הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בנצרת ת"ק 42040-12-19

בפני
כבוד ה שופט העמית יובל שדמי

התובע
עלאא חיר

נגד

הנתבעת
נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

פסק דין

התובע טוען שנסע ברכב שלו משנת ייצור 2018, ביום 31/3/19 בסביבות השעה 19.30 על כביש 864 שבאחריות הנתבעת.

בעיקול הכביש חש התובע מכה חזקה ברכב כאשר הגלגל השמאלי הקדמי נכנס לבור עמוק באמצע הכביש, ומיד אחר כך ספג הרכב מכה נוספת כשהגלגל השמאלי האחורי נכנס לאותו בור.

לאחד הגלגלים נגרם "תקר", והתובע החליף צמיג בגשם ונוכח שגם הג' אנט התעקם.

הוא מציין שבאותו זמן נפגע רכב נוסף בצורה דומה, והנהג האחר החליף גלגל בנוכחות ניידת משטרה.

התובע שוחח עם אחד השוטרים במקום שאמר שהמשטרה קיבלה הודעה על הבור.

התובע התקשר למשטרה וביקש שידווחו על המפגע לנתבעת.
למחרת בבוקר התקשר התובע לנתבעת והודיע לה על המפגע.
הוסבר לו שעליו לתקן את הנזק, ולהגיש בקשה לנתבעת עם תמונות מהזירה וחשבונית על התיקון.

התובע טוען שתיקן את שני הגלגלים בעלות של 570 ₪, עוד 1,300 ₪ שילם עבור שני צמיגים וכן הוציא סך של 175 ₪ על כיוון פרונט.

הוא מבקש גם פיצוי עבור אובדן יום עבודה ועוגמת נפש בסך 500 ₪.

הנתבעת סירבה לפצות את התובע.

הנתבעת טענה להגנתה שלא הפרה כל חובת זהירות כלפי התובע. היא פירטה את שגרת הפעילות שלה המיועדת לתיקון מפגעים בכבישים , והוסיפה שאינה אחראית אחריות מוחלטת לכל נזק כתוצאה ממפגע.

היא הוסיפה שבמועד האירוע קיבלה דיווח אודות המפגע במוקד שלה, וצוות שלה הגיע למקום ותיקן את המפגע.

היא טענה עוד, שלפני האירוע בו מדובר לא קיבלה דיווח אודות המפגע והבור לא אותר על ידי הצוותים של הנתבעת שמסיירים בכביש דרך קבע.

היא צירפה דוחות רלוונטיים לאותו יום ובימים שלפניו.

בהמשך לדיון הגיש התובע סיכומים.

הוא טוען שם שהמשטרה דיווחה לנתבעת על המפגע ביום 26/3/19, וכן ביום 31/3/19 לאחר התאונה נשוא תיק זה וביום 2/4/19 (ראה ת/1).

הוא מפנה לגרסת הנתבעת על כך שביום 27/3/19 היא טיפלה בבור וטיפול זה התברר ככושל.
בימים שלאחר מכן לא טרחה הנתבעת לסייר במקום ולבדוק את מצב הבור לאחר התיקון.
הוא מפנה עוד לדברי הנתבעת, שביום המקרה ביקרה במקום ושוב טיפלה בבור.

הנתבעת טענה בסיכומיה, שהתובע אמר בדיון , שלפני המקרה לא היה במקום מפגע כשנסע בכביש בימים שלפני האירוע.

היא מפנה לדברי הנציג שלה, על כך שמספר ימים לפני האירוע וכן בבוקר האירוע, טופל המפגע על ידי הנתבעת באמצעים האופטימליים ביותר לתקופת החורף (אספלט קר).

התובע העביר לעיוני דיסק ובו נראה בור עמוק למדי בנסיבות העניין.

הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל.

התנהלות הנתבעת ביחס למפגע מצביעה על רשלנות.
הנתבעת תיקנה את המפגע מספר ימים לפני התאונה ושוב בבוקר יום האירוע.

לו סברה הנתבעת, שהאמצעיים הקיימים בידיה לתיקון המפגע אינם מבטיחים כראוי את שלום המשתמשים בדרך, בהתחשב בתנאי החורף, היה עליה להזהיר את הנהגים בקטע הכביש מפני מפגע אפשרי , שכן ההסתברות לקיומו של מפגע כזה בנסיבות העניין ולשיטת הנתבעת, היו גבוהים משמעותית מקטעים אחרים בכביש שבהם לא הייתה חזרה של מפגע.

לא מצאתי ראיה שהתנהלות התובע במקרה זה מקימה לו אחריות תורמת לנזקיו, גם אם תנאי החורף מחייבים נהיגה זהירה יותר מכרגיל .
לא הוכח בפניי שהתובע נהג שלא בהתאם לתנאי מזג האוויר ותנאי הכביש בהם ניתן היה להבחין.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 2,045 ₪ בצירוף הוצאות בסך 750 ₪.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתנה היום, כ"ו אלול תש"פ, 15 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.