הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 67382-07-18

בפני
כב' הרשמת הבכיר ה עדי בר-טל

תובעת

הראל כהן

נגד

נתבעת

עירית ירושלים

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש בסכום כולל של 24,492.45 ₪. לשיטת התובעת, נזקה נגרם עקב החלקה עם כלי רכבה ( אופנוע), שהתרחשה בשל בור בכביש שבתחום שיפוט הנתבעת ( להלן: "המפגע") .
הרקע העובדתי
ביום 16.8.17 רכבה התובעת בשעה 9:00 לערך, בכביש מבשרת ציון לכיוון ירושלים, לאחר הרמזור של גינות סחרוב, בסיום הסיבוב הראשון, התובעת רכבה אל תוך בור בכביש, אשר גרם לה להחלקה עם אופנועה.
ביום 17.8.7 הודיעה התובעת לנתבעת באמצעות שיחה טלפונית, אודות המקרה ואודות המפגע. כך באותו היום, שלחה התובעת אל הנתבעת באמצעות הדואר האלקטרוני הודעה. בהודעה ביקשה התובעת לעדכן את הנתבעת בכתב אודות המקרה וכן דיווחה על המפגע.
התובעת המשיכה ועקבה אחר הטיפול במפגע ואף הגיעה למקום האירוע במטרה להציג לנתבעת את המפגע.
טענות הצדדים
לטענת התובעת, הנתבעת אחראית לפיצוי הנזק הרכושי שנגרם לה, שכן הנתבעת מודעת לבורות בכביש שבו התרחש המקרה, וכן כי המפגע לא טופל בשל החלטה כלכלית.
התובעת צירפה לתביעתה חוות דעת שמאי, באשר לנזקי האופנוע. התובעת תיקנה חלק מהנזקים שנגרמו וצירפה קבלות באשר לתיקונים שבוצעו. כמו כן, צירפה התובעת קבלות בגין נזקים נוספים שנגרמו לאביזרים נלווים לאופנוע וכן פרטי לבוש.
הנתבעת טוענת מנגד, כי היה על התובעת לשמור על כללי נהיגה נכונים, וכי היא נסעה במהירות גבוהה מזו של תנאי הדרך, לשיטתה מדובר בבור " שטחי" ואם אכן מדובר היה בבור עמוק, היה על הנתבעת לראותו ולהימנע מכניסה אליו .
עוד טענה הנתבעת, כי לא הייתה לה כל ידיעה על המפגע שכן לא התקבלה שום התראה על המפגע עובר לדיווחה של התובעת. הנתבעת אף צירפה את כל הפניות שהגיעו אליה בתאריכים 24.7.17-7.8.17 שעניינם מפגעים באזור התאונה.
כן טענה הנתבעת, כי הקבלות אשר הומצאו על ידי התובעת מעידים כי הרכישות התבצעו במועדים מאוחרים למועד האירוע ( ס' 17-20 לכתב התגובה להודעת התובעת).
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק, שמעתי את טענות הצדדים והתרשמתי מהן, וכן לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל כפי שיפורט להלן.
סעיף 249 לפקודת העיריות [ נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") קובע מהן סמכויותיה של העירייה:
"249. סמכויותיה של עיריה הן:
...
(11) לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור;"
...

סעיף 269 לפקודה מפרש רחוב כך:
" "רחוב" – לרבות כביש שהנסיעה בו כרוכה בתשלום אגרה, היטל או תשלום אחר כיוצא באלה, וכן דרך כהגדרתה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, שבה עובר הכביש, שטחי השיקום הנופי בכביש ובדרך שבה הוא עובר, וכל מיתקן בתחום הכביש והדרך, למעט בנין, הדרוש במישרין לגביית האגרה, ההיטל או תשלום אחר כיוצא באלה, וכן מסילת ברזל כמשמעותה בסעיף 2 רישה ופסקאות (1) ו-(2) לפקודת מסילות הברזל [ נוסח חדש], תשל"ב-1972, וכן מיתקנים לצורך מסילת הברזל או בקשר אליה, המהווים חלק בלתי נפרד ממנה;"

אכן צודקת העיריה בטענתה, כי היא אינה יכולה לדעת על כל מפגע ומפגע בזמן אמת, שכן הכבישים אשר נמצאים תחת שליטתה, רבים , ופקחיה אינם יכולים להימצא בו זמנית בכל כבישי המחוז. לכן, פעמים רבות העיריה מגיעה ומתקנת מפגע רק לאחר שמתריעים על כך בפניה.
אלא שהמקרה הנדון שונה. העיד בפניי מר הילל משה, מפקח רובע מערב מטעם הנתבעת. מר הילל הבהיר, כי הכביש אינו מחודש מפני שהוא עובר תהליך שיקום של הרכבת הקלה. "יש שם קבלן שעובד שם, אנחנו מבצעים אך ורק תיקונים נקודתיים לגבי הכביש הזה, יש עוד כבישים כאלה בירושלים." (עמ' 1 שורות 19-21 לפרוטוקול). עדות זו מתיישבת אף עם עדות התובעת שטענה כי נכחה בכביש בעת תיקונו על ידי צוות העיריה, וכי נאמר לה על ידי אחד העובדים במקום, כי הם לא מתקנים את כלל הבורות בכביש בשל העובדה שהכביש יעבור שיפוץ (ראה מוצג ת/1 וכן עדות התובעת בעמ' 5 שורות 5-6). מעדויות אלו עולה כי הנתבעת מודעת לפגמים בכביש וכן לבורות שנוצרו שם, אלא שמסיבות כלכלית ואחרות, אין היא סוללת מחדש את הכביש, בשל עבודת הרכבת הקלה. נוכח האמור, הנתבעת מגיעה אך עם קריאה ספציפית.
התובעת אף הציגה בפניי סרטון של מקום התאונה. האחד בסמוך לתאונה וניתן לראות בורות בכביש מעבר לבור בו נפלה התובעת, וכן סרטון נכון להיום במסגרתו ניתן לראות כי הנתבעת לא תיקנה בורות אלו, על אף הידיעה הברורה כי הם קיימים.
נוכח האמור אני סבורה כי הנתבעת הייתה מודעת למפגעים הרבים בכביש שבו אירע המקרה, על כן אני דוחה את הטענה כי הנתבעת לא הייתה מודעת למפגע בכביש. כאשר עסקינן בכבישים מרכזיים (ובמקרה הנדון מדובר בכביש 1 בכניסה לירושלים) אין להמתין לאירוע, ראוי לתקן את הכביש ולא להמתין ולחכות לאירוע או תאונה שיקרו.

