הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 61438-03-17

בפני
כבוד ה שופטת מריה פיקוס בוגדאנוב

תובעים

גפרי ריאן פנרוד

נגד

נתבעים

1.נורה יזמות הכרמל לניהול פרוייקטים ונדל"ן בע"מ
2.וליד חמיס

פסק דין

1. לפניי תביעה על סך 28,834 ₪ בגין נזקים שנגרמו, לטענת התובע , לרכוש שהותיר בדירה הנמצאת בבניין ברח' פטל 5 בחיפה, בו בוצע פרויקט תמ"א 38 על ידי הנתבעים (להלן: "הפרויקט" ו- " הדירה").

2. בהתאם לכתב התביעה, התובע השאיר בדירה שבבעלותו של מר עופר בורשטיין ציוד, למשך ביצוע הפרויקט., בהסכמתו של בעל הדירה.

3. לטענת התובע, בחודש מרץ 2017, כשהגיע לדירה לאסוף את הציוד, הוא גילה כי חלק מהציוד נגנב מתוך הארגזים הסגורים שהיו בדירה , וכן נעשה שימוש בחלק האחר של הציוד , לטענתו – על ידי פועלים של הנתבעים, אשר התגוררו בדירה במהלך הפרויקט . זאת ביקש ללמוד התובע מהשימוש שנעשה בציוד, שאריות אוכל במטבח ונעלי עבודה שנמצאו בדירה.

4. לטענת התובע, הנתבעים התחייבו בהסכם שנחתם עם בעלי הדירות (להלן: "החוזה" או "ההסכם") לשפות את הצדדיים השלישיים, להם יגרם נזק כתוצאה מהפרת ההסכם.

התובע הפנה לסעיף 11.8 לחוזה שזו לשונו: "היזם ישפה ויפצה את המוכרים ו/או מי מהם, על פי דרישה הראשונה, בגין כל הנזק ו/או אובדן אשר יגרם להם ו/או לרכושם (לרבות הדירה על מערכותיה ומתקניה) ו/או לגופם ו/או למי מטעמם ו/או לצדדים שלישיים בגין הפרת התחייבות היזם על פי הסכם זה וכן בגין מעשה או מחדל רשלני ו/או בזדון של היזם ו/או מי מטעמו בביצוע התחייבויותיו על פי הסכם זה". (סעיף 11.8 לחוזה).

6. לטענת התובע הנזק נגרם, מאחר והנתבעים הפרו את הסעיף 5.10 בו התחייבו שלא לאפשר הלנת הפועלים בשטח הבניין.
זו לשונו של סעיף 5.10 לחוזה: "כי לא יאפשר את הלנתם של פועליו או אחרים מטעמו בבניין או בכל חלק של המקרקעין, למעט שומר אשר יוצב לצורך שמירה על הבניין במשך תקופת ביצוע עבודות הבניה."

5. התובע טען כי פנה לנתבע 2 מספר פעמים לאחר גילוי הנזק שנגרם לו, אך האחרון התעלם מפנייתו.
התובע צירף לכתב התביעה רשימה של ציוד, שלטענתו , נגנב ותמונות שצול מו על ידו בדירה, מה ן ביקש ללמוד כי פועלים לנו בדירה במהלך הפרויקט וכי נגנב רכוש השייך לתובע .
כמו כן, צירף התובע חשבון חשמל, המראה כי היה שימוש בחשמל בדירה במהלך הפרויקט, כאשר הדירה הי יתה אמורה להיות סגורה וללא דיירים.
על כן, ביקש התובע לחייב את הנתבע ים בתשלום של 27,910 ₪ עבור הציוד שהושחת או נגנב וכן לשאת בתשלום חשבון החשמל בסך 924 ₪ , בתוספת הוצאות אגרה ופיצוי בגין עוגמת נפש.

6. בתאריך 6/7/17, לאחר שהנתבעים לא התייצבו לדיון , ניתן פסק דין בהעדר. הנתבעים ביקשו לבטל את פסק הדין , ופסק הדין בוטל. במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין פרסו הנתבעים את הגנתם.

הנתבעים טענו כי אין יריבות ישירה בינם לבין התובע, כאשר התובע לא היה צד להסכם , מכוחו הוא תובע.

