הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 58326-04-19

בפני
כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

תובע

יניב לוי

נגד

נתבעים

1. משטרת ישראל – משרד שיטור עירוני כפר סבא

2. רס"ב שי נגר, משטרת כפר סבא

3. רס"ב אלינור קרדי, מדור את"ן, פתח תקווה

4. המשרד לביטחון פנים - לשכת המבקר
והממונה על תלונות הציבור

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בגין בעקבות ביטול דו"ח חניה.

רקע

1. בתאריך 26.10.17 סמוך לשעה 09:52, ברח' טשרניחובסקי בכפר סבא, ניתן על ידי נתבע 2 דו"ח חניה ל רכב מ.ר. 52-417-79 (להלן: "הרכב") בגין חניה במקום המיועד לרכב נכה משותק רגליים, בניגוד לתמרור 437 ותקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "הדו"ח").

2. אין חולק על כך שבאותה עת היה הרכב בבעלות קיבוץ שדות–ים, כמו גם על העובדה שהתובע הוא נכה צה"ל, בעל נכות צמיתה של 59%, המוגבל באופן משמעותי בתנועותיו, אשר במועד הרלבנטי החזיק ברכב, נהג בו כרכב חלופי לצרכי עבודתו, החנה אותו במקום האמור וגם הגיש בקשה להסבת הדו"ח על שמו ולביטולו בשל נכותו ומאחר שבאותה עת החזיק בתג נכה לרכבו הפרטי מ.ר. 20-043-037 (להלן: "הרכב הרשום בתו").

3. בקשת התובע לביטול הדו"ח נדחתה בשעתה על ידי התובע שדן בה, מן הטעם ש"מדובר בדו"ח חוקי, תו הנכה ניתן לרכב הרשום בתו ולא ניתן להשתמש בו עם רכה שלא רשום בו". הודעת המרכז הארצי לפניות נהגים בדבר דחיית הבקשה נשלחה אל התובע ע"י נתבעת 3 שהיא עובדת המרכז (ר' המכתב מיום 17.6.18 שצורף לכתב התביעה).

4. בעקבות בקשת התובע להישפט בגין הדו"ח , הוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בחדרה בתת"ע 7177-10-18.

5. ביום 20.11.18 בוטל הדו"ח , ללא צו להוצאות, בה סכמת הצדדים (ר' החלטת כב' השופט א' אחטר).

6. עתה עותר התובע לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 7,500 ₪ מן הטעם שמדובר בדו"ח ש מלכתחילה לא היתה הצדקה לתתו, הן משום שהתובע בעצמו הינו נכה פגוע רגליים המחזיק בתו נכה, והן משום שהתמרור המוצב במקום, אינו חוקי.

7. הנתבעים טוענים להגנתם כי לא נפל פגם בנסיבות מתן הדו"ח ו/או התשובה לבקשת התובע לביטולו, וכי מיד לאחר שהסתבר כי התמרור המוצב במקום הוצב בו מבלי שניתן אישורה של רשות התימרור המקומית לכך, בוטל כתב האישום שהוגש נגד התובע, ללא צו להוצאות, בהסכמתו.

טענות התובע

8. בכתב תביעתו וגם במהלך הדיון שהתקיים בפני, לאחר שניתנה לו הרשות לעשות כן, פרט התובע את טענותיו, באמצעות הטוען המשפטי מר אריה רוטנשטרייך מהמועצה הלאומית להתנדבות בישראל (להלן: "הטוען המשפטי"), וטען כי הנתבעים ניצלו לרעה את חוסר הידע המשפטי שלו, החל מעצם מתן הדו"ח במקום הנראה על פניו שלא חוקי, ועד להימנעותם מביטולו בהמשך, על אף שהיה עליהם לעשות כן בעקבות פניותיו אליהם.

9. לביסוס טענות אלה הגיש הטוען המשפטי את צילום מקום החניה (ת/3), את פנייתו בכתב אל הנתבעים מיום 13.10.18 (ת/1) ודף מצולם מתוך הספר "שימוש לרעה בהליכי משפט (ת/2), והפנה אל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעפ"ת 34235-08-17 רוזנברג נ' עיריית מודיעין.

