הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 33453-01-19

בפני
כבוד ה שופטת קרן מרגולין-פלדמן

התובע

רימון טריף

נגד

הנתבעת

טרלידור סורגים מתקפלים 1991 בע"מ

פסק דין

עניינה של התביעה הקטנה שלפניי בעסקה שנערכה בין התובע לנתבעת, במסגרתה הזמין התובע מאת הנתבעת שער כניסה ל רכב לחצריו. מדובר בשער המופעל בידי מנוע בשליטה מרחוק, ואשר בו פתח (פשפש) להולכי רגל . עלות השער – 26,600 ₪.

לאחר שבוצעה הזמנה אצל הנתבעת, לאחר שנערך ביקור של מודד בבית ולאחר שהוצאה ההזמנה אל הפועל העלה התובע טרוניות לגבי מצבו של השער שסופק, מבנהו ואופן התקנתו. בתביעתו טען התובע כי על אף פניות חוזרות אל הנתבעת ועל אף שתואמו מועדים לביצוע תיקונים בפועל לא בוצעו התיקונים והשער נותר לקוי. לפיכך ביקש התובע לבטל את העסקה בכללותה.

הנתבעת טענה מנגד כי מבנה השער ואופן התקנתו תאמו את הזמנת התובע, וכי מכל מקום ערכה ביקורים בבית התובע לצורך תיקון הליקויים עליהם ביקש להצביע, אך התובע בחר שלא לקבל את התיקונים שבוצעו.

במעמד הדיונים כאן התברר כי אמנם נערכו ביקורים בבית התובע לצורך ביצוע התיקונים הנדרשים, הצדדים ערכו ניסיונות להסדיר את המחלוקת מחוץ לכתלי ביהמ"ש ללא הצלחה, ואף נערך ביקור נוסף בבית התובע על ידי נציגי הנתבעת לאחר הדיון הראשון כאן בניסיון להגיע להסכמות, לשווא.

