הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה ת"ק 54310-06-18

בפני
כב' הרשם הבכיר צחי אלמוג

התובע

אברהם נרקיס

נגד

הנתבע

אריה חיימסון

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים זה כנגד זה בקשר עם סיום יחסי שכירות במושכר השייך לנתבע.

התובע שכר את המושכר מהנתבע לתקופה מיום 16.10.14 לתקופה של שנה שהוארכה מעת לעת. בנספח להסכם מיום 25.9.17 הוארכה התקופה מיום 20.1.17 עד 19.10.18.

טענות התובע

הנתבע הפר את הסכם השכירות בין הצדדים ופינה את התובע מיחידת המגורים אותה שכר מהנתבע תוך מתן התראה בת פחות מ - 60 יום כפי הכתוב בהסכם. בנוסף, בהסכם רשום כי ההודעה תמסר בדואר רשום וכי הנתבע שלח את ההודעה במייל . הנתבע לא השיב לתובע את הערבויות שהתבקש להם במעמד חתימת ההסכם.

ביום 15.12.17 יצר הנתבע קשר עם התובע בכדי להודיע לו כי עליו לפנות את יחידת הדיור ועד ליום 23.1.18. לאחר מכן הודיע הנתבע כי שלח הודעת פינוי ביום 23.11.17 באמצעות דואר אלקטרוני. התובע לא ראה את ההודעה מכיוון שלא משתמש בדואר האלקטרוני באופן יומיומי.

התובע פינה את הדירה ביום 19.1.18, כארבעה ימים לפני דרישת הנתבע. התובע נאלץ לדאוג לבית זמני עבור הכלבה שלו ולשכן את החתולים שלו בפנסיון, לאחסן את תכולת דירתו אצל מכרה ובנוסף ללון אצל מכרה באי נוחות, על ספה בסלון, וכל זה בתקופה שבין 19.1.18 ועד ליום 1.2.18, מועד הכניסה לדירה החדשה. כמו כן, התובע נאלץ לבצע הובלה כפולה.

הנתבע נמנע מלהשיב לתובע את הערבויות אליהם הוא חתם עד שהתובע לא יחתום על כתב היעדר תביעות כנגדו.

בגין כל אלו תובע התובע פיצוי בסך 7,000 ₪.

טענות הנתבע

בסעיף 3 לנספח להסכם השכירות לא נקבעה הדרישה כי ההודעה מטעם הנתבע על סיום המוקדם תעשה במכתב שישלח בדואר רשום וזאת בשונה ולהבדיל מהודעה מטעם התובע. מכאן המסקנה הברורה היא שהודעת הסיום המוקדם מטעם הנתבעת לא חייבת להישלח במכתב רשום.

ביום 23.11.17 הנתבע שלח לתובע הודעה אלקטרונית ובה הודיע הנתבע לתובע כי הסכם השכירות יסתיים בתום 60 יום מיום מתן ההודעה, קרי 23.1.18. בנוסף, שלח לתובע מסרון למכשיר הנייד ובו ציין כי הוא מסיים את ההסכם מכיוון שהנתבע מעוניין לבנות בנכס.

התובע לא הסכים לקבל את ההודעות ששלח הנתבע ועל כן נאלץ הנתבע לשלוח בדואר רשום הודעה מיום 17.12.17 ובו הודיע כי על התובע לפנות את הדירה עד ליום 23.1.18.

התובע פינה את הבית ביום 19.1.18. הנתבע השיב לתובע את התשלומים ששולמו ביתר אך חטף את המסמכים באלימות ועל כן לא נמסר לו שטר החוב ושיקים לביטחון עליו חתום התובע.

התביעה שכנגד

בסעיף 16.1 להסכם השכירות, התחייב הנתבע שכנגד להחזיר המושכר בתום תקופת השכירות כשהוא במצב טוב. הנתבע שכנגד הפר את התחייבותו ולא החזיר את הדירה צבועה ומסוידת. עלות צביעה וסיוד הדירה הינה 10,000 ₪.

