הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בעכו ת"ק 30682-01-19

בפני
כבוד ה שופטת זהבה (קאודרס) בנר

תובע /נתבע שכנגד

חיים אלמוזנינו

נגד

נתבע /תובע שכנגד

יצחק בן סל

פסק דין

בפני תביעה לתשלום 15,500 ₪, בגין אי תשלום מלוא סכום רכישת רכב מסוג פיג'ו , מס' רישוי 8800078 ביום 1/5/18.

א. העובדות הצריכות לעניין
1. התובע הינו בעלים של מגרש מכוניות "אופקאר סוכניות רכב".
התובע מכר לנתבע רכב מסוג פיג'ו תמורת 48,000 ₪. לטענת התובע, הצדדים חתמו על הסכם מכר. בעת חתימת ההסכם בין הצדדים שילם הנתבע סך של 15,000 ₪. לטענתו, הנתבע היה אמור לשלם סך של 33,000 ₪ עד ליום 7/5/18. אולם הנתבע שילם לתובע רק סך של 17,500. לדבריו הנתבע הבטיח כי ישלים את יתרת הסכום למחרת, אולם לא שילם לו כל סכום נוסף , על אף פניות רבות שפנה לנתבע.

2. מנגד לטענת הנתבע בכתב ההגנה, התובע פרש רק את חלקה של התמונה. לטענתו, התובע הוא בעל מגרש מכוניות, והוא רכש את הרכב בעסקת חליפין. לדבריו הוא נתן לתובע רכב בעל 7 מקומות מסוג קרייזלר מס' רישוי 9898262 שעל פי התובע עצמו הוערך ב- 35,000 ₪. כנגד רכב זה והוספת סכום של 14,000 ₪ , רכש מהתובע את רכב הפיג'ו.
את התשלום עבור הרכב שרכש נתבקש התובע לשלם על פי הפירוט הבא:
10,000 ₪ לחשבון מתווך בשם טאהא מועדי.
במקום הסך של 4,000 ₪, ביקש התובע מהנתבע להעביר סך של 7,700 ₪, תוך הבטחה של התובע כי הכסף יוחזר במזומן כבר באותו ערב.
הנתבע מציין כי הוא והתובע היו ביחסי חברות והוא נהג לרכוש את רכבי המשפחה במגרש התובע.
לטענת הנתבע ההסכם שצורף לכתב התביעה הינו מזויף, החתימה על ההסכם אינה שלו, והוא אף הגיש למשטרה תלונה על זיוף בשל הסכם זה.
עוד טוען הנתבע כי התובע ניצל את יחסי החברות בניהם, ביקש ממנו מדי פעם כספים בתמורה להמחאות, אולם ההמחאות שקיבל לא כובדו. לדבריו התביעה שבנדון הוגשה כנקמה על כך שתבע את אחת ההמחאות שחוללו בהוצל"פ, והתובע הגיש תביעה זו כאיום לסגירת התיק בהוצל"פ.

הנתבע הגיש כנגד התובע תביעה שכנגד בגין מכירת התובע לנתבע רכב מעוקל .
הנתבע גם הגיש הודעת צד ג' בגין מכירת הרכב המעוקל.

ב. הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי
3. נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

4. "נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

5. במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

6. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, (פסק הדין מיום 05/10/2006)).

7. השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

8. פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

9. ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; (ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

ג. דיון
10. בדיון שהתקיים בפני ביום 17/4/19 נכחו התובע, הנתבע וצד ג' – גב' אלונה לאה חימי.
על פי המלצת ביהמ"ש ביקש הנתבע למחוק את הודעת צד ג'. לנוכח בקשת הנתבע ניתן פסק דין המוחק את הודעת צד ג', ללא צו להוצאות.
בתחילת הדיון התנהל דיון לא פורמלי וביהמ"ש המליץ לצדדים להגיע להסכמות. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות. הצדדים הביעו את הסכמתם להיבדק בבדיקת פוליגרף.
בהתאם להסכמת הצדדים מונתה גברת חווה יודפת כמומחית מטעם בית המשפט (להלן - "המומחית"), לצורך מתן חוות דעת בשאלה מי מהצדדים דובר אמת במחלוקת מושא תביעה זו, כעולה מכתבי הטענות ומפרוטוקול הדיון.

בהחלטה נקבע כי המומחית תקבל לידיה את כתבי הטענות, את פרוטוקול הדיון וכל מסמך נוסף שיבקש, ותבחן אותם לפני שתציג לצדדים את השאלות שבכוונתו לשאול. המומחית תנסח את השאלות לפי שיקול דעתה ומקצועיותה.
המומחית תהיה רשאית לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל הוראות ככל שתראה בכך צורך.
עוד נקבע כי פסק הדין יקבע על פי תוצאות הבדיקה, וכך גם התשלום עבור הבדיקה.

