הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 18520-01-19

בפני
כבוד ה שופטת קרן מרגולין-פלדמן

התובעת

וונדי בלומפילד

נגד

הנתבע

משה לבהר

פסק דין

עניינה של התובענה הקטנה שלפניי בנזקים שנגרמו לכאורה לדירת התובעת בשני ארועי נזילה שונים.
יובהר כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שדוד המים של הנתבע, הממוקם בחלל הגג המשותף של הבניין בו מתגוררים הצדדים מעל לדירת התובעת, נזל בשני מועדים שונים, האחד בחודש אוגוסט 2016, והשני בחודש יולי 2018. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי הדוד תוקן בשני הארועים, כאשר הלכה למעשה נשא הנתבע בעלויות התיקון. המחלוקת נוגעת אם כן לשאלת אחריותו של הנתבע לנזקים שנגרמו לכאורה לדירת התובעת בגין אותן נזילות, ולשיעורם של הנזקים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ראיתי לנכון לקבל את עיקר התביעה ואבהיר בקצרה את טעמיי –
לשיטת התובעת פנתה אל דיירי דירתו של הנתבע והלינה אודות הנזילה הראשונה כבר ביום ד', 24.8.16. לשיטתה, על אף הדברים לא תוקנה הנזילה עד יום 26.8.16 ובשלב זה, נוכח חלחול המים אל דירתה, החלו המים מטפטפים דרך מערכת החשמל ונוצר קצר חשמלי. לשיטת התובעת, פנתה אז ישירות, טלפונית, אל הנתבע, וזה טען כי אין באפשרותו להביא אינסטלטור מטעמו אשר יגיע לפני כניסת השבת. במצב דברים זה פנתה והזמינה אינסטלטור משלה ובשעה שהיה האחרון מצוי בעיצומו של תיקון הנזילה הגיע הנתבע ביחד עם אינסטלטור משלו.

בסופו של יום נשא הנתבע בעלויות התיקון על ידי האינסטלטור מטעם התובעת, אך סירב לשאת בעלויות תיקון הנזקים בדירתה. עוד טענה כי בעקבות נזילה זו ופגיעתה במערכת החשמל בדירה נאלצה להמתין עד לייבוש מלא של מערכת החשמל בטרם יכולה הייתה לעשות שימוש בחשמל, וכל זאת בשעה שבעלה (המנוח) היה מצוי במצב סיע ודי וסבל בשל החום הכבד (בהעדר מזגן או אוורור). עוד טענה התובעת כי גם אוכל שמצוי היה במקרר ביתה במהלך הימים האמורים נזרק לפח לאחר 3 ימים ללא חשמל.

הנתבע אינו מכחיש כי הנזילה תוקנה כאמור על ידי אינסטלטור מטעם התובעת, אך לשיטתו אין ממש בטענה לפיה הבהיר כי לא יגיע מי מטעמו לתקן את הנזילה עובר לכניסת השבת. לטענתו מסר לתובעת בדיוק היפוכם של דברים, קרי כי אינסטלטור מטעמו צפוי להגיע עוד באותו יום. אשר לפגיעה במערכת החשמל טען הנתבע כי טענות אלו הועלו לראשונה רק בחלוף כחצי שנה ממועד הארוע ואין הוא יכול לאשרן או להכחישן בהתאמה. לבסוף ולעניין התיקון של נזקי הבית טען הנתבע כי הגורם לרטיבות בדירת התובעת אינה נזילת הדוד שבבעלותו כי אם ליקויים שנמצאו באיטום חלל הגג המהווה חלק מהרכוש המשותף, ועל כן אין לייחס לו אשם כלשהו.

