הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 9402-05-16

בפני
כבוד ה רשמת בכירה אלישבע חן

תובע

מיכאל דור לב

נגד

נתבעת

א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ

פסק דין

טענות התובע

בתביעה שבפני, מבקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמה בסך 3,000 ₪, בטענה להפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק") , עקב משלוח הודעות פרסומת (להלן: "הודעות") ללא הסכמתו.

לטענת התובע בכתב התביעה, ביום 3/3/15, התקבל במכשיר הטלפון הנייד שלו מסרון המהווה "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק, אשר נשלח אליו על ידי הנתבעת, ללא הסכמתו ומבלי שאישר לנתבעת לשלוח לו הודעות פרסומת.

התובע ביקש מהנתבעת להסירו מרשימת התפוצה, אך למרות זאת נשלחו אליו שתי הודעות נוספות במסרונים ביום 8/4/15 וביום 9/11/15. העתק צילומי של ההודעות צורף לכתב התביעה המתוקן .

התובע התחקה אחר זהות שולח ההודעות ומבירורים שערך עלה, כי שתי ההודעות הראשונות (כרונולוגית), נשלחו באמצעות פלטפורמה של חברת "שמיר מערכות" וכי ההודעה השלישית נשלחה באמצעות פלטפורמה של חברת "יוניסל" – בעבור הנתבעת.

לטענת התובע, לנוכח הוראות הדין, יש לראות בנתבעת הגורם המפרסם את ההודעות גם אם נשלחו באמצעות משווקיה, ולפיכך, יש לחייבה בפיצוי המקסימאלי על פי חוק בסך של 3,000 ₪, בגין משלוח שלוש הודעות הפרסומת.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, הודעות פרסומת מטעמה נשלחות בפועל על ידי צדדים שלישיים עמם התקשרה בהסכמים, תוך שהיא מוודאת את עמידתם של האחרונים בהוראות הדין. כן נטען, כי היה ונפלה טעות כלשהי אצל מי מספקיה של הנתבעת בקשר עם משלוח ההודעות, הרי שאין בכך כדי להצביע על אי מילוי חובותיה של הנתבעת.

עוד ציינה הנתבעת, כי עמדה בפני התובע האפשרות להסיר עצמו מיידית מרשימת התפוצה ולהימנע מקבלת הודעות וטענתו כי ביקש להסיר עצמו מרשימת התפוצה, לא נתמכה בראיות.

דיון והכרעה

העידו בפני התובע וסמנכ"ל שירות הלקוחות אצל הנתבעת, מר עוז קאשי (להלן: "מר קאשי").

התובע הציג את שלש ההודעות על גבי הטלפון הנייד שלו והעיד, כי הוא סטודנט ואין לו משכנתא, כך שאין סיבה שיקבל הודעות בעניין משכנתא. עוד טען התובע בעדותו, כי אתרי האינטרנט אליהם ניתן להגיע באמצעות הקישור המופיע בהודעות , הם של הנתבעת והציג תכתובת דוא"ל שקיבל מחברת "יוניסל", המקשרת בין הודעה שקיבל לבין הנתבעת . התובע הפנה לפסק הדין שניתן על ידי כבוד השופט יובל שדמי, ביום 9/4/17, בת"ק 17418-01-17 יונתן דהן נ' א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ, בבית המשפט לתביעות קטנות בעפולה (סומן ת/3) אשר הס תמך על פסק הדין שניתן ביום 2/12/16, על ידי כבוד השופטת אפרת אור- אליאס בת"ק 38137-12-15 אביחי רן נ' א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ, בבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב-יפו (להלן: "תיק רן") אשר נזכר גם בבקשת התובע לתיקון כתב התביעה (עותק מפסק הדין ומפרוטוקול הדיון בתיק רן, צורף על ידי התובע לתיק), ואשר בו נקבע כי קיים קשר בין חברת "שמיר מערכות" וחברת "יוניסל" לבין הנתבעת.

נציג הנתבעת, מר קאשי, טען בעדותו, כי ההודעות שבגינן הגיש התובע את התביעה, לא נשלחו על ידי הנתבעת וכן כי אתרי האינטרנט שאליהם הפנה התובע אינם של הנתבעת. לדבריו, לא ניתן לבסס התביעה על פסקי דין אחרים שניתנו בקשר להודעות שאינן זהות להודעות הנזכרות בכתב התביעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים, ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.

נראה שאין מחלוקת בין הצדדים כי ההודעות הן למעשה "דבר פרסומת", כהגדרתו בחוק. כן אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע לא נתן הסכמתו מראש לקבלת ההודעות, משלא נטען אחרת על ידי הנתבעת. למעשה, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם הנתבעת היא ששלחה ההודעות לתובע.

לטענת התובע, הנתבעת הינה "מפרסם" כהגדרתו בחוק, שכן ההודעות נשלחו למספר הטלפון שלו באמצעות משווקים מטעמה, כאשר לדבריו הצליח להוכיח קשר בין אתרי האינטרנט המופיעים בהודעות לבין הנתבעת. הנתבע ת טוענת מנגד, כי לא עלה בידי התובע להוכיח שההודעות נשלחו מטעמה.

