הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 5021-01-20

בפני
כבוד ה רשם הבכיר אהרן אורנשטיין

תובעים
ונתבעים בתא"ק 22650-03-20

  1. פיליפ יוסף זרקא
  2. אודיל זרקא

נגד

נתבעת
ותובעת בתא"ק 22650-03-20

טרקלין אולמות ואירועים בע"מ

פסק דין

מונחות לפניי תביעות הדדיות הנובעות מאירוע בר-מצווה שנערך לבנם של התובעים באולם המנוהל ע"י הנתבעת .

פתח דבר
התובעים בתיק 5021-01-20 (הם הנתבעים בתיק 22650-03-20 ויכונו להלן "בני-הזוג זרקא") התקשרו עם הנתבעת בתיק 5021-01-20 (היא התובעת בתיק 22650-03-20 ותכונה להלן "החברה" או "בעלת האולם") לשם קיום חגיגת בר-מצווה לבנם.

האירוע התקיים ב-01.12.2019. אין מחלוקת כי המחיר החוזי היה 15,950 ₪ ומתוך סכום זה שילמו בני הזוג זרקא מקדמה בסך 3,000 ₪ (בני-הזוג זרקא צירפו לתביעתם מסמכים המראים סכומים מעט שונים, אולם בבקשת הרשות להתגונן שהגישו ביום 10.09.2020 הם לא הכחישו את סעיף 4 לתביעת החברה).

במהלך האירוע מר זרקא מסר לנציג החברה שיק חתום, שזמן פירעונו הוא ה-01.12.2022, שבו יתרת הסכום (12,950 ₪) מבוטאת במספרים, ואולם הסכום במילים לא מצוין, וגם שם המוטב לא רשום.

בני-הזוג זרקא הגישו תביעה קטנה ביום 02.01.2020. החברה הגישה את תביעתה בסדר דין מקוצר ב-10.03.2020. פסק דין נגד בני-הזוג זרקא שניתן בהיעדר הגנה, בוטל ביום 07.09.2020. ביום 29.11.2020 קיימתי דיון משותף בשני התיקים, וזאת בהסכמת הצדדים. כמו כן, הצדדים הסכימו להגיש סיכומים בשני התיקים כאילו ניתנה רשות להתגונן מפני תביעת החברה.

טענות בני-הזוג זרקא
בני-הזוג זרקא טוענים כי החברה לא ערכה את האירוע כראוי, אלא באופן רשלני, וגם מנוגד לחוזה. בפרט, התובעים טוענים כדלקמן:
קבלת הפנים נקבעה להתקיים בשעה 18:30, ואילו האולם לא היה מוכן בשעה 18:15, והכיבוד הוגש בחלקו בשעה 18:50 וחלקו רק בשעה 19:15.
החברה דאגה להעסיק ארבעה מלצרים בלבד עבור 100 אנשים, מה שהביא לכך שחלק מהאורחים לא קיבלו מנת דג או מנה עיקרית; לא היו כוסות שתייה לכל האורחים; כוסות שניתנו היו מלוכלכות והאורחים נאלצו לנקות אותן בעצמם.
שולחנות הכיבוד לא פונו במהלך הגשת המנות העיקריות, על אף בקשתה של גב' זרקא, ולכן היא נאלצה לפנות את השולחנות בעצמה.
לא היו מספיק כיסאות לישיבה, ועל כן חלק מן האורחים אכלו בעמידה.
המלצרים החלו לפנות את האוכל והשתייה מהאולם כבר בשעה 22:15, ועזבו את המקום כשהם משאירים אחריהם שולחנות ריקים מכלי אוכל, מה שגרם לאורחים רבים לעזוב את האירוע מוקדם.
בשעה 22:30 הוצאו קינוחים שהביאו בני-הזוג זרקא, אולם אף מלצר לא היה כדי להגישם.
החברה לא הפעילה את המזגן, למרות שהיה קר בחוץ, מה שגרם לחלק מהאורחים לעזוב את האירוע. (טענה זו נטענה בדיון ולא בכתב התביעה או בבקשת הרשות להתגונן).

לאחר האירוע, במקום לשמוע שהאירוע היה שמח והאוכל טעים, התובעים נאלצו להתנצל בפני אורחיהם.

בני-הזוג זרקא טוענים כי החברה הפרה תניה בחוזה בה נקבע כי האירוע יחל בשע ה 18:00.

