הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 51285-05-21

בפני
כבוד ה שופטת יעל ענתבי שרון

תובע

ישי ירושלמי

נגד

נתבעת
1. ביטאון העדה החרדית

פסק דין

פסק דין זה עוסק בשאלה האם באמצעות פרסום צילום הפרה הנתבעת את זכויות היוצרים של התובע והאם עומדות לה ההגנות הקבועות בדין.

בהתאם לתקנה 15 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז 1976 ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

רקע כללי
התובע הוא, לדבריו, צלם מקצועי. הנתבעת היא ביטאון המיועד לאוכלוסייה החרדית. אין חולק כי בעמוד הראשי של גיליון "פרשת ויגש", מיום 25.12.20, פורסם צילום מהפגנת חרדים שהתקיימה בירושלים, ללא ציון הגורם המצלם (להלן: "הצילום"). הצילום פורסם במימדים של כ- 6*3.5 ס"מ, כשלצידו צילום נוסף (אשר איננו קשור לתובע) באותו היקף (לבית המשפט הוצג הביטאון המקורי במעמד הדיון). יש לציין כי בעוד שיתר התמונות בביטאון ממועד זה פורסמו בצבעים שחור- לבן, התמ ונות בעמוד הראשי של עיתון פורסמו בצבע.

התובע, אשר טוען לזכויות היוצרים על הצילום, פנה לנתבעת במכתב ביום 3.1.21 בו ציין, בין היתר, כי מדובר ב צילום שצילם כעיתונאי וצלם מקצועי וביקש פיצוי בסך 100,000 ₪ . לאחר שהנתבעת דחתה את דרישתו, הוגשה תביעה זו על סך של 30,000 ₪ כנגד הנתבעת בעילת הפרת זכויות יוצרים.

עיקרי טענות התובע
התובע טוען כי פרסום הצילום ללא מתן "קרדיט" ומבלי לבקש ולקבל את רשותו לכך מראש, מהווה הפרת זכויות יוצרים. לטענתו, על מנת לצלם את התמונה נדרש למאמץ רב וסיכון, שכן זו צולמה בעיצומה של הפגנה בה נכחו כוחות משטרה אשר השתמשו באמצעים שונים לפיזור ההפגנה. התובע טען כי הוא עוסק כצלם מקצועי מספר שנים, כי בעבר (ובזמן צילום התמונה) היה עצמאי וכיום עובד כצלם באתר "בחדרי חרדים".

הנתבעת טוענת כי הצילום אינו מוגן ב"זכויות יוצרים" ואינו עומד בתנאים הקבועים בחוק על מנת לזכות מהגנתו: מאמץ מינימלי של היוצר והיות היצירה יצירה מקורית ובעלת ביטוי אישי. עוד נטען כי לנתבעת עומדת הגנת "מפר תמים", שכן לא הייתה מודעת לקיומן של זכויות יוצרים ביצירה. בהקשר זה נטען כי הנתבעת מקבלת למערכת העיתון תמונות רבות ואינה יכולה לדעת כי הצילום נשלח על ידי מי שאינו בעל הזכויות בה. עוד נטען כי היקף ההפרה הנטענת אינו מצדיק פיצוי וכי מדובר ב"זוטי דברים". לטענת הנתבעת, בחינת השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לפסוק פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים מעלה כי התובע כלל אינו זכאי לפיצוי. הנתבעת טוענת כי נוכח העובדה שמדובר בהפרה חד פעמית ובהיקף חשיפה "אפסי" מדובר לכל היותר בהפרה פעוטה וזניחה שאין לפסוק פיצוי בגינה. נטען עוד, כי חומרת ההפרה היא ברף התחתון, לא נגרם לתובע כל נזק ממשי וכי לנתבעת לא צמח רווח מההפרה, בייחוד נוכח העובדה כי באמתחת ה תמונות נוספות מאותה הפגנה וכי לכתבה, שהייתה "שולית" כשלעצמה, צורפה כבר תמונה מאותה הפגנה.

