הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 20962-06-18

בפני
כבוד ה שופטת קרן מרגולין-פלדמן

התובעת

סילביה חזיזה

נגד

הנתבע

אליהו סויסה, עו"ד

פסק דין

התובעת פנתה אל הנתבע לקבלת שירותיו המשפטיים בקשר עם סכסוך שנתגלע בינה לבין אחד מאחיה בקשר עם ירושת ההורים.

בין הצדדים נערך הסכם שכ"ט, אשר צורף לכתב התביעה, ומטענות הצדדים עולה כי ההסכם נחתם במעמד התובעת ובתה הבגירה.

במסגרת ההסכם התחייב הנתבע לטפל ב"בדיקה ראשונית של נכסי עזבון ההורים עמאר עזיזה ושלום ז"ל בלשכת רישום המקרקעין ומנהל מקרקעי ישראל, וכן בדיקה אם קיימים צווי ירושה ברשם הירושות וביה"ד הרבני". בעבור אותה בדיקה ראשונית התחייבה התובעת לשלם לנתבע סך של 5,000 ₪ ותוספת מע"מ כחוק, ועוד הוסכם כי "ככל שיהיה צורך בהרחבת הטיפול והבדיקות ייערך הסכם נוסף נפרד לתוספת שכ"ט".

התובעת טענה, בכתב תביעתה, כי הנתבע הוציא תעודות פטירה של ההורים וטען כי זהו התהליך הראשוני אשר היה מורכב במיוחד ואשר בגינו הוא זכאי לתשלום ששולם. עוד טענה כי הנתבע דרש תשלום של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור הוצאת צו ירושה ואולם התובעת הבהירה לו כי הסכום הוא מעבר ליכולתה וביקשה לסיים את הטיפול ולקבל החזר חלקי מתוך התשלום ששילמה, בגין אי השלמת הבדיקה כנדרש.

הנתבע פרש בכתב הגנתו את מלוא העבודה שבוצעה על ידו, לשיטתו, בקשר עם ההסכם, וכן את מלוא מערכת היחסים שבין הצדדים תוך שהוא מפנה לתלונה שהוגשה ע"י בתה של התובעת לוועדת האתיקה נוכח סירובו להחזיר כספים מתוך הסכום ששולם לו.

הנתבע הסביר שבידי התובעת לא היו פרטים מלאים של הוריה, לרבות פרטי תעודות זהות, ואף לא פרטים בנוגע לנכסים שהיו בבעלותם עובר למותם. לשיטתו נאלץ לפנות למשרד הפנים מספר פעמים במטרה להשיג פרטים מלאים של ההורים וכדי לקבל תעודת פטירה, וכן תיאר כיצד פעל לאתר את אחד הנכסים עפ"י מיקומו.

לשיטת הנתבע, כעולה מדבריו בדיון כאן, לא יכול היה להשלים את הפעולות לאיתור הנכס הנוסף שטענה התובעת שהיה בבעלות הוריה, נוכח העובדה שבהעדר צו ירושה לא יכול היה לפנות עם ייפוי כח מטעם התובעת למנהל מקרקעי ישראל ולחברות המשכנות בניסיון לאתר נכסים הרשומים על שם ההורים, או שהיו רשומים על שמם.

התובעת בחרה שלא להתייצב בליווי בתה והטעמים שנתנה לעניין זה אינם מספקים לטעמי. כך גם טענה התובעת, במעמד הדיון, כי לא קראה את המסמך עליו חתמה וכי שכרה את שירותיו של הנתבע לצורך הגשת תביעה כנגד אחיה, טענה העומדת בסתירה ללשון ההסכם.

כלל הוא כי אדם חותם על מסמך לאות שקרא אותו והבין את תוכנו, והמסמך שצורף ע"י התובעת מלמד על עצמו כי תפקידו של הנתבע לא כלל הגשת תביעה כנגד האח והתייחס לבדיקה ראשונית בלבד.

הנתבע תיאר בכתב ההגנה כיצד ביקש להבהיר לתובעת כיצד עליה לפעול לצורך הוצאת צו ירושה, בין באמצעותו ובין בעצמה, על מנת שיוכל להשלים את הטיפול, וכן כיצד נמנעה ממנו האפשרות להיפגש עם התובעת באופן אישי וישיר על מנת להבהיר את הדברים.

הואיל ובתה של התובעת לא התייצבה לדיון לא ניתן היה לחקור אותה בנוגע לנסיבות שתוארו ע"י הנתבע בעניין זה ואני סבורה כי בחירתה של התובעת שלא לזמנה לדיון יש בה כדי להעיד על כוונתה למנוע חקירה של הבת באותו עניין.

התנהלות התובעת, אשר נמנעה מפגישה עם הנתבע לצורך קבלת הבהרות והסברים בדבר האפשרויות העומדות לפניה לקבלת צו ירושה, צו אשר שוכנעתי כי נדרש לנתבע לצורך השלמת הטיפול, יש בה משום התנהלות חסרת תום לב בקיום חלקה של התובעת בהסכם בין הצדדים, ובהתאמה יש לקבוע כי ההחלטה להפסיק את שירותיו של התובע נעשתה בחוסר תום לב ולא בשל משבר אמון ממשי ואמיתי בין השניים.

במצב שכזה, אינני סבורה שיש לזקוף לחובתו של הנתבע את העובדה שלא השלים את הבדיקה הראשונית בכל הנוגע לאיתור פרטי הנכס הנוסף שהיה לכאורה בבעלות הוריה המנוחים של התובעת, ואני קובעת כי זה זכאי למלוא שכה"ט ששולם לו.

מכל אלה, אני דוחה את התביעה.
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בגין ההליך כאן בסך של 750 ₪.
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, ל' חשוון תשע"ט, 08 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.