טענות החברה
החברה טוענת כי התובעים צריכים לשלם את יתרת הסכום החוזי – 12,950 ₪.

החברה הכחישה את טענות התובעים. בפרט, לשיטתה:
היא נערכה בזמן לקבלת האורחים.
אמנם היו ארבעה מלצרים, אולם לא היה בהם מחסור ולא היה שיהוי בעבודתם. הטענות למחסור במלצרים ולגבי היות הכוסות מלוכלכות, אינן נכונות.
השולחנות פונו לשביעות רצון האורחים. פינוי השולחנות נעשה רק לאחר שהמלצרים אימתו עם כל אורח כי ניתן לפנות את כליו. המלצרים לא עזבו את המקום טרם הסתיים האירוע.
יש באולם כיסאות המספיקים ככלל ל-400 אורחים, כך שמוזר לטעון שלא היו כיסאות המספיקים ל-100 אורחים.
הקינוחים הוגשו כמוסכם ולשביעות רצון התובעים.

החברה טוענת גם לחוסר יריבות, שכן לדידה התובע הנכון הוא חתן בר-המצווה.

דיון והכרעה
מצאתי לנכון לקבל את תביעת בעלת האולם ולקבל בחלקה את תביעת בני-הזוג זרקא.

ראשית אדחה את טענת היעדר היריבות. ההסכם נערך בין בעלת האולם לבני-הזוג זרקא. כמו כן, לא יכול להיות חולק כי בעלת האולם הכירה את בני-הזוג זרקא והייתה צריכה לצפות כי הם עלולים להינזק מפגיעה ברמת עריכת האירוע. על כן יש יריבות בין בני הזוג-זרקא ובין החברה. ראו בדומה א ת ת"א (ת"א) 9961-04-16‏ נועם גלם נ' מלונות פתאל בע"מ (12.07.2020) בפסקה 13 (הוגש ערעור אשר טרם הוכרע: ע"א 42074-09-20) .

בני-הזוג זרקא לא חלקו למעשה כי הם לא שילמו את כל הסכום שנקבע בהזמנה, וכי ההפרש בין הסכום ששילמו לסכום החוזי הינו 12,950 ₪.

מכאן אפנה לדון במחלוקת העיקרית הנטושה בין הצדדים – אופן עריכת האירוע ורמתו.

התרשמתי לחיוב מעדויות בני-הזוג זרקא. אני סבור כי הם דיברו את אשר על ליבם.

בשל כך אני מקבל את טענתם כי האולם לא היה מוכן בזמן לקליטת האורחים, וכי בשעת קבלת הפנים עדיין התבצעו סידורים. אני ער לכך כי החברה הציגה תמונות של המקום, שצילם מר זושה פפר, העד מטעם החברה, לכאורה בשעת קבלת הפנים. בתמונות רואים עוד כי השולחנות מסודרים פחות או יותר ורואים כי היה מזון במקום. אולם התמונות לא מראות את האולם בכללותו. התרשמתי כי עדותו של מר זושה פפר כי צילם את התמונות על מנת להראות ן לאשתו לא הייתה אמינה . אני סבור כי הוא צילם את התמונות מאחר ש חשש כי בני-הזוג זרקא עלולים להגיש תביעה. על כן לא ניתן להסתפק בתמונה המראה חלק קטן מהאולם כדי להשליך על מוכנות האולם בכללותו. זאת ועוד, לפי אחת מהתמונות, חסר ים סכינים וכפיות ליד הצלחות (ניתנו רק מזלגות) . גם חוסר זה מצביע על כך שהאולם נערך בחופזה ולא היה מוכן בזמן.

גם לא לחלוטין ברור מתי צולמו התמונות. מר זושה פפר העיד כי צילם את התמונות בשעה 18:30-18:45 (עמ' 7 ש' 17, 23) אולם לא הביא אסמכתא לשעת הצילום (ראו הסברו בעמ' 9 ש' 8). בתמונות רואים אורחות מעטות, מה שעשוי להצביע כי התמונות אכן צולמו במועד שבו נערכה קבלת הפנים, אולם שעת קבלת הפנים אינה מועד נקודתי, ולא רואים בתמונות אם ישנן אורחות נוספות. מר זרקא העיד אמנם כי בשעה 18:30 הגיעו רק 15 אנשים, ואילו 100 אנשים הגיעו רק אחרי שעה 19:00 (עמ' 4 ש' 12-17). אולם ייתכן כי התמונות צולמו אחרי שעה 19:00.

