הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בנתניה ת"ק 63883-07-18

בפני
כבוד ה רשם הבכיר חילמי חג'וג'

התובע:

אבנר שאול

נגד

הנתבע:

עו"ד משה שאול

פסק דין

לפניי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבע לתשלום סכום כולל של 33,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד [אחר] בסך 18,142 ₪, קנסות לרשות מיסוי מקרקעין בסך 4,520 ₪, שכ"ט הנתבע בסך של 1,500 ₪, אובדן ימי עבודה בסך של 2,000 ₪, טרחה וכיוצא בזה בסך של 7,338 ₪.

התובע טוען כי בתאריך 1.9.07 ביצע עסקת רכישה, במשותף עם אחיו אמנון, של חנות הנמצאת בקניון בכפר יונה. הנתבע ערך את חוזה הרכישה עבור התובע ואחיו והיה אמור להשלים את ההליך. לטענת התובע, הנתבע לא דיווח על העסקה לרשויות המס, התעלם מפניותיהם להשלים או לפחות לדווח על העסקה. לטענת התובע, הנתבע הורשע והושעה בשנת 2015 ע"י בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בגין עיכוב מסמכים. התובע טוען כי בתאריך 3.5.15 פנה למשרד עו"ד אחר בשם עו"ד יונתן לב ארי על מנת לבצע עבורו את הליך הרישום מכוח החוזה הנ"ל.

מנגד, הנתבע טען כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. העסקה האמורה בכתב התביעה הייתה לפני 11 שנים, בירור התביעה גורם לנזק לנתבע היות ועברו הרבה שנים. לחילופין הנתבע טוען כי התביעה אינה מתאימה להתברר בהליך של תביעה קטנה וכי יש להעבירה להליך רגיל. לגופו של עניין, הנתבע מודה כי ערך את החוזה עבור התובע ואחיו. הנתבע לא היה אמור לדווח על העסקה משהופרה ע"י התובע עצמו בגלל טענות שונות. לטענת הנתבע הוא הודיע לתובע כי הוא לא ממשיך לייצג אותם, שכן לאחר חצי שנה מיום החוזה לא שולמה עדיין התמורה ונותר חוב.

חשוב לציין כבר כאן כי אחיו של התובע הגיש תביעה זהה לתביעה דנן ובחקירת התובע כאן הוא הצהיר כי אחיו אמנון בקיא בעובדות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את דבריהם בדיון שהתקיים לפניי, אני מחליט לדחות את התביעה מחמת התיישנות. אבהיר ואנמק:
השאלה המתעוררת היא האם ניתן היום לתבוע מהנתבע כספים בגין עסקת רכישה שהיה אמור הנתבע לבצע עבור התובע ואחיו מכוח חוזה מכר שערך הנתבע עבור התובע ואחיו עם צד ג' [גב' תובל אסתר] כבר בתאריך 1.9.07. האם על זכות התביעה שלטענת התובע קיימת לו חלה ההתיישנות.

סע' 2 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 קובע את הכלל המרכזי לפיו מקום שהתיישנה תביעה היא לא תתקבל:
"תביעה לקיים זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה"

שתי שאלות מצריכות דיון לבחינת סוגיית ההתיישנות :
ראשית-יש לבחון סוג התביעה (במקרקעין או שלא במקרקעין) על מנת  לקבוע את תקופת ההתיישנות. שנית-  יש לקבוע מהו המועד בו נוצרה עילת התביעה.

כאמור, התביעה שלפני  הינה תביעה כספית ע"ס 33,500 ₪. סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע כדלקמן:

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן- תקופת ההתיישנות) היא -    בשאינו מקרקעין- שבע שנים;" - דהיינו במקרה דנן תקופת ההתיישנות הינה 7 שנים.

אלא שהצדדים כאן חלוקים בשאלה מהו המועד להיווצרות עילת התביעה. מעיון בכתב התביעה שהוגש עולה כי התובע רשם בסעיף 3 לפרק "תיאור התביעה" שהתאריך 1.9.07 הוא התאריך שבו נוצרה ההתחייבות בין בעלי הדין. בחקירתו לפני הוסיף התובע גרסה נוספת לפיה המועד היה "על ההתחלה, כשקנינו את החנות, קיבלתי אוטם שריר הלב...אחרי שקנינו את החנות, רצינו להיות שותפים...,ראיתי שזה לא מסתדר.". ראו עמוד 1 בפרוטוקול הדיון שורות 16 ו- 29.

ועוד, בשורות 10 – 11 בעמוד 2 לפרוטוקול הדיון הוסיף התובע "מהתחלה ידעתי שלא היינו רשומים בשום מקום..הבנו שמשהו לא תקין.". ללמדך, גרסת התובע מחזקת את הטענה לפיה עילת התביעה התגבשה סמוך לאחר עריכת ההסכם ובוודאי שלא לאחר חלוף 7 שנים.

עדות התובע לפניי בענין המועד להתגבשות עילת התביעה, סמוך לעריכת ההסכם, היתה אמינה והתירה עליי רושם אמין. גרסת הנתבע לא נסתרה בענין המועד להתגבשות זכות העילה. הנתבע אינו מכחיש כי לא ביצע או השלים העסקה סמוך למועד עריכת ההסכם וגרסה זו לא נסתרה, להפך קיבלה חיזוק מדברי התובע בדיון שהיה לפניי. ברם, חרף האמור התובע לא טרח להגיש תביעות בזמן וחיכה מטעמיו עד לחלוף תקופת 7 שנים, קרי ההתיישנות והגיש תביעות אך בחודש 7/18.
לתובע היו הזדמנויות רבות לתבוע את חובו אך הוא נמנע מלהגיש את התביעה ויש לזקוף הימנעות זו לחובתו. הסבריו של התובע להימנעותו מהגשת תביעה בטרם חלף מועד ההתיישנות לא הניחו דעתי וכל שנאמר על ידי התובע כי אחיו [אמנון: ח.ח] טיפל בעניין.

מכל המקובץ לעיל לאחר ששקלתי את הדברים נראה כי תביעת התובע התיישנה והדיון בה יגרום לבזבוז זמנו של ביהמ"ש והצדדים והוצאות כספיות לשווא. על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות איני עושה צו להוצאות.