הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 50518-02-21

בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

התובעים

1.אלינה אברמוביץ
2.אלכס אברמוביץ

נגד

הנתבעות

1.שפיר מגורים ובניין בע"מ
2.שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין איחור במסיר ת דירה בהתאם לסעיף 5א לחוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973 (להלן: חוק המכר (דירות) או החוק).
רקע והעובדות שאינן במחלוקת
ביום 9.8.2019 חתמו הצדדים על הסכם מכר לפיו רכשו התובעים מהנתבעות דירה בת ארבעה חדרים בעיר חריש (להלן: הדירה).
על פי הסכם המכר היה על הנתבעות למסור לידיהם את הדירה ביום 31.10.2020 (להלן: מועד המסירה החוזי ). בפועל נמסרה הדירה לתובעים ביום 28.4.2021.
סעיף 7.1 להסכם המכר קובע כי -
"ביקש הקונה כי יבוצעו בדירה שינויים פנימיים ו/או תוספות ו/או הורדות, לעומת הקבוע במיפרט (להלן - "השינויים"), לא תהיה שפיר חייבת בביצועם, כולם או חלקם, אולם אם תיתן שפיר הסכמתה לביצוע שינויים אלה, אזי תוכל לבצעם בעצמה ו/או, לבחירתה, להפנות את הקונה לקבלן עימו יתקשר הקונה לשם ביצוע השינויים. ככל שיאושרו שינויים כאמור, מועד המסירה של הדירה ידחה בפרק זמן המתחייב מביצוע השינויים כפי שיוסכם בין הצדדים ולקונה לא תהיינה טענות בקשר לכך."
ביום 11.8.2019, שלושה ימים לאחר חתימת הסכם המכר על ידי הצדדים, מסרו הנתבעות לידי התובעים "תיק דייר - חוברת מידע לדייר, תקנון שפיר בנושא שינויים ותוספות". החוברת כ וללת הסבר לרוכשים אודות תהליך בקשת שינויים ותוספות בדירות שנרכשו. מוסבר בה, בין השאר, כי התהליך כולל שלושה מפגשים בין הרוכשים ובין מתאמת השינויים אצל הנתבעות, כאשר במפגש הראשון יקבלו הרוכשים הסבר על תהליך השינויים וכן לוח זמנים ו רשימת ספקים. במהלך המפגש הראשון, נכתב בחוברת, יידרשו הרוכשים לחתום על מסמכים רלוונטים.
עוד כוללת החוברת פרק "לתשומת ליבכם", ובו מספר הנחיות והוראות לגבי תהליך השינויים. פריט ה - 11 והאחרון שבפרק זה קובע כי:
"כל שינוי ו/או ביטול ו/או תוספת שהוזמנו ע"י הקונה והקבלן הסכים לבצעם - מהווים שינוי למפרט ולתכנית המכר בהתאם. הקונה ו/או מי מטעמו יהיו מנועים מלטעון נגד הקבלן, כי הוא מחויב למסור את הדירה כמפורט במפרט ובתכנית המכר בנוגע לאותם שינויים."
אין בפריט זה, או בשאר ההנחיות וההוראות בפרק זה, התייחסות מפורשת לעניין מועד מסירת הדירה או קביעה מפורשת בדבר דחייתה עקב שינויים או תוספות.
בפריט 2.1 בחוברת "תיק הדייר" מופיעה טבלה ובה פירוט התוספות ללוח הזמנים בשל הזמנת תוספות/שינויים לפני הביצוע. על פי הטבלה, שדרוג המטבח יביא לדחייה של 95 יום במועד המסירה.
אין חולק, כי התובעים ביקשו לשדרג את מטבחם על ידי הוספת ארונות, כולל שיש מעליהם, כאשר השיש עצמו שודרג אף הוא.
