הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 59550-01-16

התובע

דניאל ליפסקר ת.ז. XXXXXX982

נגד

הנתבעת
ענת סהר שפרן ת.ז. XXXXXX340

פסק דין

רקע
במהלך חודש יולי 2015 פנתה הנתבעת אל התובע, ארכיטקט במקצועו ובקשה כי יסייע לה בהכנת פרויקט הגמר שלה במסגרת לימודיה לעיצוב בבית הספר "שנקר".
בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, טוען התובע כי במסגרת התקשרותו עמה לצורך תכנון הפרוייקט - מבנה בצורת נבל שישמש כ"חופת חתונה ניידת ופריקה", הוא עבד עבורה במשך 40 שעות שבגינן היה עליה שלשלם לו סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, לפי תעריף של 250 ₪ + מע"מ לשעת עבודה . עוד טוען התובע לשימוש של התובעת בחומרים ובשרטוטים שהוכנו עבורה על ידו, תוך הפרת זכויות יוצרים.
הנתבעת, המכחישה טענות אלה, טוענת להגנתה כי התחייבה לשלם לתובע סך של 500 ₪ בלבד עבור שרטוטים וכי היא הסכימה בשעתו לשלם לו סך כולל של 6,000 ש"ח לביצוע העבודה כולה – תכנון ועיצוב, שרטוט, הקמה והרכבה ראשונית, אלא שהעבודה לא בוצעה על ידו עבורה בסופו של דבר בשל דרישתו המאוחרת יותר לתשלום סכום נוסף. עוד טוענת הנתבעת כי כאשר בקשה לשלם לתובע את הסך של 500 ₪ אותם היא התחייבה לשלם לו בעבור השרטוטים הוא סרב לקבלם ואף התנהג כלפיה באופן אלים ומאיים שהצריך מעורבות משטרה.

טענות התובע
התובע טוען כי עבודתו עבור הנתבעת התפרשה על פני מספר שבועות והיתה בנויה משלושה שלבים:
שלב העיצוב שבו הוא עיצב עבורה דגם חדש של מבנה לחופת חתונה.
שלב התכנון ובניית הדגם - רכישת עצים, חיתוכם במכונת CNC, ביצוע חריצים דו צדדים,
קדחים וחפיפות בין חלקים, ייצור תמיכות סמויות, שיוף כל משטחי העץ, ציפוי קנטים,
צביעה במספר שכבות והדבקת קישוטים.
שלב התוספות - במה בגודל של 3 מ' על 3 מ' ובגובה 40 ס"מ שאמורה היתה להחזיק 20 אנשים וציוד חשמלי, מבנה של 2 או 3 מדרגות, קיבוע ארבעה עמודים אנכים עם כתרים מעוצבים על ראשיהם לשם תליית בדי החופה, בניית אפיריון פריק, הכנות למעברי תאורה וחשמל, קורה מחברת ומייצבת ל-6 חבלים עבים מסודרים כמשפך, עיצוב מפרספקס או מתכת של שישה עמודים יציבים בקדמת הבמה עם אופציה לתאורה צבעונית ברת שליטה.

לטענת התובע, התשלום בגין 3 השלבים הנ"ל אמור היה להסתכם בכ- 11,000 ₪ כששלב התכנון והבניה לבדו הוערך על ידו ב- 6,000 ₪ + מע"מ – סכום שאושר על ידי אביה של התובעת שעמו הוא נפגש לצורך זה. מהלך הדברים והמשא ומתן שהתנהל בינו לבין הנתבעת מאז סוכם על תשלום אותם 6,000 ₪ כאמור, תואר על ידי התובע בעדותו בפני, כך:
"...מאוחר יותר, אולי באותו חודש, היא באה ואומרת לי מה עם הבמה, מה עם
האפיריון, מה עם העמודים, אז ישבתי לתכנן תכנון שני, הכל מתועד אצלי,
ואז הגענו לסכום הרבה יותר גבוה רק של חומר הגלם, לא דיברנו על עבודה
ונאמר לענת שהסכום יעלה בהרבה על הסכום שנאמר בהתחלה כי התכנון
השתנה.......השלב השלישי זה תכנון פרטני כולל קבצים והכל, היא ביקשה
לייצר את זה ולא ידעתי כמה זה יעלה והסיבה היא כמות העצים הגדולה
ו – CNC שזו מכונה לייצור אלמנטים דו ממדיים ותלת ממדיים בחומרים
שונים. אמרתי לענת שבמכונה שיש לי אני לא מסוגל לייצר את זה... ויצאתי
לחפש אנשים שונים שיבצעו עבורה רק את החיתוך ...".
דא עקא שאז, כך לגרסת התובע, שינתה הנתבעת את יחסה אליו, ככל הנראה החליטה למצוא מישהו במקומו שיבצע את הפרויקט ולצורך כך ביקשה ממנו את השרטוטים וההדמיות של הפרו יקט והוא נעתר לבקשתה לאחר שהיא הבטיחה לו כי אביה ישלם לו בעבור עבודתו עד לאותו שלב ואולם הבטחה זו לא קוימה על ידה עד כה.
לשאלתי בדבר הסכם התקשרות כתוב בינו לבין הנתבעת , השיב התובע: "...לא עשינו בינינו הסכם התקשרות בכתב כי הנתבעת אמרה שהיא לא רוצה שיהיה על שמה שום מסמך כזה כי יש לה בעיות כלכליות...".

