הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 50904-03-19

בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

התובע

אברהם צליק

נגד

הנתבע

יעקב צדקה

פסק דין

בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.1.2019 בפרדס חנה פגע רכב הנהוג בידי הנתבע ברכבו של התובע.
הנתבע לא כפר באחריותו לתאונה, אולם ביקש מהתובע כי לא יגיש תביעה בגין נזקיו נגד חברת הביטוח של הנתבע, אלא כי הנתבע יפצה אותו על עלות הרכב או יתקנו על חשבונו.
לאחר דין ודברים בין הצדדים הסכימו השניים, כי הנתבע יתקן את הרכב על חשבונו וישיבו למצבו טרם התאונה, וכי ככל שלא יעשה כן, ישלם לתובע סך של 6,000 ₪. הצדדים העלו הסכמות אלו על הכתב במסגרת זכרון דברים עליו חתמו ביום 22.1.2019.
לטענת התובע, התיקון שביצע הנתבע ברכב היה תיקון כושל ולא היה בו כדי ל השיב את הרכב למצבו ערב התאונה. על פי חוות דעת שמאי מטעמו, שבדק את הרכב ביום 1.3.2019, לאחר ביצוע התיקון על ידי הנתבע, נותרו ברכב הליקויים הבאים: המגן האחורי שהותקן ברכב לא היה תקין ודרוש החלפה; רצפת תא המטען נותרה עקומה ויש צורך בתיקון חוזר; הביטנה של הכנף האחורית ימנית קרועה (לאחר שחוברה באמצעות סיכות שדכן) ויש צורך בהחלפתה; בחיבורי הפח שניזוקו יש מרווח ולא בוצעה אטימה.
לפי קביעת השמאי מטעם התובע, על מנת להשיב את הרכב למצב סביר, יש להחליף את המגן האחורי ואת הביטנה לכנף האחורית ימנית בעלות של 450 ₪ (חלפים משומשים), וכן נדרשות עבודות פחחות וצבע בסך של 1,700 ₪, סך הכל 2,150 ₪, ובצירוף מע"מ - 2,516 ₪.
על פי חוות דעת השמאי, ערך השוק של הרכב עומד על 4,500 ₪.

