הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 11635-10-19

בפני
כבוד ה שופטת קרן מרגולין-פלדמן

התובעים

  1. עופר עקיבא
  2. מורן חזום עקיבא

נגד

הנתבעת
י.א. אלון בניה בע"מ

פסק דין

ביום 24/9/17 רכשו התובעים מאת הנתבעת דירה. מועד המסירה עפ"י החוזה ועפ"י טופס בקשה לשינויים נועד להתקיים בחלוף 18 חודשים, ולמועד זה התווספו 30 ימים בגין שינויים שבוצעו בדירה לבקשת התובעים. לאחר תקופת גרייס של 60 ימים בהתאם להסכם ולחוק , אמורה היתה המסירה להתבצע ביום 23/6/19.

הלכה למעשה בוצעה המסירה ביום 25/6/19 והתובעים מבקשים לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצוי בגין איחור במסירה עבור התקופה שמיום 24/4/19 ועד ליום המסירה.

אין מחלוקת בנוגע לכך שביום 20/6/19 פנה נציג הנתבעת אל התובעים לתיאום ביצוע המסירה ליום 23/6/19 באמצעות הווטסאפ, וכי התובעים ביקשו לקבוע את המסירה למועד נדחה תוך שהם מציינים כי לו יוכלו להתפנות לביצוע המסירה במועד המוצע. יחד עם זאת טוענים התובעים כי ביום 23/6/19 לא היתה הדירה מוכנה למסירה, שכן טרם חוברה למונה חשמל וטרם הותקנו בדירה ארונות אמבטיה.

אשר לסכום התביעה – ביקשו התובעים לקבוע את שיעור שכר הדירה הממוצע באזור לפי עלות שכירות ממוצעת למטר ברחוב שבו נבנתה הדירה כפל גודל הדירה ובהתאם להוראות החוק (חוק המכר (דירות ), התשל"ג – 1973 , קרי כפול 1.5 לכל חודש של איחור).

הנתבעת טוענת כי התובעים הם שמנעו מסירת הדירה ביום 23/6/19 מתוך ניסיון לגבות כספים בגין איחור במסירה , וכי אין ממש בטענה לפיה חוברה הדירה למערכת החשמל רק ביום 25/6/19 שכן חיבור זה נעשה בפועל ביום 24/6/19 (בניגוד לאמור באישור חברת החשמל שהוגש לתיק) .

עוד טענה הנתבעת כי המועד לביצוע המסירה עפ"י ההסכם שבין הצדדים ובהתאם לתקופת הגרייס, חל ביום 24/6/19.

אשר לשיעור הפיצוי טענה הנתבעת כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח את שווי דמי השכירות הממוצעים באזור, משלא צירפו חוו"ד של שמאי.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ראיתי לנכון לקבל את התביעה מהנימוקים שלהלן:
1. בין הצדדים מחלוקת בנוגע לשאלה האם ההודעה בדבר מסירת החזקה מיום 20/6/19 ניתנה ללא התראה מוקדמת ביום חמישי בשבוע ביחס למסירת חזקה ביום ראשון, או שמא ניתנה התראה מראש והצדדים ניהלו שיג ושיח בנוגע למסירה הצפויה באופן שמסירת ההודעה לא היה בה כדי להפתיע את התובעים.

בהקשר זה יובהר כי נציג הנתבעת אשר עמד בקשר עם התובעים בכל הנוגע לסוגיית המסירה לא התייצב לדיון מטעם הנתבעת.

התובעים צירפו תכתובת באמצעות הדואר האלקטרוני, ממנה עולה כי ביום 18/6/19 (יומיים לפני מועד ההודעה הנטען) פנה התובע 1 אל נציג הנתבעת בבקשה להבהיר מהו מועד המסירה הצפוי נוכח העובדה שהסכם השכירות עליו חתם צפוי היה להסתיים בסוף החודש, ותוך שהוא מבקש לקדם במהירות את הכנת הדירה למסירה. דברים אלו יש בהם כדי ללמד על כך שביום 18.6.19 טרם הובהר מהו מועד המסירה הצפוי, וממילא התעורר ספק בנוגע לשאלה האם תבוצע המסירה קודם לסיומו של חודש יוני.