גרסת הנתבעת
בכתב הגנתה, כמו גם בעדותה בפני, טענה הנתבעת כי מטרת פנייתה המקורית אל התובע היתה חיתוך במכונת CNC בלבד, אלא שהוא הציע להכין עבורה את הפרויקט כולו . לגרסתה, התובע ידע מלכתחילה כי מדובר במבנה הכולל גם במה ועמודים ולתמיכת טענ ה זו, הפנתה לתכתובת מייל שנערכה בינה לבין התובע בתאריך 30.7.15 בה השיב ה לה לשאלת המנחה שלה בבית הספר כי "הבמה בגובה 340 מ"מ קרי 2 מדרגות תקניות מהרצפה". וכדבריה במהלך עדותה בפני:
"פניתי אליו אך ורק לשרטט לי את הנבל... הגעתי אליו עם הקלקר שזה היה
קונספט רעיוני. אני רק רציתי תכנית חיתוכים בלבד ואמרו לי שלדני (התובע
– ר.ס.מ) יש נגריה והוא יכול לעשות את הדבר וגם כשיצרתי קשר איתו
אמרתי שאני מגיעה עם חתיכת קלקר, זה לא מה שאנחנו צריכים לעשות
יחד אלא זה קונספט רעיוני. ישבנו יומיים, מצאנו את הצורה הרצויה
וב – 29 לחודש העברתי מייל למנחה שלי גב' שוש יהב לבקש את אישורה
על כל העבודה ואם אפנה לתמונת המסך רואים את הבמה, את המדרגות
וגם את הנבל, זאת אומרת ששלב 3 שאני חזרתי וביקשתי תוספות לא היה
ולא נברא...".
הנתבעת אישרה כי ביום 31.7.15 נפגש התובע עם אבי ה, פירט בפניו את שלבי העבודה ו הציג בפניו את השרטוטים שכללו במה, מדרגות ועמודים , וסיכם עמו כי הוא יבצע את העבודה על כל חלקיה ושלביה , לרבות הרכבה והקמה ראשונית , תמורת תשלום בסך של 6,000 ₪ . אלא שזמן קצר לאחר מכן חזר בו התובע מהצעתו, העלה את המחיר ואף ביקש ממנה באופן מפתיע כי תיצור קשר עם מחסני עצים ונגריות שבהן הוא יוכל לבצע את העבודה. בשלב זה, כך לגרסת הנתבעת, היא החליטה לפנות לנגריה אחרת – נגרייתו של מר רפי קגנוביץ באור עקיבא, ואולם לאחר שזה לא הצליח לפתוח את קבצי השרטוט שהוכנו עבורה על ידי התובע, הודיע לה אותו נגר כי לא יוכל לבצע את העבודה. במצב דברים זה ומכיוון שגם בנגרייה הנוספת אליה פנתה, באום אל פאחם, לא ניתן היה לפתוח את הקבצים, בוצעה העבודה בסופו של דבר באותה נגריה באום אל פאחם מחדש, לרבות שלב התכנון והשרטוט. לתמיכת טענות אלה צרפה הנתבעת לכתב הגנתה צילומים של הודעות טקסט המתעדות את ההתכתבויות שנערכו בינה לבין התובע באותם ימים.
בכל הנוגע לטענות התובע בדבר הפרת זכויות יוצרים טענה הנתבעת כי זכויות היוצרים בפרויקט הנדון הן שלה בלבד: "רעיון חופת הנבל הינו שלי! אני המעצבת ! ואין בארץ ובעולם חופה שכזו וזכויות היוצרים אך ורק שלי..." וכי היא ממילא לא יכולה היתה לעשות שימוש כלשהו בקבצי השרטוט שהתובע הכין עבורה שכן אלה הוכנו על ידו באופן שרק הוא יכול היתה לפתחם.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן, ואלה הם נימוקי:
טענת התובע בדבר הפרת זכויות יוצרים על ידי הנתבעת, לא הוכחה -
סעיף 1 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 קובע כדלקמן:
"יצירה אדריכלית" – בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה כאמור;
"יצירה אמנותית" – לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה,
מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית;
סעיף 4(א) לחוק זה קובע כי :
(א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית
או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;
.......
ובלבד שהתקיים לגבי היצירות האמורות אחד התנאים הקבועים בסעיף 8
או שיש בהן זכות יוצרים מכוח צו לפי סעיף 9.
(ב) לעניין סעיף קטן (א), מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של
היצירות או של הנתונים שבו.

