הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה ת"ק 61494-09-17

בפני
כבוד ה שופט אמיר ויצנבליט

התובעים
1.טובה שוחט
2.ישראל שוחט

נגד

הנתבעת
ולה סרוויסס הפקות אחמי"ם (2003) בע"מ

פסק דין

1. לפניי תביעה קטנה לקבלת פיצוי בסך 33,400 ש"ח בגין נזק שנגרם לרכבם של התובעים כשהוחנה באמצעות שירותי חנייה שסיפקה הנתבעת.

2. על-פי הנטען בכתב התביעה, התובעת 1 היא בעלת רכב מסוג מרצדס. ביום 22.3.2017 הגיע התובע 2 לאירוע בבית מלון בתל-אביב כשהוא נוהג ברכב. הנתבעת סיפקה שירותי חניה למוזמני האירוע ("valet parking"), והתובע 2 מסר לאחד מעובדי הנתבעת את רכבו. בסביבות השעה 22:00 ביקש התובע 2 לעזוב את האירוע ורכבו הושב לו, ואז הבחין כי בחזית הרכב חסר סמל המרצדס. לפי הנטען לאחר כשבוע בדקו התובעים את הרכב במוסך, ואז התחוור להם שהנזק לרכב גדול מאשר סבר ו, שכן לרכב נגרמו נזקים מעבר לחסרונו של הסמל. ה תובעים תמ כו את תביעת ם בחוות-דעת שמאית שלפיה הנזק שנגרם לרכבם הוא בסך 30,986 ש"ח.

3. הנתבעת מכחישה את אחריותה כלפי התובעים. הנתבעת מכחישה שלרכב נגרם נזק כלשהו בעת שהעניקה את שירותי החנייה. הנתבעת מוסיפה כי התובעים ניפחו את הנזק הנתבע על-ידיהם, וכי חלקו אינו קשור לאובדן סמל הרכב (המוכחש כשלעצמו). הנתבעת מצביעה על כך שבחוות-דעת השמאי מצוין כי מועד גרימת הנזק לרכב הוא ביום 19.3.2017, ללמדנו שלרכב נגרם נזק קודם שאינו קשור אליה. כן מצביעה הנתבעת על כך שהשמאי בדק את הרכב ביום 29.5.2017, כלומר בשיהוי רב לאחר אותו אירוע.

4. אף שככלל בירורה של תביעה קטנה מתמצה ב גדרו של דיון יחיד, בתביעה זו קוימו שני דיונים. הטעם לכך הוא שלאחר הדיון הראשון, ולאור סכום התביעה שאינו על הצד הנמוך, סברתי שטרם ההכרעה בתביעה יש מקום לשמוע עדות של גורם שיכול לשפוך אור על אופי הנזקים הנטענים לרכב ו על מקורם. בנוסף, נציג הנתבעת שהתייצב לדיון הראשון טען שלא ידע שהוא רשאי להביא עדים מטעמו, ועל כן ראיתי מקום לקיים דיון נוסף שבו תינתן לו ההזדמנות לנצל את זכותו זו. בדיון השני שנערך בתביעה נשמעו שמאי הרכב של התובעים, מר אורן יעקב, וכן עד מטעם הנתבעת שהיה מנהל האירוע באותה עת.

5. כן יוער כי שני בעלי הדין השיבו שבחרו שלא ל פנות לחברות הביטוח שלהם מן הטעם שכל אחד מהם מאמין בצדקת דרכו. זו היא כמובן זכותם.

6. לאחר ששמעתי את טענות בעלי הדין מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

7. השאלה הראשונה שעליה יש להשיב היא האם הוכח שרכב התובעים ניזוק בעת מתן שירותי החנייה על-ידי הנתבעת. יודגש כי בדיון הודה נציג הנתבעת כי כשהושב הרכב חזרה לתובע 2 בתום האירוע , הרכב היה בלעדי הסמל בחזיתו (עמ' 2 שורות 20-19 לפרוטוקול). כך גם העיד העד מטעם הנתבעת שהיה מנהל האירוע באותה עת (עמ' 7 שורה 12 לפרוטוקול). משכ ך, יש לשאול האם הרכב נמסר לנתבעת כשהסמל בחזיתו היה קיים. אין בידינו סרטון או צילום של הרכב בעת שנמסר לנתבעת. התובע 2 העיד כי ביקש מבית המלון שבו התקיים האירוע לקבל את צילומי מצלמות האבטחה, אולם סורב (עמ' 1 שורות 14-13 לפרוטוקול). העד מטעם הנתבעת העיד שניסה לקבל את צילומי מצלמות האבטחה מהחניון שבו הוחנה הרכב, אולם נמסר לו שמצלמות האבטחה לא פעלו באותו יום (עמ' 7 שורות 18-17 לפרוטוקול).

