הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 42195-10-15

בפני
כבוד ה שופטת סיגל אלבו

תובעת

ענבל כהן

נגד

נתבעת

מלון דניאל מקבוצת מלונות טמרס

פסק דין

זוהי תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובעת במהלך שהייתה במלון הנתבעת.

טענות התובעת
התובעת הזמינה חופשה משפחתית אצל הנתבעת מיום 1.7.12 ועד ליום 4.7.12, תמורתה שילמה סכום של 3,679 ש"ח.
ביום הראשון לחופשה, כאשר ביקשה התובעת להגיע אל בריכת השחייה, נתקלה רגלה של התובעת בבור חשוף, וכתוצאה מכך מעדה התובעת, נפלה ונחבלה ברגלה הימנית ובגבה. במקום בו מעדה התובעת לא היה שלט או גידור המורה על סכנה כלשהיא.
לאחר קבלת טיפול ראשוני מצוות המלון, ניסתה התובעת להמשיך כרגיל בחופשתה, אך הכאבים בכף רגלה ובגבה לא פסקו, והיא נאלצה לשכב בחדרה. בלית ברירה נאלצה התובעת לבלות את סוף השבוע בחדרה במלון, כשאין ביכולתה ליהנות ממתקני המלון ומאוצרות ים מלח בשל פציעתה.
בן זוגה של התובעת נאלץ לטפל בשלושת ילדי בני הזוג לבדו במהלך החופשה, וכן לדאוג לתובעת לארוחות ולטיפול, ולמעשה החופשה המשפחתית, אשר היתה מיועדת למנוחה הפכה לטרחה ולחוסר הנאה.
התובעת שבה לביתה, ולאחר שהכאבים לא התפוגגו, פנתה התובעת לקופת חולים במקום מגוריה, וטופלה על ידי רופא שהמליץ לה על 6 ימי מנוחה לצורך החלמה.
התובעת פנתה בכתב להנהלת המלון וביקשה פיצוי בגין פציעתה. הנהלת המלון אישרה לתובעת אירוח חלופי, אך סייגה זאת בכך שהאירוח אינו תקף בעונות השיא, בחודשים יולי – אוגוסט ובמועדי ישראל, והוא על בסיס מקום פנוי. גם פנייה מטעם ב"כ התובעת לא גרמה לנתבעת לשנות את עמדתה.
התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה בכך שיצרה או השאירה על כנו סיכון בדבר בור נסתר במקום בו מתהלכים אורחי המלון, ולא נקטה במידת הזהירות הנדרשת. הנתבעת כתופשת המקרקעין וכמפעילת המלון חבה חובת זהירות כלפי אורחי המלון, והיא חייבת לספק להם מקום בטוח, ללא סכנות ומפגעים בטיחותיים. בור נסתר הינו בבחינת "דבר מסוכן" כמשמעו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, ועל הנתבעת הראיה כי לא התרשלה.
בעקבות התאונה נגרמו לתובעת הנזקים הבאים: אובדן 6 ימי עבודה בסכום של 1,800 ₪; הוצאות רפואיות בסכום של 500 ש"ח; נסיעות והוצאות שונות בסכום של 500 ₪; החזר כספי מלא בגין החופשה בסכום של 3,679 ₪ וכן הוצאות ייעוץ משפטי בסכום של 1,500 ₪ . כן דורשת התובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 15,000 ₪ ובגין עגמת נפש בסכום של 5,000 ₪.

טענות הנתבעת
הנתבעת מכחישה קיומו של מפגע בבת המלון וטוענת כי טענות התובעת נסמכות על גרסתה הסובייקטיבית, כאשר התובעת מסרה מספר גרסאות באשר לאופן התרחשות האירוע.
כן טוענת הנתבעת, כי לאחר האירוע לא טענה התובעת כי נחבלה בגב או כי נפלה על הגב, וטענת הנתבעת לעניין הסימפטומים בגבה נובעת מרקע רפואי קודם שאינו קשור לאירוע נשוא התביעה.
הנתבעת טוענת כי בית המלון נמצא תקין ועומד בסטנדרטים הנדרשים, וכי נקיטת אמצעי זהירות מצד התובעת היתה מונעת את ההתרחשות הנטענת. הנתבעת נקטה בכל אמצעי הזהירות אשר נדרשו בנסיבות.
עוד טוענת הנתבעת, כי לתובעת לא נגרם נזק גוף בגין האירוע, ולחילופין מדובר בנזק זניח. כמו כן, אין בתיעוד הדל שצורף לתביעה כדי לבסס את טענות התובעת לעניין הנזק, לא צורפה חוות דעת רפואית, והתובעת מבקשת להאדיר את ממדי האירוע.
כן טוענת הנתבעת, כי התובעת לא הוכיחה היעדרות בפועל ממקום העבודה בגין האירוע ולא הוכיחה כי נגרם לה הפסד השתכרות. כך גם לא צורפה ראיה להוצאות רפואיות ונסיעות.
עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת אינה זכאית להשבת הסכום ששילמה עבור החופשה, שכן התובעת ובני משפחתה שהו בבית המון עד לתום החופשה. כך גם אין מקום לפיצוי הן בגין כאב וסבל והן בגין עגמת נפש.

