הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה ת"ק 61186-11-19

בפני
כבוד ה שופט אמיר ויצנבליט

התובע

איתי כחלון

נגד

הנתבעות

  1. יפעת נאור גבישי
  2. אילון חברה לביטוח

פסק דין

1. לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק לאופנוע שנגרם בעקבות תאונת דרכים.

2. התאונה התרחשה במעגל תנועה בין האופנוע שעליו רכב התובע לבין הרכב שבו נהגה הנתבעת 1. לפי הנטען בכתב התביעה וכעולה מעדות התובע, הוא נסע במעגל התנועה, והנתבעת 1 התפרצה למעגל התנועה ללא שנתנה זכות קדימה כנדרש. לבית המשפט הוצגו תמונות של הנזק לאופנוע, ולפי הסברי התובע הנזק נגרם בדופן הימנית שלו (מוצג מ/2). התובע העיד כי עצר בעת הכניסה למעגל התנועה והמתין ונתן זכות קדימה עד שנכנס אליו. באותו שלב ראה את רכב הנתבעת 1 מתקרב אל מעגל התנועה. לטענת התובע, כשהיה בנסיעה במעגל התנועה, הנתבעת 1 התפרצה אל מעגל התנועה ופגעה בו.

3. מנגד, גרסת הנתבעות היא שהנתבעת 1 הגיעה אל מעגל התנועה עם רכבה, ועצרה את הרכב לשם מתן זכות קדימה לרכבים הנוסעים במעגל התנועה. לגרסת הנתבעת 1, לאחר שווידאה שהדרך פנויה נכנסה בנסיעה איטית לתוך מעגל התנועה. לפי המתואר בכתב ההגנה, אז הגיח התובע רכוב על האופנוע בנסיעה פרועה, לא עצר את רכבו בכניסה למעגל התנועה, לא ציית לתמרור זכות קדימה, חתך רכב שנסע במעגל התנועה וגרם לו לבלום באופן פתאומי, לא הבחין ברכב הנתבעת 1 ופגע בו. בעדותה גרסה הנתבעת 1 ששמעה צפירה של רכב כשכבר הייתה בתוך מעגל התנועה, ואז הסיטה מבטה, ראתה את האופנוע מתקרב ובלמה. לגרסתה הבחינה באופנוע בעקבות שמיעת הצפירה. הנתבעת 1 הוסיפה שהאופנוע נסע במהירות רבה. עוד טענה הנתבעת 1 שהתובע הציע לה לתקן את רכבה. במענה לשאלות התובע השיבה הנתבעת 1, שגרסתה היא שהצפירה נשמעה כשהאופנוע נכנס אל מעגל התנועה, ובעת שהנתבעת 1 כבר הייתה בנסיעה בתוך מעגל התנועה. היינו, גרסתה היא שהיא כבר הייתה בנסיעה במעגל התנועה, ולאחר מכן נכנס האופנוע אל מעגל התנועה.

4. אם כן, אילו נתמצת את המחלוקות העיקריות בין בעלי הדין, מחלוקת ראשונה נוגעת לשאלה מי נכנס אל מעגל התנועה קודם למי: בעוד שהתובע גורס כי הוא נסע בתוך מעגל התנועה, ולאחר מכן הנתבעת 1 נכנסה אליו מבלי לתת זכות קדימה; מנגד הנתבעת 1 גורסת כי היא כבר הייתה בתוך מעגל התנועה, ולאחר מכן האופנוע נכנס אליו בנסיעה פרועה ופגע בה. מחלוקת שנייה היא בדבר האופן בו נכנס התובע עם אופנועו למעגל התנועה והמשך נסיעתו עד לתאונה : לגרסת התובע הוא עצר בכניסה למעגל התנועה, המתין ונתן זכות קדימה; ולגרסת הנתבעת 1 התובע נסע באופן פרוע ונכנס למעגל התנועה ללא שנתן זכות קדימה.

5. כל אחד מהצדדים הביא עימו לדיון עד שראה את התאונה. שני העדים העידו שאין להם היכרות קודמת עם מי מהצדדים. היינו, מדובר בשני עדים ניטרליים. מצאתי את עדות שניהם מהימנה.