טענות הנתבעים

10. בהתייחסותם לטענות התובע, בקשו הנתבעים להבהיר כי:
הדו"ח ניתן בשעתו לאחר שנתבע 2 בדק ומצא כי הרכב שחנה במקום הנראה על פניו כמיועד לחניית נכה, איננו מוגדר כרכב בעל תו נכה - ר' עדותו של נתבע 2 שאמר: "... כשאני כשמגיע לבדוק רכב שחונה בחניית נכה אני קודם כל בודק אותו במסוף אם יש לו תו נכה ובמקביל בודק פיזית כי יש מקרים שהרכב לא עם תו נכה ויש תו נכה או שפג תוקפו. מעבר לזה אני לא תמיד יכול לדעת אם התמרור עבר ועדת תימרור בעירייה או לא. מה שאני כן יכול לומר, שלפני כשנתיים פקחי החניה של עיריית כ"ס קיבלו אישור מהיועצת המשפטית של העירייה להיכנס לחניון בי"ח מאיר והסביבה ולאכוף שם באזור...". בתשובותיו לשאלות הטוען המשפטי ולמראה צילום המקום - ת/3, אמר נתבע 2 כי מקום החניה נראה לו "כשר למהדרין" וכי לא היה ידוע לו ש מדובר בתמרור שהוצב במקום ללא אישור.
במכתבה אל התובע מיום 17.6.18 , הסבירה נתבעת 3 כי תו נכה ניתן לרכב שפרטיו רשומים בו ולכן לא ניתן לעשות בו שימוש ברכב אחר. כן הוסבר לתובע ש באפשרותו לפנות למשרד הרישוי בבקשה להוסיף את פרטיו של הרכב האחר לתו. בעדותה בפני חזרה נתבעת 3 על דברים אלה ואמרה: "... אלי התקבלו אם אני לא טועה שלוש פניות לא על ידי עורך דין אלא על ידי הנהג עצמו, ובכל הפניות הוא בא וטען שעצם זה שיש לו תו נכה ל רכב שלו, מותר לו לנסוע ברכב שמוצמד לו תוך כדי עבודתו בקיבוץ. הדו"ח הגיע על שם הקיבוץ, ביצענו הסבה על שם הנהג כפי שמתחייב בחוק, הרכב שרשום בדו"ח נבדק ונמצא שהוא לא מופיע כרכב נכה... מבחינת נהלי העבודה שלי, כל עוד הרכב לא מופיע כנכה אני לא יכולה לעזור לאזרח, אלא שבקשר שלי איתו אני נתתי לו "טיפ" בסירוב, שיש לו אפשרות לפנות למשרד הרישוי ולהוסיף גם את הרכב הזה לתו שמוכר לשני כלי רכב , ובאמת בהמלצתנו הרכב באמת נרשם כרכב נכה לאחר כל הסירוב והבקשה להישפט . אלינו לא הגיעה בקשה לביטול דו"ח מעצם סיבה של חוקיות תמרור וגם אנחנו מבטלים דו"חות. במידה והיה מוצג אישור על אי חוקיות התמרור, אין שום אינטרס לא לבטל...". לביסוס טענותיה הגישה נתבעת 3 את תדפיס פניותיו של התובע למרכז הארצי לפניות נהגים – נ/1, שבכולן העלה הלה את אותה טענה בדבר היותו נכה בעל תו נכה לרכב אחר.
בבקשתו לביטול הדו"ח טען התובע כי יש לע שות כן משום שהוא נכה בעל תו נכה.
רק בשלב מאוחר יותר – בפנייתו לבית המשפט מיום 10.10.18 (לאחר שכתב האישום הוגש בעקבות בקשתו להישפט) העלה התובע לראשונה את טענתו כי התמרור המוצב במקום אינו חוקי. אישור רשמי לטענה זו הוצג בדיון מיום 20.11.18 ובעקבות כך בוטל הדו"ח, בהסכמתו, ללא צו להוצאות.
על אף שידע כי עליו לפנות למרכז הארצי לפניות נהגים, שלח הטוען המשטרתי את פניותיו במייל לכתובות "לא ידועות", וגם את האישור בדבר העדר אישור להצבת התמרור לא העביר למרכז לפניות נהגים, אלא הציגו לראשונה בבית המשפט.
לנוכח "חזקת התקינות המינהלית והוראת סעיף 22(א) לתקנות התעבורה, משטרת ישראל אינה מחוייבת בבדיקת חוקיות הצבתו של כל תמרור ותמרור עובר למתן דו"חות כגון זה שניתן כאן (ר' עע"מ 4072/1 עיריית בת ים נ' ירדנה לוי).