דיון והכרעה
השאלות הטעונות הכרעה בתביעה זו הן: האם נפגעה התובעת מבור מסוכן בשטח בית המלון במהלך החופשה; האם קימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית בגין קיומו של בור כאמור והאם התרשלה הנתבעת; בהנחה שהשאלות לתשובת אלה חיוביות, עולה שאלה מהם הנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות האירוע.

האם נפגעה התובעת מבור במהלך שהותה בבית המלון
התובעת העידה כי ביום הראשון לחופשה המשפחתית בבית המלון, כאשר היתה בדרה לבריכה נתקלה רגלה בבור חשוף, ובשל כך מעדה, נפלה ונחבלה ברגלה הימנית ובגבה, וכן נקרעה הנעל.
מנגד, הנתבעת טוענת כי התובעת מסרה גרסאות סותרות לגבי האירוע, ולא טענה לכאבים בגבה.
לעניין התרחשות האירוע הנטען קיום תיעוד בזמן אמת מיום האירוע - 12.7.12, במסגרת הודעה שמסרה התובעת למחלקת הביטחון במלון, ובו מתארת התובעת את התרחשות האירוע. בהתאם לתיאור שמסרה התובעת בהודעה זו, בכניסה לבריכת הפעוטות נתקלה בברזל סביב הבריכה, רגלה התעקמה, הנעל נקרעה, והתובעת קיבלה מכה באצבעות רגל ימין ונגרם לה חתך ושפשוף.
אף במכתב שכתב בעלה של התובעת לנתבעת לאחר האירוע לנתבעת, מופיע תיאור דומה של האירוע, לפיו רגלה של התובעת נתקלה בבור ברזל לא גלוי, והתובעת החליקה ונחתכה באצבעה ואף הנעל נקרעה.
עוד יצוין, כי לכתב של ההגנה של הנתבעת צורפו תמונות של בור הברזל הנמצא בסמוך לשפת הבריכה, וכן תמונות רגלה של התובעת מזמן אמת.
המסקנה העולה מן הראיות שהוגשו, היא שהאירוע אכן התרחש, התובעת נתקלה בבור ברזל נמצא בסמוך לשפת הבריכה, וכתוצאה מכך החליקה התובעת, מעדה וכף רגלה הימנית נפגעה.
אעבור עתה לדון בהתקיימות יסודות עוולת הרשלנות: קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית והאם הופרה חובה זו.

יסודות עוולת הרשלנות
אין מחלוקת כי הנתבעת היא תופשת המקרקעין בו אירעה התאונה. אין גם מחלוקת כי הבור הסמוך לשפת הבריכה נמצא בתחום אחריותה של הנתבעת המפעילה את בית המלון בשטח.
אין ספק שבהיות הנתבעת מחזיקה במקרקעין בו אירעה התאונה, חלה עליה חובת זהירות מושגית כלפי מי שעשוי להיפגע ממעשיה בתחזוקת הנכסים והמקרקעין שבשליטתה והחזקתה.
לא אחת נקבע בפסיקה, כי על בית מלון מוטלת חובת זהירות מושגית, ביחסים שבינו לבין האורחים המוזמנים הבאים בשעריו, בין היתר, בשל היותו הבעלים או המחזיק במקרקעין (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז 113, בעמוד 125).
בת"א (מח'-נצ') 123/93 יוסף עזרן נ' מוני הראל ( פורסם בנבו) נקבע, כי בעלי ומנהלי בתי המלון חבים חובת זהירות כלפי האורחים המתארחים במלונם. חובת זהירות זו, כלפי המוזמנים שלהם, רחבה יותר מחובת הזהירות של בעלי המקרקעין כלפי ברי- הרשות. במסגרת חובת זהירות זו, חייבים הם לנקוט, בכל אמצעי הזהירות הסבירים, כדי למנוע גרימת נזק למוזמנים.
כך גם בנסיבות העניין, מתקיימת חובת הזהירות הקונקרטית, שכן על הנתבעת לצפות שקיום מפגע או סיכון בשטח הבריכה, כדוגמת בור ברזל חשוף עלול לגרום נזק לאורחי המלון , אשר יכולים להיתקל בבור, להחליק ולהיפגע.
כעת עולה השאלה האם התרשלה הנתבעת משהותירה קיומו של בור ברזל חשוף בסמוך לשטח בריכת הפעוטות. מהתמונות שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה, עולה כי אכן מדובר בקיומו של מפגע. כך, מדובר בבור ברזל חשוף הנמצא סמוך לשפת בריכת הפעוטות, היינו במקום העלול להיות רטוב, ובמקום בו מתהלכים מבוגרים וילדים כאחד, ואין ספק כי אורחי מלון עשויים להיתקל בברזל החשוף, למעוד ולהחליק בשל כך. מדובר בבור היוצר מפגע בטיחותי של ממש, ומשלא דאגה הנתבעת לכיסוי שטח הבור, התרשלה.
כך גם אין לקבל את טענת הנתבעת, כי התובעת היא זו שלא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים. התובעת לא צריכה לצפות קיומו של בור סמוך לשטח הבריכה, ואין זה סביר להטיל עלי חובה להביט בכל מרצפת עליה היא דורכת.
לפיכך, אני קובעת כי מתקיימים יסודות עוולת הרשלנות, וכי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה עקב מעידתה שנגרמה בעקבות ה יתקלות רגלה בבור. אעבור עתה לדון בנזקי תובעת.