דיון והכרעה
יש להכריע אפוא בשאלות הבאות: א. האם הצילום מהווה יצירה אשר יש בגינה זכויות יוצרים. ב. האם הוכחו זכויות היוצרים של התובע בצילום ג. האם עומדת לנתבעת הגנת "מפר תמים" ? ד. האם מדובר בהפרה שאינה מצדיקה פיצוי ה. מה היקף הפיצוי שיש לפסוק לתובע.

המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לעניינינו היא חוק זכויות יוצרים תשס"ח- 2007 (להלן: "החוק").

האם הצילום מהווה "יצירה" החוסה תחת הגנת החוק- מדובר בצילום תיעודי, המתעד, כאמור, הפגנה שנערכה בירושלים. צילום של " תמונה תיעודית" הוכר זה מכבר כמושא לזכות יוצרים אשר זכאי להגנת החוק (ראה: דברי כב' השופט ריבלין ברע"א 7774/09, ויינברג נ' ויסהוף [ פורסם ב"נבו"] 28.8.12, ת"א (ת"א- יפו) 17254-02-18 שוורצנברג נ' וואלה [פורסם ב"נבו"] 17.3.20. כפי ש צויין בת"א 17524-02-18 לעיל "גם אם הצלם התיעודי אינו מביים את מושא הצילום אין בכך כדי לשלול את מקוריותו... המקוריות יכולה להתבטא בהיבטים רבים ושונים כמו בחירת התזמון הנכון, בחירת זווית הצילום והתאורה, המרחק מהנושא , מיקוד התמונה וכו '". לפיכך, יש לראות את הצילום כיצירה שחלה עליה זכות יוצרים לפי סעיף 4 לחוק.

האם הוכחו זכויות היוצרים של התובע בצילום- התובע טען כי הצילום צולם על ידו, תאר בעדותו את מהלך החתירה אחר הצילום ואף הציג מהטלפון הנייד שברשותו את התמונה המקורית עם תאריך הצילום- 22.12.20 בשעה 16:28. בנסיבות אלו אכן שוכנעתי כי מדובר בצילום שצילם התובע.

האם עומדת לנתבעת הגנת "מפר תמים" - סעיף 58 לחוק קובע כך: " הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, אולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה". נציג הנתבעת העיד בדיון כי : "העיתון מופץ בשכונות חרדיות, במיוחד במאה שערים בירושלים ובית שמש" (עמ' 2 שורה 9). גם אם היקפו מוגבל, מדובר בעיתון המופץ לקהילה מסוימת ונרחבת ושאין להקל ראש בתפוצתו. טענת הנתבעת כי היא מקבלת תמונות רבות ואינה יכולה לדעת מי צילם אותן, אינה טענה שניתן לקבל. על הנתבעת, כעיתון המופץ לקהל לא קטן, חלה החובה לדקדק ולבחון את זכויות היוצרים של התמונות שהיא מפרסמת באמתחתה ולא ניתן לפטור אותה מחובה זו בנימוק שהיא מקבלת תמונות רבות. הנתבעת אינה נדרשת לערוך בדיקה של כל התמונות שהיא מקבלת, אלא אך של אותן תמונות שהיא מבקשת לפרסם. אין מדובר בנטל שאינה יכולה לעמוד בו. יתרה מכך, הנתבעת אף לא טענה כי נעשה ניסיון ולו קלוש מצידה לערוך בדיקה כלשהי בדבר זהות הצלם טרם הפרסום. דווקא בימינו, כאשר מופצות תמונות רבות במרשתת, מתחדד הצורך לבחון היטב את מקורו של כל צילום. על הנתבעת, כבעלת ביטאון, להיזהר בהעתקת צילומים ממקורות שונים קל וחומר מבלי לבצע בדיקה ראויה בדבר הזכויות בהן קודם לכן.

