הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 8801-02-19

בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

התובע

עדן מגידיש

נגד

הנתבעת

ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

פסק דין

תביעה בגין נזקים לרכבו של התובע בעקבות תאונת דרכים מיום 21.6.18 בין רכבו מסוג קדילאק ובין רכב רנו, נהוג בידי מר יוחאי אילון, ואשר השימוש בו בוטח על ידי הנתבעת; הנתבעת הסכימה לפצות את התובע בגין נזקיו באופן חלקי בלבד, כאשר ניכתה סכומים מסויימים הן על חשבון האחריות והן על חשבון הנזק. התובע עותר לתשלום ההפרשים.
התאונה אירעה בעת שהתובע נסע בכביש ראשי, כאשר נהג הרנו יצא מדרך צדדית מבלי לציית לתמרור "עצור" שבכיוון נסיעתו, והתנגש ברכב התובע. כתוצאה מכך נגרמו לרכב התובע נזקים בחזיתו הקדמית ימנית, לרבות במגן ובכנף הקדמיים ימניים, במכסה המנוע, בפנסים וכדומה. על פי חוות דעתו של השמאי תמיר כהן שצורפה לכתב התביעה, הוערך הנזק בסך של 74,516 ₪ כולל מע"מ. התובע שילם לשמאי מטעמו שכר טרחה בסך של 1,755 ₪, כך שנזקו הכולל הגיע לסך של 76,271 ₪.
הנתבעת לא חלקה על עצם אירוע התאונה ועל אחריותו של מבוטחה, אולם מצאה לנכון לנכות מסכום הפיצוי שהסכימה לשלם לתובע שיעור של 15% בשל אשם עצמי תורם מצד התובע, שכן לטענתה נסע התובע "מהר מידי בנסיבות".
באשר לנזק, בחוות דעתו של השמאי יצחק מלכה מטעמה (אותה לא מצאה לנכון הנתבעת לצרף לכתב ההגנה, וזו הוגשה רק במעמד הדיון), הוערך שיעור הנזק בסך של 49,224 ₪, ובצירוף מע"מ - 57,592 ₪. ההפרש נובע מכך שביחס למגן הקדמי אושר סך של 6,000 ₪ בלבד (במקום סך של 13,541 ₪ על פי שמאי התובע), זאת כיוון שעל פי שמאי הנתבעת, המגן ניזוק ותוקן בעבר, ועל כן אין מקום לאשר החלפתו במגן חדש, אלא במגן משומש; בנוסף, ביחס למכסה המנוע אושר סך של 850 ₪ בלבד (במקום סך של 6,000 ₪ לפי קביעת שמאי התובע), זאת כאשר הנזק התמקד בקצהו, באופן שניתן היה לתקנו ללא צורך בהחלפתו.
כאמור, בסופו של דבר אישרה הנתבעת לשלם לתובע סך של 57,592 ₪ עבור הנזק וסך של 1,350 ₪ עבור שכר טרחת השמאי מטעם התובע, סך הכל 58,942 ₪, אולם מכך הפחיתה הנתבעת שיעור 15% בשל אשם עצמי תורם כאמור לעיל, והעמידה את הסכום לתשלום לתובע על סך של 50,101 ₪.
לפיכך עותר התובע בתביעתו לקבלת ההפרש, בסך של 26,170 ₪, בצירוף פיצוי בסך 500 ₪ בשל טרחה ובזבוז זמן. סך כל התביעה: 26,670 ₪, לא כולל אגרת בית המשפט.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי בדין ניכתה מסכום הפיצוי לתובע אשם עצמי תורם, זאת על פי הלכת אליהו נ' חנחן (ע"א 553/73, פ"ד כט(2) 341 [1975]), לפיה גם מי שזכות הקדימה בכביש נתונה לו חייב לנהוג בזהירות בכניסתו לצומת.
לכתב ההגנה צורף דו"ח בדבר עברו התאונתי של רכב התובע, ולפיו ניזוק התובע בשלוש תאונות נפרדות עובר לתאונה נשוא התביעה.
בדיון שהתקיים בתובענה, ולאחר שהתובע ונהג הרנו העידו על נסיבות התאונה, הסכים נציגה של הנתבעת כי לא היה מקום לייחס לתובע אשם עצמי תורם ולהפחית בגין כך מהפיצוי ששולם לו.
לאור הודאה זו באחריותה של הנתבעת, המחלוקת היחידה שנותרה היא, אם כן, בשאלת גובה הנזק.
שמעתי את עדויותיהם של השמאים מטעם שני הצדדים.
שמאי התובע הסביר, כי אף הוא ראה כי המגן הקדמי של הרכב תוקן בעבר, אולם להערכתו, מצבו הנוכחי לא איפשר את תיקונו, אלא את החלפתו בלבד. עם זאת, נסיונותיו לאתר מגן משומש להחלפה עלו בתוהו, ולראיה הציג תוצאות חיפוש באתר "גלגלים" אחר מגן משומש, לפיו מתוך רשימה של עשרים ספקי חלפים, לא היה בנמצא ולו מגן משומש אחד. לאור זאת, הסביר שמאי התובע, הוא אישר החלפה למגן חדש. באשר למכסה המנוע הסביר שמאי התובע, כי כתוצאה מהפגיעה החזיתית נשבר הגשר הפנימי של המכסה, וכי במקרה כזה אין הוא מאשר תיקון אלא החלפה בלבד.
