הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 55765-11-18

בפני
כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

תובע

סלאח בילאל

נגד

נתבעת

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לתשלום הפרש פיצוי בגין נזקי תאונת דרכים.

רקע

1. התובע הוא בעליו רכב מסוג ניס אן, מ.ר. 19 0-89-601 (להלן: "הרכב").

2. אין חולק על כך שבתאריך 8.9.18 ניזוק הרכב כתוצאה מפגיעת רכב אחר, בשעה שעמד בחניה, כמו גם על העובדה שבעקבות פנייתו אל חברת הביטוח בה היה מבוטח הרכב הפוגע באותה עת - היא הנתבעת, בדרי שה לתשלום פיצוי בסך כולל של 31,503 ₪ (23,493 ₪ בגין עלות תיקון הנזקים לרכב + 7,210 ₪ בגין ירידת ערך + 800 ₪ שכ"ט השמאי), פיצתה אותו האחרונה בסך של 22,588 ₪ בלבד.

3. התובע עותר לחיוב הנתבעת בתשלום ההפרש בסך של 8,465 ₪ (צ"ל 8,915 ₪ - ר.ס.מ) ואילו הנתבעת טוענת להגנתה כי חלק מהנז קים נושאי התביעה כלל לא ארעו ואף לא תועדו בשעתם על ידי השמאי מטעמו.

4. לצורך הכרעת המחלוקת בין הצדדים, עיינתי בחוות הדעת שהוכנו על ידי השמאים מטעמם ושמעתי את טענותיהם ואת עדויות שני השמאים גם כן.

טענות התובע וחוות הדעת של השמאי מטעמו

5. בעדותו בפני תיאר התובע את האופן שבו התנהל השמאי מטעם הנתבעת, לאחר שרכבו נבדק והוערך על ידי השמאי מטעמו, כך: "... עבר האוטו שלי תאונה, לקחתי אותו למוסך שלי המורשה. במוסך הזמין את השמאי של חב' הביטוח שלי. תיקנו את האוטו. באו, אמרו לי תשלם כך וכך... ואחרי כמה זמן התקשר אלי השמאי של חברת הביטוח של הרכב הפוגע, נפגשנו בחדרה באזור תעשייה, אולי 7-10 שניות, שם שמיכה מתחת לרכב, יצא והסתובב עוד עשרים שניות מסביב לרכב ואומר לי אני לא משלם...".

6. התובע הוסיף וטען כי מאז הפעם הראשונה בה הרכב תוקן, הוא נאלץ לחזור אל המוסך פעם אחר פעם, בשל תופעה של רעד שלא היתה קיימת בו לפני כן , וכי בכל אחת מהפעמים פורקו גלגלי הרכב והוחלפו עד שבסופו של דבר הוחלט להפנותו לבדיקה של "מומחה לאיזון".

7. מר גדי ליפמן - השמאי מטעם התובע , הפנה אל חוות דעתו שצורפה לכתב התביעה והסביר כי בבדיקתו את הרכב הוא מצא פגיעות בגלגל האחורי שמאלי, במתלה האחורי שמאלי, בכנף האחורית שמאלית, במגן האחורי, בקשת לכנף, בדלת האחורית שמאלית ו בחלקי המתלה.

בהתייחסותו לשאלות השמאי מטעם הנתבעת בדבר הנזק שלטענתו נגרם ל"נבה" של הגלגל האחורי שמאלי - הוא החלק שעליו "יושב" הגלגל, הגיש מר ליפמן את התצלומים ת/1, הפנה אל כל החלקים שניזוקו, טען כי לאחר שהבחין בכך שהמתלה "עומד על הצד" הוא החליט לשלוח את כל החלקים הללו לכיוונים, הצביע על ה"נבה" (מסומנת בעיגול בעמ' הרביעי של התצלומים – ר.ס.מ) , וטען כי מאחר שלא ניתן לראות בעין אנושית האם אכן נגרם לה נזק, אזי לא נותר לו אלא לשלוח אותה לבדיקה במכון " שבודק וקובע יחד עם המוסך המורשה אם זה בטיחותי או לא". לתמיכת דבריו הפנה מר ליפמן אל תעודת התקינות – ת/2 הנדרשת בהתאם לתקנות התעבורה ואל דו"ח תוצאות כיוון גלגלי הרכב – ת/3 המצביע – כך לשיטתו – על הנזק שנגרם ל "נבה" של הגלגל האחורי שמאלי, כתוצאה מן הפגיעה שנגרמה לגלגל עצמו אשר "קיבל מכה שהמשיכה לכיוון החלקים הפנימיים". מר ליפמן הסביר כי הצורך בהעברת גלגלי הרכב לבדיקה זו "נולד" לאחר שהתובע התלונן מספר פעמים על תופעה של רעד ברכב, ומ אחר שתופעה זו לא חלפה בעקבות החלפת הגלגלים ואו חישוקיהם. מאותה סיבה ובעקבות ממצאי בדיקות הרכב במכון, התעורר גם הצורך בהחלפת המתלה האחורי של הרכב.