באשר לטענת הנתבעת כי היה על התובעת לשמור על כללי נהיגה נכונים, וכי היא נסעה במהירות גבוהה מזו של תנאי הדרך, אציין, כי לא הוכחה בפניי טענה זו. התובעת העידה כי היא נהגת אופנוע ותיקה, וכי היא נסעה במהירות המותרת בכביש זה בעת האירוע ( ראו פרוטוקול מיום 16.12.18 עמ' 3 שורות 1-10). התובעת טענה, כי היא מעריכה את מהירות על כ – 70 קמ"ש, מעט יותר או פחות.

הנתבעת צירפה תמונה ולפיה לנוכח השיפוץ המבוצע בכביש, המהירות המותרת הינה 50 קמ"ש . אלא שלא ידוע מתי צולמה תמונה זו והאם צולמה כיום, בעת שיפוץ הכביש או לפני שנה וחצי בעת התאונה . בעת התאונה הכביש לא עבר שיפוץ, ולכן סביר הוא כי אין קשר בין התמונה למהירות שהיתה מותרת בעת התאונה.
עוד אשיב באשר לטענת הנתבעת כי מדובר בבור שטחי - כי מעיון בתמונות מוצג ת/2 עולה שאין עסקינן בבור שטחי. התצלומים מעידים במפורש על בור שיש בו כדי להוות מפגע אשר עלול לגרום לתאונה.
לעניין הנזקים – התובעת הציגה חוות דעת שמאי ולפיו הנזקים לאופנוע עומדים על סך 15,298 ₪. בפועל, התובעת תיקנה באופן חלקי את האופנוע והציגה קבלות באשר לתיקון שבוצע. השמאי אשר בדק את האופנוע, בדק אותו אף לאחר התיקון, וכתב בחוות דעתו כי קיים מוקד שטרם תוקן. נוכח האמור אני מקבלת את הנזק המפורט בחוות דעת השמאי מטעם התובעת, שכן אין התובעת מחוייבת בתיקון הנזק בטרם הגשת תביעתה.
בנוסף לנזק אשר נגרם לגוף האופנוע, השמאי כימת אף נזק לחלפים נלווים אשר נשברו או יצאו מכלל שימוש, כתוצאה מהתאונה – ארגז, קסדה, מעיל רכיבה, דיבורית וכפפות לכידון. השמאי שם מוצרים אלו בסך של 7,239 ₪.
התובעת הציגה חשבוניות לגבי קסדה, מעיל ו כפפות בסך 3,214 ₪. דיבורית טרם נרכשה ועלותה 2,036 ₪.
הנתבעת טענה, כי מדובר ברכישות שאירעו חודשים רבים לאחר התאונה ולכן אין לשייכם לתאונה.
התובעת העידה כי לאחר התאונה, היא עברה טראומה, מלבד פגיעות הגוף, היא נאלצה לעבור אימוני הכשרה כדי לרכב שוב. התובעת טענה, כי משך חודשים לא נסעה על האופנוע אלא ברכבים, בשל הפחד מרכיבה על האופנוע. התובעת אף צירפה אישור על הרישום לקורס וכן קבלות עבור התשלום ( מוצג ת/3). התובעת הבהירה, כי רק לאחר חודשים רבים, כאשר הביטחון חזר אליה, והיא החלה לרכב שוב, היא החלה לרכוש את המוצרים הנלווים שנחבלו ויצאו מכלל שימוש דוגמת הקסדה וכו' (עמ' 4 שורות 18-25 לעדותה).
עדות זו של התובעת, אשר לוותה בראיות מתאימות, היתה מהימנה ואני מקבלת אותה.
אני אף סבורה כי התובעת נקטה בפעולות לחסכון בהוצאות התיקון:
"הקסדה שהייתה לי היא מסוג שוברט S2 שרכשתי ב-3,000 ₪ השמאי העריך אותה ב3,425 ₪ ואני הצלחתי לרכוש ב-2,000 ₪ ישירות מהספק.." (סעיף 6 לתשובה לבקשה מיום 23.12.18).

על כן דוחה אני טענות הנתבעת בעניין הנזק.
סוף דבר
אשר על כן דין התביעה להתקבל באופן בו הנתבעת תשלם לתובעת סך של 21,548 ₪ (סכום זה כולל אף את שכר טרחת השמאי). כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות ההליך, בהינתן כי התקיימו ש ני דיונים, בסך של 990 ₪. בסה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סך של 22,538 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ב' אדר ב' תשע"ט, 09 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.