שמאי הנתבעת עמד בדיון על דעתו, כי לא היה מקום להחלפת המגן במגן חדש, לאור פגיעתו בעבר, וכי את מכסה המנוע ניתן לתקן בטכנולוגיה עכשווית, המאפשרת תיקון חלקי אלומיניום.
במחלוקת שבין השמאים מצאתי לנכון להעדיף את קביעותיו של שמאי התובע על פני אלו של שמאי הנתבעת. שוכנעתי, בשים לב למימצאי החיפוש באתר "גלגלים", כי אכן לא נמצא מגן משומש להחלפה. כן שוכנעתי, בשים לב לתמונות מכסה המנוע שהוצגו, כי הנזק לא איפשר תיקון אלא החלפה בלבד.
עם זאת, דומה כי הדיון האמור לעיל הינו תיאורטי בלבד, שכן במהלך הדיון התברר, כי לאחר שהרכב נשוא התביעה נבדק על ידי שמאי הנתבעת, הוא תוקן חלקית. תחילה טען התובע כי הוא תוקן במוסך UMI, מוסך מורשה של קדילאק, אולם בהמשך טען כי התיקון בוצע על ידי חבר של אביו, ונעשה באופן זמני, עד אשר ימכור את הרכב או יבצע בו טיפול כולל בהתאם לחוות דעתו של השמאי. לדברי התובע, במסגרת תיקון זה תוקנו הכנף, מכסה המנוע והפנס וכן הוחלפו חלק מהחיישנים, אותם הזמין מחו"ל. לדבריו, הסורג הקדמי והמכסה של פנס הערפל לא הוחלפו. לטענתו, התיקון האמור עלה בין 35,000 ל - 40,000 ₪.
לפנים משורת הדין היתרתי לתובע להציג את הקבלה עבור התיקון לאחר הדיון. בהתאם הציג התובע קבלה מיום 4.7.19 בסך של 2,803 ₪ ממוסך UMI עבור "השתתפות עצמית", ללא פירוט מעבר לכך; וכן קבלה מיום 22.7.19 בסך של 10,634 ₪ מבית העסק ס.ל.ג. חלקי חילוף בע"מ, הכוללת תשלום עבור פנס ראשי, חיישן חניה וחיישן רדאר, וכן תיקון מגן, עבודות פחח ות במכסה המנוע ויישור הפח בחזית.
זאת ועוד, במהלך הדיון התברר, כי לאחר התאונה נשוא התביעה נפגע רכב התובע בתאונה אחרת, אשר גם בה נפגע בחזית והיה צורך להחליף את מכסה המנוע, את המגן הקדמי ואת הסורג הקדמי (ה"גריל") , כולם חלקים שנפגעו גם בתאונה נשוא התביעה, ותוקנו לאחר התאונה המאוחרת.
התובע נמנע מלציין עניין מהותי זה בכתב התביעה, ואף לא בפתח הדיון בתובענה, אלא הדבר עלה "כלאחר יד" בהמשך עדות התובע, רק לאחר עדויות השמאים ובתשובה לשאלת בית המשפט מה בדיוק תוקן ברכב בעקבות התאונה הראשונה. לא הוצגה חוות דעת שמאי ביחס לתאונה המאוחרת, לא הוצגו קבלות על התיקון שבוצע בעקבותיה או על פיצוי שקיבל התובע בגינה ממבטחתו או מהמזיק, לפי העניין.
אומר מיד: לא היה מקום לכך שהתובע יימנע מלדווח על התאונה הנוספת , שכן קיומה של תאונה מאוחרת, ובמיוחד כזו בה הנזק זהה או חופף ברובו לנזק שאירע בתאונה נשוא התביעה, רלוונטי ביותר לעניין קביעת סכום הפיצוי בגין הנזק, שכן הנזק המאוחר "בולע" את הנזק המוקדם (ראה ע"א 248/86 עזבון חננשוילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(2) 529, בעמ' 549-547 [1991]; ת"א (ת"א) חסן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ [8.8.2012]; תא"מ (הרצ') 2240-07-14 קפלן נ' רבי [21.10.2015]; תא"מ (הרצ') הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' דוד [5.1. 2017]).
אין בידי לקבל את טענת התובע, כי התאונה המאוחרת אינה ר לוונטית וכי יש לפצותו בהתאם לסכום שקבע השמאי מטעמו בחוות דעתו. מטרת הפיצוי על פי דיני הנזיקין היא השבת המצב לקדמותו, ועל הניזוק להוכיח לא רק את עובדת קרות הנזק, אלא גם את שיעורו ( ע"א 9656/05 שוורץ נגד רמנוף חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ [ 27.7.2008]).