תכתובת הווצאפ שצורפה מעידה לכאורה על פניה שנערכה ביום 20/6/19 (יום שישי) בשעה 14:07, שתחילתה במלים "היי עקיבא, הדירה חייבת להימסר ביום ראשון", תכתובת שנערכה לכאורה ע"י נציג הנתבעת ומופנית אל התובע.

מעיון בתכתובת עולה לכאורה כי מדובר בתכתובת שנערכה בהמשך לשיח שהתנהל ביחס לביצוע המסירה ביום 23/6/19, ואולם בהצטרף תכתובת זו לתכתובת הדוא"ל מיום 18/6/19, ניתן לקבוע כי התראה בדבר מועד המסירה ניתנה במקרה הטוב בסמוך מאוד למועד עריכת התכתובת בווצאפ ולמעשה ללא התראה מספקת מראש.

2. במסגרת התכתובת שנערכה באמצעות הדואר האלקטרוני, פירט התובע את החוסרים בדירה, כשהוא מציין שנכון ליום 18/6/20 טרם הושלמה "התקנת ארון למקלחת" (בין היתר). הסוגיה קיבלה ביטוי גם במסגרת התכתובת שנערכה ביום 20/6/19, כאשר גם שם מבקש התובע לברר האם התקבל "הארון של המקלחת", וטוען כי אין לבצע מסירה טרם השלמת הדירה והתאמתה לצורך מסירתה.

טענת התובעים משל ביום מסירת החזקה טרם הותקן בדירה ארון אמבטיה וכיור, מתיישבת אמנם עם ההתכתבויות האמורות (ועם פרוטוקול המסירה שלא נסתר) , אך אין בה כדי ללמד על כך שהדירה לא היתה ראויה למגורים, בין ביום 23/6/19 ובין ביום 25/6/19, המועד שבו בוצעה המסירה בפועל בגין חוסר זה .

אין מחלוקת בנוגע לכך שמלבד ארון באמבטיה אחת , הכילה הדירה ארונות אמבטיה נוספים, כיור בשירותי אורחים, מטבח וכיוצא בזאת פרטים שהיה בהם כדי לאפשר מגורים סבירים בדירה עד להשלמת החסר, ובמיוחד בשים לב לעובדה שנציג הנתבעת הבהיר בתכתובת כי ארון אמבטיה צפוי להתקבל במהלך השבוע שהחל ביום 23/6/19 ולא שמעתי מפי התובעים טענה לפיה הארון האמור לא סופק במהלך אותו שבוע. ממילא יובהר כי אין במסירת דירה שבה ליקויים ו/או חוסרים כדי להביא לקביעה המיידית כי הדירה "אינה ראויה למגורים" ועל כן אינה ניתנת למסירה. על ביהמ"ש להתרשם כי מדובר בחוסר שבלעדיו החיים בדירה אינם סבירים, ולא כך במקרה דנן.

3. אשר לחיבור החשמל – אישור שצירפו התובעים לכתב תביעתם מלמד על כך שחברת החשמל אישרה חיבור של הדירה למערכת החשמל ביום 25/6/19.
נציג הנתבעת שהתייצב כאן טען כי למעשה חוברה הדירה למערכת החשמל כבר ביום 24/6/19, כי הדירה לא היתה מחוברת למערכת החשמל בחיבור זמני קודם לכן (לטענתו חיבור כאמור ממילא אינו אפשרי ואינו חוקי) ועוד טען כי מועד זה הוא מועד המסירה הנכון בחישוב תקופת הגרייס.

מהצהרת נציג הנתבעת בדיון כאן, עולה כי אין מחלוקת בנוגע לכך כי הדירה לא חוברה בחיבור של קבע אל מערכת החשמל עובר ליום 24/6/19 וכי למעשה ביום 23/6/19 לא היתה הדירה מחוברת בחיבור של קבע לחברת החשמל, כטענת התובעים.

