הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 35974-10-17

בפני
כבוד ה רשם הבכיר אהרן אורנשטיין

תובע

אביחי כהן

נגד

נתבעת

דלתא גליל תעשיות בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה על סך 29,000 ₪ לפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן – "חוק הבזק") בגין משלוח 29 דברי פרסומת בדואר אלקטרוני. הדיון בתיק זה התנהל בתחילה בפני כב' הרשם הבכיר (כתוארו אז) ניר נחשון ועבר אלי עם מינויו לכהונת שופט בבית המשפט לתעבורה בירושלים.

מוסכמות
1. הנתבעת שלחה לתובע 29 דברי פרסומת (תאריכיהם יפורטו בהמשך). כל הודעות הנתבעת הכילו לחצן הסר אוטומטי, כתובת של תיבת דואר אלקטרונית למשלוח הודעות הסרה שתתבצע בתוך 5 ימי עבודה וכיתוב המעיד שאין להשיב בדוא"ל חוזר.

2. טרם משלוח הודעות הדוא"ל הפרסומיות, התובע מסר את פרטיו, לרבות כתובת תיבת הדוא"ל שלו, בטופס רישום באתר הנתבעת.

3. ביום 11.06.2017 הנתבעת שלחה לתובע הודעת דוא"ל פרסומית ראשונה.

4. למחרת, התובע שלח הודעת הסרה לכתובת שממנה נשלחה הודעת הנתבעת וכן לכתובת הדוא"ל החלופית שצוינה בהודעת הנתבעת.

5. ביום 14.06.2017 שלחה הנתבעת דבר פרסומת נוסף באותו פורמט, ומיום 18.06.2017 ועד 09.08.2017 שלחה הנתבעת 25 דברי פרסומת נוספים.

6. ביום 09.08.2017 שלח התובע לנתבעת מכתב התראה לפני פתיחת הליכים.

7. ב-11.08.2017 וב-13.08.2017 שלחה הנתבעת לתובע דברי פרסומת נוספים.

פלוגתאות
8. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי הודעת הדוא"ל של התובע לא הגיעה אליה. התובע טען שההודעה התקבלה אצל הנתבעת.

9. הנתבעת טענה שבזמן שהתובע נרשם באתרה, הוא סימן "וי" בריבוע המאשר משלוח הודעות פרסומת, ואילו התובע הכחיש זאת.

10. אעיר כי בדיון שהתקיים ביום 04.03.2018, התובע טען שהוא מסר את פרטיו באתר הנתבעת לשם בדיקת אפשרות לרכישה באמצעות גיפט-קארד, ולאחר שהתברר לו שהדבר בלתי אפשרי, הוא שלח לנתבעת הודעת דוא"ל שבה ביקש למחוק את חשבונו ואת הפרטים שמסר. התובע הציג הודעה זו והיא משנת 2014. הנתבעת טענה שהתובע נרשם באתרה ביום 11.06.2017, ותאריך זה מתאים לתאריכי הודעות הדוא"ל ששלחה לתובע ולתאריכים שבדף הלקוח שהנתבעת צירפה. לכן לא אתייחס להודעת ההסרה שנשלחה לכאורה בשנת 2014 כהודעה המחייבת הימנעות ממשלוח דברי הפרסומת הנידונים.

דיון והכרעה
11. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את טענות הנתבעת לפיהן התובע הסכים לקבל דברי פרסומת וכי הודעת ההסרה לא נתקבלה אצלה.

12. נטל ההוכחה כי נמען שקיבל הודעה פרסומית הסכים לקבלה, מוטל על השולח הטוען לכך דהיינו על הנתבעת. ראו למשל, רע"א 1231/17 ישי רז נ' אימפרשן מדיה בע"מ [פורסם בנבו] (20.04.2017), ת"ק (ת"א) 34847-02-14 יובל בן טוב נ' טבסקו החזקות בע"מ (פיצה האט ישראל בע"מ) [פור סם בנבו] (27.07.2014) (להלן – "פס"ד בן טוב").

13. הנתבעת צירפה תדפיס כרטיס לקוח המקושר עם חשבון הדוא"ל של התובע. לאחר עיון בו, לא מצאתי רובריקה העוסקת בהסכמה לקבלת דברי פרסומת. הנתבעת צירפה גם תדפיס של דף הרישום באתרה, ממנו ניתן ללמוד כי ההסכמה לקבלת דברי פרסומת אינה הכרחית לרישום. כך שבהחלט יכול להיות שהתובע נרשם באתרה של הנתבעת שלא תוך הסכמה לקבל דברי פרסומת.

