הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 10737-12-17

בפני
כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

תובע

יעקב דסה

נגד

נתבעים

1.לירן כלפון

2.שני כלפון

פסק דין

רקע

1. בתחילת חודש ינואר 2015, נחתם בין הצדדים לתביעה זו הסכם שכירות שמכוחו השכיר התובע לנתבעים את קומת הקרקע והמרתף של ביתו ברח' ארזי הלבנון 23 בחדרה (להלן: "הדירה") ל תקופה של 17 חודשים - החל מיום 1.2.15 ועד ליום 30.6.16, תמורת תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 5,250 ₪ (להלן: "ההסכם").

2. במעמד חתימת ההסכם שילמו הנתבעים לתובע את מלוא דמי השכירות בעד תקופת השכירות כולה, ולהבטחת קיום התחייבויותיהם הפקידו בידיו שיק ביטחון ושיקים נוספים לפקודת חברת החשמל , עיריית חדרה , ותאגיד המים העירוני .

3. אין חולק על העובדה שבסופו של דבר התגוררו הנתבעים בדירה במשך 7 חודשים בלבד ועזבו אותה ביום 15.8.15.

4. במהלך תקופת השכירות, כל אימת ששהה בישראל, היה התובע שמרכז חייו בארצות הברית, מתגורר בקומה העליונה של הבית מעל לדירה אותה השכיר לנתבעים .

טענות התובע , ראיותיו והעדים מטעמו

5. בעתירתו לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 33,000 ₪, ט ען התובע בכתב תביעתו כי אלה עשו בדירה שימוש חורג שכן הם פתחו בה עסק של מעון לילדים ו כי הם עשו כן ללא רשותו ו/או ידיעתו ובניגוד גמור לאמור בסעיף 7 להסכם שבמסגרתו הוצהר כי מטרת השכירות תהא למגורים בלבד. במצב דברים זה – כך טען התובע, היה על הנתבעים לשתף אותו ברווחיהם ולשלם לו תוספת של 3,000 ₪ לחודש ובסה"כ 21,000 ₪ בעד 7 החודשים שבמהלכם הם התגוררו בדירה וניהלו בה את עסקם.

6. עוד טען התובע כי החלטת הנתבעים לעזוב את הדירה ביום 15.8.15 התקבלה על ידם אופן חד –צדדי, מבלי שהם שיתפו אותו בה קודם לכן, מבלי שמצאו דייר חלופי במקומם ובהותירם אחריהם "הרס וחורבה" ששיקומם היה כרוך בתשלום של 9,086 ₪ ל"שיפוצניק" שהוזמן על ידו; כי הם סרבו לשלם לו את התשלום היחסי של דמי השכירות בעבור המחצית הראשונה חודש אוגוסט 2015 לאחר שבטלו את השיק בגין דמי השכירות לחודש זה; כי השיק שנמסר לו על ידם לצורך תשלום חשבונות החשמל בסך של 3,330 ₪ (בתוספת 350 ₪ ששולמו מכיסו) לא כובד ע"י הבנק וכי הם הותירו אחריהם חוב בסך של 580.70 ₪ לתאגיד המים העירוני.

7. לתמיכת טענותיו צרף התובע לכתב תביעתו את העתקי הסכם השכירות ומכתבי הדרישה שנשלחו לנתבעים על ידי עורך דינו, את חוות דעתו של ה"שיפוצניק" מר צבי אריה היבלום בדבר הנזקים שנותרו בדירה בתום תקופת השכירות, העתק חשבונית על סך 250 ₪ עבור שירו ת של חיבור מערכת הגז מחדש, אישורים מחברת החשמל בנוגע לאי כיבוד השיק והחוב עבור חודש אוגוסט 2015 ואישור נוסף אודות החוב לתאגיד המים.