באשר לארוע המאוחר, טענה התובעת כי עם תחילת הנזילה החדשה הזמינה אינסטלטור מטעמה אשר יאבחן את מקור הנזילה (בהעדר בן משפחה/שכן זמין לשם כך). זה איתר את הנזילה פעם נוספת בדוד השייך לנתבע, ובנסיבות אלו, לאור ניסיונה הקודם בחרה הנתבעת להמנע מביצוע תיקון על ידי אינסטלטור מטעמה אך ביקשה כי זה יסגור את ברז כניסת המים אל הדוד, למניעת המשך נזקים והמשך הנזילה.

הנתבע הלין על סגירת המים כאמור, דבר שגרם לטענתו נזק לדייריו, וחזר על טענתו לפיה אם נגרם נזק לדירת התובעת כתוצאה מנזילה זו – הרי שמקורו בבעיית האיטום המוזכרת מעלה, ברכוש המשותף, בעיה עליה התריע לפני התובעת כבר לאחר הנזילה הראשונה. עוד טען הנתבע כי בביקור האינסטלטור מטעמו נתגלה כי קיימת נזילה מדוד נוסף (השייך לשכנים בקומה הראשונה), וכי על אף הדברים נשא בעלויות תיקון שני הדוודים למניעת חדירת מים נוספת.

סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע (להלן: פקודת הנזיקין) -
"38. בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה " (לנוחות הצדדים הודגשו החלקים הרלוונטים על ידי הח"מ – ק.מ.פ).
הנה כי כן, הנטל להראות כי הנתבע לא התרשל בשמירה על דוד המים שבבעלותו באופן שגרם להימלטות המים מוטל על הנתבע. הנתבע לא הראה כיצד טיפל בדוד עד לארוע הראשון ולאחר הראשון ולפני השני, ובהתאמה לא הוכיח כי תחזק את הדוד בצורה שתמנע הימלטות של מים מן הדוד.

נשאלת השאלה האם בנסיבות העניין יש בהמלטות המים מן הדוד כדי לקבוע כי לנתבע אשם בגרימת הנזק נשוא התביעה לתובעת, והאם קיים קשר סיבתי בין המלטותם של מים מן הדוד לבין הנזקים נשוא התביעה. סעיף 64 לפקודת הנזיקין מגדיר מהו "אשם" אשר בגינו יחוב אדם בפיצוי חברו בגין נזקיו, במידה ועוול כלפיו (כגון שהתרשל) -
"64. "אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:...
.. (2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;"
(ההדגשה שלי – ק.מ.פ)

הואיל ואין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שארועי הרטיבות בדירת התובעת הנזכרים בכתב התביעה ארעו בד בבד עם גילוי נזילות בדוד הנתבע, והואיל ואין מחלוקת כי אלו ארעו בחודשי הקיץ, דומה כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת בנוגע לכך שהמים אשר נזלו אל תוך דירת התובעת, בשני הארועים , מקורם (לכל הפחות בין היתר) מדוד המים של הנתבע. יוצא מן האמור כי יש לומר שנזילת המים מדוד הנתבע היתה לכל הפחות מבין הגורמים ליצירת הנזק נשוא התביעה.

הנתבע מבקש לפטור אותו מאחריות בטענה כי אשמו של אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק, באופן הפוטר אותו מאחריות לנזקיה של התובעת. את טענתו נדרש הנתבע להוכיח, והגם שאין מחלוקת בנוגע לכך שהיה מקום לבצע איטום לחלל הגג המשותף (עניין שהוא לכאורה באחריות כלל הדיירים) לא הובאו לפניי ראיות בנוגע לכך שבעיית איטום זו היא הסיבה המכרעת לנזק. טבעם של מים שהם מחלחלים ועוברים ממישור למישור. התובעת העידה כי ערכה איטום לתקרת דירתה (בחלקה הפנימי) עם כניסתה אל הדירה ובמסגרת שיפ וץ כללי שנערך לדירה, גרסה זו הותירה רושם מהימן על ביהמ"ש. בנסיבות אלו שוכנעתי כי איטום מלא של חלל הגג לא היה מונע, בהכרח, את בריחתם של המים מחלל הגג אל הדירה הממוקמת מיד מתחתיו – דירת התובעת.
הנה כי כן, לכל היותר ניתן לומר כי הנתבע וכלל השכנים (הנושאים לשיטת הצדדים באחריות משותפת לתחזוקת הרכוש המשותף, לרבות זה המצוי בחלק השמאלי של הבנין – כפי שהוגדר על ידי הנתבע) הם מעוולים במשותף, לא שוכנעתי כי אחריות כלל השכנים לתחזוקת הגג יש בה כדי להפקיע ולאיין את אשמו של הנתבע במקרה דנן.