8. בהתייחסותו לטענות השמאי מטעם הנתבעת כלפי חוות דעתו ומסקנותיו, סיכם מר ליפמן את עמדתו הנחרצת בעניינים הנ"ל, ואמר את הדברים הבאים: "... בכל הנושאים האלה המכניים אני חייב בתור בעל מקצוע, שמאי, להסתמך על חוות דעת של מוסך מורשה ומכון פרונטים... זה נושא בטיחותי שאני לא אקח על עצמי גם אם זה בגבול של הוראות היצרן. אני לא לוקח על עצמי שמחר הרכב הזה ייסע ומישהו ייהרג ויבואו אלי ... אם התוצאה היא על הקצה של הטווח, זאת אומרת שאף אחד לא ייקח סיכון, לא מכונאי, לא מכון ולא מוסך מורשה, להרכיב את החלק הזה שהוא גבולי על הרכב שוב... (תוצאה של 3.7 כשהטווח התקין נע בין -1.6 ל- 3.6 – ר' ת/3 - ר.ס.מ)... אני אחרי 40 שנה במקצוע הזה לא לוקח שום סיכון ברכב בנושאים של הגה, מתלים ובולמים לגבי החלפה או לא החלפה. אני מחליף אותם... גם כשהיתה מכה רק בנבה, גם החלקים האחרים ספגו את המכה ואני לא יכול לדעת אם היום הוא נוסע הכל תקין ומחר אם הוא יעלה על מדרכה או אבן זה יתעקם ומישהו עלול להיפגע...יש מדידות ויש קביעה של מכון מורשה במדינה, של מוסך מורשה שמבין במכוניות האלה , ואם המוסך קובע חד משמעית שצריך להחליף אז מחליפים. ..".

חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת

9. השמאי מטעם הנתבעת - מר גיא סלומון, הבהיר כי חוות דעתו הנגדית מתבססת הן על הביקורת שיש לו כלפי אופן הסקת המסקנות של השמאי מטעם התובע וזהירות היתר של דעתו ננקטה על ידי הלה שלא לצורך, והן על בדיקת הרכב לאחר תיקונו באמצעות מד אלקומטר. מר סלומון טען כי לא היה מקום לאשר את החלפת ה"נבה" של הגלגל האחורי שמאלי ו/או את הזרוע המקשרת העליונה , אלא אך ורק את זרוע המתלה האחורית התחתונה, משום שרק בקשר אליה חרגו תוצאות הבדיקה מגבולות ה"נורמל". בכל הנוגע ל"נבה" הוסיף מר סלומון וטען כי מדובר ב"חלק שמחזיק את הגלגל לאותה זרוע, ולא משפיע על זוויות המתלה".

10. טענה נוספת של מר סלומון נגעה להעדר פירוט בנוגע לשעות העבודה שנדרשו לצורך תיקון הרכב. בתשובותיו לשאלות מר סלומון בעניין זה, אישר השמאי מטעם התובע – מר פרימן, כי בפועל אכן מדובר היה ב- 18 שעות עבודה (דהיינו 3,600 ₪) ולא ב- 20 (דהיינו – 4,000 ₪) כפי שנכתב , ככל הנראה בטעות, בחוות דעתו.

11. נציגת הנתבעת סיכמה וטענה כי יש לזכור שבסופו של דבר מדובר היה ב"מכה לא קשה, ממש לא קשה, של רכב שנכנס לחניה ברכב חונה. זה צד בצד, לא בנסיעה של שני כלי רכב... וזה מסביר את הנזקים הפעוטים שנגרמו למתלה העליון בלי לגרום לנזק ממשי לכל המתלה ".

דיון והכרעה

12. לאחר ששמעתי את טענות התובע והנתבעת ואת עדויות השמאים מטעמם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל ברובה המכריע, ואלה הם נימוקי:

א. נקודת המוצא לדיון היא שעל המזיק להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו.

ב. הסבריו של השמאי מטעם התובע, מר פרימן, הותירו עלי את הרושם כי הוא ביצע את עבודתו באופן יסודי ואחראי. גישתו הבסיסית של מר פרימן התבררה כשונה מגישת השמאי מטעם הנתבעת – מר סלומון, הנראה כמי שמקפיד הקפדה דווקנית על תוצאות הבדיקות של המכונים הממוחשבים ובתוך כך נמנע מלקחת טווחי זהירות מעבר להם. מדובר בשתי גישות שונות שהן לגיטימיות בעיני, ולכן לא מצאתי הצדקה מספיקה לפסילת הגישה הזהירה במיוחד של מר פרימן, באופן שישלול מהתובע את הפיצוי המגיע לו בעקבות פגיעת הרכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעת ברכבו, מבלי שהיתה לו מעורבות או אחריות כלשהי בארוע.

ג. מפני כל אלה וב התחשב באישורו של מר פרימן לכך שמספר שעות העבודה צריך היה להסתכם ב- 18 ולא ב- 20, החלטתי לקבל את התביעה ברובה המכריע ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הפרש הפיצוי המגיע לו בעיני, בסך של 8,515 ₪.

הנתבעת תוסיף ותישא גם בשכר טרחת שני השמאים בגין עדויותיהם בבית המשפט בסך של 600 ₪ לכל אחד , ובהוצאות התובע בסך של 500 ₪ גם כן.

הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום

ניתן היום, ב' אב תשע"ט, 03 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.