הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 29560-08-17

בפני
כבוד ה שופטת מריה פיקוס בוגדאנוב

תובעים

1.מיכאל פנקס
2.חנה פנקס

נגד

נתבעים

1.כלל חברה לביטוח בע"מ
2.ברכה סקורניק
3.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
4.רנית-אסתר גוטסמן

פסק דין

לפני תביעה על סך 6,041 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 16.1.17 בשד' אבא חושי בחיפה.

בתאונה היו מעורבים 4 כלי רכב. רכב התובעים, מסוג פג'ו מס' רישוי 88-111-78, היה הרכב השני בתאונה , ובו נהג התובע (להלן: " רכב התובע"). רכב הנתבעת 2 מסוג פורד מס' רישוי 99-987-54 היה הרכב השלישי בתאונה , ורכב הנתבעת 4 מסוג הונדה מס' רישוי 16-403-65 היה הרכב הרביעי בתאונה . יצוין כי פרטי הרכב הראשון אינם ידועים מאחר והנהג עזב את מקום התאונה מבלי להחליף פרטים (להלן: " הרכב הראשון").

הנתבעת 1 הינה חברת ביטוח שביטחה בזמן התאונה את רכב הנתבעת 2. נתבעת 3 הינה חברת ביטוח שביטחה בזמן התאונה את רכב הנתבעת 4.

בהתאם לכתב התביעה, רכב התובע נסע בשיירת הרכבים ברח' אבא חושי, כאשר לפתע הרכב הראשון האט, והתובע העת אף הוא, ואז רכב של הנתבעת 2 פגע בעוצמה ברכב התובע מאחור והדף אותו על הרכב הראשון שהאט לפניו. תוך מספר שניות לאחר מכן הרגיש התובע חבטה נוספת ברכבו, והתברר כי גם רכב הנתבעת 4 פגעה ברכב הנתבעת 2 והדחף אותו פעם נוספת על רכב התובע.

התובעים, לאחר שדרישת ם לתשלום , שהופנתה לנתבעת 1 , נדחתה , הפעילו פוליסת ביטוח מקיף והתביעה היא בגין ה הפסדים שנגרמו להם כתוצאה מהפעלת פוליסת הביטוח ו הנזקים שלא שולמו על ידי חברת הביטוח שביטחה את רכבם.

בהתאם לכתב ההגנה מטעם הנתבעות 1 ו- 2 , הנתבעת 2 הצטרפה לתאונה קיימת לאחר שהתובע התנגש ברכב הראשון. בהתאם לכתב ההגנה, רכב הנתבעת 2 התנגש קלות ברכב התובע, לאחר שהנתבעת 2 נסעה במהירות איטית , שאז לפתע חשה חבטה עזה בחלקו האחורי של רכבה, אשר נפגע ע"י רכב הנתבעת 4 ונהדף לעבר רכב התובע. לטענת הנתבעות 2 ו- 1, מרבית הנזקים לרכב התובע נגרמו כתוצאה מההדפה.

בהתאם לכתב ההגנה מטעם הנתבעות 3 ו- 4, הנתבעת 4 נסעה אחרי רכב הנתבעת 2, לפתע הנתבעת 2 פגעה ברכב התובע, הנתבעת 4 בלמה בלימת חירום , אך לא הצליחה לעצור והצטרפה לתאונה. לפי כתב ההגנה, ההצטרפות של הנתבעת 4 לתאונה הקיימת לא גרמה לנזקים נוספים לרכב התובע.