בהתאם להחלטת בית המשפט, הגיש התובע לאחר הדיון, מסמכים אשר נזכרו בדיון, מהם עולה לטענתו, כי הנתבעת היא ששלחה לו למעשה את ההודעות העומדות בבסיס התביעה. כאמור, התובע התייחס לפסק הדין שניתן בתיק רן ולפרוטוקול הדיון באותו התיק, דיון שבו העידו גב' גבריאלה מפנו, עובדת חברת "שמיר מערכות" וגב' צהלה בן חורין, עובדת חברת "יוניסל", אשר הוזמנו לבקשת התובע לדיון בתביעה דנן, אך לא התייצבו.

כעולה מהפרוטוקול שצורף - במסגרת הדיון שהתקיים בתיק רן, הגישה גב' מפנו דו"ח בדיקה ובו הצלבה בין מספר הלקוח, לשולח ההודעה ולמקבל, כך שניתן לראות אילו הודעות נשלחו על ידי הנתבעת (עמ' 6 לפרו' שם , ש' 16-19). כך, על פי הפלט ניתן לראות בבירור, כי הודעה בעלת מלל זהה לשתי ההודעות אשר קיבל התובע בתאריכים 3/3/15 ו-8/4/15 ואשר נפתחות במילים "לקוח יקר בנק ישראל הפחית את הריבית" עמדה לדיון אף בתיק רן, כאשר על פי הפלט שהגישה גב' מפנו, ואשר עליו התבססה בין היתר הקביעה בפסק הדין –נשלחה ההודעה על ידי הנתבעת וגם אתר האינטרנט המופיע בהודעה הוא של הנתבעת. יוער , כי המספר שיש להקליד לצורך הסרה, זהה. בפסק הדין בתיק רן נקבע, בין היתר, כי הנתבעת היא שקובעת את רשימת התפוצה של הודעותיה ומנסחת את תוכנן, וכי מעורבות הצדדים השלישיים היא רק באספקת הפלטפורמה הטכנולוגית ( סעיף 18 לפסק הדין בתיק רן).

כאמור, התובע ביקש לסמוך תביעתו על פרוטוקול דיון ופסקי דין של בתי משפט לתביעות קטנות (וזאת גם משהעדות שהוזמנו לדיון, לא התייצבו). על אף שכלל הוא כי פסק דין בהליך אחד אינו מהווה ראיה למסקנות או לממצאים בהליך אחר, הרי שלנוכח הגמישות המאפיינת את בית המשפט לתביעות קטנות, לרבות הוראות סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, לפיהן, יכול בית המשפט לתביעות קטנות, לקבל ראיה כקבילה אף אם אינה קבילה בבית משפט אחר, אני רואה לקבל את פרוטוקול הדיון בתיק רן, המסמכים שצורפו לתיק ופסקי הדין שהוצגו, כראיות קבילות.

לנוכח האמור, אני רואה לקבל את גרסת התובע, כי הנתבעת היא העומדת מאחורי שתי ההודעות הראשונות שנשלחו והיא למעשה המפרסם, וזאת משעלה בידי התובע להניח תשתית ראייתית מספקת לצור ך עמידה בנטל ההוכחה במשפט אזרחי, המוטל עליו. יוער, כי כעולה מהנספח שצורף לכתב התביעה, התובע פעל על פי הנחיות המפרסם באשר להסרה לאחר קבלת ההודעה הראשונה ולמרות זאת קיבל הודעה נוספת.

אשר להודעה השלישית אשר נשלחה לתובע ביום 9/11/15, מצאתי כי אף לגביה עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת היא העומדת מאחורי משלוח ההודעה. גם זאת תוך הסתמכות על תיק רן, עמ' 8 לפרו' הדיון ש' 5-6 , כאשר על פי עדותה של גב' בן חורין, הנתבעת היא העומדת מאחורי משלוח הודעה הנפתחת במילים "נותרו לך למעלה מ- 8 שנות תשלום" – מלל הזהה לזה שהופיע בהו דעה השלישית שנשלחה לתובע דנן (ראו סעיף 19 לפסק דין רן). לגבי הודעה זו לא הוכח אמנם, כי התובע פעל להסרה. באשר לאפשרות הסרה, בפסיקה נקבע, כי הגם שהאפשרות להסרה מרשימת התפוצה, כשלעצמה, אינה מחייבת הקטנת הפיצוי, בית המשפט רשאי להתחשב בכך במסגרת מכלול השיקולים (ראו: רע"א 2904/14 זיו גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ [פורסם בנבו] ).

לאור האמור, הרי שהנתבעת הפרה את הוראות החוק בקשר למשלוח שלוש הודעות פרסומת שלא בהסכמת התובע ויש מקום לפסוק פיצוי בגינן. בפסיקה נקבע, כי בבואו לקבוע את סכום הפיצוי מכוח הוראות החוק, על בית המשפט לשים לנגד עיניו את השיקולים המנויים בחוק, שמטרתם להשיג את תכליותיו האמורות, אכיפה, הרתעה ועידוד הגשת תובענות יעילות, מצד אחד , ולוודא שהפיצוי לא יהיה מעבר לנדרש לצורך השגתן, מצד שני. הפיצוי נועד להכווין את התנהגות הנתבע באופן שפרסום עתידי במתכונת זו יהיה בלתי כדאי עבורו.

לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין ובנסיבותיה של התביעה דנן , אני מורה לנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 2,400 ₪. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י' חשוון תשע"ח, 30 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.