יצויין, כי במועד הגשת התביעה (23.2.2021) ואף במועד הגשת כתב ההגנה (7.4.2021) עדיין לא נמסרה הדירה לידי התובעים. רק בדיון התברר כי הדירה נמסרה ביום 28.4.2021. כן התברר, כי לאחר מסירת הדירה שילמו הנתבע ות לתובעים פיצוי בסך של 9,670 ₪, שהיווה, לשיטתן של הנתבע ות, את הפיצוי המגיע לתובעים על פי החוק.
טענות התובעים
בכתב התביעה ובדיון בפניי טענו התובעים, כי כאשר פנו לנתבעות וביקשו לברר את סיבת העיכוב במסירת הדירה, נמסר להם כי הסיבה לעיכוב היא שדרוג המטבח; כאשר ביקשו לדעת מתי התבקשה וניתנה הסכמתם לכך, הפנתה אותם עדי, מתאמת השינויים, לטבלה שבחוברת "תיק הדייר". התובעת השיבה: "אני רואה עכשיו את הטבלה של הלוז. איפה אנחנו בדיוק חתמנו על זה?" ועדי השיבה - "אין מה לחתום, ברגע שמשדרגים זה אוטומטי." (הוצגה תכתובת הדוא"ל לתמיכה מ ה - 7-6.1.2021 ).
לטענת התובעים, הם מעולם לא נתנו הסכמתם, לא בעל פה ולא בכתב, לדחיית מועד מסירתה של הדירה בעקבות השינוי שביקשו לבצע במטבח, ודאי לא לתקופה בת 95 ימים, שהיא לשיטתם תקופה בלתי סבירה לחלוטין. לטענתם, עניין זה לא נמסר להם מעולם בעת שביקשו לשדרג את המטבח. לטענתם, לו היה נאמר להם כי שדרוג המטבח יביא לדחיית מסירת הדירה בכלל, וב - 95 ימים בפרט, לא היו מבקשים לבצע את השדרוג. זאת ועוד, טענו התובעים, ביום 2.7.2020, קרוב לארבעה חדשים טרם מועד המסירה החוזי, המטבח המשודרג כבר הותקן ועמד במקומו (הוצגו תמונות לתמיכה).
לטענת התובעים, הנתבעות מעולם לא התכוונו למסור את הדירות במועד המסירה החוזי, שכן בשיחה שערכו רוכשים עם ראש המועצה המקומית חריש, הוא אמר כי בפועל אין כל עיכוב וכי מלכתחילה סיכמו הנתבעות עם המועצה כי המסירה תתבצע לקראת חודש אפריל 2021. לטענתם, הטענה לפיה העיכוב במסירת הדירה נובע משדרוג המטבח איננה אלא תירוץ לאיחור במסירה שהיה ידוע, למעשה, מלכתחילה.
מכל אלו עתרו התובעים לפצותם בגין האיחור במסירת הדירה על פי חוק המכר (דירות). התובעים ביססו את חישוב הפיצוי על דמי שכירות ממוצעים באזור בסך של 2,500 ₪, ומכאן שבהתאם להוראות סעיף 5א לחוק, יש לפצותם בסך של 3,750 ₪ (2,500 ₪ X 1.5) לכל חודש איחור.
טענות הנתבעות
בכתב ההגנה ובדיון שהתקיים טענו הנתבעות, כי עמדו במלוא התחייבויותיהן על פי הסכם המכר. לטענתן, התובעים שידרגו את מטבח דירתם, וכתוצאה מכך נדחה מועד המסירה של הדירה ב - 95 יום, בהתאם לאמור בתיק הדייר שנמסר להם. נטען, כי דחיית מועד המסירה נדרשת בשל הצורך בהזזת תשתיות מים, חשמל ואינסטלציה ובשל הצורך בייצור מחדש של חלקי המטבח ואביזריו. לטענת הנתבעות, לאור דחיית המסירה ב - 95 יום, בצירוף 60 הימים בהם רשאי הקבלן לדחות את מועד המסירה ללא סיבה על פי סעיף 5א לחוק ("חדשי החסד"), הרי שהנתבעות היו רשאיות למסור לתובעים את הדירה ביום 4.4.2021.