14. לעומת זאת, התובע העיד כי הוא מקפיד להסיר את הסימונים המאשרים קבלת דברי פרסומת.

15. לאחר שקלול שני היבטים אלו, מצאתי כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התובע הסכים לקבלת דברי פרסומת.

16. בלב המחלוקת עמדה השאלה האם הנתבעת קיבלה את הודעת ההסרה מאת התובע.

17. מרבית פסקי הדין קבעו כי הנטל להראות שהודעת ההסרה לא התקבלה אצל הנתבעת מוטל דווקא על התובע, הנמען (ראו, למשל, ת"צ (מרכז) 4818-07-10 ארי מנדנך נ' גלובל נטוורקס אי.סי.איי בע"מ [פורסם בנבו] (09.02.2012) (להלן – "פס"ד מנדנך"), רת"ק (מרכז) 9873-09-16 גלעד זאב זפרן נ' למטייל ברשת.קום (2000) בע"מ [פורסם בנבו] (27.02.2017) (להלן – "פס"ד זפרן"), תא"מ 11104-01-17 הראל נ' סיטי לייף סטייל בע"מ [פורסם בנבו] (16.9.18). כך אניח אף אני – שהנטל רובץ על כתפי התובע. לגישה נגדית ראו פס"ד בן טוב.

18. במקרה דנן התובע הציג את הודעת הדוא"ל ששלח לנתבעת, בה ביקש כי הנתבעת תסיר אותו מרשימת התפוצה (ואני מתייחס רק למשלוח ההודעה לכתובת החלופית שצוינה בהודעה הפרסומית ולא לכתובת ממנה נשלחו ההודעות, שכן בהודעות הפרסומיות צוין שאין להשיב לכתובת זו; ראו בדומה את תא"מ (הרצ') 11748-05-18 רינת ג'אנח נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ [פורסם בנבו] (16.05.2019) (להלן – "פס"ד ג'אנח"), את ת"ק (חי') 50072-02-13 דרור דשא נ' על השולחן מרכז גסטרונומי בע"מ [פורסם בנבו] (30.05.2013) (להלן – "פס"ד דשא") ואת רת"ק (ב"ש) 49131-01-16 יורי קושרובסקי נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (05.05.2016).

19. הנתבעת לא חלקה על כך שהתובע שלח הודעה זו.

20. ניסיון החיים מלמד כי הודעת דוא"ל שנשלחה בדרך כלל מגיעה ליעדה ראו למשל, ת"ק 44073-09-14 (ת"א) זילברג נ' "כיד" ערוץ הקניות בע"מ, [פורסם בנבו] (5.7.15) (להלן – "פס"ד זילברג נ' כיד").

21. במקרה דנן טענה נציגת הנתבעת הגב' פרלה בלילטי כי הודעת התובע לא נתקבלה. להלן דבריה בדיון מיום 04.03.2018 (עמוד 3 שורות 6-16):
"ש. מי עשה חיפוש והחליט שהמייל שלי לא התקבל.
ת. אני עשיתי חיפוש .
ש. חיפשת את המייל שלי ולא ראית את הודעת "הסר".
ת. חיפשתי ולא מצאתי. ברגע שאתה שולח מייל לשירות לקוחות אתה מקבל מייל אוטומטית שהמייל התקבל.
התובע: מעולם לא קיבלתי אישור שהמייל שלי שאישרתם שהוא התקבל.
ש. יש לכם עוד תביעות ספאם בשנתיים שלוש אחרונות.
ת. מה זה רלוונטי?
ש. למה לא צרפת תצהיר או חוות דעת מאיש מחשבים שמאשר שהפלט עוקב אחרי כל השינויים בכרטיס לקוח וחוות דעת או תצהיר של מישהו שחיפש מייל הסרה ממני.
ת. אני בדקתי. אני אומרת שאני מצהירה את האמת. אני לא יכולה להגיד תאריך ושעה".

22. נציגת הנתבעת לא פירטה כיצד ועל פי אלו פרמטרים בוצע החיפוש. הנציגה אף טענה שלא יכלה לפרט את התאריך והשעה. אין פירושו של דבר כי איני מאמין לדבריה, אולם ייתכן כי החיפוש בוצע ביחס לתאריך שגוי, שכן בכתב תביעתו (בסעיף 7) התובע טעה ורשם שהודעת ההסרה נשלחה ביום 12.01.2017, במקום ביום 12.06.2017 (זאת כנראה משום שהכיתוב המעיד על החודש הלועזי בתדפיס ההודעה הואJun , הדומה לכיתובJan ).