8. עם זאת, התובעים הציג ו צילום של רכב ם ממצלמת האבטחה בבית מ גוריהם בהרצליה (נספח ג' לכתב התביעה) . על-פי הרשום על גבי צילום זה, התובע 2 יצא מבית מגוריו ביום האירוע בשעה 19:10. אף שהצילום מטושטש במקצת, ניתן לראות שבאותה עת ברכב התובעים הסמל היה קיים ( יוער שבדיון הוצגה תמונה צבעונית ברורה מעט יותר באמצעות המכשיר הסלולרי של התובע 2). לא מצאתי פער בלתי סביר בין שעת היציאה של התובע 2 מביתו בהרצליה ועד הגעתו לבית המלון בתל אביב . לעניין זה יצוין כי לא הוצגה בפני ראיה בדבר שעת ההגעה המדויקת של התובע 2 לבית המלון. ה תובע 2 העיד כי בנסיעה זו לא עזב את רכבו, וכל שעשה הוא לאסוף נוסע נוסף בדרך (עמ' 8 שורות 6-4 לפרוטוקול). מצאתי עדות זו מהימנה.

9. כן יש לקחת בחשבון שמטעם הנתבעת לא הגיעה ל יתן עדות העובדת שהחנתה את הרכב. זאת על אף שנציג הנתבעת העיד כי יש לנתבעת רישומים מסודרים של זהות כל עובד ועובד שמחנה כל רכב ורכב (עמ' 2 שורה 14 לפרוטוקול), וכי הוא יודע מי זו העובדת שהחנתה את הרכב של התובעים (עמ' 7 שורות 10-9 לפרוטוקול). בדומה, נציג הנתבעת העיד שבחניון שבו מוחנים הרכבים מוצבים שומרים, אולם איש מ אלו לא הגיע למסור עדות (עמ' 2 שורה 14 לפרוטוקול; עמ' 7 שורות 16 ו-22-11 לפרוטוקול).

10. לסיכום, אלו הן הראיות שבפניי: בשעה 19:10 יצא התובע 2 עם רכבו בבית מגוריו בהרצליה כשברכב קיים הסמל בחזיתו. לאחר השעה 20:00 הוא מסר את רכבו לנתב עת. התובע 2 העיד שבפרק זמן זה לא עזב את רכבו, ולא מצאתי מקום לפקפק בעדותו. ב תום האירוע התובע 2 קיבל חזרה את רכבו, ואין מחלוקת שבאותה עת הסמל נעדר מן הרכב. לזאת יש להוסיף את אי-הבאת עדים רלוונטיים מצד הנתבעת, למשל העובדת שהחנ תה את הרכב או השומרים בחניון. התוצאה ממכלול ראייתי זה היא שגרסת התובעים שלפיה הסמל נתלש מהרכב במהלך האירוע ו במהלך מתן שירותי החנייה עדיפה בעיני מהגרסה שהנזק לרכב לא נגרם בפרק זמן זה. לשון אחר, דעתי היא שהוכח במאזן ההסתברויות שרכב התובעים ניזוק בפרק הזמן שבו ניתנו לתובע 2 שירותי החנייה על-ידי הנתבעת.

11. בנסיבות אלו יש לראות את הנתבעת כאחראית לנזק שנגרם לרכב. ראשית, לטעמי יש להחיל בנסיבות העניין את סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (" הדבר מעיד על עצמו"), כך שהנטל על הנתבעת לשכנע כי לא התרשלה. לאדם המוסר את רכבו לגורם הנותן שירותי חנייה אין ידיעה מה נעשה עם רכבו בפרק הזמן שבו ה רכב אינו בחזקתו , ו הוא אף אינו יודע היכן הרכב מוחנה. ל בעל הרכב אין ידיעה או יכולת לדעת מהן הנסיבות שגרמו למקרה שהוביל לנזק, מדובר בפרק זמן שבו הייתה לנתבעת שליטה ברכב, ונסיבות העניין מתיישבות יותר עם המסקנה שלא ננקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה.

