הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בנצרת ת"ק 24775-06-19

בפני
כבוד ה שופט העמית יובל שדמי

התובע

אלון לויטה

נגד

הנתבעת

ידיעות אחרונות בע"מ

פסק דין

התובע מבקש פיצוי של 33,900 ₪ (המקסימום האפשרי בהליך זה) בגין הפרת זכויות יוצרים מצד הנתבעת, הן משום שהנתבעת השתמשה בצילום שלו כאשר פרסמה את הצילום, והן משום שבכך אפשרה הנתבעת לגורמים נוספים בעולם התקשורת להשתמש בצילום.

התובע הינו צלם מקצועי עצמאי.

הוא מספר עוד, שביום 10.2.18 נפל מטוס קרב של חיל האוויר וחלקיו התפזרו באזור.

התובע שהיה אז בסטטוס של שוטר, יצא למקום על מנת לתעד את האירוע ולעזור כמידת האפשר לחיל האוויר.

הוא מצא בשטח כיסא מפלט של המטוס וצילם אותו מספר צילומים, לטענתו באופן בלעדי.
התובע טוען שהשטח הרלוונטי הוכרז "שטח צבאי סגור", ומשום כך להבנתו לא הגיע לשם צלם מקצועי אחר, כאשר התובע קושר את הימצאותו במקום להיותו בסטטוס של שוטר.

התובע מספר עוד, שבנסיבות העניין פנו אליו מספר גורמי תקשורת בבקשה לקבל תמונות מהזירה, והוא בחר להעביר לחברת החדשות של ערוץ 10 את התמונות שצילם, וזאת ללא תמורה ובהרשאה לשימוש במהדורת החדשות שלהם בלבד בכפוף למתן "קרדיט" .

התובע טוען שנדהם למצוא את התמונה שצילם, בעיתון הנתבעת למחרת היום, כתמונה המרכזית של האירוע (בעמ' 3 לגיליון מיום 11.2.18).

התובע מלין על כך שהפרסום נעשה שלא בידיעתו או בהסכמתו, תוך הפרה של זכויותיו הקנייניות , ו מלין על כך שהנתבעת נתנה את הקרדיט על ה תמונה לצלם אחר.

התובע מציין שפנה לנתבעת בבקשה לקבל "פיצוי ראוי", אך גם לאחר שזו הודתה שהשתמשה בצילום שלו, טענה שעשתה זאת בשגגה והציעה לו פיצוי נמוך מאוד.

התובע מסביר בכתב התביעה, מדוע להשקפתו לא תיתכן מחלוקת על כך שהצילום שפורסם הינו מעשה ידיו.
טענותיו אלה שלא נסתרו, מבססות על פי מאזן ההסתברויות ובה יעדר ראייה ממשית לסתור, מסקנה לפיה התובע הוכיח שהוא בעל הזכויות בתמונה.

התובע טוען שהצילום בו מדובר היה בבחינת "סקופ" ונצפה על ידי מיליונים, ובשל כך נמנעו ממנו הכנסות מזכויות יוצרים בסכומי עתק.
טענה זו לא הוכחה כלל והתובע לא חזר עליה בסיכומיו.

דרישת הפיצוי של התובע מבוססת לטענתו בין היתר , על דיני עשיי ת עושר ולא במשפט, דיני הנזיקין, וסעיף 11 לחוק זכויות יוצרים (החוק).

הנתבעת טענה להגנתה, שהתובע השתהה זמן רב עד אשר הגיש את התביעה בחוסר תום לב.

הנתבעת טוענת שהשתמשה בצילום בתום לב, ואף אם הפרה את זכויות התובע, חלה עליה הגנת "מפר תמים" והגנת "השימוש ההוגן" האמורות בחוק .

הנתבעת מציינת שהצילום הינו חלק מאירוע חדשותי חריג שהיה בו עניין ציבורי רב, ובין השאר הוצגו בעיתונה צילומים נוספים של שרידי המטוס.

הנתבעת טוענת ששאבה את הצילום מ-"מוקד הידיעות GLOBAL".
היא מוסיפה שהמוקד הנ"ל ציין שהצלם הינו אשר לוי , ובהתאם לכך ניתן הקרדיט על ידי הנתבעת.

הנתבעת מפנה לפרסומים נוספים בהם ניתן הקרדיט לאשר לוי ולא לתובע, לרבות בחדשות ערוץ 2 וערוץ "מאקו".

הנתבעת מציינת שהתובע פנה אליה רק כחלוף מספר חודשים ממועד הפרסום, ואז שמעה לראשונה את הטענה שהוא הצלם.

בהמשך הסכימה הנתבעת לשלם לתובע עבור הצילום , עפ"י הערכים המק ובלים והנהוגים (סדר גודל של עד 2000 ₪).

הנתבעת מוסיפה שאינה אחראית לפרסומים שנעשו על ידי גורמי תקשורת אחרים.

הנתבעת מפנה לסייג הקבוע בסעיף 50(ב) לחוק וטוענת שהסייג מתקיים במקרה זה, וכן היא מפנה לסעיף 58 לחוק ו לסעיף 19 לחוק.

על הנתבעת מוטל נטל השכנוע ביחס לטענותיה לקיום סייגים על פי החוק והיא לא עמדה בנטל.

