הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בנצרת ת"ק 5827-11-17

בפני
כבוד ה שופט העמית יובל שדמי

תובע

יוסף אבו ראס

נגד

נתבע

מוחמד אבו ריא

פסק דין

התובע הינו פנסיונר בן 74 והנתבע הינו עורך דין שנתן לתובע שירותי עריכת דין.

התובע מספר שביקש מהנתבע להגיע להסדר תשלומים של התובע מול בנק הפועלים בתיק הוצל"פ, בגין שטרות שמשך התובע לטובת הבנק בסך כולל של 72,000 ₪, כאשר ערך החוב הגיע לסך של 102,000 ₪ בעת הפנייה.

התובע טוען שהנתבע קרא באותה הזדמנות לעורך דין נאשד אבו ראיה (נאשד), ואמר לתובע שנאשד מבין בתיקי הוצל"פ וביקש תשלום של 4,000 ₪ ששולמו על ידי התובע בשיקים.

בהמשך התברר לתובע שהעיקולים שהטיל הבנק על זכויותיו לא בוטלו , ואז פנ ה התובע שוב לנתבע וביקש שיגיע להסדר עם הבנק על בסיס מזומן על מנת לקבל הנחה משמעותית בחוב ולבטל את העיקולים.

מספר ימים לאחר מכן התקשר הנתבע לבנו של התובע (דיב) ואמר לו שהגיע להסדר עם הבנק לפיו ישלם התובע לבנק את הקרן בסך 72,000 ₪ ושאר החוב יימחק.

התובע מספר שהעביר לנתבע 72,000 ₪ במזומן באמצעות דיב.

לאחר זמן מה פנה התובע לנתבע על מנת לקבל העתק מההסכם עם הבנק וקבלה, אך הנתבע החל להתחמק.

לאחר מכן קיבל התובע העתק ממסמך ההסדר מנאשד, ואז למד שההסכם בינו לבין הבנק באמצעות הנתבע , היה על תשלום סך של 50,000 ₪ לבנק לסילוק חובו של התובע.

מאז דורש התובע מהנתבע להשיב לו את ההפרש בסך 22,000 ₪, אך הנתבע מעלה טענות לא נכונות עובדתית במטרה להסב יר ולתרץ את נטילת ההפרש בסך 22,000 ₪ לכיסו שלו .

התובע מפנה למכתב של הנתבע מיום 25.10.17, שבו הוא טוען שהתובע הנחה אותו לסכם עם הבנק על החזר סך של עד 72,000 ₪ והסכים כי במידה והנתבע יביא את הבנק להסכמה על תשלום נמוך יותר, ההפרש יישאר בידי הנתבע אש ר יקזז חוב של חתנו של התובע מר עאוני אבו ראס, לנתבע.

התובע מוסיף, שהנתבע טען באותו מכתב ש הוא זכאי לסך של 10,530 ₪ כשכר טרחה עבור טיפולו בעניין.

הנתבע טען להגנתו, שהתובע פנה אליו לטפל בתיק ההוצל"פ של הבנק , אך הנתבע סירב לבקשה משום שהתובע סירב לבקשה קודמת של הנתבע לסלק חוב של החתן שלו (עאוני), על אף שהתחייב על כך.

הנתבע הוסיף, שהפנה את התובע לנאשד והוא אשר טיפל לו בתחילה בתיק ההוצל"פ עם הבנק.

זמן מה לאחר מכן פנה התובע לנתבע שוב, ביקש ממנו להגיע לפשרה עם הבנק והנחה את הנתבע להסכים לתשלום הקרן על סך 72,000 ₪.

הנתבע טוען עוד, שהסכים לבקשה זו הפעם, אך זאת בתנאי שאם יגיע לפשרה עם הבנק על תשלום נמוך מהקרן, הוא ייקח לעצמו את ההפרש בין הסכומים, על חשבון החוב של ע אוני וכשכ"ט על הטיפול בפשרה .

הנתבע מוסיף שחובו של עאוני אליו עמד על הסך של 12,000 ₪.

הנתבע טען עוד, שבעבר מסר לו עאוני 2 שיקים על סך כולל של 4,000 ₪ על חשבון חובו, וכאשר השיקים חזרו ולא נפרעו, הגיעה למשרד הנתבע בתו של התובע (אשתו של עאוני), לקחה את השיקים והבטיחה שהתובע ישלם את כל החוב.