עוד נטען כי לא ברור , מדוע התובע השאיר את החפצים בעלי ערך בדירה , כאשר הקירות החיצוניים של הבניין נפרצו במהלך הפרויקט.
בנוסף נטען כי התובע לא הוכיח את טענותיו כי דווקא עובדים של הנתבעים הם אלו שגנבו את הרכוש.
עוד נטען כי ההסכם שנחתם אינו מכסה את תכולת הדירה, ואין לראות בנתבעים כמבטחים של הדירות בפרויקט .

7. התובע הגיש תגובה לבקשת הנתבעים לבטל את פסק הדין וצירף לה תצהיר של מר עופר בורשטיין, הבעלים של הדירה (נספח ד' להודעה מיום 24.10.17) (להלן: " התצהיר").
לפי התצהיר, התובע שכר מ מר בורשטיין את הדירה במשך מספר שנים, וכאשר החל הפרויק ט בשנת 2015 , התובע עזב את הדירה , אך השאיר בה, בהסכמתו של מר בורנשטיין, את חפציו בחדר סגור. בסוף שנת 2015 ביקש קבלן הפרו יקט את מפתחות הדירה לתקופה קצרה על מנת לבצע עבודות בדירה מתוקף הפרויקט הניתנות לביצוע רק בתוך הדירה. העבודות נמשכו פרק זמן ארוך, ולאחר תקופה סופר לו על ידי השכנים כי העובדים של קבלן הפרויקט לנים בדירתו. מר בורשטיין פנה לקבלן הפרויקט ולנתבע 2 ודרש באופן מידי להפסיק את השימוש בדירה ולפצות אותו בגין הוצאות שנגרמו לו בגין חשמל ומים וכיו"ב, והנתבע 2 התחייב כי הדבר לא יחזור על עצמו וכי ישלם את החשבונות. באותו השבוע מר בורשטיין החליף את מנעול הדירה. מר בורשטיין הצהיר כי לא קיבל כל פיצוי מהנתבע 2 בגין חשבונות .

הדיון בבית המשפט:

8. במהלך הדיון העיד מר ב ורשטיין ואישר את נכונות התצהיר שהוגש. לשאלות הנתבע 2 השיב מר בורשטיין, שהוא היה בדירה וראה סימנים כי גרו בדירה , אך הוא לא נכנס לחדר, בו אוכסנו דברים של התובע , ולא ראה סימני פריצה לאותו החדר שהיה סגור, אך לא נעול.

הנתבע 2 העיד כי לא ייתכן כי בשנת 2015 התקיימה אותה שיחה עם מר בורשטיין, מאחר ובשלב זה עוד לא התחילו את הבניה, וכ י נכנסו לדירה לקראת סוף הפרויקט, וכי הוא אינו זוכר פנייה מסוג זה , אך אם הייתה פניה כזו, אין זה רלוונטי לתביעה שהוגשה (ראה פרוטוקול עמ' 5 ש' 20-33).

9. הנתבע 2 טען כי החוזה אינו מתייחס למטלטלין המאוכסנים , או לא מאוכסנים , בדירה , אלא רק לנזקים הנגרמים לדירות עצמן, שאז הנתבעים מחויבים לתקן את הנזק.
עוד נטען כי לא ייתכן כי הנתבעים יהיו אחראים לרכוש שנשאר בדירה, כאשר יודע לבעלים כי במהלך הפרויקט יהיה צורך להיכנס לתוך הדירות לצורך ביצוע העבודות .
עוד נטען על ידי הנתבעים כי התובע לא הגיש תלונה במשטרה ולא ניתן לדעת, אם באמת הציוד נגנב , ואם היה ציוד בדירה מלכתחילה ומה הציוד שהיה.

10. התובע אינו דובר עברית, על כן יוצג בהליך באמצעות חברו מר שטרן. לטענת התובע, הנתבעים חייבים כלפי התובע, שהוא צד ג', כפי שנכתב בסעיף 11.8 לחוזה, וכי קיימת יריבות ישירה בינו לבין הנתבעים.
עוד נטען כי הנתבעים הפרו את התחייבותם החוזית למנוע לינה של העובדים במקום , ועל כן חייבים לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו.
לגבי גובה הנזק, הגיש התובע טבלה המפרטת את הציוד אשר , לטענתו , ניזוק או נגנב ואת ערכם של החפצים השונים על פי הערכתו.
התובע טען כי במהלך 4 שנים שהוא התגורר בדירה הוא אסף ציוד , אך לא שמר את הקבלות, וניתן ללמוד על הציוד שנגנב מרישומים שעשה על גבי הארגזים, אותם אחסן בדירה (ראה תמונה שצורפה לכתב התביעה, שם נראה רישום על גבי אחד הארגזים) . התובע לא הציג כל ראיה נוספת באשר לערך הרכוש, שלטענתו , ניזוק או נגנב.

