הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 22743-10-18

בפני
כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

תובע

שמעון ברק

נגד

נתבע

בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע עקב אי כיבוד שיקים על ידי הבנק.

רקע

1. במועדים הרלוונטיים לאירועים נושאי תביעה זו, התנהל אחד מחשבונות הבנק של התובע אצל הנתבע בסניף מגדל העמק.

2. בתאריך 7.3.18 החליט הנתבע שלא לכבד שיק מספר 5137073 על סך 20,000 ₪, אותו משך התובע מחשבונו לפקודת בנו,ביום 6.3.18, מחמת "חתימה שאינה תקינה" ( להלן: "השיק").

3. התובע טוען כי החלטת הנתבע שלא לכבד את השיק התקבלה שלא כדין וללא עילה סבירה, הן על מנת לגבות דמי החזר המחאה ודמי פעולות שורה והן במטרה לפגוע בתדמיתו ולהשפילו בעיני ילדיו, בעוד שהנתבע טוען להגנתו כי מדובר היה בהחלטה שהתקבלה בהתאם לנוהג במערכת הבנקאית בישראל וכי היה זה התובע שהתרשל בניהול חשבונו בכך שלא הקפיד על חתימת השיק באופן זהה לדוגמת החתימה שנמסרה על ידו בשעתה לבנק ו גם לא חידש את דוגמת חתימתו.

טענות התובע

4. בעדותו בפני טען התובע כי מאז שפתח את חשבונו אצל הנתבע הוא מעולם לא התבקש על ידו או על ידי מי מטעמו לחדש את דוגמת חתימתו בסניף מגדל העמק שבו התנהל חשבונו הנדון, הגם שבסניף זכרון יעקב הוא התבקש גם התבקש לעשות כן . בתשובה לשאלתי מדוע הוא טוען כי אי כיבוד השיק גרם להוצאת דיבתו רעה, סיפר התובע : "... יש לי 4 ילדים: גיא, שגית, רונן ו מיטל כשהקטנה בת שלושים, כולם נשואים, כולם עם ילדים. יש לי שמונה נכדים... כשחזר השיק שנתתי לגיא הוא סיפר את זה לאחותו שגית, שגית סיפרה לרונן ורונן סיפר למיטל "לאבא חזר שיק". הנכדה שלי בת 12 מתקשרת אלי, זה היה צריך להיות בת מצווה שלה. "סבא אני לא רוצה מתנה שהבטחת לי", אמרתי לה "למה" (צ"ל: והיא השיבה) "... הבנתי שהמצב לא כל כך טוב". זה נורא. השפלה נוראית...".

5. בנוסף לכך טען התובע כי ארוע דומה כבר קרה לו עם הנתבע בעבר ובעקבותיו הובטח לו כי לא יוחזר עוד שיק מאיזה שהוא חשבון השייך לו, מבלי שנציג הבנק ישוחח עמו קודם לכן. דא עקא, שנציגת הנתבעת אשר התחייבה בפניו כאמור, לא עמדה בהבטחתה, וכדבריו: "... אני פעם ראשונה לפני חמש שנים העברתי שיק של 900 אלף ₪ לשגית, הוא חזר, התקשרתי לגברת שורה, ואמרתי לה זו פעם אחרונה שאתם מחזירים לי שיק. היא באותו רגע יכלה להגיד לי שאחזור לסניף ואחדש את החתימות. הסכמנו, אני כל דבר עם לקוחות ובנקים, אני מתעד. היא אמרה בסדר, זה לא יקרה שוב. אחרי שנתיים נתתי לרונן שיק של חצי מיליון שקל עם אותה חתימה וזה עבר. הבנק בינתיים בצמצומים, הפסיקו לענות לטלפונים. השיק הזה של 20 אלף ₪ לא כובד לא בגלל שהחתימה לא מתאימה. לפי נתוני בנק ישראל, הבנקים באופן כללי החזירו 3,421,000 שיקים שבערך כל שיק בממוצע 50 ₪ עמלה, תעשי חשבון כמה עמלה זה ...".

טענות הנתבע

6. בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, כמו גם בדברי נציגו בדיון שהתקיים בפני, חזר הנתבע וטען כי החתימה שהופיעה על השיק היתה שונה מדוגמת החתימה של התובע בבנק ולכן לא היה מנוס מאי , והתובע התבקש לסור אל סניף בכדי לעדכן את דוגמת חתימתו .

7. בנוסף לכך טען הנתבע כי התנצל בפני התובע על מה שארע ואף שלח לו שי צנוע, וכי חשבונו זוכה בסכום עמלת החזר השיק שנגבתה ממנו תחילה , אלא שהלה מיאן ליישר את ההדורים עם הבנק והחליט לפנות לבית המשפט.

8. לגופו של עניין טען התובע כי לא מדובר היה במקרה בו השיק סורב מן הטעם של "אין כיסוי מספיק" וכי החזרתו "מחמת חתימה שאינה תקינה," אינה עולה כדי הוצאת לשון הרע.