משאלו לא צלחו, והתובע סירב למינוי מומחה מוסכם מטעם ביהמ"ש אשר יבחן את מצבו של השער - ניתנה לצדדים הזדמנות להגיש חוות דעת של מומחים מטעמם, והתקיים כאן דיון במעמד המומחים שנבחרו על ידי הצדדים, על מנת לעמוד על טענות הצדדים כנדרש.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה בחלקה בלבד ואבהיר –
מעיון במסמכים אשר הגישו הצדדים עולה כי הזמנה ראשונית בוצעה על ידי התובע בהתאם לסקיצה שנערכה על ידי נציג מטעם הנתבעת בבית התובע. כל זאת, בטרם נערך ביקור של מודד במקום. בסקיצה זו לא מופיע כל סימון של הכנה לאינטרקום על גבי השער, והפתח בשער, המיועד להולכי רגל , אמור היה להימצא בסמוך לדופן צידי של השער.
בהמשך נערך ביקור של מודד מטעם הנתבעת בבית התובע ובמסגרת ביקור זה הובהר לתובע כי הואיל והשער הוא ארוך וצפוי להיות כבד מומלץ שלא למקם את הפשפש בסמוך לדופן, ויש למקמו במרכז השער. או אז הוחלט כי בהתאמה תיערך הכנה בעבודת הנתבעת בשער לצורך התקנת אינטרקום על גבי השער ובסמוך לפשפש.
אבהיר כי התובע טען כי טופס ההזמנה המכיל את השינויים הוא טופס "מזויף" אך דומה כי ביקש להפנות במיוחד לרישום שנערך על גבי הטופס בטוש שחור ביחס למילים "מידות לא סופיות" ולכך שהמילה "לא" נמחקה לאחר החתימה על הטופס. מדבריו עלה כי אמנם ביקש לשנות את מיקום האינטרקום כך שיהיה צמוד למיקום הפשפש (דומה כי אין מחלוקת בנוגע לכך שעובר לתכנון זה התכוון התובע למקם את האינטרקום על גבי החומה בחלק הסמוך למיקום המקורי של הפשפש בשער) , ולאחר שהוברר כי שינוי זה א מנם נעשה לאחר ביקור המודד במקום מצאתי כי אין בשאלת מועד מחיקת המילה "לא" כדי להפחית מחשיבותה של ההזמנה המתוקנת ומהשרטוט שהוכן על ידי המודד לאחר ביקורו בשטח. בהקשר זה אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה ההכנה בשער להתקנת האינטרקום נעשתה לאחר שהתובע עצמו מסר לנתבעת את מידות האינטרקום.
בשלב כלשהו , ככל הנראה לאחר שהחלה העבודה, עתר הת ובע לערוך שינוי נוסף בשער – הפעם ביקש התובע כי בין שתי שכבות הקורות שבשער (מדובר בשער שמראהו כתריס המובנה משתי שכבות של קורות אופקיות) תרכיב הנתבעת יריעות פח פנימיות על מנת שהשער יהפוך אטום במראהו ולא יאפשר הצצה לתוך חצרו של התובע. בהתאמה בוצע שינוי נוסף בתכנון והוספו יריעות כאמור. לא למותר לציין כי הת ובע אינו מכחיש שינוי מבוקש זה.
תלונותיו של התובע כלפי הנתבעת מתמקדות ב- 7 טענות עיקריות אלה –
תכנון לקוי של השער אשר אינו מאפשר התקנת האינטרקום במקומו בשל קושי בהעברת כבלי החשמל אל המיקום שיצרה התובעת בשער לשם התקנת האינטרקום. בהקשר זה טוען למעשה התובע כי הנתבעת, כבעלת המומחיות בתחום צריכה היתה להמנע מתכנון השער באופן המרחיק את מיקום האינטרקום ממיקום הכנת החשמל בחצריו;
התקנה לקויה של השער באופן שזה מותיר מרווח צידי של כ- 15 ס"מ בין השער לבין החומה, ומאפשר כניסה של בעלי חיים אל תוך חצריו;
התקנת מנוע חשמלי שאינו תואם את משקל השער ומוביל לליקוי ביכולת הנשיאה של השער, הימשכות זמן פתיחתו וסגירתו, ותקלות חוזרות בתפקודו; יצויין כי לתובע אף תלונות בנוגע למיקום המנוע.
ליקוי באופן ביצוע עבודות הגמר בדרך שחלקים מן השער אינם יציבים, השער מתנדנד ברוח, ומכיל קידוחי-חורים שנפערו ללא הצדקה וחתיכות פח וברגים בגוון שונה מזה של השער;
ידית שאינה תקינה. במעמד הדיון התברר כי למעשה הטענה של התובע היא איננה כי "הידית אינה תקינה" כאמור במכתב ההתראה שצורף לכתב התביעה אלא כי הגומחה שבוצעה בשער להתקנת הידית אינה מתאימה בגודלה לשימוש שנועד לה, והיא צרה מדי;
העדרו של מפתח רזרבי;
העדרה של תיבת דואר.