6. העד מטעם התובע היה הולך רגל שעמד סמוך למעגל התנועה. עד התובע העיד, כי ראה את התאונה, אולם לא ראה קודם לכן את האופן שבו התובע נכנס אל מעגל התנועה. לפי עדותו, הוא אינו יכול להעריך את המהירות שבה נסע האופנוע, אולם לא מדובר לדבריו במהירות איטית. העד הוסיף, כי האופנוע כבר היה בנסיעה בתוך מעגל התנועה, וכמעט סיים את הקפת מעגל התנועה, שאז הרכב של הנתבעת 1 נכנס אל מעגל התנועה ופגע בו. לדבריו, האופנוע נסע במעגל התנועה עוד לפני שרכב הנתבעת 1 נכנס אל מעגל התנועה. היינו, עדותו שופכת אור לגבי המחלוקת הראשונה שתוארה לעיל, ולא השנייה. עד התובע תומך בגרסת התובע באשר לשאלה מי נסע במעגל התנועה קודם למי.

7. העד מטעם הנתבעות הוא נהג רכב שנסע במעגל התנועה עוד לפני שהאופנוע נכנס אליו, והוא צפר ובלם בעקבות כניסת האופנוע את מעגל התנועה. לדבריו, האופנוע "חתך" אותו. הוא הוסיף כי בכניסה למעגל התנועה האופנוע לא עצר (בלשונו, "לא עצר ולא כלום... הוא פשוט נסע ולא עצר ולא הסתכל"). עד הנתבעות הוסיף שאינו יודע באיזו מהירות נסע האופנוע. לגרסתו, על מנת שלא לפגוע באופנוע, הוא בלם וצפר. הערכתו היא שאלמלא הבלימה הוא היה פוגע באופנוע. עד הנתבעות הוסיף כי התובע המשיך בנסיעה והסתכל עליו אחורנית. לגרסתו, התובע לא הסתכל לכיוון נסיעתו, ויכול להיות שלאחר מכן התובע הסיט מבטו חזרה אל כיוון הנסיעה שלו ואז ארעה התאונה. עוד גרס הוא כי אינו יודע לומר בדיוק מי היה במעגל התנועה קודם, התובע או הנתבעת 1, אולם לדעתו "זה היה נראה מן הסתם [ש]האופנוע היה בכיכר קודם, ואני לא יודע בדיוק". כלומר, עד זה שופך אור בעיקר על המחלוקת השנייה שתוארה לעיל, ולגביה הוא תומך בגרסת הנתבעת 1.

8. אם כן, באשר למחלוקת מי מבין הרכבים היה בנסיעה במעגל התנועה קודם למי, עדותם של העדים הניטרליים מטה את הכף לטובת התובע. העד מטעם התובע העיד כך בבירור. עד הנתבעות העיד שאינו בטוח בדבר, אולם דעתו נוטה לכך שהאופנוע נסע במעגל התנועה קודם לכן. מכאן עולה, כי אין לאמץ את גרסת הנתבעת 1 שלפיה היא נכנסה למעגל התנועה קודם ל תובע, ואז האופנוע נכנס אל מעגל התנועה ופגע בה. באימוץ הגרסה שלפיה האופנוע כבר נסע במעגל התנועה ולאחר מכן הנתבעת 1 נכנסה אליו, הרי שהיה על הנתבעת 1 ליתן לאופנוע זכות קדימה (ראו, תקנה 64(ז) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961). העובדה שהנתבעת 1 העידה כי ראתה את האופנוע לראשונה בעת הישמע הצפירה, מחזקת את העובדה שלא נתנה זכות קדימה באופן מספק לפני שנכנסה אל מעגל התנועה. גם מיקום הנזקים – בצידו הימני של האופנוע ובפינה הקדמית-שמאלית של רכב הנתבעת 1 (מוצגים מ/2 ו-מ/3) – תומך בכך. מכאן, שעיקר האשם לתאונה רובץ לפתחה של הנתבעת 1. אומנם, כפי שיפורט להלן , נהיגתו של התובע על אופנועו במעגל התנועה לא הייתה נטולת פגמים, אולם בסופו של יום, האופנוע כבר נסע במעגל התנועה, ואף אם נסע בו באופן לא זהיר, זכות הקדימה היא שלו, והיה על הנתבעת 1 להיזהר יותר ולוודא טוב יותר שהדרך במעגל התנועה פנויה לפני שהמשיכה בנסיעתה.

9. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהמחלוקת הנוספת בדבר האופן שבו נכנס התובע אל מעגל התנועה, ובהמשך טבעי לכך, אופן נסיעתו במעגל התנועה עד לתאונה. גרסת התובע שלפיה בכניסה ל מעגל התנועה הוא עצר, המתין ונתן זכות קדימה, נסתרה בבירור על-ידי עד הנתבעות. עד הנתבעות העיד כי נאלץ לבלום בעקבות כניסת התובע אל מעגל התנועה ואף לצפור. לגרסתו, לאחר מכן התובע הסתכל אחורנית ולא על כיוון הנסיעה. יוער כי לאחר משמע עדות עד הנתבעת, שינה התובע את גרסתו בנושא במובן מה, והשיב שבאותן שעות שהן שעות של עומס בתנועה, "אין זמן להתמהמה בשעה כזו חשבתי שאני עובר המשכתי והוא צפצף לי" (עמ' 6 שורות 8-7 לפרוטוקול). יחד עם זאת אעיר, כי אין בפניי די תשתית לקבוע כי התובע נסע במהירות מופרזת. שני העדים לא העידו שהתובע נסע במהירות מופרזת, ולא היו יכולים ליתן הערכה של מהירות הנסיעה. בנסיבות אלו יש לייחס לתובע אשם תורם לקרות התאונה. מצאתי לנכון להעריך אשם תורם זה בשיעור של 25%. יחד עם זאת, לאור העובדה שבסופו של דבר, בזירת התאונה עצמה הנתבעת 1 היא שלא נתנה באופן מספק זכות קדימה לאופנוע, אין מדובר באשם אשר מקים עילת תביעה לנתבעות .

10. לשלמות התמונה אעיר כי לא מצאתי במסרונים שהוצגו שבהם לפי הנטען התובע הציע לנתבעת 1 לתקן את רכבה כדי לשנות מן התמונה.

11. אשר לנזקים, התביעה לא נתמכה בחוות-דעת שמאית. לכתב התביעה צורפה הצעת מחיר, שלפיה עלות התיקון היא 5,072 ש"ח. התובע העיד בעניין זה והסביר, שאביו הוא פחח ותיקן את האופנוע. התובע העיד שהתחייב בפני אביו למסור לו את הפיצוי שיקבל בתביעה. הנתבעות טענו כי יש לדחות את התביעה בהעדר חוות-דעת שמאית או חשבונית המעידה על עלות התיקון.

12. אכן, דרך המלך להוכחת שיעור נזק לכלי רכב בתאונת דרכים היא באמצעות חוות-דעת מומחה שנערכה על-ידי שמאי רכב. אם תוקן הרכב, דרך המלך להוכיח את עלות התיקון היא כמובן על-ידי הצגת אסמכתא על ביצוע התשלום. ככלל הדברים יפים גם כשעסקינן בתביעה קטנה, וכך גם נעשה ברוב המקרים. אולם, אין מדובר בכלל ללא חריגים. בתביעה קטנה ניתן במקרים המתאימים לגלות גמישות, וזאת בשים לב לשווי המחלוקת, הנגשת בית המשפט לתביעות קטנות לפרט, ונסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה. במקרים שונים נסמכו בתי המשפט לתביעות קטנות על הצעת מחיר להוכחת נזק שנגרם לרכב, בלא חוות-דעת שמאית (עיינו, טל חבקין ויגאל נמרודי התביעה הקטנה 245, 249 (2017), וראו שם את האסמכתאות בהערת שוליים 331 בעמ' 249). חזרה לענייננו, הנזק הנתבע אינו גבוה, כך שניתן בנסיבות העניין להסתפק בהצעת המחיר, גם אם זו אינה נתמכת בחוות-דעת מומחה. בנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה זה, לא מצאתי מקום לפקפק בעדותו של התובע שלפיו אביו הוא פחח ותיקן את הרכב, וסיכם עם אביו שיעביר לו את כספי הפיצוי – ועל כן אין בידו להציג חשבונית בנושא. הנתבעות לא הציגו ראיה חלופית לשיעור הנזק שנגרם לתובע. על כן מצאתי שניתן להיבנות מהצעת המחיר שהגיש התובע.

13. סוף דבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהנתבעות ישלמו לתובע 75% מהנזק, היינו, 3,804 ש"ח.

14. אשר להוצאות המשפט, מצאתי שאין מקום לפסוק הוצאות. לעניין זה לקחתי בחשבון את העובדה שהגם שלבסוף התביעה התקבלה בחלקה הארי, נושאים שונים בגרסתו של התובע נסתרו בדיון.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.