דיון בבית המשפט:
התובע העיד ומסר גרסה הבאה: "התאונה קרתה בתאריך 16.1.17 בשד' אבא חושי בין צומת דניה לצומת איינשטין. נסענו בשיירה כשהייתי הרכב השני בשיירה. הרכב הראשון בלם ואני עצרתי גם כן, הגעתי לעצירה מוחלטת ולא פגעתי בו ובחלקיק שניה פגע בי הרכב מאחורי והדף אותי לרכב הראשון שזה הרכב של נתבעת 2 שניה לאחר מכן, הרגשתי מכה נוספת מאחור וכנראה הנתבעת 4 הצטרפה גם היא לתאונה. עצרנו בצד לראות מה קורה ולהחליף פרטים, הרכב הראשון נמלט" (פרוטוקול עמ' 1 ש' 15-19). בנוסף התובע הגיש תמונות שצילם שמאי שבדק את רכבו (ת/1) ולאחר הדיון הגיש שתי תמונות נוספות שצילם לאחר התאונה.
עוד הוסיף התובע כי לאחר המכה הראשונה הוא ראה את רכב הנתבעת 2 מאחוריו, הדרדר קדימה ורק אז הרגיש מכה נוספת ברכבו , ו רק אחרי שיצא מהרכב גילה כי לתאונה הצטרף רכב הנתבעת 4 (פרוטוקול עמ' 3 ש' 25-32).
עוד העיד התובע כי המכה הראשונה שהרגיש הייתה חזקה יותר מהמכה השניה (פרוטוקול עמ' 4 ש' 1-3).
הנתבעת 2 העידה ומסרה את גרסתה כדלהלן: "נסעתי לתומי כהרגלי והכביש מוכר לי היטב ואני נוסעת באיטיות יש שם ילדים מביה"ס ריאלי סמוך מאוד לביה"ס ולפתע ראיתי את המכונית בורחת בהבזקי עין ואני נוסעת לאט ואני מרגישה מאחורה פתאום בום ונהדפתי לרכב של האדון פנקס. זה מה היה זהו." (פרוטוקול עמ' 4 ש' 28-30).
בתשובות לשאלת בית המשפט, השיבה הנתבעת 2 כדלהלן:
"ש. את לא ראית את התובע פוגע ברכב הראשון ראית רק רכב בורח מהמקום, והרגשת מכה מאחור ככה התרשמת מהתאונה? ת. אני חושבת שזה כך מה שהיה. אני חושבת שכן. מה שאני יכולה להגיד לך מה היה איתי באותו רגע, שאני נסעתי באמת לאט ושמעתי את ההדיפה עובדה שהיה לה רכב טוטאלוס לאחר ההדיפה ההדיפה בי, שהיא גרמה בפעם אחת לנזק שמר פנקס טוען. ש. האם את פגעת לפני שרכב הרביעית פגע בך ברכב התובע? ת. לא. ש. למה כתבת את זה בהודעה שלך אצל חב' הביטוח.? ת. לא כתבתי את זה. ש. מציג לך את ההודעה של חב' הביטוח האם זו החתימה שלך על גביה? ת. כן. זה הכל כתב יד שלי. ש. תקראי את האמור שם איך פגעת בעדינות ? ת. לא זה אותו דבר וזה משפט אחד. ש. איזה פגיעה היתה ברכב השני חזקה קלה. ת. לא ראיתי פגיעה רצינית ברכב התובע. ושצילמתי ראיתי שהרכב דפוק מכל מיני כיוונים. הרכב הרביעי פגע בי בחוזקה מאחור והוא העיף אותי לכן הרכב הרביעי טוטלוס והוא טוען שפגעתי בו פעמיים אם הייתי פוגעת בו פעמיים אין פג'ו זה אוטו כבד מאוד." (פרוטוקול עמ' 54 ש' 32-33- עמ' 5 ש' 1-15)
בנוסף לשאלת הנתבעת 4 השיבה הנתבעת 2 כדלהלן:
"ש. איך את יכולה להסביר שמקדימה היו לך נזקים יותר מקדימה מאשר מאחור? ת. את זרקת אותי בכזו עוצמה שזרקת אותי בעוצמה לרכבו ואני זוכרת עד עכשיו את המכה, נסעת מאוד מהר פגעת בי והעפת אותי ועובדה שהאוטו שלך טוטלוס. " (פרוטוקול עמ' 5 ש' 23-26)

הנתבעת 2 הגישה הודעה שכתבה בכתב ידה לחברת הביטוח ושם תיארה את התאונה כדלהלן: "4 כלי רכב מעורבים. הרכב הראשון עצר בפתאומיות וכך גם הסתלק וברח מיד ולא יצא מרכבו לתת פרטים. פשוט ברח. הרכב השני עצר בחוזקה וניכנס ברכב הראשון (ישנם צילומים ועדים שהינם בעלי רכבים הנפגעים) ופגע מקדימה שלו ובאחור של הרכב הבורח. הרכב השלישי פורד אקספלויר שהוא הרכב השלישי (אני) עצרתי ממש בעדינות ופגע ברכב מס' 2 מאחור. היות ורכב הרביעי פגע בי מאחור בחוזקה והעיף אותי קדימה" (נ/1).
עוד העידה הנתבעת 2 כי היא נסעה במהירות של כ- 40-45 קמ"ש כי מקום התאונה קרוב לבית ספר הריאלי (פרוטוקול עמ' 6 ש' 18-20). כמו כן הגישה הנתבעת 2 חוות דעת שמאי בנוגע לנזקים שנגרמו לרכבה (נ/3) ותמונות שצולמו על ידו (נ/4).