ד. בדיקת הפוליגרף

11. בדיקת התובע
בתשאול התובע לפני הבדיקה אמר התובע כי הוא מכיר את הנתבע זמן רב והם סוג של חברים. לדבריו הנתבע הציע לו עסקת חליפין עם רכב הקרייזלר, אולם הוא לא הסכים. סוכם בין הצדדים על רכישת הפיג'ו תמורת 48,000 ₪. לדבריו במעמד עסקת קניית הפיג'ו נכתב והודפס במחשב הסכם הרכישה והנתבע חתם בפניו על ההסכם.

בבדיקה נשאל התובע:
1. "האם קיבל מאיציק בנסל רכב קרייזלר כעיסקת חליפין לרכישת הפיג'ו ?"
התובע השיב בשלילה.
2. "האם אציק בנסל חתם בפניך על הסכם רכישת הפיג'ו שצילומו מונח בפניך? "
התובע השיב בחיוב
3. "האם איציק בנסל נותר חייב לך 15,500 ₪ עבור רכישת הפיג'ו?"
התובע השיב בחיוב.

תוצאת בדיקת הפוליגרף של התובע העלתה כי אובחנו תגובות לאמירת שקר ו"גרסתו כפי שבאה לידי ביטוי בתשובותיו לשאלות הרלוונטיות, איננה נכונה."

12. בדיקת הנתבע

בתשאול הנתבע לפני הבדיקה אמר הנתבע כי הוא מכיר את התובע כ-10 שנים והם סוג של חברים. בשנת 2017 רכש רכב לבת שלו והתברר שהרכב היה מעוקל, אולם התובע סידר את העניין.
בחודש 5/18 קנה מהתובע רכב מסוג פיג'ו בעיסקת חליפין עם רכב קרייזלר שמכר לו. לדבריו התובע ביקש תוספת של 30,000 ₪ , אולם בסופו של דבר רכש את הפיג'ו בסך של 28,000 ₪ אותם שילם בהעברות בנקאיות. לדבריו לא חתם על ההסכם שצילומו הוצג לנתבע.
בבדיקה נשאל הנתבע:
1. " האם נתת לחיים התובע, קרייזלר 2007, כעסקת החלפה במועד קניית הפיג'ו ?"
הנתבע השיב בחיוב.
2. "האם אתה חתמת על הסכם קניית הרכב הזה שצילומו מונח לפניך?"
הנתבע השיב בשלילה.
3. "האם אתה נשארת חייב לחיים 15,500 ₪ עבור קניית הפיג'ו?"
הנתבע השיב בשלילה.

תוצאת בדיקת הפוליגרף של הנתבע העלתה כי אובחנו תגובות לאמירת אמת ו"גרסתו כפי שבאה לידי ביטוי בתשובותיו לשאלות הרלוונטיות, הינה נכונה."

ה. הכרעה

13. כאמור, התובע צרף לכתב התביעה הסכם מכר. על פי תוצאות בדיקת הפוליגרף הנתבע לא חתם על הסכם זה. מלבד תוצאות בדיקת הפוליגרף, פרטי התשלום רשומים בהסכם באופן מעורפל. בסעיף 1 להסכם האמור לפרט את התמורה, התמורה לרכב לא רשומה. נוסף לזאת בסעיף 4 נרשם: "במעמד חתימת הסכם זה ישלם הקונה למוכר סך של 48,000 ₪ על החשבון, והמוכר מאשר בחתימתו על הסכם זה קבלת סך של 15,000 ₪ יתרה 33,000 ₪." בהמשך כתוב כי "יתרת התשלום תבוצע עד 7/5/18."
הנה כי כן, מסעיף זה עולה הן שהקונה שילם את מלוא הסכום במעמד המכירה, והן שהוא שילם רק 15,000.
אשר על כן, במצטבר, הן מנוסח ההסכם והן מתוצאות בדיקת הפוליגרף אין לקבל כראיה הסכם זה.
די באמור עד כה כדי לקבע שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח את חובו של הנתבע. אולם התמונה לא תהיה שלימה אם לא אפרוש את כלל התמונה שעלתה בפני מהמסמכים שצרף הנתבע.

