הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 55417-08-18

בפני
כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובעות

1.מרים שקול
2.חנה כהן

נגד

נתבעת

קשרי תעופה בע"מ

פסק דין

1. עניינה של תובענה זו הינה תביעה למתן פיצוי בגין טיסה שבוטלה וזאת לפי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) התשע"ב -2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה").

2. התובעות רכשו באמצעות אתר אינטרנט של סוכנות נסיעות "הדקה התשעים" שני כרטיסים לטיסה הלוך ושוב מתל אביב להרקליון בכרתים. תאריכי הטיסה המתוכננים היו בין 25.8.14 ועד 28.8.14.

3. התביעה הוגשה ביום 27.8.18 . כלומר, בסמוך מאד למועד ההתיישנות של התביעה , וזאת בהתאם לחוק שירותי תעופה.

4. הנתבעת היא מארגנת הטיסה כהגדרתה בחוק שירותי תעופה וזאת לפי סעיף 4 לחוק שירותי תעופה. חברת התעופה שביצעה את הטיסה הייתה חברת התעופה היוונית הרמס HERMES .

5. זמן הטיסה המתוכנן על ידי חברת התעופה היוונית הרמס HERMES היה ביום 28.8.14. התובעות הגיעו לשדה התעופה בערך בשעה 1400 ועלו למטוס בשעה היעודה. ברם, כאשר המטוס עמד להמריא, התגלתה בו , לדברי הצוות – כאמור בכתב התביעה – תקלה. לאחר כשעה משעת ההמראה הצפויה , הורדו מהמטוס כל הנו סעים וביניה ם התובעות והושבו לאולם הנוסעים. בשעה 1900 ביום 28.8.14 הוצאו כל הנו סעים, לרבות התובעות , לרחוב הסמוך לשדה התעופה , עקב עומס בנוסעים בשדה התעופה. רק בשעה 2100 הועברו הנוסעים ובניהם התובעות למלון.

6. לטענת התובעות, במשך כל השהות בשדה התעופה לא קיבלו מזון ומשקאות וכן שירותי תקשורת כאמור בסעיף 6(א)(1) לחוק שירותי תעופה. זאת , כאשר על פי סעיף 7(א) לחוק שירותי תעופה איחור בן שעתיים מזכה את הנוסע בקבלת מזון ומשקאות. לאחר לינה קצרה במלון , הועברו שוב התובעות לשדה התעופה ורק בשעה 0900 בבוקרו של יום 29.8.14 המריאה טיסה לישראל ועליה התובעות .

7. לטענת התובעות, לפי סעיף 1 לחוק שירותי טיסה, טיסה שבוטלה היא טיסה שהמריאה באיחור של 8 שעות ובמקרה דנן היה איחור של 18 שעות. לפי סעיף 6 (א) לחוק שירותי תעופה, נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה יהא זכאי להטבות הבאות שירותי סיוע וכן השבת תמורה , או כרטיס טיסה חלופי לפי בחירת הנוסע וכן פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה.

8. לטענת חברת קשרי תעופה, דין התביעה להימחק על הסף. מדובר בשיהוי כבד אשר הוביל לפגיעה קשה בהל יך המשפטי. שכן, מדובר בחופשה אשר התרחשה בתאריך 25.8.14 כאשר התביעה דנו הוגשה רק ביום 28.8.18 , כלומר בחלוף למעלה מ-4 שנים. לעניין זה יש להפנות לסעיף 19 לחוק שירותי תעופה ולפיו תקופת ההתיישנות היא 4 שנים , מיום שנוצרה עילה מזכה. בכל מקרה , מדובר בשיהוי וזאת בהתאם להלכ ה שנפסקה בית המשפט העליון.

9. לטענת הנתבעת, כאשר פנתה התובעת לנתבעת, היא קיבלה מכתב תגובה מפורט , כבר ביום 11.11.14 וזאת לאחר בירור מול הגורמים הרלוונטיים. לנוכח השיהוי נגרם נזק ראייתי חמור ובלתי הפיך, בשל זאת שחברת התעופה הרמס היוונית פשטה רגל כבר בשנת 2016. ברור , כי חברת התעופה היא אשר שולטת על המטוסים שברשותה ולה היכולת להתמודד עם תקלות טכניות שגורמו ת לעיכוב בטיסה.

10. הנתבעת המשיכה וטענה, כי מדובר בתובעת שהינה עורכת דין ואשר המתינה עד לשעת האפס של תקופת ההתיישנות. בכך פעלה בחוסר תום לב וניצול לרעה של ההליך השיפוטי.

11. בנוסף, נטען על ידי הנתבעת, כי יש לזכור שהנתבעת היא סיטונאית וקמעונאית תיירות ומתווכת בלבד בין חברת הנסיעות והנוסעים לבין ספקי ומפעילי התיירות השונים כשהשירותים מבוצעים באחריות הספקים. משכך, אין לראות בה אחראית לפיצוי התובעות.

12. לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות – הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן אנמק החלטתי זאת;

13. בראש ובראשונה, אני סבור כי הוכיח שהתביעה הוגשה בשיהוי רב.

14. בהתאם לסעיף 19 לחוק שירותי תעופה: "תקופת ההתיישנות של תביעה בשל הפרת הוראות חוק זה היא ארבע שנים מיום שנוצרה עילה מזכה".