23. בנוסף, הנתבעת סירבה בכל תוקף למנות מומחה שיבדוק האם הודעת ההסרה נתקבלה אצלה (הודעתה מיום 09.05.2018; התכתובת שצורפה כנספח ב' להודעת התובע מתאריך 18.04.2018). הנתבעת טענה שסירובה נבע, בין השאר, מכך שהעלות הכרוכה במינוי מומחה גדולה ביחס לשווי התביעה. איני שותף לדעתה. מדובר בחיפוש נקודתי. הסיבה השנייה של הנתבעת לסירוב כאמור היא אי-רצונה לחשוף את עצמה בפני גורם חיצוני. אולם הנתבעת אף לא עשתה חיפוש על-ידי איש מחשבים, למרות שהדבר הוצע לה על-ידי התובע (עמוד 3 שורות 14-15; עמוד 4 שורה 26 עד עמוד 5 שורה 2). הנתבעת טענה שבפס"ד מנדנך לא "הוצע" לנתבעת לבצע את החיפוש בעזרת מומחה, למרות ששם עמד על הפרק אישור תובענה ייצוגית. לטעמי, ייתכן שדווקא משום שהיה מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, היו שיקולים נוספים שהובילו לדחיית הבקשה, באופן שמינוי מומחה לא היה בעל נפקות כה גדולה. לעומת זאת, במקרה דנן סוגיה זו עומדת בלב המחלוקת. בכל אופן, מעת שסירבה הנתבעת, אני רואה בכך חיזוק למסקנתי כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה לסתור את ההנחה שהודעת ההסרה הגיעה ליעדה.

24. אני מודע לכך שהודעות דוא"ל שהתובע שלח לשירות הלקוחות של הנתבעת לאחר הגשת התביעה, ונתקבלו כמובן, קיבלו מענה אוטומטי. זאת כפי שנציגת הנתבעת הצהירה (עמוד 3 שורות 9-10). מכאן ניתן היה להסיק לכאורה כי אילו הודעת ההסרה התקבלה גם היא אצל הנתבעת, התובע היה מקבל מענה אוטומטי, מה שככל הנראה לא קרה מפני שהתובע לא הציגה.

25. עם זאת, אני סבור כי המענה האוטומטי הוחל רק לאחר שהתובע שלח את הודעת ההסרה. תימוכין לכך מוצאים ברישום בתחתית המענה האוטומטי, ש'כתובת הדוא"ל הזו אינה משמשת להודעות הסרה'. שינוי זה אירע, לטענת הנתבעת, רק ביולי 2017 (סעיף 34 לסיכומיה), בעוד שהודעת ההסרה נשלחה ביוני 2017. בכל אופן, ככל שאכן היה מענה אוטומטי, הנתבעת הייתה יכולה בקלות רבה להראות הודעות דוא"ל מהתקופה הרלוונטית המכילות מענה זה, וזאת לא עשתה.

26. לסיכום, לא הוברר כיצד בוצע חיפוש הנתבעת ועל-פי אילו פרמטרים. חיפוש זה לא הניב תוצאות אפילו לגבי הודעת הדוא"ל משנת 2014. דהיינו, ייתכן בהחלט שהחיפוש נערך לגבי תקופה שאינה רלוונטית, שכן התאריך שצוין בכתב התביעה היה שגוי. כמו כן, דעתי מאוד לא נוחה מסירובה של הנתבעת לאפשר לגורם אחר לבצע חיפוש נוסף.

27. המקרה דנן שונה ממקרים אחרים בהם נקבע כי די בחיפוש שנערך כדי לקבוע שהודעת ההסרה לא נתקבלה. הנתבעת הפנתה למספר פסקי דין בנידון. בפס"ד דשא, להבדיל מענייננו, התובע לא שלח הודעת הסרה לכתובת הנבדקת על-ידי הנתבעת.

28. בת"ק (ב"ש) 19711-06-14 מרדכי יוסף נ' קבוצת חג'ג' ייזום נדל"ן בע"מ [פורסם בנבו] (21.09.2014), להבדיל מהמקרה דנן, ההודעה הפרסומית השנייה נשלחה רק 10 דקות לאחר שנשלחה הודעת ההסרה.