בכתב ההגנה נטען עוד, כי בחישוב תקופת העיכוב במסירה לא נלקחה בחשבון תקופת הקורונה, אשר טרם הוכרה ככח עליון, וכי אם תוכר ככזו, תעמוד לנתבעות תקופה נוספת בה תהיה פטורה מתשלום פיצוי בגין איחור במסירה. במעמד הדיון הגיש נציג הנתבעות בעניין זה מכתב מיום 7.3.2021 מאת ראש אשכול נדל"ן ונציג מחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט אזרחי) במשרד המשפטים (נ/1), בו ניתנה המלצה של משרד המשפטים להארכת מועד המסירה של דירות שאמורות להימסר בין ה - 15.3.2020 ועד 1.4.2021 ב - 40 או 60 יום נוספים, תוך שהובהר כי מדובר בהמלצה בלבד ולא חוק מחייב. הנתבעות עתרו, איפוא, לקחת בחשבון פרק זמן נוסף זה. מכל מקום, טענו, התובעים מיהרו והגישו את התביעה טרם זמנה ובטרם התגבש נזקם הנטען.
כאשר התבקש נציג הנתבעות בדיון להסביר מתי ואיך נתנו התובעים את הסכמתם לדחיית מועד המסירה עקב שדרוג המטבח, הפנה הנציג לסעיף 7.1 להסכם המכר, אשר לשיטתו מגבש את הסכמתם כאמור. לטענתו, בעת המשא-ומתן טרם חתימת ההסכם ובמהלך החתימה היו התובעים מלווים בעורכת דין, והם אף חתמו על נספח שינויים, אולם לא ביקשו לשנות את נוסחו של סעיף 7.1. כאשר נשאל האם מסרה עדי, מתאמת השינויים, לתובעים כי שדרוג המטבח יהיה כרוך בדחיית מועד המסירה, השיב כי זו אמרה שבוודאי שכן, כפי שהיא אומרת לכל הדיירים. עדי עצמה לא הובאה לעדות מטעם הנתבעות, ולטענת נציגן בדיון היא כבר אינה עובדת אצלן.
נסיון להביא בדיון את הצדדים לידי הסדר פשרה לא צלחו, ועל כן יינתן פסק דין על יסוד טענותיהם וראיותיהם.
דיון ומסקנות
איחור במסירה - המצב המשפטי
סעיף 5א לחוק המכר (דירות) קובע כי:
"(א) לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו ששים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה - המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום המפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה [...]"
מלשונו של הסעיף עולה, כי במקרה של איחור מעבר לששים ימי האיחור המותרים בחוק ("חדשי החסד"), ישולם הפיצוי לכל תקופת האיחור, החל ממועד המסירה החוזי ועד למועד המסירה בפועל, קרי, לרבות עבור שני "חדשי החסד".
סעיף 7א לחוק המכר (דירות) קובע כי מדובר בחוק קוגנטי, קרי, לא ניתן להתנות על הוראותיו אלא לטובת הקונה.
ברע"א 6605/15 שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ [21.2.2016] (להלן: עניין שמש) הדגישה כב' השופטת דפנה ברק-ארז את חשיבות ההגנה על זכויותיהם של רוכשי דירות, וכדלקמן:
"21. נקודת המוצא לדיון בענייננו היא הזהירות היתרה שבה יש לנהוג בכל הקשור להגנה על זכויותיהם של רוכשי דירות. כפי שצוין בע"א 7991/07 רפאלי נ' רזין (12.4.2011): "חשוב לשוב ולהדגיש כי רכישתה של דירת מגורים בישראל היא העסקה המשמעותית ביותר בחייה של משפחה ממוצעת ועל כן סוגיה זו מצריכה פיקוח שיפוטי מיוחד לשם הגנה על האינטרס הציבורי" [...] הדברים יפים היום כביום כתיבתם, ואף ביתר שאת.