התובע הזמין מומחה מטעמו שהתמחותו בשמאות רכוש, ולמעשה זה חזר על טענות התובע, צילם את החלקים שלטעמו נפלו בהם כשלים והעריך את עלות שער חלופי. אין בחוות דעתו של מומחה התובע כדי להביא לפני ביהמ"ש ממצאים של ממש, שכן זה לא ערך מדידות מתועדות בשטח, לא בחן את ההיבט ההנדסי של מבנה השער, ולמעשה אין בעדותו בנוגע לליקויים בשער יותר מאשר עדות סברה. יובהר כי מומחה התובע לא בחן מהן דרכי הפתרון לכל אחד מהליקויים, לא התייחס להצעות התיקון שהעלתה הנתבעת ולא אמד את עלות ביצוע התיקונים או את שוויו של השער ללא תיקון.
הנתבעת מנגד הגישה חוות דעת של הנדסאי בנין, ובמהלך עדותו התברר כי זה נוהג ללוות את הנתבעת וליתן לה שירותים מעת לעת. את הזדהותו של מומחה הנתבעת עם הנתבעת ניתן היה לזהות כאשר ביקש זה להתייחס לפעולות שנוהגת הנתבעת לעשות, ועוד כשהוא מכליל את עצמו בפעולות הנתבעת (כלשונו – "אנחנו"). דומה אם כן כי גם חוות דעת המומחה מעם הנתבעת אינה חוות דעת שעליה יכול ביהמ"ש להסתמך ללא דופי.
אין לי אלא להצטער על שהתובע סירב למינוי מומחה מוסכם מטעם ביהמ"ש.
לגופן של הטענות עיון בתמונות שהוצגו על ידי מומחה התובע מלמד כי בשער אמנם קיימים ליקויים, וחלקם אף אינם מוכחשים על ידי הנתבעת. אתייחס להלן לליקויים הקיימים, ולדרכי הפתרון שהציעה הנתבעת –
מרווח של כ-15 ס"מ בין השער לחומה – הצדדים אינם חלוקים בנוגע ל קיומו של מרווח (הנתבעת טוענת כי מדובר במרווח של 8-10 ס"מ). הנתבעת טענה בחוות הדעת כי המרווח נובע ממיקום הביסוס לשער אשר בוצע טרם ההרכבה על ידי התובע, ואולם במהלך הדיון התברר כי ביסוס זה נערך על ידי התובע בהתאם להנחיות ברורות שנמסרו לו על ידי הנתבעת. עוד טענה הנתבעת כי מרווח זה נוצר בשל הצורך להתקין פס שיניים בחלק התחתון של השער. לטענת המומחה מטעמ ה, עובי הפס הוא כ- 8 ס"מ ומכאן שהמרווח שנוצר אינו עולה על כ- 2 ס"מ . לטענתה, הוצע לתובע להתקין פח סגירה אנכי למלוא גובה השער אשר יסגור את הרווח בין החומה לבין השער, ואולם התובע סירב לכך. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בסוגיה זו אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את שיעור המרווח הצידי ואף לא כי המרווח הקיים גב וה מזה המותר או המומלץ בשים לב לחובת התקנת פס שיניים בחלקו התחתון של השער (או העדרה) ובשים לב לרוחב פס השיניים האמור. כך, אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי המרווח שנוצר כאן חורג מן הנהוג והמקובל בתחום, וכי ניתן היה להתקין את השער ללא מרווח זה. בהתאמה, אני קובעת כי לכל היותר מדובר בפגם קל אשר ניתן היה לתיקון בדרך של התקנת פח סגירה אופקי, כפי שהציעה הנתבעת, ולא שוכנעתי כי פתרון זה אינו סביר, אינו מקובל או אינו עומד בתקן כלשהו. בהעדר ראיות אני רואה לנכון להעריך את שווי הפגם, בשים לב לפתרון שהוצע, בעלות של 1,000 ₪ (עלות ייצור והתקנה גם יחד).
אשר לגומחת הידית, עיון בתמונות שהוצגו מטעם הת ובע מלמד על כך שמוט האחיזה בידית המחוברת אל הפשפש ארוכה מרוחב הגומחה שבוצעה בפשפש, שנועדה להכיל אותה (בחלק שנמצא מימין למיקום התקנת הידית). כך יוצא לכאורה כי קצ ה הידית עצמה אינו מצוי בתוך הגומחה אלא מחוצה לה. ככלל, חזקה כי אורך מוט האחיזה בידית משקף את רוחב היד הממוצעת האוחזת בידית ועוד מרווח קטן לצורך אחיזה נוחה, ואם זו אינה נכנסת בתוך המרווח שנוצר בגומחת ההתקנה, הרי שממילא חזקה כי יד ממוצעת אינה יכולה להיכנס לתוך הגומחה, ונוחות השימוש בידית נפגמת. דומה כי מדובר בפגם שדרך פתרונו היא בהתקנת ידית אחרת, ומעיון במסמכים שהוצגו עולה לכאורה כי ידית חלופית כבר הוזמנה על ידי הנתבעת (לא ברור האם הותקנה בפועל אם לאו, והאם הידית שצולמה היא זו החליפית או המקורית). הואיל והחלפת הידית יש בה כדי סטיה מן ההזמנה המקורית ובהתאמה מן ההסכם שבין הצדדים אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין ליקוי זה, בסך כולל של 350 ₪.