11. לשאלתי האם בעקבות מקרה זה פנתה המשטרה לעיריית כפר סבא על מנת שזו תטפל בעניין אי חוקיות התמרור, השיב נציג הנתבעים בחיוב, ובהמשך הגיש לתיק בית המשפט את אישורו של ראש שלוחת תביעות התעבורה בחדרה לכך שמיד לאחר שהסתבר לו כי התובע הציג אישור לכך שהתמרור הוצב שלא כדין/ללא אישור להצבתו, הוא עצמו הנחה את התובעת שטיפלה בתיק לחזור בה מכתב האישום.

דיון והכרעה

11. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי לראיות שהונחו בפני, כמו גם להוראות החוק, התקנות ולהלכה הפסוקה, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.

ואלה הם נימוקי:

א. בחוק חניה לנכים התשנ"ד-1993 מוגדר "תג נכה" כ"תג שנתנה רשות הרישוי לנכה, הנושא את שם הנכה, את מספר זהותו ואת מספרי הרישוי של עד שני כלי רכב מזכים". במצב דברים זה ובהעדר מחלוקת על כך שבמועד הרלבנטי למקרה הנדון, הרכב אותו החנה התובע בחניה שבה ניתן לו הדו"ח, לא היה רכב מזכה בעל תג נכה, לא מצאתי פסול בעצם רישום הדו"ח ע"י נתבע 2, ו/או בתשובה שניתנה לתובע ע"י נתבעת 3 בעקבות בקשתו לביטול הדו"ח.

ב. עיינתי בראיות שהונחו בפני ולא מצאתי בהן אישור לכך שהתובע ו/או הטוען המשפטי מטעמו, הציגו בפני מי מהנתבעים (למעט במשלוח מייל לכתובות שלטענת הנתבעים אינן ידועות ובכל מקרה אינן מהוות את הכתובת הנכונה לפניות מעין זו) את אישורה של עיריית כפר סבא לכך שלא נמצא בידיה אישור להצבת התמרור, קודם למועד קיומו של הדיון בבית המשפט.

ג. אישורה של הגב' חגית שמר מעיריית כפר סבא לכך שלא נמצא אישור להצבת התמרור הנדון, נכתב ביום 4.9.18, דהיינו כ- 3 חודשים לאחר המועד בו נשלחה תשובת נתבעת 3 לבקשת לביטול הדו"ח (ב – 17.6.18 – מועד שבו אף התובע עצמו לא ידע כ י מדובר ב"תמרור לא חוקי").

ד. תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת כי: "עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין". לאור לשון תקנה זו ולנוכח נסיבות השונות לגמרי של המקרה שנדון בעפ"ת (ת"א) 34235-08-17 רוזנברג נ' מדינת ישראל, בו התקשה המערער להוכיח את אי חוקיות התמרור בשל אופן התנהלותה של רשות התימרור המקומית, סברתי כי ציפיית התובע והטוען המשפטי מטעמו לכך שהנתבע 2 יידע או יברר את שאלת חוקיותו של התמרור במקרה הנדון, בטרם נתן את הדו"ח, אינה מבוססת.

ה. בתצלום מקום החניה – ת/3 נראה שלט המסמן על קיומו של מקום המיועד לחניית רכב נכה משותק רגליים, שולי המדרכה צבועים בכחול וכך גם משטח האספלט שממול לתמרור – דעתי היא כי במצב דברים כזה , היה כל אדם סביר – כדוגמת התובע במקרה שלפני – סבור שמדובר במקום המיוחד לחניית נכה.

ו. במעמד החזרה מכתב האישום וסגירת התיק, הסכים התובע לכך שהדבר ייעשה ללא צו להוצאות

12. סוף דבר ומפני כל אלה החלטתי לדחות את התביעה, ולפנים משורת הדין - לעשות כן ללא צו להוצאות.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.
המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתנה היום, א' ניסן תש"פ, 26 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.