הנתבעת 4 העידה ומסרה את גרסתה כדלהלן: "אני נסעתי לעבודה ברח' שד' אבא חודשי ואני ראיתי תאונה בזמן שהיא קרתה, ואני הצטרפתי לתאונה. המרחק שהייתי מהרכבים שראיתי את התאונה, אני נסעתי מאחוריהם בערך 60 קמ"ש המהירות המותרת, זה כביש יחסית מהיר. זה כביש רגיל לא היה מעבר חצייה באמצע הכביש קרה. בחלק מאוד ישר שלו. ופשוט הצטרפתי לתאונה זה היה ינואר שמעתי מוזיקה רגיל בדרך לעבודה כמו כל יום" (פרוטוקול עמ' 5 ש' 31-35). הנתבעת 4 הדגישה כי התאונה לא הייתה ליד בית ספר ריאלי וכי היא נסעה במקום המהירות של כ- 60 קמ"ש (פרוטוקול עמ' 6 ש' 13) .
הנתבעת 4 העידה כי היה לה נזק קודם בחלקו האחורי של רכבה. כמו כן היא הגישה תמונות של רכבה כפי שצולם לאחר התאונה (נ/ 5) , הודעה לחברת הביטוח שהגישה (נ/2) וחוות דעת שמאי שבדק את רכבה (נ/6).

אחרי הדיון כאמור הגישו התובעים תמונות של רכבם כפי שצולם לאחר התאונה. הנתבעים הגישו תגובה לפיה לא הוכח קשר סיבתי בין הפגיעות בח לקו הקדמי של רכב התובע לתאונה נשוא כתב התביעה וכי לא ניתן להבין מתמונות שחור לבן את מהות הפגיעה .
על תגובה זו הוגשה תגובה מטעם התובע, לפיה ראשית , התובעים העבירו את התמונות בצבע בדואר רשום לידי הנתבעי ם; שנית , הפנ ו התובעים לתמונות, בהן נראה נזק משמעותי לחלקו הקדמי של רכב ם; ושלישית , ביקש להפנות לגרסת הנתבעת 2, לפיה רכב התובע נהדף על הרכב הראשון שברח , וכך נפגע בחלקו הקדמי .

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את גרסת התובע, אני נותנת בה אמון ואקבע ממצאים על פיה.
גרסתו של התובע הייתה עקבית, ולא נתגלו בה סתירות. התובע תיאר כי הרגיש שתי מכות ברכבו בהפרש של כ- שניה ונהדף פעמיים קדימה על ידי רכב הנתבעת. גרסה זו מתחזקת נוכח עדותה של הנתבעת 4, לפיה היא הגיעה לתאונה קיימת לאח ר שהנתבעת 2 פגעה ברכב התובע.