11. בסוף הדיון התחייב הנתבע 2 לשלם את כל חשבונות החשמל ששולמו על ידי התובע עד לחודש דצמבר 2017, שאז הסתיים הפרויקט.

12. בסוף הדיון התבקש התובע להגיש לתיק בית המשפט את חשבונות החשמל והמים לתקופה הרלוונטית לפרויקט.

הליכים לאחר הדיון:

13. התובע הגיש לתיק בית המשפט מספר חשבונות חשמל ואישור על תשלומם וכן חשבון מים אחד ואישור כי שילם מספר חשבונות מים.

14. הנתבעים הגישו תגובה למסמכים שהוגשו, לפיה הנתבעים מחוי בים לשלם עבור צריכה בפועל של המים והחשמל בדירות הלא מאוכלסת, אשר נוצרו כתוצאה משימוש במים וחשמל לצורך ביצוע הפרויקט.
הנתבעים הדגישו כי אם מנקים מחשבונות שהוצגו את התשלומים הקבועים, נותרים סכומים נמוכים מאוד בגין הצריכה. לטענת הנתבעים , צריכה זעירה זו משקפת את צריכת החשמל והמים שנדרשה לביצוע הפרויקט ואינה מתיישבת עם הטענה כי מאן דהו התגורר בדירה.

15. התובע הגיש תגובה לתגובת הנתבעים, במסגרתה ביקש לתקן את התצהיר שניתן על ידי מר בורנשטיין, בטענה כי נפלה טעות סופר לגבי השנה, שבה האחרון מסר מפתחות לקבלן לצורך העבודות מתוך הדירה - כך שהמועד הנכון הוא סוף שנת 2016.

עוד נאמר בתגובה כי אין התובע מבקש החזר בגין כל תקופת הפרויקט אלא ר ק בגין התקופה בין דצמבר 2016 – עד מאי-יוני 2017 , שאז זנקו התשלומים בגין הצריכה כאמור.

במסגרת התגובה חזר התובע על טענותיו, כפי שהועלו על ידו בכתבי הטענות ובמהלך הדיון.

16. הנתבעים הגישו תגובה לתגובת התובע, ובמסגרתה התנגדו להרחבת החזית, טענו לתיאום גרסאות בין התובע למר בורנשטיין וחזרו על טענותיהם שהועלו על ידיהם במהלך הדיון ובבקשה לביטול פסק הדין.

דיון והכרעה:

17. שאלות הדרושות להכרעה:

השאלה הראשונה והמרכזית שעומדת להכרעה היא האם ישנה יריבות ישירה בין התובע לנתעבים על פי החוזה שנחתם בין הנתבעים לבין בעלי הדירה מר בורנשטיין.

השאלה השנייה העומדת להכרעה היא האם קיים קשר סיבתי בין הלנת הפועלים בדירה בורשטיין לבין הנזק שנטען על ידי התובע, בתנאי כי הלינה כאמור תוכח.

השאלה השלישית העומדת להכרעה היא האם התובע הוכיח את הנזקים הנטענים על ידו.

18. בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 אנמק את פסק הדין בתמציתיות.

19. הטענה של התובע כי נוצר קשר חוזי מחייב בינו לבין הנתבעים , היא למעשה טענה של "חוזה לטובת צד שלישי".

סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 מגדיר , מה הוא החוזה לטובת צד ג' , וזו לשונו:
"חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה( להלן – המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו."

תנאי להשתכללותו של חוזה לטובת צד שלישי הוא כי בכוחו של החוזה המקורי בין א' לבין ב' ללמד על כוונת הצדדים להקנות לצד השלישי – שאינו צד לאותו החוזה – את הזכות לאכוף את החיוב הנטען כלפי החייב.

