הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 16512-07-19

בפני
כבוד ה נשיא אביטל חן

תובעים

לאוניד לדאטה ת"ז XXXXXX383

נגד

נתבעים

  1. ורד וניצקי סרוסי
  2. מירי דינוביץ'
  3. מיקי כהן

פסק דין

התיק הועבר מבית המשפט לתביעות קטנות בהרצלייה, בשל חוסר סמכות מקומית.

כעת מבקש התובע "לסגור את התיק".

בתיק לא התקיימו דיונים וכתב הגנה מטעם הנתבעים הוגש רק ביום 9.7.2020 , לאחר החלטות רבות שניתנו בתיק, בהן נדרש התובע לציין נגד מי מופנית תביעתו.

בכתב ההגנה שהוגש בשמה של האוניברסיטה העברית בירושלים נטען כי התובע נוקט בהליכים משפטיים נגד האוניברסיטה ונגד עובדים באוניברסיטה, כיום ובעבר, על רקע הליך משמעתי שהתנהל נגדו בשנת 2006 בהיותו סטודנט.

כתב ההגנה מפנה לפסק דין שניתן בת"ק (י-ם) 69511-03-181 שבו נדחתה תביעתו של התובע נגד הנתבעת יעל קרן, המתלוננת בהליך המשמעתי, מהנימוקים הבאים:
"...מקבלת אני את טענת הנתבעת כי דין התובנה סילוק על הסף וזאת בשל מעשה בית דין מאחר ועילת התובענה כבר נדונה על ידי כבוד הרשם ניר נחשון בת"ק 32982-04-12 במסגרתו ניתן פסק דין על ידי בית המשפט ביום 04.02.13 ובמסגרתו חויבה האוניברסיטה לשלם לתובע הוצאות בסך 550 ₪ וזאת על יסוד הסכמת הצדדים כי בית המשפט יפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט ולאחר שבמעמד הדיון ביום 03.02.13 הצהיר התובע והתחייב שהוא מקבל את התנצלותה של האוניברסיטה ולא יהיו לו טענות כלפיי האוניברסיטה או כלפיי הנתבעת...לכך אוסיף כי התובענה גם נגועה בהתיישנות באשר עילתה נולדה בשנת 2006..."

יצוין כי פסק הדין בת"ק 32982-04-12 ניתן ביום 3.2.2013 נגד האוניברסיטה העברית, ולאורך השנים הוגשו תביעות נוספות הקשורות לאותו אירוע משנת 2006 נגד עובדים ועובדים לשעבר באוניברסיטה וכן נגד נתבעים שאינם קיימים.

ההליך שלפניי מצטרף לעשרות הליכים שנוקט התובע בשנים האחרונות בבתי משפט שונים בארץ, מקריית שמונה ועד לאילת, רובם ככולם הליכי סרק. רק בשנת 2019 הגיש התובע קרוב ל-40 תביעות קטנות, לרוב אין לדעת מי הנתבעים, מה העילה ומה הסעד המבוקש.

מההליכים שמנהל התובע עולה זלזול בוטה בהליכי בית המשפט, אשר בא לידי ביטוי בהגשת תביעות מופרכות וסתמיות, בניגוד לכללי סדר הדין, תוך העמסה אקראית של מסמכים שאינם קשורים לנושא תביעתו (ככל שניתן להביא מה הוא...), ותוך שימוש בלשון בוטה, גסה ומכוערת (ראו החלטות שניתנו ע"י מותב זה, בהן נדחו תביעותיו של התובע תוך חיובו בהוצאות לטובת אוצר המדינה: ת"ק 363-12-19, ת"ק 70481-11-19, 17898-07-19, 19754-07-19 ו-29746-07-19).

בנימוקי בקשתו ל"סגירת התיק", מציין התובע את הדברים הבאים:

"התיק הוגש בהרצלייה בכוונה שהשיפוט יהיה לא מושפע מהתיקים הקודמים,
בירושלים היה כבר הליכים, והגענו לתובנת המהותית שאני צודק,
והאוניברסיטה "עברה עבירה" כאשר ניהלה את ועדת הדיזציפלינה.
בתיק הנוכחי ליבנתי עוד פעם את הטענות, ובשלב הזה נדמה לי שכך
מספיק,
ואין צורך עוד בליבון, ואני רוצה כבר להמשיך הלאה מהפרשייה הזאת.
לכן, אני מבקש לסגור את התיק".

מנימוקי התובע נמצא שהגשת תביעתו לבית המשפט בהרצלייה בניגוד לכללי הסמכות לא נעשתה בטעות אלא בכוונה להסתיר את העובדה שטענותיו כבר נדונו. עוד עולה כי התובע באופן מודע הגיש תביעה שיש לגביה מעשה בית דין, ולטעמו אף נפסק בעבר לטובתו אך הוא ביקש "ללבן את טענותיו" פעם נוספת.

טעמיו של התובע מעידים על שימוש לרעה שעושה התובע בהליכי בית המשפט, זאת למרות שבשנה האחרונה ניתנו בעניינו החלטות רבות בבתי משפט שונים לחדול ממעשיו, חלקן תוך חיובו בהוצאות, אך התובע בחר להמשיך לנהל את התיק שלפניי, באותו דפוס מוכר מתיקיו האחרים: לשון גסה ובוטה, הגשת מסמכים שאינם קשורים לתיק, "שרבוטים" של מילים והעלאת מלל סרק.

מעבר להוצאות שנגרמו לאוניברסיטה, התנהלותו של התובע גרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר, שנגזל מיתר ציבור המתדיינים. בית המשפט נדרש להתחשב גם בנזק הנגרם לציבור המתדיינים בתיקים אחרים הממתינים לתורם וכן למערכת המשפט בכללותה ולביקורת המופנית כלפיה בין היתר בשל הסחבת ועינוי הדין הנגרמים בשל הימשכות ההליכים (ראה: רע"א 5988/19 מיכאל נ' מיכלשווילי ).

בנסיבות העניין אני מורה על דחיית התביעה, תוך חיוב התובע בהוצאות בסך 500 ₪ לטובת כל אחד מהנתבעים והוצאות בסך 800 ₪ לטובת אוצר המדינה.

ניתנה היום, כ' אב תש"פ, 10 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.