הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 14227-12-17

מספר בקשה:2
בפני
כבוד ה שופטת גילה ספרא-ברנע

התובע

ציון אוחיון

נגד

הנתבעת
בזק בינלאומי בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה להחזר סכומים, שגבתה הנתבעת מהתובע בכרטיס אשראי מיום 10/10/16 במשך ארבעה עשר חודשים בסך 59.90 ₪ לחודש בגין שירותי אינטרנט, ללא ששלחה לו חשבוניות.

הרקע העובדתי
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי ביום 4/6/15 הצטרף התובע לשירותיה לקבלת תשתית אינטרנט באמצעות בזק ושרותי ספק אינטרנט מטעם הנ תבעת, בזק בינלאומי. בדיון הבהיר התובע כי אינו מכחיש הצטרפותו לשירותי הנתבעת במועד זה .

אין חולק גם כי ביום 8/11/17 נציג מטעם הנתבעת יצר קשר עם הלקוח בכדי להציע לו חבילת שרותי כדאית יותר, אז גילה לדבריו התובע כי הינו מחויב עבור שרותי ספק אצל הנתבעת וזאת מבלי ידיעתו או הסכמתו, בעוד הוא לקוח חברה אחרת. התובע יצר קשר עם הנתבעת , דרש להתנתק ונותק בו ביום.

הנתבעת צירפה אסמכתאות להתקשרות הראשונית ביום 4/6/15 , טענה כי בעבר ביקש התובע ניתוק ביום 28/8/15 ושרות הלקוחות שימר אותו כלקוח ואף נתן לו הטבה, וביום 1/9/15 שומר כלקוח ( נספח ב' לכתב ההגנה).

התובע טוען לאי משלוח חשבוניות, והתברר כי חשבוניות נשלחו לכתובת דואר אלקטרוני שגויה 000@gmail.com. התובע טוען כי זו כתובת פיקטיבית, והנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח כי זו אינה כתובתו, וכי גם אם נפלה טעות, נשלחו לתובע סיכומים שנתיים בדואר, וממילא היה עליו לעקוב אחר חיובי כרטיס האשראי החודשיים.

דיון והכרעה
עניינה של תביעה בדרישה להחזר כספי עבור חיוב במשך 14 חודשים עבור שרותי ספק אינטרנט מטעם הנתבעת, 838.60 ₪, הוצאות משפט 100 ₪, וכן פיצויי בגין עוגמת נפש וטרחה 500 ₪.

התובע התקשר בחוזה עם הנתבעת ביום 4/6/15. עובדה זו לא נזכרה בכתב התביעה, אך התובע הודה בכך בדיון (פרוטוקול, עמ' 1, שורה 23, עמ' 4, שורה 25).

התובע לא הוכיח כי היה מנוי לשירותי אינטרנט בחברה אחרת, אך מנספחי כתב ההגנה עלה כי לא עשה שימוש בשירותי הנתבעת בתקופה הרלוונטית (נספח ד' לכתב ההגנה).

מטענת התובע כי חויב בלא ידיעתו החל מיום 10/10/16 ועד לחודש נובמבר 2017, משתמע כי ידע ואין לו מחלוקת על החיובים לפני כן, במשך תקופה זהה של מעל שנה מיום 4/6/15 או בסמוך לכך .

אני קובעת כי על התובע היה לבטל את ההתקשרות עם הנתבעת, ככל שביקש לעשות כן.

אני מקבלת את הטענת הנתבעת כי שלחה לתובע דיווחים בכתובת דואר אלקטרוני, וכי גם אם הכתובת היתה שגויה, דבר שלא הוכח, נשלחו לו הודעות שנתיות בדואר.

הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את ההודעות המרכזות, שנשלחו לכתובת, שמסר התובע בהתקשרות הראשונית, רח' הארז 69, רמת ישי. התובע אישר בדיון כי זה המען, שמסר, אך בשלב מאוחר יותר עבר משם (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 23-30). בדיון עלה כי התובע אינו מקפיד למסור את מענו הנכון, כך מסר לבית המשפט מען לא עדכני, ואף הלין על כך שלא קיבל את כתב ההגנה. בוודאי שהתובע לא מסר לנתבעת עדכון למען. הנתבעת פעלה כדין לפי סעיף 13ב(ב1)(1) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981.

לבסוף, וגם אם לא קיבל דואר, אני קובעת היה על התובע לבקש ביטול ההסכם בכל אחד מהחודשים, בהם חוייב בכרטיס האשראי. התובע הודה כי אינו בודק את החיובים, לטענתו בשל ריבוי חיובים חודשיים, המסתכמים בכ-9,000 ₪. התובע גם העלה טענה לפיה אפשר שלא קיבל את חיובי כרטיס האשראי (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 17-22).

