הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה ת"ק 64745-02-19

בפני
כבוד ה שופט יוסי ברכיה

התובע:
פלוני

נגד

הנתבעת:
מועצה מקומית כפר שמריהו

פסק דין

בפניי תביעת התובע לפיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מנפילה ממפגע נטען, בשטח השיפוט של הנתבעת. האירוע הנטען בכתב התביעה התרחש ביום 17.5.14.
התובע שבר את קרסול שמאל שלו ורגלו גובסה.
נפתח בדיון בשאלת האחריות לאירוע.
התובע טען בכתב תביעתו כי הוא ירד ממדרכה בתחום המועצה המקומית של כפר שמריהו, ורגלו נתקלה בבור באספלט הכביש. לטענתו, היה במקום שורש עבה של עץ שעבר במקום, ובו הוא נתקל ונפל.
בעדותו בפניי הציג התובע תמונות צבע, של המפגע הנטען. בתמונות נראים אבני שפה של מדרכה, ובסמוך להם על הכביש ישנו עצם שנראה כמו גזע של עץ הבולט מעל הכביש (יעויין בתמונה ת/3 ).
התובע טען כי יתכן וגזע עץ זה שייך לעץ המצוי בסמוך. גזע נוסף של עץ, נמצא בסמוך לאבני השפה ועל שטח עם חולות (תמונה ת/2).
התובע טען בעדותו, כי גובהו של הגזע הבולט מעל הכביש הוא כ- 7-8 ס"מ. ואולם בעניין זה נראית לי עדותו של מר משה שוהם (להלן- שוהם), מנהל התפעול אצל הנתבעת, שהעיד כי גובהה של אבן שפה תקנית הוא כ- 10 ס"מ, אם נשווה באופן יחסי את גובה הגזע (ככל שזה אכן גזע) מעל הכביש, ביחס לאבן השפה הנראית אכן בגובה של כ- 10 ס"מ מעל הכביש, הרי שגובה הגזע הבולט הוא בשיעור זניח של כס"מ אחד בקירוב.
מטעם התובע העידה גם בת זוגו שהייתה עימו, גב' רונה רונית בר און (להלן- רונית), שהעידה כי התובע נפל וסובב את רגלו כתוצאה מבור, או שקערורית שהיה במקום.
רונית עיינה בתמונות שצירף התובע והעידה כי היא "לא בטוחה שרואים טוב בתמונות, יש עומק של כמה סנטימטרים של בור" (עמוד 2 ש' 15-16 ).
לטענת רונית התמונות צולמו באותו יום בו נפל התובע (שם, ש' 16 ) . לטענת התובע, התמונות צול מו כמה ימים לאחר האירוע (עמוד 1 ש' 25 ).
עיון בתמונות שצירף התובע מורות, כי אין לומר שבמקום היה בור. במקום הסמוך לאותו גזע, על יד אבן השפה, נראה שיש חוסר מועט של אספלט, אך בוודאי שאין לומר כי חוסר זה עולה כדי "בור". ניתן לומר כי לכל היותר יש במקום, כדברי רונית, שקערורית קטנה , אך זו היא בגובה/בעומק שולי ביותר (פחות מ- 1 ס"מ).
כאמור, העדה מטעם התובע, רונית הודתה כי מהתמונות שצורפו, לא ניתן לראות טוב את העומק של השקערורית.
שוהם טען כי באזור בו התרחשה נפילת התובע, הייתה תחרות טריאתלון, המקום היה שטח החלפה של אופניים, שטח סטרילי, וכי המקום נבדק ואושר לקראת התחרות ע"י יועץ בטיחות ומשטרת ישראל (עמוד 3 ש' 17-19 ).
יצויין כי התובע לא פנה לנתבעת והתלונן על המפגע ועל ניזקו, עד הגשת התביעה בבית המשפט, מקץ כ- 5 שנים (שם, ש' 16-17 ) .