אשר לטענה שהתקנת השער פגומה באופן שהשער מתנדנד ובשער קידוחים שנותרו פתוחים, חלקים שיוצאים ממקומם וחיבורי פח וברגים שאינם צבועים בצבע השער, טענה הנתבעת כי בכיוון של גלגלי האיזון המותקנים במקום ניתן להתגבר על תקלת הנדנוד של השער (שהתרשמתי כי אינה מוכחשת למעשה), וכי את הצבע של רצועות הפח והברגים הציעה לצבוע לצבע השער אך התובע סירב לאפשר לה לבצע את התיקון. לשיטתה, מדובר ברצועות פח ובברגים שנדרשו כדי לבצע בשער התאמות אותן ביקש התובע במהלך התקנת השער, ואשר בהתאמה בוצעו בשטח ולא בסדנת הנתבעת. לטענתה, בשל כך לא ניתן היה לבצע רית וכים כפי שדורש התובע ולא נותר אלא להסתפק בחיבורים באמצעות לוחות הפח והברגים. התובע לא הכחיש כי ביקש לערוך שינויים בשער במהלך ביצוע ההתקנה – בין היתר ליצירת מראה אטום, ולפיכך אני קובעת כי היה על הנתבע ת לבצע תיקוני צבע בחלקים שנוספו, וכי פתרון הבעיה שנוצרה הינו בצביעה של אותם חלקים (קטנים, יש להבהיר) בשטח. אשר לטענה כי חלקים מן הפח יוצאים ממקומם כמו גם הטענה בנוגע לקיומם של קידוחים שאינם נדרשים שמעתי את הסבריו של המומחה מטעם הנתבעת ועיינתי בתמונות שהציג התובע ונחה דעתי כי הקידוחים נדרשים לשם התקנת ברגים ולמניעת יציאתם של חלקי הפח שנוספו במהלך ההתקנה למקומם. בהתאמה, מצאתי כי לכל היותר מדובר במספר ברגים אשר אינם מותקנים במקומם, ולא ברור האם מעולם לא הותקנו על ידי הנתבעת או שמא הוצאו/ יצאו עם או בלי התערבות יד אדם. בהתאמה, מצאתי כי מדובר לכל היותר בליקוי קל הניתן לתיקון בעלות שולית של כ- 200 ש"ח .
אשר למפתח הרזרבי – הנתבעת טענה כי כל צילינדר היוצא את מפעלה מצויד ב - 3 מפתחות, וכי אם יש ממש בטענת התובע לפיה לא קיבל מפתח רזרבי, טענה המוכחשת על ידה – הרי שאין כל קושי בשכפול המפתח הקיים בעלות של כ- 5 ₪ לכל מפתח (הנתבעת נקבה בסכום זה מבלי להציג אסמכתא ות לעניין שיעור עלות השכפול). משהמתקין בבית התובע לא הובא לעדות כאן, ולא ברור מי מסר את מפתחות השער לידיו ובהתאמה כמה מפתחות אמנם נמסרו לו – אני רואה לנכון לקבוע, על דרך האומדנא את עלות השכפול בסך כולל של 50 ₪.
אשר לתיבת הדואר – התובעת הכחישה כי התחייבה לספק לתובע תיבת דואר. התובע ביקש להפנות לתכתובות שערך באמצעות הווטסאפ עם נציג הנתבעת מולו ערך את ההזמנה ואולם מעיון בתכתובות לא מצאתי כל התחייבות מטעם הנציג להמצאת תיבת דואר כאמור, ודומה כי מדובר בדרישה של התובע שלא אושרה על ידי הנתבעת.
אשר למיקום האינטרקום – לאחר ששוכנעתי כי נעשה שינוי במבנה השער בהסכמה, וכי בהתאמה הועבר מיקום הפשפש אל מרכז השער (תחת שיהיה סמוך לחומה), ממילא חזקה כי הצדדים הסכימו אף לעניין העברת מיקום האינטרקום. הנתבעת טוענת כי תפקידה מתמצה בהכנת השער עצמו וכי היא אינה עוסקת בעבודות התקנת האינטרקום וחיבורי החשמל, ואולם לפנים משורת הדין הסכימה לשיטתה להשתתף בעלויות השחלת חיווט החשמל אל מיקום האינטרקום. אציין כי הצעת הנתבעת נבחנה במעמד ביקור הצדדים בבית התובע לאחר ת חילת ההליך כאן ובנוכחות איש האינטרקום מטעם התובע ואף על פי כן לא הגיעו הצדדים להסכמות. התובע טען כי לא ניתן לבצע את התקנת האינטרקום במיקום שנקבע בשער ואולם איש האינטרקום אשר נכח במקום וחיווה דעתו בעניין לא הוזמן על ידי התובע להעיד כאן, ובהתאמה לא הובהר מדוע לא ניתן לבצע את ההתקנה, אם אמנם הדבר אינו מתאפשר. ממילא אף לא הובאה הצעת מחיר מטעמו לעניין השחלת כבלי החשמל אל מיקום ההכנה בשער. לא למותר לציין כי מיקום ההכנה בשער תואמת, כך נראה, את השרטוט שהוכן במעמד המודד מטעם הנתבעת בבית התובע, וממילא זו ממוקמת במיקום סביר והגיוני ביחס למיקום הפשפש בשער. מכל אלו ובשים לב למהות ההזמנה שבוצעה אצל הנתבעת הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת אמנם עמדה בחובתה כלפי התובע בכל הנוגע למיקום האינטרקום וכי משבחר התובע לא להביא את איש האינטרקום מטעמו לדיון לא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי העבודה שביצעה הנתבעת מונעת התקנת האינטרקום במיקום המיועד והמוסכם.