8. בעדותו בבית המשפט חזר התובע וטען כי לא ידע דבר אודות כוונת הנתבעים לנהל בדירה עסק של מעון לילדים, וסיפר כי בכל פעם שהיה לכך הוא היה מנסה לשכנע את הנתבעת שתחדול מן העיסוק הזה, אלא שהיא תירצה את הימצאות הילדים בדירה בתירוצים שונים והסתירה מפניו את התמונה האמיתית: "... אני מתגורר בארה"ב, בניתי כאן בית, השכרתי להם חלק אחורי של הבית למגורים. אחרי כשבעה חודשים ראיתי שהם פתחו פעוטון אצלי בבית, ביקשתי מהם להפסיק את זה... כבר בביקור הראשון אחרי שלושה חודשים ראיתי שיש שם שני ילדים למטה, שתי מיטות של פעוטות והנתבעת אמרה לי שהיא מטפלת בילדים של חברה ובילד שלה ואז היא רצתה לפתוח פעוטון ואמרתי לה שנדבר על זה, והיא אמרה לי שהחליטה לא לעשות את זה, היא התקשרה אלי לארה"ב וניסתה להיכנס איתי למו"מ לפעוטון והסברתי לה שצריך ביטוחים ואישורים והיא אמרה לי שהיא ירדה מזה ולהשאיר את המצב הקיים. כשהגעתי לעוד ביקור בארץ ראיתי כבר עשר מיטות למטה ולא הבנתי מה קורה. ראיתי המון אנשים נכנסים ויוצאים והיא אמרה לי שזה המצב הקיים והשארתי את המצב הקיים, ללא ביטוחים, ללא הסכמה שלי, ללא תוספת תשלום לשכירות. הבית כתוב בחוזה בפירוש למגורים בלבד. ואז הם החליטו, כשאמרתי להם שהם יעצרו את זה ויעזבו, הם מצאו דיירת חלופית ועזבו את הבית עם נזקים, ללא תשלומים ... לא ידעתי שהם הולכים לפתוח שם משפחתון וגם לא הסכמתי לזה אף פעם. זה נעשה שלא בתום לב. הם חתמו על הסכם לבית למגורים בלבד. זה נעשה בחוסר תום לב ובשיטה זוחלת של פתיחת פעוטון ...".

9. בהתייחסותו לטענות הנתבעים ובתשובה לשאלתי האם היה מצב שבו הם העמידו אותו מראש על כוונתם לפתוח עסק והוא התנגד לכך מן הטעם שלא רצה לפתוח תיק במס הכנסה, השיב התובע: "... אני אומר שלא דובר בכלל על פתיחת עסק. אני התכוונתי לחזור לשוב בארץ ולגור בבית. לא דובר פה על לפתוח משפחתון. כחודשיים לפני שהגעתי לארץ וראיתי שזה כבר פעוטון, היא התקשרה אלי לארה"ב וביקשה לפתוח משפחתון. .. זה היה חמישה חודשים אחרי, כחודשיים לפני שהם עזבו ואז היא אמרה שהיא יורדת מהעניין...".