לעומת זאת התגלו מספר סתירות בגרסתה של הנתבעת 2, אות ן לא ניתן ליישב.
א. בהודעה לחברת הביטוח כתבה הנתבעת 2 כי היא "עצרתי בעדינות ופגע ברכב מס' 2 מאחור [רכב התובע]". במשפט הבא בהודעה לחברת הביטוח כתבה הנתבעת 2 "היות ורכב הרביעי פגע בי מאחור בחוזקה והעיף אותי קדימה" (נ/1) בבית המשפט ביקשה הנתבעת 2 לקרוא את שני המשפטים כמשפט אחד וטענה כי הפגיעה הייתה בגלל שהודפה על ידי רכב הנתבעת 4.
ב. הנתבעת 2 טענה בהודעה לחברת הביטוח כי ראתה את רכב התובע פוגע ברכב הראשון (נ/1), אך בבית המשפט העידה כי רק ראתה את הרכב הראשון "בורח" מ המקום ולא הצליחה לתאר את הפגיעה של רכב התובע ברכב הראשון, כפי שנטען על ידה בהודעה לחברת הביטוח.
ג. הנתבעת 2 טענה כי לא ראתה נזק רציני לרכב התובע וכי רכבו היה "דפוק מכל מני כיוונים" ומאידך טענה כי עוצמת הפגיעה של רכב הנתבעת 4 הייתה אדירה מאחר ונסעה במהירות, והנתבעת 4 הדפה אותה על רכב התובע וגר מה לנזקים שנטענו על ידו. כך גם מעיון בתמונות, בהן נראה רכב התובע, ניתן לראות פגיעה משמעותית בחלקו האחורי של הרכב , כאשר אין כל תיעוד ל "דפיקות" מכל הכיוונים , כפי שנטען על ידי הנתבעת 2.
ד. הנתבעת 2 הדגישה כי התאונה התרחשה ליד בית הספר הריאלי (בית בירם) בחיפה, אך לגרסת התובע ולגרסת הנתבעת 4, התאונה הייתה הרבה קודם לכן, עוד לפני צומת איינשטיין. עובדה זו צוינה על ידי הנתבעת 2 על מנת לתמוך בטענתה כי נסעה באטיות במקום, אך לאור העובדה כי שני הנהגים האחרים העידו כי התאונה הייתה עוד לפני צומת איינשטיין, טענה זו מעמידה בספק גם את גרסתה באשר למהירות נסיעתה במקום.

התרשמתי כי עדות של הנתבעת 2 הייתה עדות מתחמקת ולא אוכל לתת בה אמון ולבסס עליה ממצאים עובדתיים.
עוד אציין כי הנתבעת 2 כפרה בנזקים בפגוש הקדמי של רכב התובע וטענה כי מדובר בנזק קודם. טענה זו תמוהה בעיני, וזאת לאור העובדה כי הנתבעת 2 כתבה בהודעה לחברת הביטוח: "הרכב השני עצר בחוזקה וניכנס ברכב הראשון... ופגע מקדימה שלו באחורה של הרכב הבורח" (נ/1). מכאן כי הנתבעת 2 לא הכחישה בהודעה לחברת הביטוח כי היה אימפקט בין רכב התובע לרכב הראשון, והכחשתה לקשר סיבתי בין הנזק לחלקו הקדמי של רכב התובע לתאונה נשוא התביעה אינו מקובל עלי.

גרסתה של הנתבעת 4, לפיה הגיעה והצטרפה לתאונה קיימת , מקובלת עלי . גרסתה של הנתבעת 4 הייתה עקבית , והיא נתמכת בגרסתו של התובע , לפיה הרגיש שתי מכות ברכבו בהפרש של כ- שניה ולכן אני נותנת אמון בה.
יחד עם זאת, לא מקובלת עלי טענה של הנתבע ות 3 ו- 4 כי אין להטיל אחריות עליהן בגין הנזקים של התובע.
מדובר בנזק מצטבר לרכב התובע שנגרם כתוצאה משתי מכות חזקות (ותמונות של הנזקים שנגרמו לשלושת הכלי רכב מדברות בעד עצמן, כאשר שלושת הכלי רכב נסעו במהירות, אומנם מותרת, אך גבוהה עובר לתאונה), ועל כן , כל אח ת מהן גרמה לנזק לרכב התובע.

על כן, אני קובעת כי הן הנתבעת 2 והן הנתבעת 4 אחראיות לנזקים שנגרמו לרכב התובע .
הנתבעת 2 נהגה ברכבה בקלות ראש, ללא תשומת לב מספקת לתנועת עוברי דרך ומבלי ששמרה ריווח המאפשר עצירת הרכב בכל עת על מנת למנוע את התאונה (ראה לעניין זה תקנה 21(ב) ו- 49(א) ל תקנות התעבורה, תשכ"א 1961) ופגעה ברכבו של התובע, כשזה בלם על מנת למנוע תאונה עם רכב שסטה לנתיבו.
הנתבעת 4, אף היא נהגה ברכב ה בקלות ראש וללא תשומת לב מספקת לתנועת עוברי דרך ומבלי ששמר ה ריווח המאפשר עצירת המכונית בכל עת, על מנת למנוע את התאונה (ראה לעניין זה תקנה 21(ב) ו- 49(א) ל תקנות התעבורה, תשכ"א 1961), פגעה ברכב הנתבעת 2 והד פה אותו בשנית על רכב התובע , תוך שנגרם לרכבו נזק נוסף.