לבסוף באשר למנוע החשמל – התובע טען שתי טענות מבעוד מועד ובמעמד הדיון כאן הוסיף טענה שלישית באותו עניין. כך, טען התובע כי מיקום השער פגום שכן זה לא הותקן מעל לאריחי האבן המשתלבת. הנתבעת טענה בתשובה כי לו הותקן השער על גבי האבן המשתלבת היה בכך כדי להגביה את מיקומו – ובהתאמה להגביה את מיקום פס השיניים שבתחתית השער. כל אלו היו יוצרים לשיטתה הגבהה במדרגה שנוצרת מאליה תחת הפשפש וממילא מסכנת את העוברים והשבים. טענה זו סבירה והגיונית בעיניי ומתיישבת עם צילומי התובע, ואני מקבלת את עמדת הנתבעת בעניין זה. טענה שניה שהעלה התובע הינה כי השער החשמלי שהותקן במקום אינו תואם את משקל השער, ובהתאמה יוצר מפגע במשך הזמן אשר נדרש לו לשם פתיחה וסגירה של השער. הנתבעת הציגה מפרט טכני של המנוע שלשיטתה הותקן במקום וטענה כי זה מיועד להנעת שערים במשקל של עד 1,000 ק"ג, וכי משך ההפעלה הוא פונקציה של אורך השער. לשיטתה, משקלו הכולל של השער, על כל חלקיו לרבות אלו שהותקנו במקום לפי דרישות התובע, הוא כ- 500 ק" ג בלבד.
התובע לא הציג ראיה כי המנוע שהותקן במקום הוא איננו המנוע אשר תכונותיו הן כמפורט במפרט הטכני שהציגה הנתבעת, ואף לא הביא ראיה לכך שמשקלו הכולל של השער גבו ה מזה הנטען מפי הנתבעת. כאמור, התובע אף לא הציג חוות דעת הנדסית-טכנית ואין בעדות העד מטעמו כדי להוכיח את טענתו בנוגע לאי התאמת המנוע לצרכיו. אשר למשך זמן הפתיחה התובע לא הציג ראיה אשר תלמד על משך זמן הפתיחה, ולו גם בדרך של סרטון/מדידה , וממילא לא הובאו לפניי הוראות תקן אשר תלמדנה מהו משך הזמן המקסימלי לפתיחת שער חשמלי לחניית רכבים בחניה פרטית. מכל אלו דומה כי התובע לא הוכיח טענותיו בנוגע לאי התאמת ה מנוע לשער. טענה אחרונה שהעלה התובע בהקשר זה, ואשר הועלתה רק במעמד הדיון כאן, נוגעת לכך שלשיטתו מעת לעת השער אינו נפתח כלל והוא נאלץ להזמין איש מקצוע מטעמו לביצוע התיקון. הנתבעת טענה כי התובע מעולם לא הלין בעניין זה וכי לו היה מלין במהלך תקופת האחריות היו נציגיה מגיעים לביתו ועורכים תיקון ככל שנדרש ללא עלות . יצויין כי התובע הציג סרטונים מהם עלה לכאורה כי היו אמנם מקרים בהם השער לא נפתח כלל על אף הוראת הפתיחה הניתנת לו ואולם אסמכתאות אשר יעידו על פניות אל הנתבעת בעניין, על המועד בו התעורר לראשונה קושי כאמור או אף על ביצוע תיקון בשער על ידי אחר ועלותו לא הוצגו על ידי התובע. בהעדר ראיות אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי הודיע לנתבעת אודות ליקוי זה בזמן אמת ומיד עם גילויו, וכי נתן בידיה את ההזדמנות לתקנו.
לסיכום הדברים, נחה דעתי כי בשער שאותו הזמין התובע מאת הנתבעת ליקויים קלי ערך, אשר את מרביתם ניתן לתקן בעלות שולית. עוד התרשמתי כי הנתבעת הציעה תובע לבצע את התיקונים בעצמה ואולם בשל מחלוקת בנוגע לאופן התיקון ובנוגע למשמעות הליקוי לא הצליחו הצדדים להגיע לעמק השווה.
את שווי מלוא הליקויים שהוכחו אני מעריכה כאמור בסך כולל של כ- 1,600 ₪ לכל היותר , כמפורט מעלה, ודומני כי דרישה לבטל את ההזמנה בכללותה, לרבות הסרת השער שהותקן - הינה בנסיבות אלו משום עמידה דווקנית וחסרת תום לב מצד התובע על זכויותיו, והכל תוך ששוכנעתי כי הת ובע מנע הלכה למעשה מהנתבעת לבצע את התיקונים המוצעים על ידה, ואשר היה בהם כדי לרפא את הפגמים . לפיכך, אני קובעת כי אין מקום לבטל את העסקה ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את עלות התיקונים והפיצוי בגין הליקוי בידית בלבד.

מכל האמור – אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1, 600 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 14.1.19, ועד ליום התשלום בפועל.

בנסיבות העניין אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ו' טבת תש"פ, 03 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.