גרסת הנתבעת לפיה דגם "חופת הנבל" היה רעיון מקורי שלה, נשמעה לי סבירה הגיונית ומהימנה ושוכנעתי כי השרטוטים שבוצעו עבורה על ידי התובע היוו כלי עזר לבניית דגם זה, הא ותו לא. לעניין זה יפים בעיני הדברים שנכתבו בפסק הדין שניתן בת"א (מחוזי ת"א) 10097/07/13 ססיליה קידר נגד האוניברסיטה העברית ירושלים ואח' (25/10/2016):
"לא די בתכנון מבנה כדי שהתכנון יחשב יצירה, ויש צורך בסממן
מקורי-אמנותי, פרי מחשבתו של בעל היצירה. בהתאם, לא די
בעובדה כי אדריכל ערך "סקיצה ראשונית" של מבנה או עיצב פנים
מבנה, על מנת שאלה יחשבו כיצירה מוגנת על פי חוק זכות יוצרים,
אלא אם הוכח מוטיב המקוריות והאומנותיות בבסיס יצירתו".

התובע ביצע עבור הנתבעת ובשיתוף פעולה עמה את עבודת העיצוב השרטוט ותכנון של הדגם ואף זכה לתשבחות מצד המנחה שלה בבית הספר שכתבה לה במייל: "אם תראי את המתכנן, תגידי לו בשמי כל הכבוד". על כך מגיע לו תשלום ו אף הנתבעת אישרה, כאמור לעיל, כי אביה נפגש עם התובע וסיכם עמו על תשלום בסך של 6,000 ₪ אלא שבעוד שהתובע טוען כי מדובר היה בסכום שהתייחס לשני שלביה הראשונים של העבודה בלבד , טענה הנתבעת כי מדובר היה בסכום שכלל את כל שלביה. בהעדר הסכם בכתב בין הצדדים, לא נותר לי אלא להידרש להתכתבויות שנערכו ביניהם בתקופה הרלבנטית. והנה, עיון בהודעות הטקסט שצורפו לכתב ההגנה של הנתבעת מגלה שתאריך 4.8.15, לאחר שהנתבעת הודיעה לתובע כי היא נוסעת עם אביה לנגריה באור עקיבא וכנראה ש"תסגור" באותה נגריה את הביצוע ובקשה הצעת מחיר להמשך עבודתו על מנת להעריך את עלויות הפרויקט, השיב לה התובע: "העלות שלי הכוללת היא 1,500 ₪ זה כולל תכנון שרטוט שיוף וצבע ..." ו לשאלתה בדבר עמודים, ההקמה ראשונית והפרזולים השיב: "אני מניח שהעלות שלהן תהיה בסביבות 400 ₪ עבור 4 מוטות ויתר האלמנטים". בהודעת טקסט מאוחרת יותר כתבה הנתבעת לתובע: "דני שלום. העבודה לא יצאה לביצוע באור עקיבא היות ולא הסתדר עם הקבצים.. אני אשלם 500 ₪ על השרטוט והתכנון כפי שביקשת ואמשיך את הפרויקט באופן עצמאי. תודה על העזרה, ענת" . בתגובה לכך שאל התובע: "מה עם חמודי באום אל פאחם?" והנתבעת השיבה לו: "אני עושה שם רק את הנבל בתכנון אחר ממה שהצעת" ואז השיב לה התובע: "תודה שהודעת לי, דני ליפסקר ".
הודעות אלה תומכות בגרסת הנתבעת לפיה היא הודיעה לתובע כי תמשיך את ביצוע העבודה במקום אחר ו הלה לא ערער על גרסתה לפיה עבודות השרטוט והתכנון יעלו לה
500 ₪ בלבד, שאותם היא היתה נכונה לשלם לו כבר אז.

סוף דבר ולנוכח כל האמור לעיל, אני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה הקטן ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את אותם 500 ₪ שהיא היתה נכונה לשלם לו מלכתחילה. סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

בנסיבות המקרה לא מצאתי הצדקה לחיוב הנתבעת בתשלום הוצאות.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, י' שבט תשע"ז, 06 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.