כתוצאה משתי הפגיעות נגרמו לרכב התובע נזקים המתוארים בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. אין בפני מספיק נתונים על מנת להפריד בין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהפגיעה הראשונה לבין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהפגיעה השנייה לרכב התובע, ולכן אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשאת בנזקים לרכב התובע.

ראה לעניין זה הלכה שנקבע בע"א 448/83 קורנהויזר נ' מלך, פ"ד מב(2) 573, 584-585:
"השאלה המרכזית במעוולים בנפרד שגרמו לנזק אחד הינה, מתי נראה את הנזק כלא ניתן להפרדה. בשאלה זו עסק בית המשפט בהרחבה בע"א 22/75 [3] הנ"ל. באותו מקרה נפגע המערער על-ידי כלי-רכב, שפגעו בו בזה אחר זה. שאת הנזקים שנגרמו לא ניתן היה לייחס בדייקנות לכלי-רכב זה או אחר.
לא ניתן היה לקבוע, איזה נזק (אם בכלל) גרם כל אחד מכלי הרכב הללו.
בית המשפט ראה במקרה זה גוף נזק אחד ש"אינו ניתן להפרדה" (שם בעמ' 706). ומשום כך חייב את המזיקים כמעוולים במשותף. דומה, שבמקרה בו דן ע"א 22/75 [3] אכן לא היה שום בסיס ראציונאלי להערכת חלקו של כל אחד מהמזיקים. לא ניתן היה לברר מה הייתה עוצמת הפגיעה של הרכב הראשון ואם די היה בה כדי לגרום לכל הנזק שנוצר. אותם דברים נכונים גם לגבי הרכב השני. הוא הדין לגבי המקרה שנדון ב ע"א 488/78 [8].
השופט שמגר (כתוארו אז) מסכם בע"א 22/75 [3] הנ"ל בעמ' 711, אם כי בלא לקבוע מסמרות, את ההלכה בסוגיה הנדונה, לאמור:
"כפי הנראה הרי הפתרון הסביר ביותר הוא כי כל מקרה בו לא ניתן הנזק להפרדה מניחה את הדעת כדי לייחס חלקיו למזיקים השונים יראו המזיקים השונים כאחראים יחד ולחוד לנזק כולו...".
ובע"מ 75:
"לאור האמור לעיל הנני סבור שיש לאמץ את ההשקפה כי האחריות הסולידרית, יחד ולחוד, מן הראוי שתחול בכל מקרה - בו לא ניתן להפריד ולאבחן את הנזק לחלקיו בדרך סבירה ויעילה.""

הנזקים:
התובע צירף לכתב התביעה שני דוחות הפסדים . לפי הדו"ח הראשון , כתוצאה מהפעלת הפוליסה נגרמו לתובעים הפסדים בסך 2576 ₪ ( תשלום דמי השתתפות עצמית, דמי השתתפות עצמית בירידת הערך והשבה לקדמות). בהתאם לדו"ח השני , נגרם לתובעים הפסד הנחת העדר תביעות בסך 455 ₪.
בנוסף צריפו התובע ים לכתב התביעה אישור בגין תשלום חלקי שקיבל ו מחברת הביטוח , ולפיו לא שולמה ל נם תמורה בגין חיישניי מרחק בסך 368 ₪ . התובע העיד כי התקין את החיישנים לאחר עריכת הפוליסה, ועל כן הם לא נכללו בה.

התובעים שילמו שכ"ט שמאי ב סך 2340 ₪, כאשר חברת הביטוח השיבה להם רק 468 ₪, והתובעים זכאים להפרש בסך 1,872 ₪ ששולם על ידם (ראה אישור מטעם חברת הביטוח) .

התובעים אל הוכיחו את דרישתם ל הוצאות נוספות למעט אגרת בית המשפט בסך 70 ₪.

סוף דבר,
הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך 5,341 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעים הוצאות משפט בסך 500 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא , ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ח, 21 מאי 2018, בהעדר הצדדים.