוניות וביקשו לתן פס"ד בתביעה נוכח התנהלותו .

הכרעה
7. לאחר עיון בכתבי בי הדין, בעדויות שנשמעו לפני, ובהודעת התובעים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל במלואה, כנגד נתבעת 1, מהטעמים הבאים:
א. התנהלות נתבעת 1 – נציג חברת "פגסוס", מר אלפר, אשר העיד בעצמו בדיון כי הוא העובד היחיד בחברה בארץ, טען בדיון כי יש לבדוק את נסיבות התביעה מול מטה החברה וטען כי יעשה ככל שביכולתו לסיים התיק מחוץ לכותלי ביהמ"ש לאחר שיערוך בדיקה מקיפה. מההודעה שהגישו התובעים לאחר הדיון עלה כי מר אלפר התעלם מפניותיהם הטלפוניות ולא טרח לבצע את "הבדיקה המקיפה". התנהלות זו מעידה על זלזול בלקוחות, אשר שילמו ממיטב כספם על מנת לרכוש את כרטיסי הטיסה של נתבעת 1.
ב. איחור בהגעת כבודה /נזק לכבודה -
המסגרת החוקית – דיני תובלה אוירית

דיני תובלה אוירית מוסדרים בחוק התובלה האוירית, תש"ם – 1980 (להלן: "החוק").
סעיפים 2 ו-3 לחוק קובעים בבירור כי על תובלה אווירית יחולו כללים ייחודים וספציפיים בנוגע לתובלה בין לאומית אווירית. הכללים נקבעו באמנת וורשה ולאחר מכן באמנת מונטריאול אשר נכנסה לתוקף בישראל בשנת 2011.
סעיף 3א לחוק קובע כי על תובלה אווירית, שמקום היציאה ומקום הייעוד שלה נמצאים לפי תנאי ההסכם בין הצדדים בשטחן של שתי מדינות שהן צדדים לאמנת מונטריאול, יחולו הוראות האמנה. ישראל והולנד הן שתי מדינות שהן צדדים לאמנה ולכן חלות הור אות האמנה על התביעה שבפני.

ייחוד העילה

סעיף 10 לחוק קובע ייחוד עילה על פי חוק זה כדלהלן:
"אחריותו של מוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או על עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו."

הסעיף מגביל את אחריותו של המוביל והפיצוי הנגזר מאחריות זו להוראות החוק והאמנה אותה אימץ, ומשכך במקרה שלפנינו הפיצוי הראוי לתובעים הוא בגבולות האמנה בלבד.

אחריות המוביל בגין נזק שנגרם עקב איחור בתובלת כבודה
סעיף 19 לאמנת מונטריאול קובע:
"המוביל אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה האווירית של נוסעים, כבודה או מטען. אף על פי כן, המוביל לא יהיה אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם"

אחריות המוביל בגין נזק שנגרם לכבודה
בהתאם לסעיף 18 לאמנת מונטריאול, המתייחס לנזק שנגרם לכבודה, נקבע כי אחריותו של המוביל האווירי על הכבודה חלה על המוביל האווירי, מרגע שזו נמסרה לידיה ועד למסירתה חזרה לידיו של הנוסע. ודוק, סעיף 18(2) לאמנת מונטריאול קובע כי ההובלה האווירית כוללת את "כל תקופת הזמן שבה מצויים הכבודה או הטובין בהשגחתו של המוביל, אם בשדה התעופה, אם בתוך כלי טיס ואם במקרה של נחיתה מחוץ לשדה התעופה- בכל מקום שהוא".
בת"ק 66791-12-14 צ. ואח' נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בעמ ואח' ציינה כב' השופטת תמי לוי-יטח כי ניתן להקיש וללמוד מסעיף זה גם לעניין איחור במסירת הכבודה ולא רק נזק לכבודה.

במקרה דנא, לא מתקיימים תנאי הפטור של ס' 19. נתבעת 1 לא הביאה ראיות מדוע חל איחור של 3 ימים! בהגעת הכבודה ולא הוכיחה כי נקטה בכל האמצעים למניעת האיחור או הנזק שנגרם לכבודה.