29. בפס"ד זפרן, להבדיל מהנסיבות דנא, נתקבלה אצל התובע הודעה אוטומטית שהודעת ההסרה ששלח לא הגיעה ליעדה.

30. בת"ק (ב"ש) 31429-03-16 ערן צרויה נ' שופרסל בע"מ [פורסם בנבו] (01.03.2017), בשונה מענייננו, הנתבעת הוכיחה כי ההודעות שהתקבלו אצלה הכילו רק סימני שאלה, והציגה פלטי שיחות המראים שלא קיבלה הודעות מהתובע בימים בהם הוא טען ששלח לה הודעות נוספות. בשל סיבות דומות לאמורות לעיל, אני סבור כי גם פס"ד ג'אנח לא חל על ענייננו.

31. כמו כן, שלא כמו במקרה דנן, בתא"מ 11104-01-17 הראל נ' סיטי לייף סטייל בע"מ (פורסם בנבו, 16.9.18), הוסבר מפי מנכ"ל הנתבעת כי החיפוש שנערך היה מקיף וכלל את כל ההודעות מכתובת הדוא"ל של התובע. לעומת זאת, במקרה שלפניי, תפקיד העדה מטעם הנתבעת לא היה כה בכיר, והיא לא ביארה כדבעי באיזו אופן בוצע החיפוש.

32. לבסוף אתייחס לפס"ד מנדנך. נראה אמנם שנסיבותיו דומות לנסיבות המקרה שלפניי, מהבחינה שההצהרה מטעם הנתבעת בנוגע לחיפוש הייתה כללית ובחיפוש לא נמצאה אף הודעה מתוך שתיים שלכאורה נשלחו. אולם במקרה דנן קיימות נסיבות נוספות המטות את הכף לעבר המסקנה כי ההנחה שההודעה הגיעה ליעדה לא נסתרה. במקרה דנן ייתכן שהחיפוש בוצע לגבי תקופה שאינה רלוונטית והנתבעת סירבה לאפשר חיפוש נוסף. הנתבעת טענה שהצעה לבצע חיפוש נוסף לא עלתה בפס"ד מנדנך. ייתכן כי הסיבה לכך הייתה סוג ההליך – אישור תביעה ייצוגית. ואילו במקרה שלנו מדובר בהליך של תביעה קטנה. בתור שכזה, סדרי הדין בו מחמירים פחות. אשר- על- כן, ראיתי לנכון לתת משקל לסירובה של הנתבעת לאפשר לגורם אחר לבצע חיפוש נוסף. זאת במיוחד משום שקיימת סבירות שהחיפוש בוצע בהתייחס לתקופה לא רלוונטית.

33. בפס"ד מנדנך (סעיף 9) עמד כב' השופט גרוסקופף על הסנקציות החמורות המתלוות להפרת סעיף 30א לחוק הבזק (פיצויים ללא הוכחת נזק, אחריות פלילית וחשיפה לתובענה ייצוגית). לכן, כאשר קיימת הכחשה שהודעת ההסרה התקבלה, ראוי לדרוש הוכחה ברמה גבוהה יחסית, וככלל אצבע ניתן להסתפק בשלוש הודעות הסרה במועדים שונים. כלל האצבע אינו מחייב, בכל מקרה , שלוש הודעות. מדובר בכלל אצבע וכל מקרה ידון לגופו. במקרה דנן, החיפוש לא הניב אף אחת משתי הודעות שנשלחו, והליך ביצועו לא פורט, כך שייתכן שבוצע לגבי תקופה לא רלוונטית. כמו כן, הנתבעת סירבה לאפשר חיפוש נוסף. אני סבור כי נסיבות אלו מהוות הוכחה מספקת, המתיישבות עם כלל האצבע הנ"ל.

34. מנגד, פס"ד בן טוב הטיל אחריות על הנתבעת בשל משלוח הודעות פרסומיות לאחר שנשלחו אליה הודעות הסרה, למרות טענתה כי הודעות אלה לא נתקבלו אצלה. אמנם כבוד השופט הס סבר כי הנטל להוכיח שההודעות לא נתקבלו מוטל על הנתבעת (וסבר שאף אם הוכח כי התקלה שבגינה ההודעה לא נמסרה קרתה בשרתים, אין בכך כדי לשחרר את הנתבעת מכל אחריות), ואילו במרבית פסקי הדין נטל ההוכחה הוטל על התובעים דווקא, אך אני סבור כי פסק דין זה לקח בחשבון באופן ראוי את הקושי העומד בפני התובע להוכיח כי ההודעה נתקבלה אצל הנתבעת. זאת במיוחד לאור הפגמים בחיפוש שהנתבעת טוענת שערכה, כמפורט לעיל.