22. [...] אין להקל ראש בקשיים העומדים בפני רוכשי דירות, שעלולים למצוא עצמם שבויים בידיו של קבלן הממאן לפצותם חרף האיחור במסירת הדירה (ובמקרה דנן אף נטען כי נציג המשיבה איים על המבקשים בדחיות נוספות במועד המסירה אם יוסיפו לעמוד על תביעתם). כבר צוין בפסיקתו של בית משפט זה כי 'מעמדו של הקונה, מבחינת כוח המיקוח והתמרון וניסוח החוזה אינו זהה, בחלק ניכר של המקרים, לזה של בונה הדירה אף אם אין נזקקים לחוזה אחיד והמחסור במצרך ומחירו הגדל והולך יוצרים תלות רבה במצבים מזדמנים אשר בהם חופש הבחירה של הקונה הולך ומתמעט. משמע, מדובר על מערכת יחסים בה נעדר לעתים קרובות מדי הבסיס של שוויון המעמד והאיזון בין הצדדים הכורתים את החוזה' [...] פערי כוחות אלה בין הקבלן לבין רוכש הדירה באים לידי ביטוי מובהק בהקשר של איחור במסירה. הרוכש - שבמקרה הטיפוסי כבר שילם את מרבית התמורה - חושש כי עמידה על זכויותיו בשלב זה, שבו האיחור כבר הפך למציאות קיימת, עלולה להוביל לעיכוב נוסף במסירה."
כן נפסק בעניין שמש, כי אמנם אין מניעה לקבוע בחוזה מועד חוזי חדש למסירה, שהרי האיחור במסירה יימנה על פי החוק רק מהיום שהוסכם כמועד החוזי; אולם ראשית דבר, מועד המסירה החדש אמור להיות ברור ושקוף, במידה המאפשרת לרכוש לסמוך עליו (סעיף 26 לפסה"ד), ושנית, יש לבחון האם ההסכמה העדכנית על מועד המסירה איננה, למעשה, תניית פטור המוצגת כתנייה לגבי הסכמה על מועד מסירה חדש, כאשר תניית פטור מפיצוי בגין איחור במסירה היא תנייה אסורה, בהיותה נוגדת את הוראותיו הקוגנטיות של חוק המכר (דירות) (סעיף 27 לפסק הדין).
עוד נקבע בעניין שמש, כי סעיף בחוזה הכולל הסכמה לכך ששינויים או תוספות יביאו לדחייה של המועד החוזי למסירת הדירה באופן המקנה למעשה לקבלן שיקול דעת רחב ובלעדי לקבוע את מועד המסירה, ללא ציון מועד קונקרטי או קביעה של משך זמן קצוב לדחיית המועד, הינו במהותו סעיף פטור, אשר נועד, למעשה, לאפשר לקבלן להתנער מחובותיו הסטטוטוריות, וכדברי כב' השופטת ברק-ארז:
"כאשר חוזה המכר קובע הוראה רחבה המאפשרת לקבלן לדחות את מועד המסירה בלי לקבוע מועד חדש באופן ברור, הרי שאין לפנינו הסכמה חוזית חדשה אלא תניית פטור מובהקת." (סעיף 28 לפסק הדין).

בכל הקשור לדחיית מועד המסירה בגין שינויים או תוספות המבוצעים לבקשת הרוכשים, עניין שהוגדר על ידי בית המשפט בפסק הדין כעניין שכיח, נקבע כי -
"קביעתו של מועד חדש על רקע בקשתו של רוכש הדירה לבצע בה שינויים עשויה לעורר שאלות נוספות כאשר המועד שנקבע לשינוי נמצא ללא כל יחס סביר להיקף השינוי המבוקש. למעשה, אף המשיבה התייחסה בטיעוניה לכך שהסעיף מבחין בין "שינויים בהיקף ממשי" לבין שינויים שאינם כאלה, הגם שאין לדברים אלה זכר בנוסחו של הסעיף." (סעיף 34 לפסק הדין).
