הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בעכו ת"ק 58167-01-19

בפני
כבוד ה שופטת זהבה (קאודרס) בנר

תובעים

1.ליליה שוויפר
2.יבגני שוייפר

נגד

נתבעת

הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ520004078

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך של 9,969 ₪ בגין תיקון הנזילה בביתם ושיפוצים בבית השכנים, תשלומי השתתפות עצמית ששולמו לנתבעת, ועגמת נפש בסך של 5,000 ₪, לפי הפירוט שלהלן:
בגין השתתפות עצמית – סך של 1,819 ₪,
תיקון הנזילה בבית התובעים – סך של 1,750 ₪,
שיפוץ בבית השכנים – סך של 1,400 ₪,
עגמת נפש - 5,000 ₪.

א. העובדות והשתלשלות העניינים

1. התובעים הינם בני זוג המתגוררים ברחוב משעול תפן 35/10 בכרמיאל.
בתחילת חודש 6/18 התלוננה גב' יאנה מרדכייב, המתגוררת מתחת לדירת התובעים באותו בניין בדירה מס' 35/7, (להלן – "השכנים"), על נזילת מים מתקרת ביתם.
לאחר שהתובעים בדקו את הנזילה בדירת השכנים, סוכם בין התובעים והשכנים, כי השכנים יזמינו אינסטלטור לאתר את מקור הנזילה. ככל שהאינסטלטור יקבע כי מקור הנזילה בדירת התובעים, הם יטפלו בבעיה.
ביום 11/6/18 הגיע מאתר וקבע כי מקור הנזילה בדירת התובעים. התובעים שילמו למאתר סך של 819 ₪.

2. התובעים פנו לנתבעת ופתחו קריאה לטיפול בנזילה.
ביום 14/6/18, הגיע איש מקצוע מטעם הנתבעת, אשר אטם את האמבטיה בדירת התובעים, וטען כי בכך נפתרה בעיית הנזילה.
התובעים חוייבו בתשלום סך של 550 ₪ בגין השתתפות עצמית.
לאחר יומיים השכנים טענ ו כי בעיית הנזילה לא נפתרה והתובעים פנו שוב לנתבעת.
ביום 27/6/18 הגיע איש המקצוע לדירת התובעים יחד עם מאתר מטעם הנתבעת.
השניים פרקו שתי בלטות ברצפת הסלון, ניקבו חור בקיר הסלון לכיוון חדר האמבטיה, ולטענתם מצאו נזילת מים מצינור היוצא מהאמבטיה. על מנת לתקן את הצינור, חתכו השניים צינור מפלסטיק וסגרו עם מופתה (חיבור מפלדה).
לטענת אנשי המקצוע של הנתבעת, לאחר תיקון זה נפתרה הבעיה סופית. התובעים חוייבו בתשלום נוסף בסך של 450 ₪ בגין השתתפות עצמית.
אולם כבר למחרת היום התלוננו השכנים, כי הנזילה לא רק שלא פסקה, אלא אף החמירה.
התובעים פנו שוב לנתבעת. הנתבעת שלחה את אותו איש מקצוע אשר הפעם טען כי הנזילה היא מהצינור שחתך, ובשל כך שהמופתה לא הותקנה כראוי. הוא סגר את המופתה והציע לתובעים לחכות יומיים. כעבור יומיים חזרה הנזילה לדירת השכנים.
התובעים הגיעו למסקנה כי אנשי המקצוע של הנתבעת לא יפתרו את הבעיה והחליטו לפנות לאיש מקצוע פרטי.

3. ביום 4/7/18 הגיע איש מקצוע פרטי לדירת התובעים אשר איתר את מקור הנזילה והחליף את צינור הפלסטיק שנחתך. בנוסף התברר כי יש גם נזילה מהסיפון, וגם הסיפון תוקן. התובעים שילמו עבור הטיפול בנזילה סך של 1,700 ₪.
איש המקצוע הפרטי תיעד את המצב קודם לתיקון, את עבודתו ואת המצב לאחר התיקון.
לטענת התובעים, איש המקצוע הפרטי אמר לתובעים כי אנשי המקצוע מטעם הנתבעת פעלו באופן לא מקצועי לנוכח כך שהיה אסור לחבר צנרת פקסגול מתחת לאריחי קרמיקה. כמו כן, היה צורך להחליף את הצינור הפגום. לטענת איש המקצוע הפרטי, אנשי המקצוע מטעם הנתבעת גרמו נזק בכך שחלף לתקן את הצינור על ידי חיתוך, היה עליהם להחליף את כל הצינור, עד למרכזיה של המים החמים.
לטענת התובעים, חוסר המקצועיות של עובדי הנתבעת גרם להחמרת הנזילה, התפשטות רטיבות בכל רצפת הדירה, והימשכותה במשך כחודש ימים. עוד טוענים התובעים כי התיקון של עובדי הנתבעת, וחיתוך השרוולים, במקום להחליף בשרוול שלם, היה יכול למנע אפשרות תיקון בנזילה עתידית.
מכל מקום לאחר התיקון הפרטי שהזמינו התובעים, בעיית הנזילה נפתרה. לאחר שבעיית הנזילה נפתרה שילמו התובעים לקבלן שיפוצים שביצע תיקונים בדירת השכנים סך של 1,400 ₪.
4. התובעים פנו לנתבעת להשבת ההוצאות שהוציאו בגין תיקון הנזילה. לטענת התובעים, רק לאחר אינספור ניסיונות ליצור קשר עם הנתבעת, הגיע שמאי לבדק את טענותיהם. לטענתם, השמאי בדק את תקרת השכנים ואת הרצפה בביתם, ואף קיבל לידיו את התיעוד שערך איש המקצוע מטעם התובעים. גם לאחר ביקור השמאי, ובניגוד, להבטחתו, הנתבעת לא יצרה קשר עם התובעים, ולא שילמה לתובעים את הוצאותיהם.
התובעים צרפו לכתב תביעתם, קבלות על התשלומים ששילמו, ותמונות.
לטענת התובעים, הנתבעת גבתה מהם כסף שלא כדין וגרמה להוצאותיהם הנוספות, ובכך התעשרה על חשבונם שלא כדין. הנתבעת אף גרמה להימשכות הטיפול מעבר לזמן סביר, אובדן זמן יקר ועגמת נפש.

5. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה היא הציעה לתובעים , לפנים משורת הדין, לשלם סך של 3,569 ₪ הכולל 1,000 ₪ בגין השתתפות עצמית, וסך של 2,569 ₪ בגין עלות הבדיקה והתיקון.
לטענת הנתבעת, התובעים סרבו להצעתה. באשר לתיקון בדירת השכנים טוענת הנתבעת כי הפוליסה של התובעים אינה כוללת כיסוי ביטוחי עבור נזקים לצד ג'. באשר לתביעה לתשלום בגין עגמת נפש, טוענת הנתבעת כי הסכום מוגזם וחסר פרופורציה לנזק הנטען.

ב. הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי
6. נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

7. "נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

8. במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

9. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, (פסק הדין מיום 05/10/2006)).

10. השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

11. פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

12. ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; (ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

ג. דיון

13. קודם לקיום דיון הופנו הצדדים לגישור, אשר לא צלח.
בדיון נכחו התובעים ונציג הנתבעת, מר אלירן אליהו.
במהלך הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם בכתבי הטענות. הנתבעת הוסיפה בדיון כי על פי הפוליסה, אין אפשרות לתקן באמצעות קבלן פרטי.
במהלך הדיון הנתבעת צרפה את פוליסת הביטוח של התובעים.
בית המשפט הציע לצדדים הצעת פשרה.
התובעים הסכימו להצעת בית המשפט. הנתבעת אמרה כי היא תודיע את תשובתה להצעת בית המשפט. הנתבעת הודיעה כי היא לא מקבלת את הצעת בית המשפט.

ד. הכרעה
14. לענייננו, הנתבעת לא חלקה על הנזק והיקפו. הנתבעת חלקה על חובתה לתשלום הנזק של התובעים, לנוכח כך שלטענתה פוליסת הביטוח של התובעים לא כוללת תיקון על ידי גורם פרטי. כמו כן, חלקה הנתבעת על חובתה לשלם את עלות התיקון של צד ג', ובענייננו של השכנים.
אין בידי לקבל טענות אלה של הנתבעת.
סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 קובע את חובת המבטח לפרט בפוליסה כל תנאי או סייג :
"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם."

תקנה 3(א) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), התשמ"ו-1986 קובעת את הכללים להרחבת ביטוח לנזקי מים ונוזלים אחרים:
"נוספה לפוליסה התקנית, על פי בקשת המבוטח ובהסכמת המבטח, הרחבה לעניין סיכוני מים ונוזלים אחרים, תכלול ההרחבה אבדן או נזק שהתגלו לראשונה במהלך תקופת הביטוח ושנגרמה לדירה או לתכולה, לפי העניין, כתוצאה מהימלטות או מדליפה של מים או כל נוזל אחר מתוך התקני האינסטלציה וההסקה של הדירה או של נכס אחר בבית המשותף, לרבות התבקעות, סתימה או עלייה על גדותיהם של דוודים וצנרת אך לא עלות המים, ולא התבלות, קורוזיה וחלודה שנגרמו לדוודים, לצנרת ולמיתקני האינסטלציה עצמם; לעניין נזק שמקורו בנכס אחר בבית המשותף, רשאי המבטח להגביל את היקף הכיסוי למספר מקרים שלא יפחתו ממקרה אחד בתקופת הביטוח."

בהתאם ל תקנה 3(א) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, מפרטת פוליסת הביטוח של התובעים הרחבה לנזקי מים ונוזלים אחרים .
בהרחבה זו לא מפורטת כל הגבלה בגין נזק שנגרם לצד ג.