סוגיית הטלת האחריות על המוביל , במקרה של אובדן או היזק כבודה, נדונה בפסיקה. עמד על כך כב' השופט אברהם טננבוים בת"ק (ים) 1099/08 בינה חזי נ' איבריה נתיבי אויר ספרדיים:
"סעיף 18 לאמנה (אמנת ורשה – שם) מטיל אחריות מוחלטת על המוביל לנזק הנגרם בגין השמדה, אובדן או היזק של כבודה, ככל שזה נגרם תוך כדי הובלה אוירית. אחריות זו משתרעת על משך הזמן, שבו מצויה הכבודה ב"אחריו ת המוביל", כמשמעותו באמנת ורשה.
לעניין זה יפים דבריה של כבוד השופטת יהודית שטופמן בבר"ע 2224/02 (ת"א) קיבריש טורקיש אייר ליינס נ' קוגן אביאל [פורסם בנבו]:"מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא [תק (רח') 2229/01 קוגן אביאל נ' השטיח המעופף ואח' [פורסם בנבו] – הוספה שלי], כי המונח "אחריות", מטבעו, רחב הוא, ובוודאי שאינו מחייב כי הכבודה תהיה בכל עת בחזקתו הפיזית של המוביל. פירוש כזה עלול לרוקן את הוראות האמנה מתוכן, שכן המילה "מוביל" מתייחסת לחברת תעופה שבאופן הרגיל פועלת באמצעות עובדיה ו/או באמצעות אחרים מטעמה. האמנה דנה לכל אורכה במוביל עצמו, ובאחריות הישירה כלפי הנוסע, ולפיכך האחריות לפיצוי לפי האמנה מוטלת במלואה על המוביל, ולא על גוף אחר." (עמ' 6 לפסק הדין). אינני סבורה שהגדרתה של המערערת למונח "אחריות" עולה בקנה אחד עם מטרות האמנה ורוחה. אחת ממטרות האמנה היתה להקל על נוסע המבקש לקבל פיצוי על נזק שנגרם למטענו במהלך טיסה בינלאומית, ומנוסח סעיפי האמנה עולה בבירור, כי האמצעי בו נקטה האמנה, לשם הבטחת הפיצוי והקלת גבייתו, היה הטלת אחריות מוחלטת על המוביל, כלפי הנוסע.
מבחינתו של הנוסע – מרגע שמסר את כבודתו לידיו של המוביל, נציגיו או סוכניו, הכבודה נמצאת באחריות המוביל. הנוסע אינו בא במגע ישיר עם עובדי רשות שדות התעופה המטפלים בכבודתו, והוא נותן את אמונו המלא במוביל, אשר מתחייב כלפיו להביא את כבודתו ליעדה."

אופן הדיווח על היזק לכבודה
סעיף 31(1) לאמנה קובע: "קבלת הכבודה הרשומה או המטען ע"י האדם הזכאי למסירה ללא תלונה היא ראיה לכאורה לכך שהכבודה הרשומה או המטען נמסרו במצב טוב ובהתאם למסמך התובלה או לתיעוד שנשמר באמצעים האחרים הנזכרים בס"ק 2 לסעיף 3 ובס"ק 2 לסעיף 4"
סעיף 31(2) לאמנה קובע: "במקרה של נזק, האדם הזכאי למסירה חייב להתלונן בפני המוביל מיד אחרי גילוי הנזק, ולכל המאוחר, בתוך שבעה ימים מתאריך הקבלה במקרה של כבודה שנמסרה וארבעה עשר ימים מתאריך הקבלה במקרה של מטען. במקרה של איחור, יש להגיש את התלונה לכל המאוחר בתוך 21 ימים מהתאריך שבו הועמדו לרשותו הכבודה או המטען".
"סעיף 31(3) לאמנה קובע: "כל תלונה חייבת להיעשות בכתב וחובה לתתה או לשלחה במועדים שצוינו".

עם הגעתם לשדה התעופה בהולנד, דיווחו התובעים, בדלפק "אויה פרטנר", על אובדן הכבודה (עדיין לא היה ידוע כי מדובר רק באיחור כבודה) וקיבלו לכך אישור שצורף לתביעה. התובעים עמדו במסגרת הזמנים שהוקצתה עפ"י האמנה – לכל המאוחר תוך 21 יום מיום שהועמדה לרשות הנוסע הכבודה .
לעניין דיווח על נזקים לכבודה - בהתאם לכתב התביעה ביום 27.7.16 הגיעה הכבודה וביום 7.8.16 הגישו התובעים תלונה במייל לנתבעת 1.
בהתאם לאמנה יש לדווח על נזק לכבודה עם גילויה ולכל המאוחר בתוך 7 ימים מיום קבלת הכבודה. התובעים הגישו תלונה על הנזקים לאחר שחלפו 7 ימים, ולפיכך לא עמדו במסגרת הזמנים הנדרשת לעניין דיווח על היזק.

גובה הפיצוי במקרה של היזק או איחור

בהתאם לסעיף 22 (2) לאמנה: "בתובלת כבודה, חבות המוביל במקרה של השמדה, אובדן, נזק או כל איחור מוגבלת לסכום של 1,000 זכויות משיכה מיוחדות לכל נוסע". ער כן של 1,000 זכויות משיכה מיוחדות הנו כ- 4,925.23 ₪, נכון ליום מתן פסק דין זה.