התובע ביקש להסתמך על סעיף 11.8 לחוזה בטענה כי הוא מקנה לו זכות לדרוש פיצוי מהנתבעים בגין הפרת החוזה שזו לשונו:

"היזם ישפה ויפצה את המוכרים ו/או מי מהם, על פי דרישה הראשונה, בגין כל הנזק ו/או אובדן אשר יגרם להם ו/או לרכושם (לרבות הדירה על מערכותיה ומתקניה) ו/או לגופם ו/או למי מטעמם ו/או לצדדים שלישיים בגין הפרת התחייבות היזם על פי הסכם זה וכן בגין מעשה או מחדל רשלני ו/או בזדון של היזם ו/או מי מטעמו בביצוע התחייבויותיו על פי הסכם זה".

סעיף זה אינו יוצר חיוב של הנתבעים כלפי צדדים שלישיים, ולא הוכח כי לצדדים לחוזה הייתה כוונה להקנות לצדדים שלישיים זכות לתבוע באופן ישיר על פי חוזה זה ( לדוגמא, חוזה ביטוח רכב) , אלא מדובר בסעיף שיפוי של הנתבעים כלפי הבעלים של הדירה, ותו לא.

מכאן, צודקים הנתבעים כי אין יריבות ישירה בינם לבין התובע, אשר לא היה צד לחוזה שנכרת בין הבעלים של הדירה מר בורנשטיין לבין הנתבעים.

די היה בכך כדי לדחות את התביעה.

18. מעבר לנדרש אציין גם אם הייתי מקבלת הטענה של התובע כי סעיף 11.8 מאפשר לו תביעה ישירה כלפי הנתבעים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב ה הפרה הנטענת של סעיף 5.10 לחוזה, גם אז לא היה מקום לקבל את התביעה.

זו לשונו של סעיף 5.10 לחוזה: "כי לא יאפשר את הלנתם של פועליו או אחרים מטעמו בבניין או בכל חלק של המקרקעין, למעט שומר אשר יוצב לצורך שמירה על הבניין במשך תקופת ביצוע עבודות הבניה".

18.1 הפרה של סעיף 5.10 , לטעמי , לא הוכחה על ידי התובע. התובע ביקש להוכיח את דבר הלנת הפועלים בדירה על סמך תמונות, בהן נראה כי נעשה שימוש בכלי מטבח , נותרו שאריות אוכל בדירה ו נמצאו נעלי עבודה באחד החדרים. עוד ביקש התובע להסתמך על חשבון חשמל שצירף, לפיו הייתה צריכה חריגה בתחילת שנת 2017 המעידה על הלנת הפועלים בדירה.

אין מחלוקת כי הקבלן של הנתבעים קיבל מפתחות מהדירה במהלך הפרויקט על מנת לבצע עבודות, שניתן לבצע ו מתוך הדירה בלבד, ולפי גרסתו המתוקנת של התובע, זה התרחש בסוף שנת 2016 (אציין כי לאור עדותו של הנתבע 2 בבית המשפט – אכן זה היה המועד לביצוע העבודות מתוך הדירה על ידי הקבלן – וטענות של הנתבעים בהקשר זה בתגובתם האחרונה אינה מקובלת עלי) .
כך גם אין מחלוקת כי הפועלים נכנסו לתוך הדירה על מנת לבצע עבודות כאמור, ובמהלך ביצוע העבודות היה נדרש על ידם לעשות שימוש בחשמל ומים . כפי שיפורט להלן, הצריכה בגין חודשים דצמבר 2016- פברואר 2017 של החשמל הייתה בסך 430 ₪. צריכה זו אינה מעידה בהכרח על כך שהפועלים לנו בדירה , נוכח העובדה כי בתקופה זו ביצעו עבודות בניה מתוך הדירה ועשו שימוש בחשמל.
העובדה כי נעשה שימוש בכלי מטבח, או נותרו שאריות אוכל בדירה, אף בה אין כדי להוכיח כי הפועלים דווקא לנו בדירה, והיא יכולה להצביע רק על העובדה כי הפועלים אכלו בדירה במהלך העובדות שבוצעו מתוכה.
וכך גם בנוגע לנעלי עבודה שנמצאו בדירה – אין בה כשלעצמה להוכיח לינה בדירה על ידי הפועל ים.
באשר לעדותו של מר בורנשטיין בהקשר זה, כי שכנים סיפרו לו כי לנים בדירה – מדובר בעדות שמועה , ולא ניתן לקבוע על פיה ממצאים עובדתיים.

