הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 35705-01-20

בפני
כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובעים

  1. מאיר בלליטי
  2. תומר בלליטי

נגד

נתבעים

  1. נדין עליאן עווד
  2. כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. בפני תביעה בעטיה של תאונת דרכים.

2. לטענת התובעים, מי מהם נסע מהר חוצבים לכביש 1 ופנה שמאלה. בפני יה, רכב הנתבעים פגע ברכבם וגרם לו לנזק.

3. במענה לטענות התובעים נטען בכתב ההגנה כי האחריות לתאונה אינה מוכחשת, אך מוכחש הנזק הנטען.

4. בדיון בפני טען מאיר בליליטי כדלקמן:

" אני נהגתי. האוטו רשום על שמו של הבן שלי תומר (הנתבע 2) שלא נוכח כאן היום. לקח לי חודש שלם למצוא. הם נמענו לתת פרטים. אני לא מקצוען, יש שמאי. הלכתי לשמאי של חברת כלל. "

5. הנתבעת טענה כדלקמן:

" חזרתי מהעבודה בשעה 15:30 בערך ברמת אשכול. היה פקק חזק מאוד. היו רכבים צפופים. פקק חזק. פתאום אני רואה שהוא בא אלי ואמר לי שאני פגעתי בו. לא הרגשתי את זה. כנראה שהייתה פגיעה קלה. יש לי ביטוח של חברת כלל. "

6. במסגרת דוח שמאי שהגיש התובע נאמר כי יש להחליף ברכב מגן אחורי , וכן יש לבצע ברכב עבודות צביעה ופחחות. יודגש כי השמאי הגדיר את הנזק כנזק ב"מוקד אחורי".

7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על מכלול הראיות שהוצגו לי, אני סבור שהתובעים לא עמד ו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. להלן אנמק;

8. ראשית, לדיון לא התייצב תומר בליליטי אשר על פי דבריו של מאיר בלילטי הינו בעל הרכב. די בעניין זה כדי לדחות את התביעה. בנוסף, במסגרת דוח השמאי צוין שבעלת הרכב היא אסתר בליליטי ואף זו לא טרחה להתייצב לדיון.

9. שנית, המחלוקת בענייננו היא מחלוקת עובדתית. במצב כזה נדרשת הערכאה הדיונית "לשקול גרסה מול גרסה ולקבוע איזה מהן אמינה יותר בעיניו" ( ע"א 11100/02 רונן חצור נ' ניסים דותן , פורסם בנבו, ניתן ביום 16.2.04). בין הגרסאות אני מבכר את גרסתה של נהגת הנתבעת ולפיה, ההתנגשות הייתה קלה ביותר, שכן כאמור מדובר היה בעומס תנועה ולכן יש להניח שתנועת הרכבים הייתה איטית מאד.

10. שלישית, אני סבור שאכן היה מגע בין רכב התובע לרכב הנתבעת, אך היה מגע קל ביותר שאינו כרוך בנזק.

11. רביעית, לפי מיטב התרשמותי בהתאם לתמונות צבע שהוצגו לי המוקד האחורי לא ניזוק. ואכן, כאשר נשאל התובע הוא השיב , כי הנזק היה במוקד השמאלי ולדבריו: " כל הכנף בצד שמאל, יצא החוצה. נשברה. זה מפלסטיק.".

12. חמישית, באם מוקד הנזק הוא המוקד השמאלי , אזי יש להסיק כי דוח השמאי המתמקד במוקד האחורי אינו מדויק.

13. התוצאה היא שהתובע לא הוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו. כידוע, הנטל להוכיח שיעור נזק שנגרם מוטל על התובע. כלל הוא כי אין די בהוכחת גרם הנזק, אלא יש להוכיח בנוסף את שיעור הנזק.
יפים לעניינו דבריו של כב' השופט סלים ג'ובראן:
"הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במה דברים אמורים? במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993). להלן: ע"א 294/92). הווה אומר, כי במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די לו לנפגע שיביא אותם נתונים, שניתן להביאם באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראו ע"א 355/80 דלעיל)." ראו: ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.07.2008).

14. מכל המקובץ, אני מורה על דחיית התביעה. בנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תש"פ, 21 יולי 2020, בהעדר הצדדים.