המסקנה העולה מפסק דין מנחה זה היא, אם כן, כי ניתן לכלול בהסכם מכר דירה הסכמה על דחיית מועד המסירה החוזי בשל שינויים או תוספות, ובלבד שמתקיימים שלושה תנאים מצטברים לגבי הדחייה: דחייה מוסכמת, למועד עדכני מוגדר וברור, והעומדת בסבירות ביחס להיקף השינויים המבוקש.
עוד עולה מעניין שמש, כי את סבירות דחיית המועד ביחס להיקף השינויים המבוקש יש לבחון על סמך היקפם של השינויים, האם אלו שינויים בהיקף ממשי או לא ממשי. שינויים בהיקף ממשי הם שינויים הכרוכים בשינויים מבניים מהותיים בקונסטרוקציה (כגון הזזת קירות), הדורשים אישורים של האדריכלים האחראיים, מומחי קונסטרוקציה, קבלני חשמל או קבלני הבינוי ואשר יש בהם כדי לשנות את סדרי העבודה של הקבלן המבצע, בעוד ששינויים שאינם בהיקף ממשי אין בהם כדי להשפיע על קצב הבניה של הדירה ושל הבניין.
מן הכלל אל הפרט:
בחינה של הסכם המכר בין הצדדים דנא מביאה למסקנה, כי לא התקיימו שלושת התנאים שנקבעו בעניין שמש.
סעיף 7.1 להסכם המכר קובע, אמנם, כי במקרה של שינויים יידחה מועד המסירה; אולם אין בו קביעה מפורשת וברורה בדבר משך הדחייה במקרה כזה . סעיף זה שומט, למעשה, את הקרקע הן מתחת ליסוד ההסכמה, קרי, התנאי הראשון, והן מתחת לדרישה של מועד דחייה עדכני מוגדר וברור , קרי, התנאי השני. הכללת משך הדחייה במקרה של שדרוג המטבח ב"תיק הדייר", שאין חולק כי נמסר לתובעים לאחר חתימתם על הסכם המכר, אינה עונה על שני התנאים האמורים, שכן לא ניתן לומר כי התובעים גיבשו, במועד חתימתם על הסכם המכר, הסכמה לכך ששדרוג המטבח יביא לדחייה במועד המסירה; זאת במיוחד, כאשר לטענתם גם במעמד הפנייה אל מתאמת השינויים עדי, לא הובהר להם העניין במפורש והם לא הופנו לטבלת לוח הזמנים שבחוברת, לא כל שכן אישרו את הסכמתם לדחייה זו בחתימתם. בעניין זה אני מעדיפה את עדותם של התובעים, שהיתה מהימנה ומעוררת אמון בעיניי, כאשר מנגד, העדה הרלוונטית עדי לא הובאה לעדות מטעם הנתבעות, והימנעות זו תיזקף לחובתן (ראו ע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי , פ"ד לה(11), 736, 760 [1980]; רע"א 12/15 עזבון המנוח אליה פרג' ז"ל נ' אסף אלעזר [1.3.2015]). אוסיף, כי תכתובת הדוא"ל בין התובעת ובין עדי, שצוטטה לעיל, תומכת בגרסתם התובעים לפיה לא היו ערים לדחיית מועד המסירה עקב שדרוג המטבח ולמשך הדחייה, אלא כאשר המועד החוזי למסירת הדירה ושני "חדשי החסד" חל פו, והדירה לא נמסרה. לא זו אף זו, גם הפרק "לתשומת ליבכם" שב"תיק הדייר" עצמו, אשר לאור כותרתו אמור לכלול את כל ההוראות וההנחיות המרכזיות והחשובות הנוגעות לשינויים ותוספות בדירה, אינו כולל התייחסות כלשהי לדחיית מועד המסירה עקב שינויים ותוספות כאמור.