מכאן כי לא הוכח שהנתבעים הפרו את הסעיף 5.10 לחוזה.

18.2. יתרה מזאת, גם אם היה מוכיח התובע כי הנתבעים הפרו את ההתחייבות לדאוג כי הפועלים לא ילונו בדירה, לא הוכח הקשר הסיבתי בין הלנת הפועלים בדירה לבין גניבת הרכוש.

במהלך הפרויקט, לפחות בתקופה שבין דצמבר 2016 לתחילת שנת 2017 הייתה לקבלן משנה של הנתבעים ולעובדיו גישה לדירה. כל מי שהייתה לו גישה לדירה יכול היה , כעיקרון, לגנוב את הרכוש ואין כל קשר סיבתי בין הגניבה כאמור לבין הלנת הפועלים בדירה דווקא.
הכניסה לדירה בתקופה זו הייתה באישורו של בעל הדירה, מר בורנשטיין , ולצורך ביצוע הפרויקט, ועל כן לא מדובר בהפרת חוזה מצד הנתבעים.

18.3 זאת ועוד, גם אם היה מצליח התובע להתגבר על המכשולים המצוינים לעיל, הרי אין הוא הוכיח את גובה הנזק שנגרם לו.
למעט התמונות, בהן נראים ארגזים אלו או אחרים פתוחים ו חלקם ריקים לא הוכח בפני ברמה הנדרשת, מה ו הרכוש שהיה בתוך אותם הארגזים, הגם שעל גבי חלקם נרשמה התכולה באופן כללי. אזכיר בהקשר זה כי התובע אף בחר לא להגיש תלונה במשטרה בגין אותה הגניבה, דבר שאומר דרשני.
התובע לא הוכיח, מה היה שווי של אותו הרכוש , לגבי ערך רשימה, ואין לראות במחירים , אותם ציין התובע כהערכתו לגבי שווי הרכוש, הוכחה לגובה הנזק.

בעניין זה אפנה לדבריו של כבוד השופט הנדל בנוגע לחובת הוכחת גובה הנזק במסגרת תביעה קטנה ברע"א 10124/17 עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן (30.1.18)
"בנוגע למצבים כאלה, עשוי בית המשפט "לנצל" את הגמישות בסדרי הדין ודיני הראיות על מנת לאפשר לתובע לתקן את מחדלו, ולהוכיח את הנזק הנטען באמצעות ראיות מתאימות. פתרון זה מצוי בסמכותו, ובמידה רבה אף משרת את תכלית הקמתו: פתיחת שערי בית המשפט בפני האזרח הקטן שאינו בקיא בהוויות המחוקק וההלכה הפסוקה, ואינו מודע, בהכרח, לחובת הוכחת שיעור הנזק. אולם, מכאן ועד חריגה מהוראות הדין המהותי באשר לנטלי ההוכחה – ארוכה הדרך, ובלתי עבירה. עם כל ההבנה, אין להשלים עם גישת בית המשפט המחוזי לפיה דרך ההתמודדות עם מצב בו לא הובאו ראיות מספיקות היא לפסוק פיצוי מופחת. ברוח דומה, נכון לערער על הדרך בה צעד בית המשפט לתביעות קטנות בקבעו כי על בית המשפט לבכר פסיקה על דרך האומדן על פני דחיית התביעה הקטנה, כאשר האיזון בין הדברים יתבטא בעריכת האומדן על הצד הנמוך. נבהיר כי השאיפה להגיע לתוצאה צודקת יותר נשגבת היא, אך יש לממשה אך ורק בכלים משפטיים ראויים, כגון הסכמות בין הצדדים או דחיית הדיון על מנת לאפשר הבאת ראיות מספקות." (ההדגשה לא במקור מ.פ.ב.)