דיון והכרעה
ראשית אקבע, כי אני מקבל את טענת התובע כי נפל במקום המופיע בתמונות ת/1-ת/3. עדות התובע נתמכת בעדות רונית.
בנוסף, התובע הגיע לבית חולים עוד באותו יום, שם צויין כי נחבל בקרסול שמאל. ביום 22.5.14, צויין במסמך של קופ"ח כי "נתקל במשהוא במדרכה".
הנה כי כן, אני קובע כי האירוע לו טוען התובע- הוכח.
ואולם, בכדי לחייב את הנתבעת על התובע להוכיח את רשלנות הנתבעת.
לאחר עיון בטענות הצדדים, ובחומר שצורף לתיק, אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח את רשלנות הנתבעת.
כפי שקבעתי לעיל, גובה אותו חפץ הנחזה להיות גזע, הוא בשיעור של כ- 1 ס"מ בקירוב. החוסר באספלט במקום הוא קטן ביותר, ושינויי הגובה בין המקום בכביש עם האספלט, לבין אותו קטע קטן שללא אספלט הוא נמוך ביותר, הערכתי זאת בגובה של כ- 1 ס"מ. הפרשי הגובה בין מקום הגזע וגובה הכביש ללא האספלט, הוא זניח ביותר.
מכאן יש לקבוע, כי לא הוכח שהתובע מעד בשל הפרשים אלו, ולא בשל חוסר תשומת לב וכיו"ב.
אך גם אם אקבע כי התובע מעד בשל הפרשי הגובה כנטען ע"י התובע (ולא זו קביעתו כאמור), הפסיקה קבעה כי אין לחייב רשויות מקומיות באחריות נזיקית, בגין נזק שנגרם לתובע המועד (ככל שזה מוכח), בשל הפרשי גבהים זניחים הקיימים בשטחן.
נקבע בפסיקה כי, הפרשים זניחים לא יחשבו כרשלנות של הרשויות המקומיות. רק הפרשי גובה משמעותיים העולים כדי מפגע של ממש, יחייבו את הרשויות בעת מעידה של תובעים .
שהרי אם נחייב את הרשויות לפצות תובעים בגין כל הפרשי גובה ואף בלתי משמעותיים וזניחים, או בגין כל שקערורית ולו הקטנה ביותר, הרשויות המקומיות יאלצו להשקיע משאבים כלכליים גדולים ביותר, בכדי ליצור מרחבי הליכה ישרים ביושר מוחלט. המדובר יהיה בהשקעה כספית ציבורית ניכרת, שתבוא בהכרח על חשבון צרכים מוניציפליים שונים ונצרכים אחרים. מי שבסופו של דבר ימצאו עצמם ניזוקים כתוצאה מהשקעה נמוכה בצרכי ציבור אחרים, יהיו תושבי הרשות, שמיסיהם ינותבו לסילוק מפגעים זעירים, ולא לפעולות מוניציפאליות חשובות והכרחיות אחרות.
לכן, מפגע משמעותי וברור יש לסלק, ללא כל ספק. שקערוריות או הפרשי גבהים בלתי משמעותיים, כנגדם אין צורך להיערך בצורה מיוחדת.
וכך נאמר בעניין ע"א 4344/97 (מחוזי ירושלים) כהן נ' ג'ני, [פורסם בנבו], 21.1.98:
"בבחינת למעלה מהצריך נוסיף ונאמר שרחובות ומדרכות עיר אינם "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים כאלו או אחרים. עובדה זו איננה רק מציאות המוכרת לכולנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית הנובעת מכך שכפי שהועד בבית משפט קמא, מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות שנעשה בהם שימוש על-ידי עשרות אלפי אנשים, זאת בנוסף לעגלות, משאות, כלי רכב וכל כיוצא באלו.
"מצרך המוני" כזה נועד להקל על מעבר אנשים, סחורות וכלי רכב ממקום למקום, ולא להיות מודל גיאומטרי שיש בו יושר מתמטי של פני מפלס. "גלים" שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות קמעא פה ושם ברחובות או מדרכות מרוצפות (כפי שהיה המקרה בענין קא עסקינן) הם פועל יוצא של עצם השימוש ההמוני בדרכים שמדובר בהם, בצרוף לאירועי טבע, של הבדלי טמפרטורות, של לחות, גשם, יובש וכל כיוצא בזה. כל אלו הם מהמפורסמות שאינן צריכות ראיה. אין חולק שעירייה חייבת לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים הנמצאות בטיפולה ואחזקתה, ואולם לא כל סטיה "מיושר מתמטי" של מפלסי דרכים הוא מפגע. ציבור המשתמשים ער ויודע ש"יושר" כזה אינו קיים ואינו יכול להיות קיים במציאות, והוא נדרש למינימום ההכרחי של זהירות, לבל יינזק מ"אי-יושר" של מה בכך."