בהמשך אישר התובע עצמו בפני הנתבע, את הסכמתו לשלם חוב זה .

הנתבע מספר שהגיע עם הבנק לפשרה על תשלום 50,000 ₪ וסגירת החוב של התובע, ועל כן העביר לבנק 50,000 ₪ מהסכום שמסר לו התובע, ואת יתרת הסכום בסך 22,000 ₪ השאיר ברשותו כשכ"ט עבור הטיפול שלו בפשרה עם הבנק ובעבור החוב של עאוני.

הנתבע מפרט את זכותו מהתובע לתשלום סך של 22,000 ₪ כלהלן:

10,530 ₪ עבור הטיפול בפשרה עם הבנק.
12,000 ₪ עבור חובו של עאוני.
בסה"כ 22,530 ₪.

בדיון ההוכחות הראשון חזר התובע על טענותיו בכתב התביעה.

התובע ציין שכל הסיכומים בינו לבין הנתבע היו בעל פה.
הוא אמר שלא קיבל קבלה מהנתבע על 4000 ₪ שנתן לו עבור הטיפול הראשוני בחוב כלפי הבנק.

התובע אמר בתשובה לשאלתי, שלא הקליט את השיחות עם הנתבע, שיחות שניהל עם הנתבע לאחר שהתברר לשיטתו שהנתבע רימה אותו, והסביר זאת בכך שהאמין לנתבע.
אני מבהיר שאיני שוקל זאת לחובת התובע.

הנתבע אמר בדיון, שהסך של 4,000 ₪ ששילם התובע במשרדו, נועד לנאשד ולא קשור אליו כלל.

לנתבע לא היה הסבר סביר מדוע לא העלה על הכתב את הסיכומים עם התובע.
כך בוודאי, בהתחשב בסירוב קו דם של התובע לשלם לנתבע את החוב של עאוני.

נטל השכנוע בתיק זה מוטל על הנתבע (הודאה והדחה), בשאלת ההסכמה של התובע,שהנתבע ייקח לעצמו 22000 ₪ מכספי התובע שנמסרו לידיו, לכיסוי חובו של עאוני וכשכ"ט .

הגעתי למסקנה שהתובע עמד בנטל, על אף האמו ר לעיל.

התובע לא אמר אמת בעדותו באשר לתשלום של 4000 ₪ ששילם לעו"ד נאשד בפרשה זו והאשים את הנתבע שלא מסר לו קבלה כנגד התשלום (ראה פרוט' מיום 8.11.18 עמ' 3 ש' 1-3) .
כשהעיד נאשד עדות מהימנה, לפיה הוא שטיפל בבקשת התובע הראשונה לצו תשלומים ונתן לו קבלה, ניסה התובע לסגת מדבריו הקודמים וסילף אותם, וכך הוסיף להתרשמותי שאינו מחויב לאמירת אמת בבית המשפט.

הנתבע קשר את בתו וחתנו של התובע לאירועים.
הוא סיפר שהללו ידעו מהתובע על התחייבותו כלפי הנתבע לשלם חוב שלהם, והבת אף קיבלה מהנתבע שיקים של התובע שחזרו, על יסוד מחויבות התובע לתשלום החוב.
על אף זאת לא זימן אותם התובע למתן עדות, כאשר בעניינו של החתן (עאוני) ביקש הנתבע את עדותו והפקיד כסף לתשלום הוצאות העדות, ואני הוריתי לתובע לדאוג להתייצבות החתן.
התובע לא דאג להופעת העד ולא ביקש מבית המשפט לשחררו מחובה זו, שאז ניתן היה לחייב את העד בהופעה.

המסקנה מהאמור לעיל הינה, שעדויות בתו של התובע וחתנו אמורות היו לחזק את טענות הנתבע על כך שהתובע התחייב לשלם את חובו של עאוני .

בהתחשב באלה, ובהתחשב בהתרשמותי החיובית מעדות הנתבע, על אף העדר הסבר סביר להימנעות ו מהחתמת התובע על הסכמתו ל תשלום חובות עאוני ושכ ה"ט, מהסכום שמסר לנתבע, נוטה הכף על פי מאזן ההסתברויות לטובת גרסת הנתבע.

אשר על כן התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע בתוך 30 יום הוצאות בסך 500 ₪.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ט, 30 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.