10. להוכחת טענותיו השונות העיד התובע את מר אפרים קריאף, מי שלטענתו היה מיופה כוחו באותה תקופה (להלן: "קריאף"). דא עקא, שעד זה סיפר כי כבר במעמד חתימת ההסכם דיברה הנתבעת אודות כוונתה לעשות בדירה שימוש למטרות נוספות וטען כי הוא עצמו בקש להזהיר את התובע מפני הסתבכות אפשרית אלא שהלה לא שעה לדבריו : "..במעמד חתימת ההסכם עם הנתבעים היינו אני והתובע וישבנו ודיברנו איתם והיא זרקה איזו מילה על ילדים, תינוקות, שהיא רוצה לעשות איזשהו עסק עם תינוקות והיא אמרה את זה בצורה מתוחכמת כי לא הבנו, והיא אמרה אני אשמור על אחד או שניים תינוקות. אני אמרתי לתובע שזה לא נראה לי ואז התובע אמר שאם היא תשמור על תינוק או שניים הוא לא יעשה ענין אבל ביקש שהיא תשמור על מקום מסודר ושהוא לא רוצה שהיא תפתח שם עסק כי זה לא חוקי וגם אין ביטוח וכו'. וככל שבאתי לביקורים ושמתי לב שלמטה יש דברים, ראיתי אישה מבוגרת שעומדת שם וכל פעם ראיתי עוד מיטה, והרמתי טלפון לתובע ואמרתי לו שנראה לי שהיא פותחת עסק, ואמרתי להם שאסור וזה ילדים ולא משחק ומשהו יכול לקרות...". מר קריאף הוסיף וסיפר כי בשלב שבו החליטו הנתבעים לעזוב את הדירה הם אמנם הביאו דיירת אחרת במקומם אלא שהיתה זו "בחורה מאוד קשה, שהיה להם קשה להפטר ממנה...". לשמע טענות הנתבעת לפיהן הוא מעולם לא ביקר בדירה, אמר קריאף: "...אני הייתי מעט אבל זה לא נכון שלא הייתי בכלל. אני הרגשתי בדיבור בטלפון שבאיזושהי צורה אני מאוד מפריע, אני מאוד עדין ולא אוהב להפריע לדיירים. אני הייתי לדעתי פעם או פעמיים", ובהתייחסותו לטענתה כי עוד במעמד חתימת ההסכם היא ביקשה ש יצורף אליו נספח שיהווה אישור לניהול משפחתון בחלק התחתון של הבית וכי הוא עצמו השיב לה שהתובע חי בחו"ל והוא אינו מעוניין בפתיחת תיק מס הכנסה ומע"מ בישראל אך התעקש על כך שהנתבעים ירכשו פוליסת ביטוח שיש בו סעיף של "אחריות צולבת", אמר קריאף: "... אני ביקשתי אחריות צולבת על הביטוח הרגיל ולא ביטוח לגן. אנחנו עשינו ביטוח למבנה ואתם עשיתם ביטוח לציוד. בשום פנים ואופן אני לא ביקשתי שתכין ביטוח לגן ילדים". לסתירת טענה זו הציגה בפני הנתבעת את פוליסת הביטוח לגן ילדים שנרכשה על ידה.

11. ה"שיפוצניק", מר צבי אריה היבלום, מי שערך את מסמך חוות הדעת אודות הנזקים שנותרו בדירה לאחר עזיבת הנתבעים והעיד מטעם התובע גם כן, אמר: "אני "הנדימן" וקראו לי ל סדר את הנזקים שהיו בדירה... מתחת לו ויטרינה בסלון שבנויה משתי כנפיים שמתחת לכל מסגרת כזאת יושבים שני גלגלים ...הגלגלים לא תפקדו והנעילה לא עבדה אז היה צריך לסדר את זה. אני לא יודע מי גרם לזה. הבית היה צבוע אבל נשארו הרבה מקטעים שהיו מלוכלכים או שהיה צריך לעשות תיקונים נגד רטיבות ואז לצבוע. עשיתי תיקונים נגד רטיבות במרתף למטה, היה ענין של מזגן שנזל שם, היתה נזילה כע קרון מהניקוז של המזגן שלא עבד טוב...הייתי שם פעם קודם כשהנתבעים ביקשו שאגיע, הם עשו את זה לא באופן ישיר מולי אלא דרך התובע, שצלצל לאפרים ואפרים אמר לי לבוא.., היו שתילים יבשים אבל לא החלפתי אותם. ה"בזנטים" היו בעיה רצינית כי כל החצר היתה מלא ה בזנטים...".

12. בניגוד לחלק מן הדברים הללו טען קריאף (אפרים – ר.ס.מ) כי גרסת הנתבעת לפיה היא פנתה אליו בבקשה כי ידאג לתיקון הדליפה מצינור המזגן, שקרית, ואמר : "הנתבעת אמרה הרבה דברים שהם שקרים. לא היה דבר כזה שהיא דיווחה לי על נזילה ואני דאגתי שיגיע איש מקצוע...".