גם טענות הנתבע בנוגע לקיומה של אחריות נוספת, המוטלת על שכנים נוספים שדוד המים שלהם נזל אף הוא (בין במהלך הנזילה מדוד הנתבע ובין לאחר מכן) אין בה כדי להועיל לנתבע במקרה דנן. בעניין זה מופנים הצדדים להוראות סעיף 11 לפקודת הנזיקין הקובעות:
"11. היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד" (ההדגשה שלי – ק.מ.פ) .
קרי, ניתן לתבוע כל אחד מהמעוולים ולהיפרע ממנו מלוא הנזק, ובלבד שלא ייפרע הנזק יותר מפעם אחת.

מכל האמור עד כה אני קובעת כי לנתבע אחריות למלוא נזקי התובעת מכח התרשלותו (שהעדרה לא הוכח על ידו), וזאת בין אם קיימים מזיקים נוספים אשר עוולו אף הם באותה עוולה כלפי הנתבעת, ובין אם לאו, משלא שוכנעתי כי אשמם של אלו יש בו כדי לאיין את אשמו של הנתבע.

אשר לשיעור הנזק – התובעת העידה כי בשל הרטיבות ובחודשים שלאחר כל ארוע נפלו חתיכות של טיח מתקרת דירתה ומן הקירות, וכי על כן נדרשה לבצע עבודות הכוללות "שפכטל וצבע" לאחר התייבשות הקירות, ושוכנעתי כי עבודות אלו הן העבודות אשר בוצעו לתיקון נזקי הרטיבות נשוא דיוננו. אלו נמצאו סבירות, הגיוניות, ומועדן מתיישב עם מועדי הרטיבות. להוכחת שיעור הנזק צירפה התובעת קבלות, ומהן עולה כי מדובר בנזק כולל בשיעור של 2,300 ₪.

עוד טענה התובעת כי נגרם לה נזק בדמות תשלום בסך של 200 ₪ לאינסטלטור מטעמה לצורך הפסקת הרטיבות השניה (איתור מקור הרטיבות וסגירת ברז המים).

הנתבע הלין על סגירת הברז, והתנגד לחיובו בעלות ביקור אינסטלטור זה בטענה כי נודע לו אודות הנזילה רק למחרת היום ולאחר שהנתבעת סגרה את ברז המים והזיקה לדייריו ללא כל הזדמנות לתיקון . יחד עם זאת מדבריו עלה כי התובעת יידעה את דיירי דירתו מיד לאחר איתור מקור הנזק.

במצב דברים זה ומשלא הובאו דיירי הנתבע לעדות כאן אין לי אלא לדחות את טענת הנתבע לפיה לא יודע אודות הנזילה עוד באותו יום ולא ידע כי הברז נסגר באופן שגרם לדיירים נזק. יוזכר כי בהקשר זה חלה על כל בעל דין חובה להביא לפני ביהמ"ש את מלוא העדויות והעדים אשר יכולים לתמוך בגרסתו , ואם לא עשה כן, ללא טעם מניח את הדעת לכך – הרי שעומדת לחובתו החזקה כי לו הובאו היתה עדותם פועלת דווקא לחיזוק עמדת הצד שכנגד.