לרעתה יש להביא בחשבון שהסתמכה על מקור מפוקפק (פרסום ברשת "טלגרם"), כאשר סברה לשיטתה שהיא רשאית לפרסם את התמונה מבלי לברר בירור מעמיק מיהו בעל הזכויות.
מדובר בסוכנות ידיעות שהנתבעת אמורה הייתה לדעת את מיהותה, שהרי הנתבעת הינה גוף תקשורת דומיננטי במדינה ואמורה להכיר את אופיין של ס וכנויות ידיעות, פיקטיביות או אמתיות.

הנתבעת לא הביאה ראיה לכך שמדובר בסוכנות ידיעות אמתית ומהימנה, כזו שראוי וניתן היה להסתמך עליה בנסיבות המקרה.

בנסיבות אלה לא ניתן לומר שהנתבעת הינה "מפר תמים", שכן נדרשת הנחה מוטעית של הנתבעת על בסיס יסוד נאמן.

יש איפוא לקבוע שהתובע זכאי לפיצוי מהנתבעת על פי החוק.

הנסיבות הרלוונטיות באשר לגובה הפיצוי הראוי (סעיף 56 לחוק), הן אלה:

1. הנתבעת מוציאה מידי יום עיתון נפוץ, ובנסיבות העניין "חייבת" הייתה לפעול (במישור המקצועי) עפ"י סד הזמנים של הוצאת העיתון , בהתחשב באירוע הפלת המטוס שהיה אירוע חדשותי רב חשיבות.
בנסיבות העניין לא ניתן לקבוע שיכולה הייתה לדעת בזמן אמת מי הצלם (נטל השכנוע מוטל על התובע שלא עמד בו) .

התובע עצמו הודה בדיון, שלא היה בטוח לאחר הפרסום שהתמונה בה מדובר הינה תמונה שהוא צילם.
כך תירץ התובע את השיהוי בפנייתו לנתבעת לקבלת פיצוי, כאשר מדובר בשיהוי של מספר חודשים.
אציין שטענה זו של התובע הייתה לא אמינה ולא סבירה, ונועדה להשקפתי לחלץ אותו מהחשד שהשתהה בדרישתו לפיצוי בחוסר תום-לב.

2. מאז הפרסום ועד הפנייה הראשונה של התובע לנתבעת בבקשת פיצוי, ניהל התובע עם הנתבעת משא ומתן מסחרי למתן שירותי צילום, משא ומתן שלא צלח, בלא שהעלה כל טענה מטענותיו כאן (ראה ההערה לעיל על החשד להעדר תום-לב) .

3. התובע עפ"י טענתו שלו, ניצל את מעמדו כשוטר על מנת להשיג צילום בלעדי בעל ערך מסחרי.

4. התובע מודה שגורמי תקשורת אחרים לרבות אתר "מאקו", השתמשו בתמונה שלו בדומה לנתבעת , אך הוא בחר לתבוע רק את הנתבעת בבחירה שרירותית.
נסיבה זו משליכה גם על טענת התובע, לנזק שגרמה לו כביכול הנתבעת כאשר גרמה לאחרים לפרסם את התמונה מבלי שהתובע יקבל תמלוגים.
נסיבה זו בהצטרפה לאמור בסעיף 2 לעיל, משליכה גם על תום ליבו של התובע.

5. פניית התובע לנתבעת כחלוף מספר חודשים, לא זו בלבד ש משליכה על תום ליבו באשר לשימוש בזכותו, יש בה גם גרימת נזק ראייתי לנתבעת בניסיונה להוכיח שהיא נכנסת לסייגים בחוק.

בשורת פסקי דין שעניינם פרסום תמונה מצולמת, ניתנו פיצויים של אלפי ₪ בודדים בלבד, כאשר כאמור לעיל, בעניינ נו קיימות נסיבות בעלות משקל לטובת עמדת הנתבעת ולרעת התובע שנהג בחוסר תום-לב.

בנסיבות העניין אני קובע שהתובע אינו זכאי לפיצוי מעבר לשכר הראוי שהיה מקבל בזמן אמת, לו ידעה הנתבעת שהוא הצלם , פיצוי בסך 2000 ₪.

לא מצאתי שקיים במקרה זה אינטרס הרתעתי, והתובע לא ניסה כלל לבקש בתום-לב "ריפוי" של הפגיעה המוסרית בזכותו לקרדיט.

במהלך הדיון הוצע לתובע לקבל את הסכום האמור לעיל, אך הוא דבק בתביעתו בטענה שקיימות אסמכתאות משפטיות התומכות בה.

לא מצאתי בסיכומי התובע אסמכתא שכזו, כאשר לא למותר להפנות לכך שהחוק מציב מספר שיקולים שיש להתחשב בהם, וההשוואה בין מקרים שונים הינה על פי "חוש המומחיות של המשפטן".

לנוכח התנהלות התובע כאמור לעיל וסירובו לקבל הסכום שנפסק כשכר ראוי, עליו לשאת בהוצאות ההליך בסך 2,000 ₪.

התביעה מתקבלת חלקית, כך שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 2000 ₪.

בקיזוז ההוצאות בסך 2000 ₪ אותן אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת בתוך 30 יום, אין הצדדים חייבים דבר זה לזו.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, כ"ד חשוון תש"פ, 22 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.