גרסת הנתבעים

13. הן בכתב הגנתם והן במהלך עדות הנתבעת בבית המשפט, חזרו הנתבעים וטענו כי הסיבה העיקרית להתקשרותם בהסכם השכירות עם התובע היתה קיומו של המרתף שנראה היה להם מתאים למטרת ניהול המשפחתון בו.

14. הנתבעים עמדו על כך שהתובע ידע אודות השימוש בדירה למטרת ניהול עסק של משפחתון כמו גם על טענתם כי הם הבהירו לו ולמיופה הכח מטעמו מר קריאף שזוהי כוונתם. דא עקא, שבקשתם לעיגון הנושא בהסכם השכירות נדחתה על ידי התובע וקריאף אשר הסבירו כי הם אינם מעוניינים בדיווח המתחייב מכך לרשויות המס.

15. את החלטתם לעזוב את הדירה בחלוף 7 חודשים בלבד הסבירו הנתבעים בדרישת התובע להעלאת דמי השכירות בעקבות הגידול במספר הילדים שנרשמו למשפחתון, ובכל הנוגע לדיירת החלופית שנכנסה לדירה במקומם טענו כי ההחלפה בוצעה בידיעת ובהסכמת התובע ו כי "הדירה לא נותרה ריקה אף לא יום אחד".

16. טענות התובע בדבר הנזקים שהם הותירו אחריהם בדירה הוכחשו על ידי הנתבעים מכל וכל, ובתוך כך הם אישרו כי התקינו במקום גדר שאותה הסירו על חשבונם עובר לעזיבתם. בהקשר זה הוסיפו הנתבעים וטענו כי בעת כניסתם לדירה לא היה בה חיבור פעיל לגז והם נאלצו לדאוג לכך בעצמם ובנוסף לכך טענו כי חשבונות החשמל והמים שולמו על ידם במלואם, לרבות החלק היחסי של הבית בו התגורר התובע בכל פעם ששהה בישראל.

16. בעדותה בפני, אשר הותירה עלי רושם גלוי וכן , אמרה הנתבעת: "... את הבית מראש בחרנו לטובת הפעלת משפחתון. אני ביקשתי שזה יהיה כתוב בחוזה והתשובה שקיבלתי היא שהוא לא מוכן לקחת את הסיכון שזה יהיה בחוזה, כי הוא מדווח על הנכס למגורים. ההסבר שלו היה שאם הוא ידווח על הבית כעסק ולא למגורים יהיה לו יותר מס. זו תמימות של התחלה. התחלתי את העסק שלי אצלו בבית. אמרתי שכל עוד זה מוסכם ביני לבינו זה בסדר. אני הבהרתי לו שיותר מעשרה ילדים לא יהיו. זה היה במעמד חתימת החוזה. יש לו יחידת דיור מעלי. אם הייתי רוצה לפתוח גן מבלי שבעל הבית ידע מזה, לא הייתי עושה את זה בבית כשהוא גר מעלי...הם אמרו שהם ראו בפייסבוק שאני לוקחת 2,500 ₪ לכל ילד ואם יש לי עשרה ילדים זה 26,000 ₪ והוא אמר לי ש"לא מגיע לו מזה משה?" אמרתי לו שלא והוא אמר שהוא רוצה 3,000 ₪ תוספת. אני לא הסכמתי והוא ביקש שאפנה את הנכס. יכולתי לשלם יותר ש כירות אבל זה היה ענין של עקרון...".

