הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בעכו ת"ק 186-05-19

בפני
כבוד ה שופטת זהבה (קאודרס) בנר

תובע

עו"ד סעיד נעאמנה

נגד

נתבע

סאמר מחמוד יאסין

פסק דין

א) העובדות הצריכות לעניין
בפני תביעה של עורך דין לשכר טרחתו מול לקוח.

התובע טוען כי פעל בשירותו למען הנתבע בבית הדין האיזורי לעבודה בנצרת ב 12/12/2000 ניתן פסק דין לטובת לקוחו כמפורט בסעיף 4 לכתב התביעה. פסק הדין צורף לתביעה (להלן: "פסק הדין הראשון").
נוכח העובדה כי הנתבע בפסק הדין הראשון לא שילם את חובו לנתבע בתיק זה, פעל התובע לגבות את החוב באמצעות הליכי הוצאה לפועל שנמשכו כ 3 שנים , אך אלו לא הועילו. בין שאר הפעולות אשר נקט בהן הנתבע בפסק הדין הראשון, היתה בקשה להכריז עליו כפושט רגל ואשר בסופו של יום, נדחתה.

התובע ממשיך בתביעתו ואומר כי לאחר דחיית בקשת החייב – הנתבע בפסק הדין הראשון בענין פשיטת הרגל, ביקש להמשיך ולנקוט כנגד החייב בהליכי גבייה בהוצאה לפועל, אך כאן גילה לתדהמתו כי הנתבע בתיק שבפנינו, שינה את הייצוג בתיק ההוצאה לפועל וזאת ללא ידיעתו של התובע. התובע יצר קשר עם הנתבע בתיק זה וביקש לסיים את ענין שכר הטרחה ולקבל את המגיע לו תמורת העבודה שביצע עד שלב זה. ביקש לציין התובע כי במסגרת תיק ההוצאה לפועל שבהם טיפל לטובת הנתבע פה, נפסקו לו פעמיים שכר טרחה. התובע צירף חשבון בתיק ההוצאה לפועל המוכיח זאת.

הנתבע עד יום הגשת התביעה, לא שילם את חובו בסך 10,605 ₪ לתובע.
הנתבע בכתב הגנתו טוען כי לא סוכם שכר טרחה וכן הוא שילם שכר טרחה אך אינו זוכר כמה שולם ובכל אופן קיימת התיישנות.

התובע בדיון שהתקיים ביום 19/11/19 הגיב לעניין ההתיישנות כי הנתבע ביטל את הייצוג שלו רק בשנת 2015 או לפחות רק אז זה התגלה לו ומכאן שאין התיישנות.

הצדדים הסכימו לאחר ששמעו את הסברי בית המשפט לפנות לבדיקת פוליגרף בענין הטענות לגבי התשלום.

הנתבע בסופו של יום לא פנה לבדיקת הפוליגרף נוכח מצבו הרפואי שלא אפשר זאת. אך התובע ביצע את הבדיקה וגרסתו נמצאה אמת לאמיתה.

ב) הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי:
נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

"נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: " קדמי")).

במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).

השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

7. ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

ג) דיון והכרעה:
למדתי היטב ולעומק את מסמכי בי-הדין ושמעתי את גרסאות הצדדים התרשמתי מהם ואני קובעת כי אני מאמינה לתובע וכי גרסתו, היא האמיתית והנכונה. לחיזוק התרשמותי אני מצרפת את בדיקות הפוליגרף של התובע.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובדקתי מעשיהם ומחדליהם על רקע הוראות הדין הרלוונטיות ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל .

על הנתבע לשלם לתובע סך של 10,605 ₪. וכן הוצאות הכוללות גם את הסכום ששילם התובע לבדיקת הפוליגרף בסך של 2,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הצדדים מיודעים בזאת כי באפשרותם להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"א כסלו תש"פ, 19 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.