וגם:
"הבעיה כפשוטה העולה מבין השיטין היא כדלהלן: האם נכון יהיה אם הציבור יכסה מקופתו בכל מקרה את ההוצאה הכרוכה בנקיטת אותם אמצעים שיהפכו פגיעה על-ידי צד שלישי לבלתי-אפשרית או לפחות לנדירה; לשון אחרת, אם נדרוש מרשות ציבורית - כתנאי לפטירתה האחריות בנזיקין - כי עליה לנקוט בכל אמצעי סביר אפשרי כדי למנוע פגיעה על-ידי מעשה עבירה של צד שלישי, יהיה מחירו של האמצעי אשר יהיה, הרינו יוצרים מצב בו יעמדו בפני הרשות הציבורית לא אחת שתי החלופות הבאות אשר נוגדות מיניה וביה את האינטרס של הכלל: החלופה האחת תהיה סגירתו של המקום כליל, כדי למנוע מן הרשות את הסיכון של תביעת נזיקין. החלופה האחרת תהיה, כי יינקטו כל האמצעים האפשריים, יהיה מחירם אשר יהיה וגם אם תיעשה הוצאה זו על חשבון מטרות אחרות, החשובות יותר בעיני הציבור . היינו, תיעשה הוצאה כספית בניגוד לדעה המקובלת בציבור בדבר דרך חלוקת המשאבים הכספיים אשר בידיו. "
(ע"א 343/73 גרובנר נ' עירית חיפה, פד"י ל (1) 141, 160 )
וברוח פסיקה האחרונה, נאמרו גם הדברים הבאים:
"אמנם אין לצפות כי רחובות הערים יהיו ישרים ללא מתום ללא בליטות שקעים סדקים הפרשי גבהים במידה זו או אחרת. המדובר בקילומטרים רבים של מדרכות וכבישים השאלה היא האם יש להטיל על הרשות ובמשמע על ציבור משלמי הארנונה את הנטל לתקן כל פגם ולו הקטן ביותר. עניין לנו כאן עם מדיניות שיפוטית. חיוב הרשות באחריות בשל נזק שנגרם מפגם כל שהוא, יביא לכך שיושקעו תקציבים גדולים בתיקון הפגמים הללו. תקציבים שיבואו בהכרח על חשבון משלמי הארנונה העירונית. "
(ת.א (ש' ת"א) 27013/05 בדש נ' עירית פ"ת, [פורסם בנבו], 30.6.06).
אציין כי נציגי הנתבעת הזכירו בדיון, כי המקום נבדק ע"י גורמי מקצוע (יועץ בטיחות ומשטרת ישראל) בשל ארוע הטריאתלון שהתקיים באותה עת במקום, ולא התגלו בעיות מיוחדות המצריכות תיקון של הדרך, כך שגם מבחינה זו הנתבעת עמדה בחובתה לדאוג לבטיחות ותקינות הדרכים שברשותה.
אוסיף, כי בכל מקרה התובע לא פנה כלל לנתבעת בסמוך לאירוע והתלונן על פציעתו או על מפגע דרכים , אלא רק עם הגשת התביעה, מקץ כ- 5 שנים לאחר האירוע. בכך יצר התובע לנתבעת נזק ראייתי משמעותי. מחדל זה צריך לפעול כנגדו.
לסיום אציין, כי התובע לא צירף לתביעתו חוות דעת רפואית. בשל העובדה כי לתובע נגרם שבר בקרסול שמאל, מה שיוכל להוביל לקביעת נכות רפואית שתביא לכך כי יכול והסמכות העניינית של בית משפט זה לא תהיה מספקת לתביעה הפוטנציאלית, הצעתי לתובע לשקול להעביר את התיק לבית משפט שלום רגיל, ולהיעזר בעזרת עורך דין. התובע סירב להצעה זו וביקש להמשיך ולנהל את התיק בבית משפט זה (עמוד 1 ש' 21-23 ).

סוף דבר, לא מצאתי להטיל אחריות על הנתבעת ולפיכך דין התביעה להידחות.
בנסיבות העניין, לא מצאתי להטיל הוצאות על התובע וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ט, 22 יולי 2019, בהעדר הצדדים.