מכל אלו הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בהוצאה שהוצאה לצורך איתור הרטיבות, כי מקור הרטיבות הוא כאמור (לכל הפחות בין היתר) בדוד דירתו של הנתבע, וכי סגירת ברז המים (ככל שיש לה עלות נפרדת מהביקור עצמו) היא פעולה שהיתה נדרשת למניעת הישנות מימדי הנזק שנבעו מן הנזילה הראשונה, וכי טוב עשתה התובעת כאשר נמנעה מתיקון הנזילה בעצמה מבלי ליתן לנתבע הזדמנות לתקן את הנזילה באמצעות מי מטעמו.

לבסוף בכל הנוגע לשאלת הנזקים העקיפים – אי נוחות, העדרה של מערכת חשמל תקינה ואף קיומם של נזקים נלווים – למזון בבית התובעת, מצאתי כי התובעת לא צירפה ראיות להוכחת טענותיה בעניין זה וקביעת הנזק על דרך האומדנה תביא לקביעת פיצוי (שעיקרו עוגמת נפש וחלקו עלות אוכל חדש) בנסיבות המקרה, ועל דרך ההמעטה, בסך של 350 ₪.

ויובהר – הנתבע טען כאמור כי לא ידע כלל על הנזקים למערכת החשמל, וכי טענות אלו הועלו רק בחלוף 6-8 חודשים ממועד הארוע. התובעת הותירה רושם מהימן על ביהמ"ש בהעלותה טענות אלו , והתרשמתי מעדותה כי יש ממש בדברים. לחיזוק גרסתה ניתן לראות כי הטענה הועלתה על הכתב כבר בחודש ינואר 2017.

דומני, כי אין זה סביר אם כן כי ה תובעת סבלה מבעיית קצר חשמלי בדירתה בשל טפטוף של מים מגופי התאורה בדירתה (כמתואר בכתב התביעה) , פנתה בדחיפות אל באופן ישיר אל הנתבע בערב שישי כדי למצוא מזור לבעיה (בשונה מכל יתר הפניות אשר נעשו בתיווך דיירי הנתבע), הזמינה אינסטלטור מטעמה, וכ ל זאת מבלי לציין לפני הנתבע כי בעיית נזילת המים הולידה בעיה במערכת החשמל בדירתה .

לפיכך, בחרתי להעדיף את גרסתה של התובעת כי לא זו בלבד שהיתה בעיה במערכת החשמל בשל הרטיבות, אלא שזו אף יידעה את הנתבע בדבר בזמן אמת .

אשר לשאלות הנתבע, כפי שהופנו אל התובעת, בנוגע ליכולתה לעשות שימוש בחלק ממערכת החשמל, מצאתי כי תשובותיה של התובעת, לפיהן עשתה מאמץ לחבר חלק ממערכת החשמל ואולם הדבר הוביל לקצרים נוספים עד אשר הונחתה על ידה בנה שלא לחזור על נסיונות אלו למניעת סכנה בנפש, סבירות וראויות אף הן לאמון.

למעלה מן הצורך ולפני סיום יצויין כי הנתבע ביקש להציג לעיון ביהמ"ש קבלה לאחר שהסתיים הדיון כאן, ואולם מעיון בזו עולה כי מדובר בקבלה שנושאת את שמו של אחר (שהוא אינו הנתבע כאן) כנמען, ואשר מעידה לכאורה על מען מקבל שירותים שהוא אינו מען הבית המשותף בו בוצעו עבודות האינסטלציה על ידי מי מטעם הנתבע כאן. יוצא אם כן כי דומה שאין בקבלה שהוצגה כדי להעלות או להוריד לעניין תוצאת ההליך.

מכל האמור, אני רואה לנכון לקבל את מרבית התביעה, ולחייב את הנתבע לפצות את התובעת בגין נזקיה בסך כולל של 2,850 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 08.01.2019 , ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כמו כן אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת בגין ההליך כאן בסך כולל של 750 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ט, 16 יולי 2019, בהעדר הצדדים.