35. כמו כן, בפס"ד זילברג נ' כיד בית המשפט לא התייחס לעדות של מנהל שירות לקוחות בנתבעת והצהרה של אחד מעובדיה כי בוצע חיפוש מקיף (תוך פירוט כלשהו של אופן החיפוש), כמספקות לשם סתירת ההנחה שהודעת דוא"ל שנשלחה אכן הגיעה ליעדה. נקבע שם כי "חברת תקשורת המבקשת לטעון שלא קיבלה הודעת דוא"ל שנשלחה אליה, בשעה שהיא מאפשרת לשלוח לה הודעות כאלה (לרבות הודעות סירוב כהגדרתן בחוק), נדרשת לכל הפחות, בנסיבות כגון דא, לפרט את הבדיקות שביצע בעל התפקיד האמון על כך בהתייחס לשאלה אם ההודעה נתקבלה אצלה, ומהן הסיבות האפשריות לכך שלא נתקבלה". יצוין כי שני פסקי הדין האחרונים ניתנו לאחר שניתן פס"ד מנדנך.

36. מסקנה אחרת הייתה עלולה לשדר מסר המעודד הפרות חוק. חברות המבצעות פרסום, ועורכי דינן, מודעים בוודאי לפסיקה הרלוונטית, ואילו לקוחותיהן ככל הנראה מודעים לה פחות. אם נדרוש מהלקוחות לשלוח הודעות הסרה מספר פעמים, הרי שבפעם הבאה שתגיע הודעת הסרה ראשונה לחברות, הן לא תזדרזנה לפעול על פיה. וכאשר הן ייוועצו עם עורכי דינן כהכנה למשפט לאחר שהתובע טען ששלח הודעת הסרה אחת (ככל הנראה מדובר במרבית המקרים משום שהלקוחות לא מצפים שהודעתם לא תגיע ליעדה), העצה שהן ישמעו באשר לחיפוש עלולה להיות 'תעי ף מבט חטוף בתיבת הדוא"ל בסביבות התאריך שהתובע טען שבו הוא שלח את ההודעה, ואם לא ראית, פשוט תצהיר שביצעת חיפוש ולא ראית'. כמובן, אין בכך כדי לקבוע כי כך אירע במקרה דנן.

סכום הפיצוי
37. השיקולים המנחים לגבי קביעת סכום הפיצוי פורטו ברע"א 1954/14 אילן חזני נ' שמעון הנגבי (סיתונית מועדון דאיה ורחיפה במצנחים) [פורסם בנבו] (04.08.2014), בפסקה 10:

"... על בית המשפט לשים לנגד עיניו את השיקולים המנויים בחוק שמטרתם להשיג את תכליותיו האמורות (אכיפה, הרתעה ועידוד הגשת תובענות יעילות), מצד אחד; ולוודא שהפיצוי לא יהיה מעבר לנדרש לצורך השגתן, מצד שני. הפיצוי נועד להכווין את התנהגות הנתבע באופן שפרסום עתידי במתכונת זו יהיה בלתי כדאי עבורו. לשם כך נדרש בית המשפט לשקול שני סוגים של שיקולים: הסוג הראשון מתמקד בנסיבות ביצוע ההפרה וכולל, בין היתר, את תוכן הפרסום (אם הוא פוגעני); את התנהגות הנתבע; את הרווח הצפוי לו מן הפרסום (ככל שניתן להעריכו); את מספר דברי הפרסומת ששלח לתובע (ואותן בלבד) וכמה הודעות נשלחו לכל כתובת (אם מדובר במשלוח בודד לכל כתובת או בהפרה חוזרת ונשנית). ... נקודת המוצא היא שתביעה בגין הפרה בודדת תזכה את התובע במלוא הסכום (1,000 ש"ח) כדי שתושג התכלית ההרתעתית. ככל שמספר ההפרות עולה כך גדלה התקרה שבית המשפט רשאי לפסוק, אולם עליו להיעצר בסכום המשקף הרתעה יעילה בנסיבות העניין ולא לפסוק מעבר לכך.
סוג שני של שיקולים עניינו בשאיפה לעודד הגשת תביעות יעילות שמטרתן להגשים את תכליות החוק. לשם כך יש לשקול את עלויות ניהול ההליך ביחס לתועלת שתופק ממנו. ... .. תכליותיה המיוחדות של תביעה לפי חוק הספאם מוליכות למסקנה כי יש לפסוק שכר טרחה והוצאות בסכום שבמכלול יהפוך את הגשתה לכדאית. לשון אחר: סכום שכר הטרחה וההוצאות שייפסק בתביעה כזו קשור בקשר הדוק בסכום שייפסק כפיצוי בגין ההפרות, ויש לראות בהם מכלול אחד (ובלבד שלא ייפסק לתובע סכום גבוה מזה שסביר ומידתי להוציא לשם ניהול ההליך)".