12. בנוסף, ותחת ההנחה הסבירה שהנתבעת אינה מעניקה את שירותיה למפיקי האירוע בחינם, הרי שיש לראותה כשומרת שכר של הרכב , והנטל עליה להוכיח שאין היא אחראית לנזק שנגרם (סעיף 2(ב) לחוק השומרים, תשכ"ז-1967; וזאת על-פי כל אחת משתי החלופות לשומרי שכר המנויות בהוראה זו). על דרך ההיקש, בשורה של פסקי-דין נקבע שכאשר בעל הרכב מוסר את מפתחות רכבו למפעיל חניון, יש במסירת המפתח כדי ליצור שליטה ברכב המקימה יחס של שמירה ברכב (ראו, רע"א 7875/06 זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 14 (29.11.2009): "במקרה דנן קיבלו עובדי החניון לידם את המפתחות לרכבה של גב' הוניגמן. מרגע זה למעשה הפכו אחראים על שמירת המפתחות וכפועל יוצא מכך גם על הרכב"; ע"א (מחוזי חי') 674/77 "נקוב" בע"מ נ' חניון יצחק שדה בע"מ, פ"מ תשל"ט(2) 133 ; ת"א 5167/89 (שלום ת"א) "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' ארתור, פ"מ תשנ"ב(4) 417, 432 (1992): "בנסיבות האמורות מן ההכרח לומר – הגם שאין הסכם שמירה מפורש – שבעצם מסירת המפתחות לצרכים האמורים, מתחייבת שמירתם, וממילא, שמירת המכונית ... בנסיבות אלה, לא יכול להיות כל ספק שמדובר בשומר שכר ששמירת המכונית אינה טפלה למטרה העיקרית, ולכן הוא בעל אחריות מוגברת ..."; ת"א (שלום י-ם) 2465/98 אלקיים נ' משעול הרוח בע"מ, פיסקה 13 (17.1.2002): "...נפסק, כי גם אם אין הסכם שמירה מפורש, מעצם מסירת המפתחות לידי עובד החניון על-מנת שהלה יוכל להחנות כלי רכב רבים במקום, מתחייבים מפעילי החניון לשמור על המפתחות והרכב"; ת"א (שלום ב"ש) 5602/01‏ אסולין נ' לקסן ישראל בע"מ (11.7.2005): "משקיים נוהל במלון של מסירת המפתחות מהסיבות שפורטו לעיל, כפי שנטען על ידי התובע ואושר על ידי מנהל המלון, הרי שמדובר בהחזקה כדין ברכב ומכאן שנוצרה אחריות כלפי בעל הרכב לשמירת הרכב ע"י המלון"; ת"א (שלום ת"א) 174934/02 דין דיאגנוסטיקה בע"מ נ' ע.מ.י.ש.ב שירותים בע"מ (26.1.2007) ; ת"ק (ת"א) 69636-01-17 אלבז נ' קניון מרכז עזריאלי (יזום וניהול) בע"מ, פיסקה 3 (18.7.2017)). אף שפסיקה זו עוסקת בנהג רכב שמסר את מפתחות רכבו למפעיל חניון ולא בגורם המעניק רק שירותי חניה, ובעיקר במקרים שבהם הרכב נגנב, לטעמי ניתן ללמוד מכך לענייננו . משקיבלה הנתבעת את הרכב לחזקתה, יש לראותה כשומרת עליו מפני נזקים שעלולים להיגרם לרכב .

13. אדגיש כי לטעמי אין זה משנה אם לאחר שהרכב נלקח מהתובע הוא הוחנה על-ידי הנתבעת בחניון שאינו של הנתבעת. משעה שלקחה הנתבעת את הרכב לחזקתה, עליה לנקוט צעדים סבירים לוודא שהרכב לא יינזק. בנוסף, התובע 2 מנקודת מבטו אינו יודע מהם הסדרי החניה של הנתבעת ואף אינו יודע היכן מוחנה רכבו. ככל שסברה הנתבעת שלמפעיל החניון אחריות כלשהי לנזק ש נגרם, הנטל היה עליה להפנות כלפיו אצבע מאשימה, למשל, על-ידי הגשת הודעה לצד שלישי. ככל שהדברים נוגעים לתובעים, הנתבעת היא בעלת דברם. יובהר, כי אין מדובר בייחוס אחריות לנתבעת בשל מעשיו של אחר או בשל התרשלות מפעיל החניון. מדובר באחריות ישירה של הנתבעת, אשר היה עליה לנקוט אמצעים סבירים למנוע את הנזק. מנקודת מבט אחרת, מפעיל החניון שבו הוחנה הרכב הוא לכל היותר שומר משנה, שקיומו אינו מסיר את האחריות מן הנתבעת (ראו, סעיף 7 לחוק השומרים).