טענות ההגנה לתביעה – שכנגד

הנתבע שכנגד פינה את הדירה והחזיר את המפתחות לבנו של התובע שכנגד כאשר הדירה מסויידת וצבועה. ביום 21.1.18 היחידה כבר נהרסה ובמגרש נותר שטח ריק וכלים כבדים. הנתבע כשנגד לא הסכים לחתום על היעדר תביעות מכיוון שהתובע שכנגד לא החזיר את שטרות החוב והשיקים לביטחון.

במעמד הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם.

מעיון בנספח להסכם המאריך את תקופה השכירות אכן יש הבדל בין אופן משלוח ההודעה. ככל שהתובע (השוכר) מבקש לסיים את תקופה השכירות עליו ליתן הודעה 60 יום מראש בדואר רשום. אך ככל שהמשכיר מבקש לסיים את התקופה עליו ליתן את ההודעה, אך לאו דווקא בדואר רשום. נספח זה הוא מאוחר להסכם העיקרי ועל כן ההוראות שבו גוברות. התובע חתם על נספח זה ולא טען כי לא ידע או לא הבין על מה הוא חותם או כי החתימה נעשתה תוך פגם ברצון, ועל כן האמור בנספחה זה מחייב אותו. אמנם מדובר בחוסר סימטריה, אולם כך הסכימו הצדדים ובית המשפט לא יתערב בתוכן ההסכם.

למען שלמות התמונה יצוין כי בסעיף 21 להסכם העיקרי צוין כי "...כל הודעה שתשלח בדואר רשום על ידי צד למשנהו תחשב כאילו נמסרה לתעודתה עם תום 72 שעות מעת שיגורה ואם נמסרה ביד – בעת מסירתה...". לשונו של הסעיף אינה מחייבת כי כל הודעה תשלח בדואר רשום . יותר משיש לראות בסעיף זה משום חיוב לשלוח כל הודעה בדואר רשום יש לראות בו משום קביעת חזקת מסירה לשם צורך ראייתי.

המייל נשלח על ידי הנתבע לתובע ביום 23.11.17. אין ספק כי אלמלא מסר התובע את המייל לנתבע, לא יכול היה הנתבע לדעת מהו המייל של התובע לשם התכתבות עימו. מאחר וקבעתי כי לאור לשון ההסכם העיקרי והנספח לא היתה חובה על הנתבע לשלוח לתובע הודעה בדואר רשום, הרי שמשלוח ההודעה במייל היה כדין. טענת התובע כי הוא אינו פותח את המייל בקביעות אינה יכולה לעמוד, שכן בדומה הוא יכול לטעון כי הוא אינו עונה לטלפון בקביעות או אינו פותח את תיבת המכתבים בקביעות. התובע יצר הסתמכות אצל הנתבע כי כתובת המייל יכולה לשמש למשלוח הודעות וליצירת קשר ומה גם שהתובע לא טען ולא הוכיח כי ההודעה לא הגיעה לתיבת הדואר האלקטרוני שלו. לא למותר לציין את דברי התובע בדיון: "יש לי את המייל שלו מהתחלה. יש לו את המייל שלי, התכתבנו במייל בעבר."

עוד יש לציין כי הנתבע צירף אסמכתא על משלוח מסרון לתובע שבו הוא מודיע לו על סיום יחסי השכירות בעוד 60 יום. מסרון זה נשלח ביום 23.11.17 בשעה 18:42 ואילו המייל נשלח לתובע באותו היום בשעה 18:43. כלומר, הנתבע נקט לפחות בשתי דרכים כדי להודיע לתובע על סיום השכירות, בהפרשי זמן אפסיים.

לפיכך, אני קובע כי ההודעה על סיום יחסי השכירות ניתנה על ידי הנתבע כדין ובמועד.

אשר לתביעה שכנגד, נטען בה כי עלות צביעת המושכר היא 10,000 ₪ אולם לא צורפה כל ראייה (קבלה, תמונות וכו') להוכחת הצביעה ועלותה , ומה גם שנראה כי מדובר בסכום מופרז ומוגזם חסר אחיזה במציאות. על כן, לא הוכחה תביעה זו.

נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את שתי התביעות הדדית.
הנתבע ישיב לתובע בתוך 30 יום את יתרת הערבויות/ביטחונות, ככל שנותרו בידו.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ט, 22 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.