על כן אני דוחה את התביעה בנוגע לפיצוי בגין רכוש שנגנב או ניזוק

19. באשר לעניין תשלום בגין חשבונות מים וחשמל:

כאמור, גם בעניין זה אין לתובע זכות ישירה לתבוע את הנתבעים על פי התחייבותם חוזית כלפי בעל הדירה לשלם את צריכת חשמל ומים.
יחד עם זאת, ומאחר ואין מחלוקת כי מי ששילם את כלל החשבונות בגין תקופת הפרויקט היה התובע , ולאור הסכמת הנתבעים לשלם בגין חשבונות צריכה , אם יוצגו חשבונות וקבלות על תשלומם, מצאתי לחייב את הנתבעים בתשלומים כאמור.

19.1 בהתאם לתגובת התובע הוא אינו תובע החזר בגין כל תקופה הפרויקט, אלא רק את החזרים ב גין החודשים דצמבר 2016 ועד יוני 2017.

19.2 חשבון חשמל על סך 376.64, שצורף לתגובה, הינו חשבון בגין תקופה בין 20.10.16 ל- 18.12.16. בתקופה זו תשלום בגין צריכת החשמל עמד על סך 7.76 ₪. לחשבון זה צורפה דרישה לתשלום חוב קודם בסך של 321 ₪.
אין בפני כל פירוט לגבי חוב הקודם, אותו התב קש לשלם התובע במסגרת חשבון חשמל זה, אך על פניו ברור כי מדובר על תקופה מלפני אוקטובר 2016, והתובע לא ביקש לפצות אותו בגין תקופה זו.
במאמר מוסגר אציין כי ככל הנראה, מדובר בחוב שהצטבר משנת 2015, כאשר התובע עזב את הדירה , בגין תשלום קבוע , שעל פי החשבון שהוצג, עמד על סך של כ- 27 ₪ לחודשיים בתוספת מע"מ.
מכאן אין מקום לחייב את הנתבעים בגין תשלום חשבון זה.

19.3. חשבון חשמל על סך 154.73 ₪ לתקופה שבין 20.2.17 ל- 19.4.17. מהפירוט עולה כי צריכת החשמל בתקופת החשבון עומדת על סך 79.4 ₪ בתוספת מע"מ.
מכאן על הנתבעים לשלם בגין חשבון תקופתי זה סך 92.89 ₪.

19.4 התראה על סך 548.26 ₪ בגין חשבון מס' 3764, שזהו חשבון חשמל שצורף לכתב התביעה על סך 924.90 ₪ .
מעיון בחשבון שצורף לכתב התביעה (שקריא באופן חלקי בלבד) עולה כי התובע נדרש לשלם סך 548.26 ₪ בגין תקופה שבין דצמבר 2016 ועד פברואר 2017, כאשר סכום זה כולל גם צריכה בפועל וגם תשלומים קבועים, כאשר הצריכה בפועל הייתה כ- 430 ₪.
לחשבון זה צורפה דרישה לתשלום חוב קודם בסך 376.64 (חשבון חשמל המוזכר בסעיף 19.2 לעיל).
מכאן, שלאחר הוספת מע"מ לתשלום בגין הצריכה, על הנתבעים לשלם לתובע סך 503 ₪.

19.5 חשבון חשמל על סך 47.17 ₪ בגין תקופת חיוב אפריל – מאי 201 7. מעיון בחשבון החשמל עולה כי תשלום בגין צריכת החשמל עומד על סך 4.73 ₪.
לאחר הוספת מע"מ הנתבעים חייבים בגין תקופה זו סך 5.5 ₪.

19.6 סך הכול בגין צריכת החשמל חייבים הנתבעים לשלם לתובע סך 601 ₪.

19.7. חשבונות מים:
התובע צירף להודעה רק חשבון מים אחד לתקופה בין ספטמבר ל- נובמבר 2016 – תקופה זו, לפי תגובתו האחרונה של התובע – אינה התקופה, לגביה הוא דורש תשלום.
עוד צירף התובע אישור על תשלומים נוספים בסך כולל של 147 ₪, כאשר אין כל פירוט לגבי ת קופות החיוב ואף לא מפורט, איזה חלק מהתשלום הוא בגין הצריכה , ואיזה חלק – בגין תשלום הקבוע.

על כן, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים בגין תשלומי מים.

20. סוף דבר,

הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך 601.42 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא יישא סכום זה פרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

מאחר ודחיתי את החלק הארי של התביעה, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י' אב תשע"ח, 22 יולי 2018, בהעדר הצדדים.