17. אשר לטענות בדבר הנזקים שנגרמו לדירה, אמרה הנתבעת: "..חשוב לי להדגיש שעשרה תינוקות היו למטה. .. לא היה שום לכלוך ושום בלגאן. בעלי צבע את הבית, ניקיתי את כל הבית. הדבר היחיד שנותר זה ה"בזנטים" שבאמת לא הוצאנו ואני והדיירת החדשה סגרנו את זה בינינו. סתימות לא היו במקלחת ובכיור. לא היתה בעי ה בויטרינה של הסלון. במרתף היה סלוטייפ על הקירות. העזיבה שלנו היתה כל כך מהירה שאת המרתף לא הספקנו לעשות יסודי. הנזילה היתה עוד לפני כן. זה פיצוץ בתוך הקיר של צינור. זה בית שלו, הוא בעל הנכס...". בכל הנוגע לחובות, אמרה: "... לגבי התשלומים, באיזשהו שלב הוא התקשר אלינו, אני חוזר לארץ, לא רוצה לתבוע אתכם, רוצה להגיע לפשרה. נשארו חובות של תשלומים, בואו נסגור את זה בינינו. אמרנו יש ארנונה, מים וחשמל, אנחנו שילמנו את הכל, הוא צריך להחזיר לנו את החלק היחסי על היחידה שהוא גר בה. הוא חייב לנו כסף. לא הגשנו תביעה נגדית כי אנחנו רוצים לסיים עם זה. הוא קבע עם בעלי ובעלי שילם את החוב כשזה כולל החלק היחסי של התובע. אחר כך הם הלכו לארנונה. בכוונה עצרנו תשלומים כי הוא חייב לנו כסף. בתוך הארנונה היה החלק היחסי של יעקב...".

דיון והכרעה

18. לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים והעדים מטעם התובע ונדרשתי לראיות שצורפו לכתבי הטענות, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.

ואלה הם נימוקי:

א. גרסת הנתבעת הותירה עלי כאמור, רושם מהימן ומשכנע. כך שכנעה אותי הנתבעת בדבר ידיעת התובע ומר קריאף מלכתחילה אודות כוונתה לנהל במרתף עסק של משפחתון, וכך גם שוכנעתי כי הסיבה לעזיבת הנתבעים את הדירה בחלוף 7 חודשים בלבד היתה דרישת התובע להשתתף ברווחיהם.

ב. מנגד, מצאתי שוני וסתירות בין גרסתו המיתממת של התובע לבין גרסת קריאף שלמעשה אישר את עיקרי גרסת הנתבעת – הן את טענותיה בדבר גילוי כוונותיה האמיתיות מלכתחילה, הן את הסיבה לסירוב של התובע ושלו לצרף להסכם נספח שיהווה אישור לניהול העסק במקום בשל אי רצונם לדווח על כך לרשויות המס והן בקשר לדיירת החלופית שנמצאה ע"י הנתבעים, שעה שלגרסת התובעת הדירה נותרה ריקה.

ג. גרסת הנתבעת נתמכה גם בעדות ה"שיפוצניק" אשר סתר את גרסת קריאף שהכחיש את טענתה לפיה היא בקשה ממנו שידאג לתיקון הנזילה מהמזגן, וטענותיה בדבר המצב שבו הושארה הדירה לאחר עזיבתם אותה, לא נסתרה על ידי ה"שיפוצניק" שעיקרי חוות דעתו נגעו לנזקי הנזילות שהיו בדירה והוא אישר כי לא ידוע לו מי גרם לנזקים בגלגלי הוויטרינה.

19. סוף דבר, מפני כל הטעמים שפורטו לעיל, החלטתי לבכר את גרסת הנתבעים שנשמעה לי אמינה ומשכנעת הרבה יותר מזו של התובע ומשכך אני דוחה את תביעתו.
התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך של 500 ₪ וישלם להם סכום זה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.
פסק הדין יישלח לתובע הן בכתובת רח' הרא"ם 207/3 קרית ארבע, 9010000 ו
הן לכתובתו של מר אפרים קיראף - ת.ד. 80 בית הלוי.

הנני מתנצלת בפני הצדדים בגין העיכוב במתן פסק הדין, בשל תקלה.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ט, 02 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.