9. בעדותו בפני אישר סגן מנהל הסניף מר יוני בן אלי, כי במקרים של משיכת שיקים בסכומים גבוהים (מעל 10,000 ₪) בהם נראה כי החתימה אינה תקינה , כי אז הנוהל הוא שהבנק מתקשר אל הלקוח ומוודא עמו שהוא אכן הוציא שיק כזה, וכדבריו: "... בגלל כמות השיקים היומית שנכנסת, אין לנו אפשרות לבדוק כל שיק. כשמדובר בשיקים על סכומים קטנים אנחנו לא בודקים את תיאום החתימה. אנחנו כן בודקים מסכום מסוים, מעל 10,000 ₪, ואז יש איזושהי מערכת שמפנה את זה לסניף כי זה נעשה במרכז וכל שיק כזה שיש בו ספק מועבר לסניף. כל יום יש מישהי שהתפקיד שלה זה לעבור על שיקים כאלה ולהתקשר למי שמשך אותם ולברר עמו. במקרה הזה אנחנו טוענים שכן התקשרנו והתובע טוען שלא. אין על ז ה איזשהו תיעוד במערכת. אני גם חפשתי...".
לשאלתי על בסיס מה טוען הוא אם כן שהתקיימה שיחה כזו, השיב מר בן אלי: "... אני אומר שדיברתי עם אחת הבנות, השיק נמשך לתאריך 6.3.18, דיברתי איתה בסמוך להגשת התביעה, היתה התנהלות של התובע מול פניות הציבור של הבנק ואותה בחורה אמרה שהיא כן התקשרה אליו ולא היה מענה, שאלתי לגבי תיעוד ולא היה תיעוד במערכת. לא יודע מה הסיבה שלא היה תיעוד..." (הדגשה שלי – ר.ס.מ).

10. בהמשך דבריו הוסיף מר בן אלי והסביר כי: " ... הבנק מעדיף לנקוט אמצעי זהירות ולא לשלם את הכסף כי החתימה לא זהה מאשר לדבר עם הלקוח ולאשר את השיק ולהיות במקרה אחר לגמרי... הבנק חשוף להמון זיופי שיקים... במקרה הספציפי הזה אותו בודק מצא שהחתימה לא תואמת , ניסו ליצור קשר ולא הצליחו... בסוף השיק לא הופקד וכובד מחדש, אלא נעשתה העברה בנקאית. השיק הופקד ב – 6.3, הוא חזר ב – 7.3 מסיבה טכנית, וב – 12.3 נעשתה העברה בנקאית של 20,000 ₪ ".

דיון והכרעה

11. עילת התביעה בה בחר התובע עת הגיש את תביעתו היא "הוצאת לשון הרע".
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 קובע כי:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו
או במקצועו.
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית."
סעיף 2 לחוק זה, הנושא את הכותרת "פרסום מהו", קובע כי:
(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות,
תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות -
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע".

12. פעולה של החזרת שיק טומנת בחובה אלמנט של פרסום, שכן הבנק בו הופקד השיק על ידי אוחזו מקבל על כך הודעה והדבר מובא לידיעת אנשים נוספים , כפי שלטענת התובע קרה במקרה נשוא תביעתו. עם זאת, בכל מקרה ומקרה יש לבחון גם מה הן הגנות הנתבע.
סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע קובע כי:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
....
2. היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית
או חברתית לעשות אותו פרסום;
3. הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו
הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר".

במקרה שלפני, מדובר בבנק שהחליט להחזיר את השיק שנמש ך על ידי התובע , לאחר שהגיע למסקנה שיש לנקוט בפעולה זו לשם הגנה על עניינו שלו ולשם הגנה על הציבור בכללותו , מחשש לזיוף. בהקשר זה אהיה מוכנה להניח לטובתו כי פעל בתום לב ולכן קמה לו הגנת תום הלב הקבוע בסעיף 15 לחוק כמפורט לעיל.

13. דא עקא, שלטעמי – כפי שגם הבהרתי לצדדים במהלך הדיון שהתקיים בפני ולכן הצעתי להם לסיים את ההליך בתיק זה בפשרה מסוימת (אלא שהנתבעת דחתה את הצעתי בעוד שהתובע הסכים לה) – הפעולה של החזרת השיק בוצעה באופן נמהר מדי, ולכל היותר מיד לאחר שנציגת הנתבעת (שלא זומנה לעדות בבית המשפט) ניסתה ליצור קשר עם התובע ומשלא עלה בידה לעשות כן בפעם הראשונה, השיק הוחזר . לטעמי, פעולה זו של החזרת השיק מבלי שהתובע קבל איזו שהיא התראה מוקדמת על כך, כמתחייב בהתאם לנהלי הבנק, עולה בעיני כדי הפרת חובת הזהירות של הבנק כלפי לקוחו, דהיינו מעשה של התרשלות המזכה את הלקוח בפיצוי.

14. דברי התובע בכל הנוגע לעוגמת הנפש הגדולה שנגרמה לו כתוצאה מהחזרת השיק, אף שלא נתמכו בעדויות נוספות של ילדיו ו/או נכדתו בת המצווה, הותירו עלי רושם מהימן ואמיתי ובעיני היה בהם כדי להמחיש את הקלות הבלתי נסבלת בה נפגעים עד מאוד רגשותיו של אדם כתוצאה מפעולה טכנית, קרה ובלתי מתחשבת מצד מוסד כבנק, האמור לשרתו.

15. מפני כל אלה, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבע לפצות את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, בסכום של 4,500 ₪. סכום זה בתוספת הוצאות המשפט בסך של 500 ₪, ובסה"כ 5,000 ₪, ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ט, 10 יוני 2019, בהעדר הצדדים.