בדיון העיד התובע, כי לפני כשלושה חדשים מכר את הרכב במצבו הנוכחי (קרי, ללא התיקונים עליהם המליץ השמאי מטעמו) בסך של 2,700 ₪. ראיה לכך, כגון זכרון דברים, אסמכתא לתשלום או עדות של הקונה, לא הוצגה. לטענת התובע , שווי השוק האמיתי של הרכב הינו כ - 6,000 ₪, בין השאר בשל הקילומטראז' הנמוך שלו ומצבו המכאנ י המעולה, ומכאן שנגרם לו הפסד ניכר בעלות המכירה.
בדיון הציג התובע תצלומים של הרכב מיד לאחר התאונה וכן לאחר התיקון והצביע על הפגמים שנותרו, לטענתו, ברכב חרף התיקון שבוצע על ידי הנתבע.
הנתבע טען מנגד, כי התובע ניסה לנצלו, כאשר דרש פיצוי בסך של 6,000 ₪, סכום גבוה במידה ניכרת משוויו האמיתי של רכבו, על אף שסכום זה נראה מופרז בעיניו, אך הסכים לו משום שהתובע "דחק אותו לפינה" כאשר איים שוב ושוב כי יפנה לחברת הביטוח שלו.
לטענתו, מיד כאשר השיב לידי התובע את רכבו לאחר התיקון , בשעת חשיכה, קבע התובע כי התיקון כושל , זאת אף מבלי לבדוק את הרכב באופן מעמיק ובאור יום. לאחר מכן ניסה לשכנעו לקנות ממנו את הרכב בסך של 5,000 ₪. הנתבע טען, כי כל אלו מלמדים על כי התובע מנסה להתעשר על חשבונו.
עוד טען הנתבע, כי התיקון שדאג כי יבוצע ברכב היה סביר, בשים לב לכך שהרכב לא היה חדש. כן טען, כי לאחר התיקון העמיד התובע את רכבו למכירה באתר "יד-2", במחיר של 4,000 ₪, אותו הגדיר כ"גמיש", וציין במודעה כי הרכב במצב מכאני מעולה. מכאן, טוען הנתבע, אין שחר לטענת התובע אודות שוויו האמיתי הנטען של רכבו בסך של 6,000 ₪.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה.
אין חולק, כי הצדדים חתמו על הסכם לפיו על הנתבע לתקן את הרכב ולהשיבו למצבו הקודם טרם התאונה. האם הנתבע הפר הסכם זה? סבורני, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח זאת. התובע לא הציג נתונים וראיות כלשהם על מצב הרכב טרם התאונה, אף לא על מצבו מיד לאחר התאונה ובעקבותיה; השמאי מטעמו בדק את הרכב רק לאחר התיקון שביצע הנתבע ולא ראה את הרכב לפני התאונה או מיד לאחריה. בנסיבות אלו, ומשלא הוכיח התובע אילו נזקים נגרמו לרכבו בתאונה, לא ניתן לומר כי התובע הוכיח, כי כל הליקויים עליהם מצביע השמאי בחוות דעתו הם ליקויים הנובעים מתיקון כושל של נזקים שאירעו בתאונה, ולא ניתן להוציא מכלל אפשרות, כי ליקויים אלו היו קיימים, כולם או חלקם, ברכבו של התובע עוד קודם לאירוע התאונה. מכאן, שאין בחוות דעת השמאי עליה מבקש התובע להסתמך כדי להוכיח, כי התיקון שביצע הנתבע ברכבו לא הביא להשבת הרכב למצבו ערב התאונה.
זאת ועוד, ספק בעיניי האם קביעה לפיה במקרה שהנתבע לא ישיב את הרכב למצבו קודם התאונה יהא עליו לשלם פיצוי הגבוה בשליש משוויו האמיתי של הרכב (העומד על 4,500 ₪, על פי חוות דעת השמאי מטעם התובע), הינה קביעה סבירה והאם בנסיבות אלו עמד התובע בחובתו לנהוג בתום לב בהתקשרות בהסכם עם הנתבע.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענתו של התובע, כי הנתבע הפר את ההסכם בין הצדדים וכי עליו לשלם לו פיצוי בסך של 6,000 ₪.
בנוסף, ומשקבעתי, כי בהעדר הוכחה על מצב הרכב לפני התאונה ומיד לאחריה, טרם התיקון, לא ניתן לתת משקל לקביעותיו של שמאי התובע בדבר עלות התיקונים הנדרשים, אזי כפועל יוצא לא ניתן להתבסס על חוות דעתו זו לצורך קביעת נזקו של התובע כתוצאה מהתאונה.
בנסיבות, ובשים לב לכך שהתובע מכר את רכבו לאחר התיקון, דומה כי הנזק מסתכם בפער שבין מחיר המכירה ובין שווי הרכב לולא התאונה. אין בידי לקבל את טענת התובע, לפיה שווי הרכב הוא 6,000 ₪ וכי רכב זה נמכר על פי רוב בשיעור ניכר מעל למחירון; ראשית, משום שלא הובאה לכך ולו ראשית ראיה (על ידי הצגת מחירון לוי יצחק או מחירון אחר); שנית, משום ששמאי התובע עצמו, שהוא הגורם המומחה והמקצועי בעניין, קבע בחוות דעתו כי שווי הרכב על פי המחירון הינו 4,500 ₪; שלישית, אינני סבורה כי מד נסועה של קרוב ל - 168,000 ק"מ הוא "קילומטראז' נמוך", כטענת התובע, המהווה גורם להעלאת מחיר הרכב; ורביעית, העובדה שהתובע עצמו העמיד את רכבו למכירה באתר "יד-2" במחיר "גמיש" של 4,000 ₪, כאשר הוא מצהיר כי הרכב במצב מכאני מעולה.
לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת כי הנזק שנגרם לתובע עקב התאונה מתבטא בסך של 1,800 ₪, שהוא ההפרש שבין שווי הרכב על פי קביעת שמאי התובע (4,500 ₪) ובין מחיר מכירתו של הרכב, על פי עדות התובע (2,700 ₪); זאת על אף שהתובע לא הציג כל ראיה לגבי מחיר המכירה , ועל אף שעשויים היו להיות גורמים נוספים שיש בהם כדי להפחית את מחיר המכירה, כגון העובדה שמועד מבחן הרישוי השנתי של הרכב (ה"טסט") היה סמוך מאוד למועד המכירה, וכי מדובר ברכב שעבר בעלים רבים ("יד" רביעית).
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,800 ₪.
בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות בסך של 500 ₪.
הסכום הכולל, בסך 2,300 ₪, ישולם לתובע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ט, 22 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.