14. כן יצוין כי הנתבעת במכתבה מיום 15.6.2017 (נספח ו' לכתב התביעה) טענה כי כל אדם שמסר את רכבו קיבל הסבר מפורט בכתב בדבר העדר אחריות הנתבעת – אולם הנתבעת לא שבה על טענתה זו וממילא לא הובאה לגביה כל ראיה.

15. הנתבעת לא עמדה בנטל לשכנע כי לא התרשלה. משכך, עלינו לפנות לשיעור הנזק שנגרם לרכב התובעים. הנתבעת טוענת שהנזק הנתבע הוא מוגזם ואינו קשור לנזק הנגרם בשל אובדן סמל הרכב. לא מצאתי מקום לקבל את טענות הנתבעת.

16. טענות התובעים נתמכו בחוות-דעת שמאית מאת מר אורן יעקב . הנתבעת טענה לעניין זה כי השמאי בחן את הרכב בשיהוי רב לאחר האירוע, ביום 29.5.2014. אומנם, שיהוי שכזה עשוי לפגום במשקלה של חוות-דעת שמאית ועשוי גם לעורר את החשש כי לרכב אירע נזק כלשהו בפרק הזמן שחלף עד הבדיקה. עם זאת, בנסיבותיו של מקרה זה התובעים גם הציגו הצעת מחיר מיום 29.3.2017 מהמוסך שבו נבדק הרכב, כלומר, שבוע לאחר האירוע (נספח ד' לכתב התביעה; בדיון הוצג צילום ברור יותר של המסמך באמצעות המכשיר הסלולרי של התובע 2). הפירוט המופיע בהצעת המחיר וסכומה של הצעת המחיר דומים לאלו המופיעים בחוות-הדעת השמאית. מר יעקב העיד שלא לקח חלק בעריכת הצעת המחיר (עמ' 5 שורות 23-22 לפרוטוקול). הדמיון בין הצעת המחיר שנערכה סמוך יחסית לאירוע לבין חוות-הדעת השמאית מחזק את המסקנה שניתן לסמוך על חוות-הדעת השמאית כמשקפת את הנזק שנגרם באירוע על אף הזמן שחלף עד בדיקת השמאי . התובע 2 העיד כי בפרק הזמן בן השבוע שחלף מן האירוע ועד שהרכב נלקח למוסך ושם ניתנה הצעת המחיר, לא נעשה ברכב כל שימוש והוא נותר בחנייתו הפרטית (עמ' 2 שורות 32-31 לפרוטוקול). לא מצאתי יסוד לפקפק בעדות זו. בנוסף יש לציין כי התובע 2 טען שבפרק הזמן שחלף עד בדיקת השמאי הוא בא בדין ודברים עם הנתבעת על בסיס הצעת המחיר, וכי נציג הנתבעת "משך" אותו עד שהבין התובע 2 כי עליו לפעול לשם גיבוש חוות-דעת שמאית לצורך הגשת תביעה. מכאן, שאין בעובדה שחלפו למעלה מחודשיים עד לבדיקת שמאי הרכב את הרכב כדי לפגום במשקלה של חוות-הדעת או כדי להביא לקביעה שאין קשר סיבתי בין אובדן הסמל להיקף הנזק המפורט בחוות-הדעת.

17. הנתבעת מצביעה על כך שבחוות-הדעת השמאית נרשם שמועד האירוע הוא ביום 19.3.2017, בעוד שהאירוע המדובר התרחש ביום 22.3.2017. השמאי מר יעקב העיד כי רשם תאריך זה בחוות-דעתו שכן זה המידע שנמסר לו (עמ' 5 שורות 15-14 לפרוטוקול). כלומר, אין מדובר ברישום בעל משמעות מהותית כלשהי, וההתרשמות היא שמדובר בטעות סופר ולא יותר. כאמור, לבית המשפט הוצג צילום של הרכב ממצלמת אבטחה מיום 22.3.2017 בסביבות שבע בערב כשהסמל עדיין נמצא בו – כך שביום 19.3.2017 הרכב טרם ניזוק .