15. ואולם, חוק ההתיישנות קובע בסעיף 27 כדלקמן:
"אין חוק זה בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לענין פלוני בדין אחר, אלא אם נאמר כך במפורש בחוק זה; ואין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי".

16. לאור האיזון המצוי, זה מכבר, בדיני ההתיישנות, בשל חשיבותה של זכות הגישה לערכאות והרצון ליתן למבקש סעד שהות מספקת לפנות לפתרונות חלופיים בטרם הגשת תביעה - נקבע בפסיקה שיש לפרש בצמצום את דיני השיהוי (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 444 פורסם בנבו ותקדין, 2003).

17. ואולם, בהתאם, נקבעו בפסיקה מספר תנאים חלופיים לקבלת טענת שיהוי, כדלקמן:

  1. בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו. כאשר נפסק שטענה בדבר ויתור או מחילה על זכות מחייבת רמת הוכחה נכבדה, ושעצם האיחור בהגשת התביעה, כשלעצמו, אין בו כדי להעיד על ויתור או מחילה של התובע על זכות התביעה.
  2. במשך הזמן שחלף שינה הנתבע את מצבו לרעה עקב התנהגותו הבלתי ראויה של התובע.

3. שיהוי שנגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע. (ראה פרשת תלמוד תורה בעמ' 446
הנטל להוכיח התקיימות אחד התנאים לעיל מוטל על הטוען לשיהוי, קרי הנתבע (ע"א 206/75 סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה בע"מ, פ"ד ל(1) 732 ).

18. לגרסת הנתבעת, העיכוב נבע מתקלה טכנית וחברת התעופה שאחראית להסבר התקלה פשטה את הרגל:
"עוד אין מחלוקת, שהתביעה היא בגין עיכוב שנגרם בזמן אמת, שגרם להורדת כל הנוסעים מהמטוס, שנבעה עקב תקלה טכנית במטוס שהתבצעה ע"י חברת התעופה שהיא מפעילת הטיסה.
אין מחלוקת שהתובעות החליטו להגיש את התביעה שלהם רק כעבור 4 שנים. לעניין זה אני רוצה להדגיש שיש פסקי דין שדחו על הסף תביעות גם לאחר שנתיים. לא רק שהתביעה הוגשה לאחר 4 שנים, לצערנו הרב, מפעיל הטיסה שהוא הגורם הרלוונטי לתביעה הזאת, פשט את הרגל ולא קיים יותר."

19. בחוק שירותי תעופה נאמר בגדר סעיף 6(ה)(1) כדלקמן:
"בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג), נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה:
(1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות;"

20. במסגרת מכתב מיום 11.9.14 הסבירה הנתבעת לתובעות, כי חברת הרמס התנצלה על העיכוב וטענה, כי העיכוב נבע מתקלה טכנית במטוס שהיה אמור לבצע את הטיסה ואשר הייתה תקלה לא צפויה ובזמן אמת. מנגד טענו התובעות, כי לאור פסיקה רלוונטית , תקלה טכנית אינה נכנסת בגדר פטור לפי סעיף 6(ה)(1) והפנו לת"ק 44155-12-12 רוזנבוים נ' ארקיע בו נאמר, כי תקנה טכנית אינה בגדר נסיבה מיוחדת המזכה בפיצוי.

21. ואולם נוכח פסיקה אליה הפנו התובעות. הפנתה הנתבע לפסיקה רלוונטית אחרת, כגון ת"ק 12766-02-16 ולפיה, כאשר הוכח "לבית המשפט הוכח כי האיחור ביציאת הטיסה, נגרם עקב התקלה שארעה במנוע המטוס, אשר ע"פ מכתב מנהל אחזקת המטוסים בנתבעת ודף מספרי המטוס, מדובר בתקלת מנוע אשר הצריכה הזמנת חלפים שאינם מצויים בישראל", רשאי בית המשפט לקבוע, כי "בנסיבות המקרה דנא התקיים התנאי הקבוע בס' 6(ה)(1) לפיו הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטת הנתבעת וכי לא הייתה הנתבעת יכולה למ נוע ביטול הטיסה בשל נסיבות אלה". הנה כי כן, לא מתקיימת טענת התובעות לפיה בהכרח תקלה טכנית אינה נכנסת בגדר פטור לפי סעיף 6(ה)(1).

22. בענייננו, השתהו התובעות זמן ניכר ובמרוצת הזמן שהשתהו, חברת התעופה שהטיסה אותן פשטה את הרגל. למעשה, לו הייתה התביעה מוגשת תוך זמן סביר, צריכה הייתה חברת הרמס להיתבע על ידי התובעות, ביחד עם הנתבעת, והיא זו שצריכה הייתה לספק הסברים ואף לפצות את התובעות , אם הסבריה לא היו משכנעים את בית המשפט. והנה, עקב השיהוי הרב, מוצאת את עצמה הנתבעת מתגוננת בתביעה שאילולא הייתה מוגשת באיחור, לא היא ז את שהייתה צריכה לשאת בנזק, אלא חברת התעופה עצמה. אין חולק שבענייננו, התקיים התנאי החלופי ולפיו: "במשך הזמן שחלף שינה הנתבע את מצבו לרעה עקב התנהגותו הבלתי ראויה של התובע ".

23. התוצאה היא שהתביעה נדחית. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ה' אדר א' תשע"ט, 10 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.