אינני מקבל את הטענה כי חסרו כיסאות. טענת בעלת האולם כי במקום נערכות חתונות מרובות משתתפים נתמכת במסמכים שהוגשו. על כן בני-הזוג זרקא לא הוכיחו את טענה זו.

בני-הזוג זרקא לא הוכיחו את טענתם כי הכוסות היו מלוכלכות. ראשית, בעוד שבכתב תביעתם (בסעיף 11), בני-הזוג זרקא טענו כי הכוסות היו מטונפות והאורחים ניקו אותן, וכך גם טען מר זרקא בתצהירו (בסעיף 14) שצורף לבקשת הרשות להתגונן, בעדותו, מר זרקא העיד כי הוא ובניו החלו לנקות כוסות (עמ' 3 ש' 29). שנית, לא ברור שניתן לנקות כוסות באופן משביע רצון ללא שטיפתן.

אני מקבל את טענות בני-הזוג זרקא כי בקשות האורחים לא נענו מהר מספיק; כי בשעה 22:15-22:30 המלצרים כבר פינו את השולחנות (בחוזה שעת הסיום הנקובה היא 01:00); וכי בשל כך חלק מהאורחים עזבו מוקדם ואף לא הספיקו לאכול מנה עיקרית. עדויותיהם בעניינים אלו (הכרוכות ז ו בז ו) היו קוהרנטיות ועקביות (עמ' 3 ש' 30, 32, עמ' 4 ש' 1-2, עמ' 5 ש' 11-13, 31-32, מעמ' 5 ש' 35 עד עמ' 6 ש' 7) והתרשמתי כי עדויותיהם היו אמינות, על אף שגב' זרקא למדה על העיכוב במילוי בקשות המוזמנים בעיקר מהמוזמנים (עדותה בעמ' 6 ש' 25-29, מעמ' 6 ש' 36 עד עמ' 7 ש' 1). לעומת עדויותיהם, לא הייתה עדות מפורשת מטעם בעלי האולם כי בקשות האורחים נענו באופן משביע רצון וכי האורחים יכלו לאכול את כל המאכלים שהוגשו בסיוע המלצרים. העד מטעם החברה, מר זושה פפר, העיד כי מי שמנהל את האירוע אחרי שלב ההכנות, ונכח בו מתחילתו עד סופו, הוא רב המלצרים (עמ' 7 ש' 7-10, עמ' 8 ש' 30-31) ורב המלצרים לא העיד בפניי.

בעניין טענת בני-הזוג זרקא כי המזגן לא הופעל למרות הקור, על אף שעדותו של מר זושה פפר התפתלה בעניין זה (מעמ' 8 ש' 34 עד עמ' 9 ש' 6), אין בידי לקבל את טענתם, מאחר שהיא לא הופיעה בכתבי טענותיהם.

בשל כל האמור לעיל, אני אומד את גובה עוגמת הנפש שנגרמה לבני-הזוג זרקא בגין טענותיהם שהתקבלו ב-6,000 ₪. בקביעת סכום זה נתתי דעתי לנפסק בע"א (ב"ש) 1176-09 אולמי לוגסי (2004) בע"מ נ' כהן מזל (07.04.2010), ת"ק (י-ם) 63560-06-17 יום טוב ינוקא נ' טרקלין אולמות ואירועים בע"מ (08.04.2018), ת"ק (חד') 9788-02-13‏ שרה שחר נ' חברת קרפל הכנסות בע"מ (16.04.2014) ו ת"ק (ב"ש) 14558-09-13‏ מאיה שרביט נ' כהן דני ארועים בע"מ (23.01.2014). שקלול הסכומים דלעיל מביא לתוצאה כי בני-הזוג זרקא צריכים לשלם סך של 6,950 ₪ לבעלת האולם.

סוף דבר
בני הזוג-זרקא ישלמו לבעלת האולם 6,950 ₪. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, כל צד יישא בהוצאותיו . בני-הזוג זרקא ישלמו את הסכום האמור בתוך 30 יום. החברה תשיב להם את השיק שמסרו לה (שמספרו 14383) ואני מורה בזאת על ביטולו.

ניתן היום, א' ניסן תשפ"א, 14 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.