זאת ועוד, אם ב"תיק הדייר" נקבע, כי במפגש הראשון עם מתאמת השינויים יחתמו הרוכשים על "מסמכים רלוונטים", הרי שבפועל, לא חתמו תובעים על כל מסמך הרשור לשינויים ולהשלכות הנובעות מהם. תשובתה של עדי לתובעת, לפיה כלל אין צורך בהחתמת הרוכשים על הסכמה לדחיית מועד המסירה עקב שינויים בדירה, משום ש"זה אוטומטי", מלמדת על יחס רופף ואף מזלזל מצד הנתבעות ביחס לחובתן להבהיר לרוכשים את עצם הדחייה עקב הזמנת שינויים בדירה ואת משך הדחייה, חובה הנובעת, כפי שהוטעם בעניין שמש, מפערי הידע והכוח שבין הרוכשים מצד אחד ובין הקבלן מצד שני. גישה זו של הנתבעות, כפי שבאה לידי ביטוי בתשובתה של עדי, מצביעה על כי הוראות חוק המכר (דירות), כפי שפורשו על ידי בית המשפט העליון, לא הופנמו במלואן על ידי הנתבעות, ועל כן יש להצר.
גם התנאי השלישי שנקבע בעניין שמש, קרי, תנאי הסבירות אינו מתקיים כאן. מתצלומי המטבח המוגמר מיום 2.7.2020, שצורפו לכתב התביעה עולה, כי זה הושלם כארבעה חדשים לפני מועד המסירה החוזי, ומכאן שאין זה סביר שהיה בשדרוגו כדי לדחות את מועד המסירה; כאמור, נקבע כי במקרה בו מדובר בשינויים בהיקף ממשי עשויה להיות הצדקה בדחייה של מועד המסירה (בכפוף להתקיימות שני התנאים הראשונים). סבורתני , כי תוספת של ארונות מטבח ושיש ושינוי סוג השיש, ללא הזזה של נקודות חשמל ומים, כפי שהעידה התובעת בדיון (מה שלא נסתר על ידי הנתבעות) אינם עולים כדי שינויים בהיקף ממשי; אלו הם שינויים מינוריים, שאינם מצדיקים דחייה משמעותית של מועד המסירה, אם בכלל, ודאי שלא ב - 95 יום . מכאן שהתנאי השלישי אינו מתקיים; קל וחומר, כאמור, כאשר השדרוג המלא הושלם זמן רב בטרם אמורה היתה הדירה להימסר לתובעים על פי הסכם המכר.
לאור כל האמור לעיל, משלא התקיימו שלושת התנאים שנקבעו בעניין שמש על מנת שהתנייה בדבר דחיית מועד המסירה לא תיחשב כתניית פטור אסורה, אני קובעת כי אין באפשרותן של הנתבעות להסתמך על סעיף 7.1 להסכם המכר. המשמעות המעשית היא, כי הדירה נמסרה באיחור וכי התובעים זכאים לפיצוי בגין כל תקופת האיחור, בהתאם לסעיף 5 לחוק המכר (דירות).
טענת התובעים לפיה מעולם לא התכוונו הנתבעות למסור את הדירות במועד, כך על פי דברי ראש המועצה המקומית, נותרה בגדר עדות מפי השמועה, ועל כן אין בידי לקבלה.
אשר לטענות הנתבעות ביחס להשלכות הקורונה על מועד המסירה: ראשית דבר, נפסק כי הקורו נה איננה "מילת קסם" המצדיקה דחייה אוטומטית במסירת דירות, וכי טענה זו טעונה הוכחה בראיות, במיוחד בשים לב לכך שענף הבניה הוחרג מהסגרים שהוטלו על המשק (ראו ת"ק (רמ') 13833-06-21 מקסים רפופורט נ' י.זילברמינץ ובנו בע"מ [29.8.2021]; ת"ק (רח') 51730-01-21 שלמה חגאי נ' אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופתוח בע"מ [25.7.2021]; רת"ק (מחוזי מרכז) 33167-01-21 תמיר פורת נ' א.ד.א. תמיר יזמות ובניה בע"מ [16.8.2021]).