נזקי התובעת
מהמסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה, ובכלל זה דו"ח סיכום ביקור אצל ד"ר בר לוי בנימין מיום 15.7.12, עולה כי לתובעת נגרם פצע בינוני בכף רגל ימין וכי היא סובלת מכאבים בגב התחתון. בהתאם לממצאי הבדיקה אושרה לתובעת חופשת מחלה מיום 15.7.12 ועד 20.7.12. כן הומלץ לתובעת לעשות שימוש בגרב לקרסול ולקבל תרופות נגד כאבים.
לאור ראיות אלה, יש לבחון את נזקי התובעת.
אין ספק כי בעקבות האירוע נגרמו לתובעת כאב וסבל, שכן מהתיעוד הרפואי שצורף והתמונות עולה כי כף רגלה של התובעת נחתכה וכי התובעת סבלה כאבים הן ברגלה והן בגב התחתון, כאשר הכאב בגב התחתון נגרם ממעידתה של התובעת. לפיכך זכאית התובעת לפיצוי בגין כאב וסבל. כך גם אין ספק כי בשל הפציעה נפגעה הנאתה של התובעת מהחופשה, שכן לא היתה יכולה ליהנות מהחופשה כפי שתכננה בשל הכאבים ברגלה. על כן זכאית התובעת לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה.
אשר לנזק הנטען בגין אובדן ימי עבודה, הרי שנזק זה לא הוכח. אמנם, מהאישור הרפואי שצורף עולה כי ניתנו לתובעת 6 ימי מנוחה, אך לא צורף אישור כי בפועל נעדרה התובעת מעבודתה וכן ראיות בדבר הפסד ההשתכרות שנגרם לתובעת בתקופה זו. התובעת אף לא פירטה במה היא עובדת.
כך גם לא צורפו ראיות בדבר ההוצאות הרפואיות והנסיעות להן טוענת התובעת.
אשר לדרישת התובעת להחזר כספי בגין הסכום ששילמה עבור החופשה, הרי שאין מקום להורות על החזר כאמור, משני טעמים: ראשית, הסכום שולם עבור החופשה של כל בני המשפחה, אשר כללה חמש נפשות, ולא רק עבור התובעת. שנית, אף כי נגרמו לתובעת כאב וסבל וכן עגמת נפש במהלך שהייתה, הרי שהנתבעת עמדה בהתחייבותה וסיפקה לתובעת ולבני משפחתה את כל שהתחייבה לעניין האירוח במלון, לרבות שהייה בחדר, ארוחות ואף מתקני המלון עמדו לרשות כל בני המשפחה.
מעדותו של קצין הביטחון הראשי של המלון עולה כי הנהלת המלון דאגה אף לרכוש עבור התובעת נעליים חדשות וכן סיפקה לתובעת פינוקים שונים .
כך גם אין מקום לפסוק פיצוי בגין ייעוץ משפטי בהליך המתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות.
סיכומו של דבר: התובעת זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל ועגמת הנפש שנגרמו לה בשל התאונה שאירעה ואשר ההתרחשות לקיומה מוטלת על הנתבעת. בנסיבות העניין, בהתחשב בהיקף הפגיעה בכף רגלה של התובעת, כפי שעולה מן התמונות והאישור הרפואי, באי הנוחות שנגרמה לה ובעובדה שבשל הפציעה נפגעה הנאתה מהחופשה, אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין כאב וסבל ועגמת נפש שנגרמו לתובעת על סכום של 5,000 ₪.
לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסכום של 800 ₪. הסכומים ישולמו בתו ך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ח' סיוון תשע"ו, 14 יוני 2016, בהעדר הצדדים.