וכך נקבע בפסיקה:

"... שהמערערת מושתקת מלטעון כלפי הבנק המשיב שחתימות המשיכה על השיקים הנדונים היו מזוייפות. נוכח העובדה שבמשך התקופה הארוכה שבה בוצעו הזיופים היתה המערערת מקבלת מדי פעם את העתקי החשבון שלה מן הבנק ללא תגובה על חיובה בעשרות רבות של שיקים כאלה, שהצטרפו לסכומים ניכרים מאד ביחס לחובת החשבון כולו.
השתק על-ידי התנהגות יכול להיווצר לא רק כאשר הצד המושתק ידע את העובדות לאמיתן אלא גם כאשר היה יכול לגלותן אילו נהג בזהירות סבירה..." ( ע"א 550/66 א' שטאובר בע"מ, חברה רשומה כחוק בישראל נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד כב(1) 240 (1968)).

ביקורת על התנהלות הדומה לזו של התובע כאן נמתחה גם בת"ק (פתח תקוה) 41647-06-12 אמגד מטר נ' בזק בינלאומי בע"מ ( פורסם בנבו, 21.12.2012):

"מקובלת עליי טענתה של הנתבעת לפיה היה על התובע לבדוק את תדפיס כרטיס האשראי ולבדוק החיובים בדף פירוט חיובי האשראי במהלך התקופה ובמיוחד חיובים חריגים".

איני מקבלת את טענת התובע בעת הדיון לפיה בשל חיוביו הרבים בכרטיס האשראי לא הבחין בחיובים אלו. הוא לא הציג את חיוב כרטיסי האשראי החודשי שלו, ובמיוחד לא הסביר מה ההבדל בין החיובים מחודש יוני 2015 עד חודש ספטמבר 2016, עליהם אינו חולק, לאלה שלאחר חודש אוקטובר 2016.

אני מקבלת את טענת הנתבעת כי אין רלוונטיות לשאלה האם עשה התובע שימוש בשירותיה בחודשי החיוב מושא התביעה , וכי אין עליה חובה ליזום פיקוח על צריכת השירות על ידו . העובדה שהנתבעת פנתה לתובע להצעת שידרוג בחודש נובמבר 2017 מעידה כי ראתה בו כלקוח. חובת התובע הינה לבקש ביטול החוזה, אם אינו חפץ עוד בשרותי הנתבעת.

לעניין זה יפים דבריה של כבוד השופטת גרוסמן ב ת"א ( שלום תל אביב-יפו) 32234/07 גסטטנר ( ישראל) בע"מ נ' בזקכל תקשורת בע"מ ( 3.7.2008, פורסם בנבו).

"לטעמי, לא ניתן לחייב גוף עסקי כנתבעת, אשר לו לקוחות רבים, לערוך מיוזמתו בדיקות אצל לקוחותיו האם הם אכן זקוקים לשירותיו, או להודיע להם על התחדשות החוזה, כאשר מלכתחילה, גלוי וידוע לשני הצדדים, אופי ההתקשרות והחיוב המוטל על הלקוח. אפשר אפילו למצוא טעם לפגם, בגוף עסקי, המפשפש ובודק אחר האינטרסים של לקוחותיו, והאופן בו הם משתמשים בציוד המסופק להם. הגיונית יותר היא הדרישה, אשר הופנתה כלפי התובעת, כי במידה ותחפוץ בסיום ההתקשרות, היא זו [ש]תודיע על כך לנתבעת. כמו כן, אפשר לצפות כי התובעת, מקבלת השירות, ולא הנתבעת, ספקית השירות, היא זו שתבחן את האינטרסים של עצמה, ואת המשך הנחיצות שלה באותו שירות. התובעת התעלמה ביודעין או שלא ביודעין, מהוראה חוזית זו. אין היא יכולה להפיל את האחריות בגין מחדלה זה, לפתחה של התובעת".

התובע הוא "המוציא מחברו", ועליו הנטל להוכיח את כל העובדות כדי לזכות בסעד המבוקש .

בתביעה דנן לא הצליח התובע להוכיח כי חוייב שלא כדין, אף לא גילה בכתב התביעה את מועד ההתקשרות עם הנתבעת, וביקש ליצור רושם כאילו מעולם לא התקשר עם הנתבעת; הוא לא ביטל את החוזה עד שהנתבעת יזמה שיחת שדרוג עמו ; הוא שילם במשך שנתיים וחצי לנתבעת מדי חודש וטוען רק נגד חיובים משנה וחצי לאחר ההתקשרות ללא הסבר; התובע נכשל בעדכון כתובתו, וכך נמנע ממנו לקבל ולו הודעות שנתיות מהנתבעת ; הודה באדישות לחיובים בכרטיס אשראי, ולא ניצל אף הזדמנות שהיתה לו לגלות את טענתו לחיוב לא מוצדק, אלא שתק במשך חודשים ארוכים.

כל אלה משתיקים את התובע מהעלאת הטענה כעת, ואני דוחה את תביעתו.

משדחיתי את תביעת ההשבה וקבעתי כי הנתבעת לא הפרה איזו מהוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, אני דוחה את התביעה לפיצוי נוסף, יקרא זה עגמת נפש או פיצוי ללא הוכחת נזק. אין לתובע להלין אלא על עצמו.

בנסיבות העניין, ולאור הדיון הקצר, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום מתון של 200 ₪, ואלה ישולמו על ידו לנתבעת תוך 30 יום מסירת פסק הדין.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים, התובע ברח' האורן 53, רמת ישי, כפי שהודיע לפרוטוקול.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ט, 13 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.