אכן, אין הניזוק חייב לתקן את הנזק על מנת שיהא זכאי לקבל פיצוי מהמזיק, ובמקרה כזה די בחוות דעת שמאי מטעמו, הקובע את הסכום שיידרש לצורך השבת המצב לקדמותו (ע"א 1772/99 זלוצין ואח' נגד דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 203 [2001]); אולם כאשר הרכב תו קן בפועל, הרי שמדובר ב"נזק מיוחד" שניתן להוכחה באופן פוזיטיבי באמצעות ראיות, ובעיקר קבלות עבור ביצוע התיקון, לצורך השבת מצב לקדמותו ( ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נגד מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800 [1981]). במקרה כזה נסוגה בדרך כלל ח וות דעת השמאי בפני עלות התיקון בפועל, שכן בהחלט ייתכן מצב בו עלה בידי הניזוק לתקן את הרכב בעלות נמוכה יותר (ראה תא"מ (הרצ') 13962-03-17 ציקשוילי נגד שומרה חברה לביטוח בע"מ [23.1.2019]).
כאמור, התובע הציג קבלות בגין תיקון חלקי. אף אם אתעלם ממועד הוצאת הקבלות ואסכים לראות בהן משום ראיה לתשלום בגין התיקון שבוצע בעקבות התאונה נשוא התביעה, כאשר הקבלות הוצאו בדיעבד, הרי שמדובר בעלויות תיקון נמוכות באופן משמעותי מהערכת השמאי מטעם התובע. כך, למשל, פנס ראשי ימני מקורי, שעלותו הוערכה בחוות דעת השמאי בסך של 12,270 ₪ לפני מע"מ, נרכש בפועל (על פי מק"ט זהה) בסך של 2,189 ₪ לפני מע"מ בלבד. גם חיישן החנייה, שהוערך בחוות הדעת בסך של 1,684 ₪, נרכש בפועל בסך של 683 ₪. המגן תוקן ולא הוחלף, ועבודות הפחחות כולן (תיקון המגן, מכסה המנוע ופח החזית) נעשו בתמורה ל - 5,500 ₪.
ייתכן שהיה בכוונתו של התובע לתקן בשלב מאוחר יותר תיקון יסודי יותר את מכסה המנוע, את המגן הקדמי ואת הסורג, אלא שכל אלו נפגעו בתאונה המאוחרת ותוקנו בעקבותיה, וכאמור, נזק מאוחר זה "בולע" את הנזק שנגרם בתאונה נשוא התביעה.
על סמך הקבלות שהוצגו ובשים לב לתיקון הרכב בעקבות התאונה המאוחרת, הנזק הממשי והאמיתי שנגרם לתובע בתאונה נשוא התביעה הוא בגובה התשלום עבור התיקון, על פי הקבלות שצירף, קרי, כ - 13,500 ₪; גם אם נאמר כי יש להוסיף לכך חלק מהחלפים שניזוקו על פי חוות דעת השמאי ושלא תוקנו, ואף אם נקבל כפשוטם את דברי התובע, כי התיקון עלה לו בין 35,000 ל - 40,000 ₪, עדיין מדובר בסכום הנמוך מזה ששולם לו על ידי הנתבעת, ומכאן שנזקו שופה במלואו על ידי הנתבעת.
לאור זאת, ומשנזקו הממשי של התובע בגין התאונה שופה על ידי המזיק, דין תביעתו להידחות, וכך אני מורה.
בשולי הדברים אציין, כי לא היה מקום להפחתה השרירותית שביצעה הנתבעת בשיעור הפיצוי לתובע על חשבון האשם התורם אשר חל עליו, לדעתה, ללא הסכמת ו ושלא על בסיס הכרעה שיפוטית , מה שאילץ את התובע לפנות לבית המשפט, שהוא הגוף לו מסורה הסמכות להכריע בעניין זה (ראה בעניין זה תא"מ (ת"א) 25275-08-15 וידל נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ [3.2.2016]).
כן לא היה מקום להפחתה השרירותית שביצעה הנתבעת בשיעור שכר טרחתו של שמאי התובע, רק משום שלטענתה מדובר בשכר טרחה מופרז. הנטל להוכיח כי שכר טרחת השמאי מופרז מוטל על הנתבע, ולא די בטענה סתמית (ראה בעניין זה ת"ק (הרצ') 23512-01-18 כדרי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ [25.7.2018] והאסמכתאות המפורטות שם), אלא שהנתבעת לא עמדה בנטל זה.
בשים לב להערותיי אלו, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ו' אב תשע"ט, 07 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.