18. נקודה שהטרידה אותי היא האומנם הנזקים שנטען שנגרמו לרכב קשורים עניינית לאובדן הסמל ועשויים לנבוע מכך. זאת לאור שיעורם שאינו על הצד הנמוך. משכך, בדיון השני נשמעה עדותו של שמאי הרכב מר יעקב, והוא נתן הסברים מפורטים לגבי הנזק שנגרם לרכב (ראו, עמ' 4 שורה 19 לפרוטוקול ואילך). מר יעקב השיב בפירוט לשאלות בית המשפט לעניין זה, שמטרתן הייתה לברר האם הנזק שנגרם אכן קשור לתלישת הסמל מהרכב. מר יעקב הסביר כי מדובר בפגיעה בחלקים פגיעים יחסית. מר יעקב העיד שכל הנזק נמצא באזור ממוקד סביב סמל הרכב (עמ' 6 שורה 1 לפרוטוקול). מר יעקב נתן הסברים על כך שמאחורי סמל הרכב מצוי חיישן אלקטרוני (ראו, התמונות במוצג מ/1). לפי הסבריו, חיישן זה נפגע באופן שי ִקר את עלויות התיקון. מר יעקב העיד שהחיישן נמעך ותמך טענה זו בתמונה שצורפה לחוות-דעתו שלגביה נתן הסברים (מוצג מ/2) . מר יעקב הוסיף שגם הגריל של הרכב נשבר (עמ' 6 שורה 10-7 לפרוטוקול; וראו התמונה הנוספת שסומנה במוצג מ/2). לפי הסבריו, בגלל גמישות הגריל פגיעה בו עלולה להזיק לחיישן כפי שאירע (עמ' 6 שורות 14-7 לפרוטוקול). לאחר שמיעת הסבריו המפורטים של מר יעקב, הוכח להנחת דעתי שהנזק הנתבע נגרם כתוצאה מתלישת הסמל.

מר יעקב הוסיף כי בזמן שהרכב נפגע הוא היה חדש יחסית ונסע כ-4,500 ק"מ בלבד , ועל כן החלקים שהוחלפו הם חדשים (עמ' 4 שורה 24 עד עמ' 5 שורה 3 לפרוטוקול ; עמ' 6 שורה 30 עד עמ' 7 שורה 2 לפרוטוקול ). טענה זו מקובלת עלי לשם השבת המצב לקדמותו ברכב שהוא די חדש . כך או אחרת, לא הוצגה חוות-דעת נגדית בדבר עלותם של חלקים משומשים.

19. סוף דבר, דין התביעה להתקבל. התובעים צירפו חשבונית בגין עלות תיקון הרכב שבה נשאו על סך 30,986 ש"ח (נספח ז' לכתב התביעה). על סכום זה יתווסף שכר-טרחת השמאי בסך 2,580 ש"ח (נספח ח' לכתב התביעה) . סכומם של אלו עולה על תקרת הסמכות בבית המשפט לתביעות קטנות. התובעים הגבילו את תביעתם לתקרת הסמכות ביום הגשת התביעה שעמדה על 33,400 ש"ח, ומשכך יש לחייב את הנתבעת בסכום זה.

20. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעים סכום של 33,400 ש"ח. על סכום זה יתווספו הוצאות משפט לטובת התובעים בסך 1,000 ש"ח. כן תישא הנתבעת בשכר עדותו של השמאי מר יעקב בסך 700 ש"ח (לסמכות בית המשפט לתביעות קטנות לפסוק הוצאות משפט מעבר לתקרת הסמכות ראו, טל חבקין ויגאל נמרודי התביעה הקטנה 111-110 (2017)).

לעניין שכר עדות השמאי, מובהר כי השמאי רשאי לגבות את שכרו מן התובעים או מן הנתבעת לפי בחירתו (ביחד ולחוד). נשאו התובעים בשכר עדות השמאי, תשפה הנתבעת את התובעים בגין סכום זה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ח, 01 יוני 2018, בהעדר הצדדים.