4. הואיל ואין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לאופן חישוב מועד המסירה, ערך בית המשפט חישוב ומצא כי המועד שנועד לביצוע המסירה הוא יום 23/6/19 (כטענת התובעים).
כפועל יוצא, אני קובעת כי ביום 23/6/19 לא היתה הדירה מחוברת לחברת החשמל, ובהתאמה לא היתה הדירה ראויה למגורים במועד זה.

5. למעלה מן הצורך אבהיר כי במסגרת ההסכם שבין הצדדים נקבע שמסירה של הדירה ניתן לבצע, בכפוף לקיומו של טופס 4 (אישור אכלוס), בין אם הדירה מחוברת בחיבור של קבע לחברת החשמל ובין אם שהיא מחוברת בחיבור זמני.

יחד עם זאת, משהבהיר נציג הנתבעת בדיון כאן כי הנתבעת איננה מוסרת חזקה בדירה טרם ביצוע חיבור של קבע ועמד על כך שלא היה קיים בנמצא חיבור זמני, הרי שאני קובעת כי הדירה לא חוברה למערכת החשמל ביום 23.6.19.

6. מעבר לצורך אציין כי טענת הנתבעת לפיה חיבור הדירה לחברת החשמל בוצע ביום 24.6.19 נטענה בעלמא ובניגוד לראיות מטעם חברת החשמל. יחד עם זאת, משנראה כי מועד המסירה האחרון (לאחר הארכות והגרייס) חל ביום 23.6.19, הרי שממילא איני נדרשת לבחון טענה זו מעבר לאמור כאן.

7. מכל האמור, אני קובעת כי הנתבעת איחרה בביצוע מסירה של החזקה בדירה, וכי היתה היא אחראית לאיחור ולא התובעים (בסירובם לתאם את מועד המסירה ליום 23/6/19) ועל כן עליה לשלם לתובעים פיצוי בגין איחור במסירה מהמועד החוזי ועד למועד המסירה בפועל.

8. אשר לשיעור הפיצוי – צירפו התובעים פרסום מאתר יד 2, ממנו ביקשו לגזור את עלות דמי השכי רות למ"ר באזור שבו נבנתה הדירה.
הנתבעת טענה כי את שיעור דמי השכירות אין לחשב לפי עלות למ"ר אך לא הציעה שיטת חישוב משלה.

הפרסומים שעליהם מבקשים התובעים לבדד את דרישתם הם פרסומים המתייחסים לדירות של 3 ו-4 חדרים בלבד העומדים להשכרה, ודומה לכאורה כי אלו כוללים פרסומים של מתווכים ושל משכירים פרטיים, נכון למועד הגשת התביעה.

עיון בפרסומים מלמד על כך שעלות שכר הדירה הממוצעת לחדר עומדת על כ-1,045 ₪. דירת התובעים היא דירת 6 חדרים, המוגדרת אף כפנטהאוז, ו היא איננה זהה, כך נדמה, לדירות שפורסמו.

יחד עם זאת, והגם שלא הוצגה לפניי חוות דעת שמאית מטעם התובעים, מצאתי כי בהעדר ראיות לסתור, ניתן בהחלט להתבסס, לצורך הכרעה כאן, בעלויות המוצגות שם, ואני מוצאת סבירות בטענותיהם של התובעים בנוגע לאופן החישוב.

בהקשר זה אבהיר כי אין מחלוקת בנוגע לכך שהתובעים פנו אל הנתבעת בבקשה לערוך חוות דעת שמאית בנוגע לדמי שכירות באזור עוד לפני מועד המסירה ואין מחלוקת כי הנתבעת לא ערכה חוות דעת כזו.

הואיל והנתבעת לא הציגה פרסומים סותרים ולא הביאה נתונים שיש בהם כדי ללמד על כך שהפרסומים שצירפו התובעים אינם מלמדים על שיעור דמי השכירות הסבירים באזור, אני מקבלת את טענת התובעים ביחס לשיעור דמי השכירות.
מכל האמור – אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין איחור במסירת הדירה בסך של 19,900 ₪.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"א, 16 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.