15. בעניינו של סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח כתבה השופטת יונת הברפלד-אברהם בת"ק (תביעות קטנות קריות) 4372-09-16 אברהם אלעד נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פסק הדין מיום 05.03.2017) :

" לא מתקבל על הדעת כי לאחר שהנתבעת ראתה באמצעות נציגה את התנור הישן, העריכה את שוויו, חייבה את התובע בגינו ולא החריגה אותו מפורשות עקב גילו, תטען עתה כי אינה חבה בתשלום היות והתנור היה ישן. טענה זו הינה טענה שנטענת בחוסר תום לב וטוב היה לו לא הייתה נטענת. טענה זו הינה גם בניגוד לסעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, הקובע כי -
"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יציינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליה"
בהקשר זה נקבע כי החובה החלה על חברת הביטוח, לציין באופן מפורש את הסייגים לחבותה, נובעת, בראש ובראשונה, מחובת תום הלב במהלך משא ומתן לקראת כריתת חוזה, לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי). כך, בע"א 420/83 אשור נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד(2) 627, 650 נקבע על ידי כבוד השופט ברק:

"לשם כך יש לשקול, אם לא מן הראוי הוא להטיל על חברת הביטוח את החובה שתעמיד את המבוטח על כך, שאין בידו כיסוי "מלא". לכאורה, נראה כי דרישת תום הלב הקבועה בסעיף12 לחוק החוזים (חלק כללי) מחייבת זאת. הלכה פסוקה היא, כי חברת הביטוח, שאינה מקבלת במלואה את הצעת המבוטח, חייבת להעמידו על כך".
ראו גם את אשר נקבע ב- ע"א 188/84 "צור" חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ(1) 3 :
"הדוקטרינה האומרת שפוליסות ביטוח הן חוזים מסוגUBERRIMAE FIDAE הדורשים מן המבוטח גילוי מלא, באה להגן על מבטחים מפני העלמת עובדות, שלא יכולות להיות ידועות להם ממקורותיהם. אך הוראותיו של חוק החוזים (חלק כללי) הן דו-צדדיות, והן דורשות תום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה (סעיף12 ), הימנעות מהטעיה, כפי שהיא מוגדרת בסעיף 15 , ותום לב בביצוע החוזה (סעיף39 ) משני הצדדים; וחברת הביטוח אינה יכולה לנהוג בדרך של ימין מקרבת, קרי כורתת חוזה וגובה פרמיה, ושמאל דוחה, קרי, כוללת בפוליסה תנאים המרוקנים אותה מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה".
14. חובת הגילוי הורחבה במסגרת הפסיקה ונקבע כי בנוסף לחובת הגילוי, קיימת גם חובת הוידוא – דהיינו לא די בכך שחברת הביטוח פירטה את הסייג אלא שעליה לוודא כי המבוטח מודע ומבין את הסייג כאמור (ראה למשל בע"א 846/70 עטיה נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 780, 781 וכן ע"א 4819/92 - כרמי עוזי נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2) 749, 763, שם קבע הנשיא מ' שמגר כי"סעיף ובו התניה על תוקף הפוליסה, מן הראוי שיאמר זאת מפורשות וברורות").

לנוכח האמור, משהנתבעת לא פרטה בפוליסת הביטוח הגבלה על תשלום נזקי מים - נזקים של צד ג' - אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה נזק צד ג כתוצאה מאירוע ביטוחי הכלול בפוליסה, לא יהיה כלול בפוליסה.

16. באשר לתיקון על ידי איש מקצוע פרטי, נרשם בפוליסת התובעים כי "תיקון הנזק יבוצע באמצעות שרברב שבהסדר." אולם הנתבעת לא מילאה את חובתה לתקן באמצעות שרברב מטעמה, ולמעשה לא רק ששרברב מטעמה לא רק שלא תיקן את הנזק, אלא אף גרם נזק נוסף.
לא למותר לציין כי ביחס לביצוע התיקון שלא על ידי שרברב מטעמה, הנתבעת הסכימה לשלם את עלות התיקון, על אף שלשיטתה היא לא חבה בכך.

17. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את עלות התיקונים הן בביתם, והן בבית השכנים, ואת דמי ההשתתפות העצמית ששילמו לנתבעת, בסך של 4,969 ₪.

18. באשר לתביעה לתשלום בגין עגמת נפש, ההלכה היא כי פיצוי בגין עגמת נפש ינתן במקרים חריגים בלבד. במקרה שבפני , לנוכח התנהלות הנתבעת הן במהלך קרות האירוע הביטוח והן בהליכים, אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בסך של 1,000 ₪, בגין עגמת נפש.

בנוסף אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעים תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.

על פסק דין זה ניתן לבקש בקשת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 ימים מהמצאת פסק הדין אל מבקש רשות הערעור.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ט, 15 יולי 2019, בהעדר הצדדים.