38. כמו כן, בת"ק (ת"א) 44069-09-14 עמית זילברג נ' קניה טובה באינטרנט בע"מ [פורסם בנבו] (11.03.2015) עמד בית המשפט על ההבחנה לעניין חומרת ההפרה בין הודעות שנשלחו בעקבות מסירת פרטי הקשר על-ידי הנמען לבין הודעות שנשלחו ללא קשר ראשוני כאמור. ראו בדומה את פס"ד קושרובסקי וכן את פס"ד זילברג נ' כיד המ פרטים שיקולים אלו.

39. בענייננו: כל ההודעות (29 במספר) נשלחו בהיעדר הסכמה ראשונית לקבלתן, אולם תוך שימוש בפרטים שהתובע מסר מרצונו. 27 הודעות נשלחו לאחר שהתקבלה אצל הנתבעת הודעת ההסרה של התובע ולאחר שהייתה לה שהות להסירו מרשימת התפוצה. מתוכן, שתי הודעות נשלחו לאחר שהתובע שלח מכתב התראה, אולם בטרם ניתנה לנתבעת שהות להסירו לאחר קבלת מכתב זה. ממועד שליחת הודעת ההסרה ועד מועד שליחת מכתב ההתראה עברו כחודשיים. כמו כן, לא התרשמתי כי התנהלות הנתבעת מבטאת זלזול בחובתה המנויה בסעיף 30א לחוק הבזק.

40. בגין שתי ההודעות הראשונות אני מוצא כי יש להורות על מתן פיצוי בסכום פעוט מאחר שהן באו לאחר שהתובע מסר את פרטי הקשר שלו (גם אם לא הסכים לקבלת דברי פרסומת). בגין שאר 27 ההודעות, אני מוצא נסיבה לחומרה בכך שהן באו לאחר שהנתבעת קיבלה את הודעת ההסרה ויכלה להסיר את התובע מרשימת התפוצה (ראו לנסיבה כאמור את פס"ד זילברג נ' כיד).

41. מצד שני, אני סבור כי המתנה של חודשיים ממועד שליחת הודעת ההסרה ועד מועד שליחת מכתב ההתראה אינה סבירה (לשיקול דומה ראו פס"ד זפרן). כמו כן, שליחת ההודעות על-ידי הנתבעת לא מבטאת זלזול בחובתה לפי החוק. ההודעות ששלחה כללו הן קישור להסרה אוטומטית והן כתובת דוא"ל למשלוח הודעת הסרה. למתן משקל לנסיבה כאמור ראו למשל רע"א 2904/14 זיו גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ [פורסם בנבו] (27.07.2014).

42. מכלול שיקולים אלו הובילו אותי למסקנה שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 6,950 ₪ ( 100 ₪ עבור כל אחד משני דברי הפרסומת הראשונים ו-2 50 ₪ כפול 27 עבור יתר דברי הפרסומת). אני סבור כי סכום זה מתמרץ באופן ראוי את הנתבעת (ואת החברות המפרסמות בכלל) להימנע מהפרות של החוק .

43. לעניין הוצאות ההליך, אני מוצא כי התובע אינו זכאי להן, וזאת בשל שתי סיבות. האחת היא שבכתב תביעתו הוא לא הזכיר כי נרשם באתר הנתבעת. הסיבה השנייה היא שהתובע לא התייצב לדיון ביום 08.09.2019. אני סבור כי הסכום שפסקתי, אף ללא החזר הוצאות המשפט, מתמרץ תובעים פוטנציאליים להגיש תביעות מוצדקות.

סוף דבר
44. הנתבעת תשלם לתובע סך של 6,950 ₪ בתוך 30 יום.

ניתן היום, י"ט תשרי תש"פ, 18 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.