14. לטענת הנתבע בכתב ההגנה הוסכם בין הצדדים כי תמורת רכב הקרייזלר שלו הוא ירכוש את רכב הפיג'ו בתוספת של 14,000 ₪. לטענתו התובע הסכים כי שווי רכב הקרייזלר הוא 35,000 ₪.
אולם בתשאול לפני בדיקת הפוליגרף אמר הנתבע למומחית כי התובע ביקש תוספת על הקרייזלר של 30,000 ₪, ובסוף שילם עבור הפיג'ו סך של 28,000 ₪. לכתב ההגנה צרף הנתבע התכתבויות בינו לבין התובע, אשר לטענתו מוכיחות כי התובע היה אמור להחזיר לו סך של 3,700 ₪ ששילם לו ביתר.
אכן מהמסרונים מתאריכים 30/5, 31/5, 4/6, 5/6 עולה שהנתבע ביקש מהתובע את החזר הסך של 3,700 ₪. אולם הנתבע צרף מסרונים נוספים מחודש 8/18 מהם עולה כי התובע היה אמור להעביר לנתבע סכומים גדולים נוספים אשר מעורבים בהם עוד גורמים. כך ממסרון מיום 8/8/18 ( נספח ח) עולה כי יש דיון בין הצדדים מה לומר לגברת עלומה. במסרון נוסף באותו יום התובע כותב לנתבע "הבחור יביא 20,500 ". במסרון מיום 4/10/18 כותב התובע לנתבע : "צריך להגיע הרוסי אם 20,000". כשעה וחצי לאחר מכן כותב התובע לנתבע במסרון: "היום אתה מקבל את הכסף". למחרת כותב הנתבע לתובע: ככל הנראה, לאחר שלא קיבל את הכסף המובטח, "תקשיב... אתה זבל של בן אדם שאלוהים יסלח לך" .
בנספח ט צרף הנתבע צילום המחאה של התובע לפקודת הנתבע מיום 28/1/19 על סך של 35,000 ₪.

בכתב התביעה שכנגד טען הנתבע כי בין הצדדים נוצר סכסוך כספי כתוצאה ממעשה רמיה של התובע כלפי הנתבע כאשר התובע נתן לנתבע המחאות מחשבונות מוגבלים בתמורה לכספים שהעביר לו כעזרה. על זאת נוסיף, כפי שיפורט בדיון בתביעה שכנגד, כי הנתבע בתביעה שכנגד טען שהתובע מכר לו רכב קאיה שהיה מעוקל במשך שנה ושבעה חודשים לאחר הרכישה, ובסוף אף הוריד אותו מהכביש. לעומת זאת בבדיקת הפוליגרף אמר הנתבע בתשאול קודם הבדיקה כי בשנת 2017 רכש מהתובע רכב קאיה לבת שלו. התברר שהרכב מעוקל "אך חיים סידר הכל".
הנה כי כן, גרסתו של הנתבע לגבי העברות סכומים בין הצדדים, ועלות הרכבים שרכש מהתובע, רחוקה מלהיות עקבית.

לנוכח העברות הסכומים מיד ליד במועדים שונים כמתואר לעיל, עולה תמונה של אנשי עסקים המחליפים בניהם רכוש ( רכבים) וכסף, ועושים עסקים גם עם גורמים שלישיים. שאם לא כן, יש לתמוה מדוע בעסקה של מכירת רכב , הקונה יעביר למוכר סכום גבוה מסכום העסקה.
הדעת נותנת כי שינויי הגרסה של הנתבע מקורם בחילופים והעברות הרבות בין הצדדים.
לאחר מספר שנים הצדדים הסתכסכו בניהם על רקע כספי, והתביעה שלפנינו היא רק קצה הקרחון.

מכל מקום, בתביעה שלפנינו, מלבד ההסכם בין הצדדים, שאף אמינותו מוטלת בספק, התובע לא הציג כל ראיה נוספת לעסקה הנטענת. לא הוצג ה בפנינו העברת בעלות של הרכב, או אישור על תשלום כנטען על ידי התובע. אמנם הנתבע לא הכחיש את עצם רכישת הרכב, אולם הסתירות בגרסתו ביחס לעלות הרכב, אין בהן בכדי להוכיח את גרסת התובע.
ודוק. במסרונים שצרף הנתבע, הרכב כלל לא מוזכר.
זאת ועוד. כמובא לעיל, לשון ההסכם היא דו משמעית וניתן להסיק ממנו הן ששולם כל הסך במעמד המכירה, והן ששולמו רק 15,000 ₪ במעמד המכירה. דו משמעות זו תומכת בכך שהסכם זה נכתב בדיעבד, ולא במעמד שני הצדדים. אילו ההסכם היה אמין , עלות הרכב היתה רשומה בסעיף 1 להסכם, ורק הסכום ששולם במעמד ההסכם היה נרשם בסעיף 4.

לאור כל האמור לעיל במצטבר, התביעה נדחית.