פסיקת פיצויים בגין עגמת נפש:
בתי המשפט מצאו שקיימת סמכות, חרף ייחוד העילה, לפסוק פיצויים בגין עגמת נפש במקרים שבהם נגרמה עגמת נפש וסבל לנוסע בשל רשלנות בוטה של חברת התעופה.
כך, לדוגמא, קבעה כב' הרשמת הבכירה, יפעת אונגר-ביטון בת"ק (נתניה) 12627-12-11 - צבי וילהלם ואח' נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ:

"שאלת הסמכות לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש התעוררה בפסיקה לא אחת ונתגלעה מחלוקת בנושא זה בין בתי המשפט המחוזיים השונים, כאשר אני בוחרת לאמץ, לצורך ההכרעה בתיק זה, את העמדה לפיה מוסמך בית המשפט לפסוק, במקרים מתאימים, גם פיצוי בגין עגמת נפש.
די אם אפנה, בהקשר זה, לדבריה של כב' השופטת אלשייך בתל"א 14968-09 סורוש נ' מאיר ואח':
"לעניין זה אעיר, כי לא מצאתי סעיף השולל פיצוי בגין ראש נזק כזה. אכן, קיים אף קיים סעיף של ייחוד עילה, אשר מונע הלכה למעשה הגשת תביעות כפולות, או הנאה מן היתרונות הגלומים בתביעה לפי הדין המיוחד, ולאחר מכן "עריכת השלמות" בהתאם לדינים כלליים בכדי לפצות על חסרונותיו. עם זאת, יגעתי ולא מצאתי כיצד מוצא הנאמן אסמכתא לשלילה גורפת של ראש נזק נלווה לנזק גוף".
יפים למקרה שלפני הדברים שהמשיכה וכתבה שם:
"זאת ועוד; מן האסמכתאות שהובאו בפני, עולה כי בתי המשפט נוהגים לפסוק כבעניין שבשגרה פיצויים בגין עגמת נפש. בלא לקבוע מסמרות בנידון, אעיר כי ל"נוהג שיפוטי" זה יש טעם ברור ומוצדק, באשר ברבים מן המקרים אשר הגיעו לערכאות, הגם שעסקינן היה ברשלנות בוטה ומקוממת של חברת התעופה....הרי שאי הכרה ברכיב זה, היתה עשויה ליצור תוצאה לא רצויה, לפי המעוול לא ישלם מאומה או כמעט מאומה בגין התנהלותו הפסולה – ובוודאי שלא כזו היא מטרת הדין...בהעדר פיצוי משמעותי בגין עגמת נפש וסבל, היה הנוסע התובע נותר בלא סעד או פיצוי של ממש".

נסיבות תיק זה נופלות בגדר אותם מקרים בהם תצא חברת התעופה נשכרת שלא כדין אם לא יפסקו לתובעים פיצויים בגין עוגמת הנפש.

התוצאה:

נוכח האמור אני קובעת כי על נתבעת 1 לשלם לתובעים פיצוי בסך 7,450 ₪, הכולל את הרכיבים הבאים:
א. הנזק הממוני –
השלמת ציוד ומזון – התובעים ובני משפחתם נדרשו כבר בתחילת הטיול לערוך סבב קניות להשלמת ציוד ומזון. גם אם לא הכל גובה בקבלות – אני פוסקת לעניין זה סך של 2,000 ₪.
מונית משדה התעופה למעגן – 350 ₪.
שיחות טלפון בחו"ל – 600 ₪.
ב. הנזק הלא ממוני – "עגמת נפש"
התובעים תיארו את הקושי להתנהל עם 4 ילדיהם ללא מזוודות, את האיחור בהגעה למעגן עם תחילת הטיול, הצורך לערוך סבב קניות, הקושי הכרוך באי מתן תרופה לביתם, העדר שיתוף פעולה מצד נתבעת 1 עם קבלת דיווח על עיכוב בהגעת הכבודה במשך 3 ימים (עד עתה לא הובררו הטעמים לסיבת העיכוב) , וכל זאת מצדיק פ יצוי בסך 3,000 ₪.
אציין לעניין זה כי בת"ק 48202-02-14 כהן נ' כספי תעופה בע"מ, בו קיבלו התובעים את הכבודה באיחור של 4 ימים, שכלל קושי להתנהל עם 3 ילדים קטינים ללא מזוודות, פסק כב' הרשם הבכיר אפרים צ'יזיק לעניין הנזק הממוני סך של כ – 1,000 ₪ ונזק לא ממוני בסך של 5,000 ₪, כתביעת התובעים שם.
לסכום זה יש להוסיף סך של 1,500 ₪ הוצאות משפט.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ז, 21 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.