הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בנצרת ת"ק 42613-04-19

בפני
כבוד ה שופט העמית יובל שדמי

תובע

מוחמד בסול

נגד

נתבעת

מדינת ישראל

פסק דין

התובע רכש רכב מפלוני ביום 11.11.17 וערך אתו זיכרון דברים אך לא העביר את הרכב על שמו.

ביום 15.2.18 נהג אחיו של התובע (קאסם) ברכב בחיפה , ואז נעצר על ידי שוטרים ונ מסר לו שקיים צו תפיסה לרכב שהוצא על ידי משטרת תל אביב.

התובע טוען שהשוטרים לא נהגו כראוי באחיו, אך אין בכך עילה למתן פיצויים לתובע.

התובע טוען שהשוטרים לא הסכימו למסור לאחיו מידע נוסף הקשור לתפיסת הרכב.

השוטרים הורו לקאסם להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, שם החנו את רכב התובע והודיעו לקאסם שהוא חופשי לדרכו.

קאסם ביקש מסמך כלשהו לגבי התפיסה אך השוטרים הפנו אותו למשטרת תל אביב.

התובע הגיע באותו יום לתחנת המשטרה בחיפה וביקש לקבל את צו התפיסה ואישור על תפיסת הרכב, ולא נענה.

הוא קיבל לידיו אישור על גרירת הרכב למשטרת תל אביב וכן מספר התיק שבמסגרתו נתפס הרכב.

בא כוחו של התובע פנה בכתב למשטרת חיפה ולא קיבל תשובה.

התובע הגיע למשטרה בתל אביב שסירבה לעזור לו וביקשה שבא כוחו יפנה אליהם בכתב.

התובע נסע שוב לתל אביב ושוב סירבו השוטרים למסור לו מסמך כלשהו.
עד יום 5.3.19 לא קיבל התובע כל מענה באשר לעילת תפיסת הרכב, ובאותו יום הודע לו כי הוא יכול לקבל את הרכב חזרה .

התובע קיבל את הרכב לידיו למחרת, וטוען שמתוך הרכב נעלמו מספר חפצים אישיים שלו:
שרשרת מכסף, גלאי רדאר, בקבוק בושם ומטען לאייפון.

התובע מבקש לפצות אותו כלהלן:
אבדן הנאה מהרכב בתקופת התפיסה – 5,000 ₪
הפסד ימי עובדה וטרחה – 2,000 ₪
פיצוי על החפצים שנעלמו – 4,500 ₪
שכר טרחת עורך דין – 3,500 ₪
עוגמת נפש – 15,000 ₪

הנתבעת טענה להגנתה, שהרכב נתפס משום שהיה רשום במשטרה כרכושו של חשוד בפלילי ם והוכרז במערכת המשטרתית כדרוש לתפיסה, וזאת על פי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש).

הנתבעת ציינה בהמשך, שהבעלים הרשום של הרכב נעצר עובר לאירוע כחשוד בעבירות סמים חמורות והנתבעת סבורה הייתה שניתן יהיה לחלט את הרכב על פי הדין.

ביום 20.2.19 הגיע התובע על פי זימון למשטרת תל אביב לחקירה, ושם הציג לראשונה מסמכים להוכחת טענתו שרכש את הרכב מהבעלים הרשום.

טענת התובע הועברה לבדיקת הפרקליטות, שנתנה אישו ר לשחרור הרכב ביום 5.3.19.

הנתבעת טוענת שהאחריות לנזקיו של התובע מ וטלת עליו מאחר ולא העביר את רישום הבעלות על הרכב.

בדיון עצמו התרשמתי שהעדים כולם מחויבים באופן כללי לאמירת אמת, הן התובע וקאסם והן נציג הנתבעת.

גם על פי עדויות התובע וקאסם, לא מצאתי דופי בהתנהלות המשטרה בפרשה זו שיש בו להקים עילה לפיצוי התובע , גם אם יכולים היו אנשי המשטרה להיות אדיבים יותר וגם אם יכלו למסור לתובע על פרטי המקרה, מוקדם יותר ובפירוט רב יותר.

המשטרה פעלה בתום לב ועל פי הנתונים שהיו בידיה.

התובע עצמו פעל גם הוא באופן סביר כאשר נמנע מהעברת הבעלות על הרכב שקנה, אך בסופו של דבר מתברר שיצר בכך סיכון שהתממש, לפיו ייתפס הרכב על ידי המשטרה בנסיבות נדירות ביותר.

אני מאמין לתובע ולקאסם שהפריטים האמורים בכתב התביעה אכן נעלמו מהרכב, אך התובע לא הביא ראיות לערכם של אותם פריטים.

על דרך האומדנה אני מעריך את ערך הפריטים הנ"ל בסך של 750 ₪ (ספק אם ראוי לפצות אדם על אובדן גלאי רדאר).

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 750 ₪.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ט, 22 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.