זאת ועוד. סעיף 46(1) לחוק קובע כי היוצר זכאי "כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנס יבות העניין". הפרסום צולם בהעדר שמו של התובע. על אף דברי נציג הנתבעת בדיון ולפיו " אנו מקפידים מאו על קרדיט. בכל מקום בתמונות בעיתון שלנו יש קרדיטים לצלמים" (עמ' 2 שורות 13-14) הרי שעיון בתמונות שפורסמו בגיליון בו פורסם הצילום מעלה כי לא ניתנו בו קרדיט ים לצלם כלשהו. בכך מתחזקת המסקנה כי הנתבעת פרסמה את התמונה מתוך אדישות או קלות ראש בנושא זכויות היוצרים ולא לשם כך עומדת הגנה זו של החוק. בנסיבות אלה, היה על הנתבעת לדעת כי קיימת זכות יוצרים ביצירה ולפיכך אין לראותה כמי שנהנית מהגנת "מפר תמים".

סוגיית הפיצוי- סעיף 56 (א) קובע כי – " הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪".

סעיף (ב) לחוק קובע רשימת שיקולים שרשאי בית המשפט לשקול בקביעת פיצויים לפי סעיף 56(א): היקף ההפרה, משך הזמן שבו בוצעה ההפרה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט, הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט, מאפייני פעילותו של הנתבע, טיב היחסים שבין הנתבע לתובע, תום לבו של הנתבע .

נתתי דעתי לכך שמחד גיסא, מדובר בעיתון שהיקפו מוגבל, ההפרה הייתה חד פעמית ובמועד מסוים בלבד והרווח לו זכתה הנתבעת בשל פרסום התמונה קיים אך מצומצם נוכח פרסומו החד פעמי. כן שקלתי את מחירה של התמונה, לו הייתה נמכרת לנתבעת מבעוד מועד. התובע, בהגינותו, העיד כי לו היה מוכר את הצילום מראש לעיתון היה מחירה "באזור 500-700 ₪" (ראה בעמ' 1 שורה 28).

מאידך גיסא, היקף ההפרה אינו דבר של מה בכך נוכח פרסום התמונה בעמוד הראשון של העיתון ובצבע, פרט "המושך" את האוכלוסייה לה מופץ העיתון- לקרוא בו, לתובע נגרם נזק מהפרת זכותו הרוחנית והמוסרית בתמונה, מאי קבלת תשלום עבור התמונה ומאי הענקת הקרדיט, במיוחד עת מדובר בצלם מקצועי הפועל בתחומי האוכלוסייה החרדית שפרסום שמו בעמוד ראשי של הביטאון עשוי להקנות לו פרסום והכרה ואולי אף אפשרות לקבלת פניות מגורמים שונים המעוניינים בשירותיו (ראה ברע"א 12/17 שריר נ' נירית זרעים בע"מ [פורסם ב"נבו"], 28.3.17, שם צוין כי יחוס היצירה ליוצר ומתן קרדיט הוא גם בעל ערך כלכלי שכן תורם לבניית המוניטין של היוצר לצורך השתכרותו העתידית). כן נתתי דעתי לכך שהפרסום לא נעשה בתום לב, אלא כאמור, נוכח אדישות וקלות ראש לזכויות היוצרים של התובע בהן.

באשר לגובה הפיצוי: ברע"א 12/17 לעיל, החיוב בגין צילום פרי שימוש היוצר הועמד על סך 1,800 ₪, בת.א (מחוזי ת"א) 25900-12-13 זכאי נ' ברוורמן [פורסם בנבו] 3.7.17, נקבע פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים בגין צילום שפורסם באתר ynet על סך של 3,000 ₪, בת .א (שלום י-ם) 15155/06, שגיא קופר נ' תבירו, [פורסן ב"נבו"] 6.1.08, נפסק פיצוי בסך 5,000 ₪ עבור ההפרה. בתק (נצ) 24775-06-19 לויטה נ' ידיעות אחרונות, נפסק פיצוי בסך 2000 ₪ בגי ן הפרת זכויות יוצרים בצילום שנתפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות".

במכלול הנסיבות כפי שתוארו לעיל, מצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי הראוי על סך של 3,000 ₪.

סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 3,000 ₪ וכן תישא בהוצאות משפט בסך של 300 ₪ נוספים.
הסכום הכולל, בסך 3,300 ₪, ישולם בתוך 30 יום ולאחריו יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.
ניתן להגיש רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 14 יום.

ניתן היום, ד' אלול תשפ"א, 12 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.