זאת ועוד, בנייר עמדה של ממונה חוק המכר במשרד הבינוי והשיכון מיום 24.5.2021, הנוגע לאיחור במסירת דירות, בין השאר בשל משבר הקורונה (פורסם באתר הממשלה במרשתת) הובאה המלצה, לפיה כלל מרכיבי חוזה המכר הקשורים למועד מסירת הדירה יידחו, בהסכמת הצדדים, ב - 40 ימים [ההדגשה במקור - ט.מ.], זאת לגבי דירות שמועד מסירתן החוזי היה בין 18.3.2020 ל - 31.12.2020. אכן, הדירה נשוא התביעה נכללת בהמלצה זו; ואולם, רכיב ההסכמה, שהוא תנאי לה, נעדר ממנה. על כן, בהעדר הסכמה כאמור, יחול הסיפא לנייר העמדה, שזו לשונו:
"ככל ואין הסכמה בין הצדדים לעניין מתווה מוצע זה, סעיף 5א לחוק המכר, העוסק בפיצוי בגין איחור במסירה, הוא הקובע את הסדר הפיצויים ויש לפעול על פי הוראותיו."
בענייננו, משלא הוצגו ראיות כלשהן בדבר השפעתו של משבר הקורונה על התקדמות הקמת פרוייקט הבנייה שבו כלולה דירת התובעים, אלא טענה זו נותרה בגדר טענה בעלמא, ובהעדר הסכמה בין הצדדים לדחיית מועד המסירה בעטיו של המשבר, אין לי אלא לדחות את טענת הנתבעות במישור זה.
מכאן, שעל הנתבעות לפצות את התובעים בגין מלוא האיחור במסירת דירתם. פרק הזמן לגביו יחושב הפיצוי הינו 5.93 חדשים (31.10.2020 - 28.4.2021).
גובה הפיצוי:
בהתאם לסעיף 5א(1) לחוק המכר (דירות), הפיצוי בגין איחור במסירה הינו דמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה, במכפלה של 1.5, לכל חודש איחור. התובעים התבססו, כאמור, על שיעור ממוצע של דמי שכירות של דירה דומה, העומד לטענתם על 2,500 ₪ לחודש. ראיות לכך (כגון חוות דעת שמאי מקרקעין או לכל הפחות תדפיסים מאתר יד-2) לא הוצגו. הנתבעות, מצדן, טענו כי הפיצוי אותו העבירו לתובעים התבסס על חוות דעת שמאי מקרקעין מטעמן, ולפיו שיעור דמי השכירות של דירה דומה באזור הינו 2,330 ₪. חוות הדעת, שלא צורפה לכתב ההגנה, אלא הוצגה במעמד הדיון במכשיר הטלפון הנייד של נציג הנתבעות, נערכה ביום 22.12.2020, מספר חדשים לפני מסירת הדירות לתובעים. לפיכך אינני מוצאת כי זוהי חוות דעת רלוונטית שניתן להסתמך עליה בקביעת הבסיס לחישוב הפיצוי. עם זאת, בהעדר פער משמעותי בין טענות הצדדים בעניין זה, ולאור הגמישות הנתונה לבית המשפט לתביעות קטנות בכל הקשור לדיני הראיות, למען הכרעה צודקת (סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984), אעמיד את דמי השכירות שיהוו בסיס לפיצוי על סך של 2,400 ₪, וזאת על דרך האומדנא.
הפיצוי לו זכאים התובעים הינו, איפוא, 2,400 ₪ X 1.5 X 5.93 = 21,348 ₪. מסכום זה יש להפחית את הפיצוי ששולם על ידי הנתבעות, בסך של 9,670 ₪. מכאן שעל הנתבעות לשלם לתובעים את היתרה בסך של 11,678 ₪.
בנוסף אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעים הוצאות משפט, לרבות החזר האגרה ששולמה, בסך של 750 ₪.
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך כולל של 12,428 ₪.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ז חשוון תשפ"ב, 23 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.