התביעה שכנגד

בפני תביעה שכנגד לתשלום סך של 33,000 ₪ בגין מכירת רכב מעוקל שאף בסופו של יום הורד מהכביש, לפי הפירוט שלהלן:
28,000 ₪ בגין התשלום לרכב, 5,000 ₪ בגין עגמת נפש והוצאות בנותיו של התובע שכנגד על מוניות ותחבורה ציבורית, חלף השימוש ברכב.

15. התובע שכנגד (להלן – הנתבע), טען בכתב התביעה שכנגד כי הוא ביצע עם הנתבע שכנגד (להלן – התובע), עסקת חליפין של רכבים בה הנתבע מכר לתובע רכב מסוג פיאט פונטו גראנדה מ.ר. 87-604-63. לטענת הנתבע הרכב שמכר לתובע הוערך על ידי התובע בשווי של 20,000 ₪. לטענת ו, הוא רכש מהתובע רכב מסוג קאיה מ.ר. 52-763-61 והוסי ף תמורת רכב הקאיה סך של 8,000 ₪. לדבריו, עסקת החליפין נערכה בחודש 4/17.
מספר ימים לאחר ביצוע העסקה התברר לו כי הרכב מעוקל והוא אינו יכול להעבירו על שמו. לטענתו במשך שנה ושבעה חודשים התובע הוליך אותו שולל שתוך זמן קצר יוסר העיקול מהרכב. לנוכח היותו חבר של התובע, האמין לו שהעניין יסתדר.
לטענת הנתבע, לאחר שהתגלה סכסוך כספי בין הצדדים, ולנוכח כך שפתח תיק הוצל"פ כנגד בת משפחתו של התובע בגין המחאה שניתנה לו בתמורה לכסף שנתן לתובע, החליט התובע להוריד את הרכב שרכש, מהכביש. לטענתו, התובע התנה את החזרת הרכב לכביש בביטול התיק בהוצל"פ.
התובע לא הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד.

הכרעה

16. כמובא לעיל, בתשאול שנערך לנתבע קודם לבדיקת הפוליגרף הנתבע אמר ביוזמתו כי עניין העיקול על הרכב סודר על ידי התובע.
יתרה מזאת. הנתבע צרף לכתב התביעה שכנגד מפרט פוליסת ביטוח - תוספת - לרכב הקאיה, של ביטוח ישיר. לגבי רכב זה טען הנתבע כי לנוכח היות הרכב מעוקל, לא יכול היה להעביר את הרכב על שמו. על פי פוליסה זו, הנתבע הוא הבעלים של רכב הקאיה, והפוליסה היא מיום 13/9/16 ועד ליום 31/8/17.
אלו הרכב היה מעוקל, כנטען על ידו, הרכב לא היה על שמו בפוליסה.
יתרה מזאת. לטענת הנתבע עסקת החליפין בוצעה בחודש 4/17 בעוד הפוליסה היא כבר מחודש 9/16. ואם לא די בזאת, הנתבע צרף פוליסת ביטוח על שמו לאותה תקופה בדיוק לרכב הפיאט לגביו טען הנתבע כי נמכר בעסקת החליפין בחודש 4/17.

ואם לא די באמור עד כה, הנתבע צרף לכתב התביעה שכנגד חידוש הפוליסה על רכב הקאיה. בפוליסת החידוש תקופת הביטוח היא מיום 1/9/18 ועד ליום 31/8/19. כלומר הרכב הנטען שהורד מהכביש והנתבע מבקש את תמורתו, נמצא כיום ברשותו, ואם הוא בר ביטוח, הרי שגם אם היינו מקבלים את טענתו של הנתבע כי הרכב הורד מהכביש, בסופו של דבר הרכב חזר לכביש והי ום הוא בחזקתו. כלומר הנתבע עותר לחיוב התובע השבת הכסף על רכב פעיל השייך לו.
במאמר מוסגר אציין כי המסמך האמור להיות מסמך ההורדה של הרכב מהכביש , שצורף לכתב התביעה שכנגד , הוא בלתי קריא בעליל.

17. לנוכח האמור עד כה איני נזקקת לדון בשאר המסמכים שצרף הנתבע לכתב התביעה שכנגד.
לסיכום - בניגוד לטענות הנתבע שהרכב היה מעוקל, הרכב הועבר ו/או היה ב בעלותו, והוא אף ביטח אותו על שמו במועד שטען שהרכב היה מעוקל. וזאת בנוסף להודאתו המפורשת של הנתבע כי העיקול סודר על ידי התובע.

אשר על כן, לאור כל האמור, התביעה שכנגד נדחית.
לנוכח הדחיה של שתי התביעות, כל צד יישא בהוצאותיו.

על פסק דין זה ניתן לבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 ימים מהמצאת פסק הדין אל מבקש רשות הערעור.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.