הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה ת"ק 49762-10-20

בפני
כב' הרשם הבכיר צחי אלמוג

התובע

ירון דורון

נגד

הנתבעת

שופרסל בע"מ

פסק דין

רקע כללי וטענות התובע

התובע רכש ביום 3.9.20 באתר האינטרנט של הנתבעת מקרר. הנתבעת התחייבה לספק את המוצר תוך 5 ימי עסקים, קרי, עד ליום 10.9.2020 שבוע לפני ראש השנה. בפועל המוצר סופק באיחור של 15 ימים (25.9.2020). התובע תיאר בפירוט את מסכת התנהלותו עם הנתבעת ועם חברת המשלוחים.

בשל מחדל הנתבעת נאלץ התובע להתנהל במהלך החג ללא מקרר תקין והנתבעת גרמה לעוגמת נפש וטרטור בעקבות הפרת חוזה והטעייה צרכנית. על כן הוא תובע פיצוי בסך 5000 ₪.

טענות הנתבעת

מעיון בכתב התביעה ניתן להבין שטענות התובע מופנות כלפי חברת השליחויות, אך התובע בחר לתבוע את הנתבעת.

לאחר קבלת התביעה פנתה הנתבעת לברור העניין עם חברת השליחויות אשר מספקת באופן עצמאי שירותי שליחות ללקוחות ה נתבעת. נמסר ל נתבעת כי עוד ביום ההזמנה (3.9.20) נשלח לתובע מסרון מטעמם לתיאום מועד להספקת המוצר אך התובע לא השיב למסרון האמור. ביום 10.9.20 נעשה ניסיון נוסף שלהם לתאם מועד אספקה אך שוב התובע לא היה זמין, ובאותו היום אחר הצהריים התובע ענה לפניית חברת השליחויות ודרש לקבל את המוצר עד ליום 13.9.2020.

בחברת השליחויות הסבירו לתובע כי לא ניתן לספק את המוצר בשל הלחץ וכי יצרו עמו קשר ביום ראשון.

במועד ההזמנה התובע לא ענה לפנייה הטלפונית, ביום למחרת התובע לא היה זמין לשיחת תיאום.

רק ביום 15.9.2020 תואם מול התובע מועד אספקה ל 17.9.2020. חברת השליחות עשה כל שביכולתה על מנת לתאם את אספקת המוצר לתובע בהקדם.

ביום 17.9.2020 הגיע המוביל לביתו של התובע, ולפי הנתונים שהעבירה חברת האספקה המוביל בדק וגילה שאין דרך להעלות את המקרר דרך המדרגות אלא באמצעות מנוף בלבד. משכך, נדרש היה לתאם הובלה עם מנוף , אך מאחר ובימים 18 עד 20 בספטמבר חל ראש השנה ולא ניתן היה לספק את המוצר לתובע, הוא סופק ביום 25.9.20, ובסופו של דבר ללא מנוף.

הצדדים חזרו בדיון על טענותיהם.

בפתח הדברים אציין כי איני מקבל את טענת הנתבעת כי היא נעדרת יריבות עם התובע. התובע הזמין את המוצר ממנה, כפי העולה מטופס ההזמנה שצורף לכתב ההגנה, ומבחינתו של התובע, ובצ דק, הנתבעת היא האחראית לאספקת המוצר ולכל הכרוך בטיפול בהזמנה.

סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 קובע, בין היתר:

(א) לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה:
...
(3) מועד ההספקה או מועד מתן השירות
....

הנתבעת לא הוכיחה אף אחת מהטענות העובדתיות הנזכרות בסעיפים 12 עד 18, בדבר ניסיון ליצור קשר עם התובע. לא צורפה אף אסמכתא המלמדת על ניסיון ליצור קשר עם התובע או מסרון שנשלח אליו, ולא הוכח כי המניעה לספק את המוצר בזמן היתה מצד התובע.

אין חולק כי היה על הנתבעת לדאוג לאספקת המוצר בתוך 5 ימים עסקים, ובפועל הוא סופק זמן רב לאחר מכן (במקום ביום 10.9. סופק ביום 25.9). טענות הנתבעת כי בשל הלחץ לפני החג לא ניתן היה לספק את המוצר במועד, אינן יכולות להתקבל. מועדי החג הם עובדה ידועה מבעוד מועד, וכלל והיה קושי לעמוד במועדים האספקה שצוינו באתר, היה על הנתבעת לסייג את הדברים באתר, במעמד ההזמנה, או, לנקוב במועדי אספקה ארוכים יותר.

יש לדחות מכל וכל את טענת הנתבעת או של חברת השליחויות מטעמה, כי לא ניתן היה להעלות את המקרר דרך חדר מהדרגות בשל גודלו, וכי היה צורך בתיאום מנוף, דבר שעיכב עוד את אספקת המקרר. בסופו של דבר התברר כי המקרר סופק לדירה ללא צורך במנוף, כך שמלכתחילה לא היתה כל סיבה לעיכוב במועד בו היה ניסיון ראשון לספק את המקרר, ונראה כי הערכת המוביל כי יש צורך במנוף היתה לא אחראית ולא מקצועית.

לפיכך, יש לראות את הנתבעת כמי שפעלה בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן.

באשר לפיצוי, סעיף 31 לחוק קובע:

(א) דין מעשה או מחדל בניגוד לפרקים ב', ג', ד' או ד'1 כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

הפרשנות הסבירה לעניין זו הובאה בעניין תק (י-ם) 2576/07 עמוס כהן נ' קואופ ישראל רשת סופרמרקטים בע"מ, ולפיה:

" ס' 2 לחוק קובע איסור על בעל עסק לעשות דבר "העלול להטעות" צרכן בעניין מהותי בעסקה. ס' 31 קובע כי הפרת "איסור הטעיה" דינה כדין עוולה נזיקית המזכה את הנפגע בסעד. אם כן על פי החוק על הצרכן להוכיח שני תנאים. האחד כי בעל העסק הפר את חובת "איסור הטעיה" והשני כי נגרם לו נזק. החוק אינו קובע סעד או תרופה, מקורה של הזכות לפיצויים בס' 31 לחוק. מכוחו נוצר הקשר בין איסור הטעיה לפקודת הנזיקין."

לפיכך על התובע להוכיח את היקף נזקיו בשל אי עמידתה של הנתבעת בהוראות החוק. הוכחה כאמור לא סיפק התובע וכל טענותיו לעניין זה נטענו בעלמא. לא שוכנעתי כי היה ניסיון מכוון של הנתבעת להטעות את צרכניה או כי המקרה שלפני נגוע בכוונת מכוון מצידה של הנתבעת ו סבירה טענתה כי אכן מדובר היה בעומס נקודתי עקב תקופה החגים. יחד עם זאת, אין בכך כדי להפחית מאחריותה של הנתבעת, כאמור לעיל, שכן היו בידיה הכלים לעדכן באתר האינטרנט שלה בדבר מועדי האספקה ובכך יכולה היתה למנוע אי הבנות וליצור תיאום ציפיות .

יחד עם זאת, התובע לא הצביע על נזק ממשי כלשהו (למשל, שווי אובדן המזון) . למעשה, הנזק לו טוען התובע הינו נזק שאינו ממוני, כלומר, דרישה לפיצוי בשל זלזול, בזבוז זמן וטרטור ועוגמת נפש (ר' סעיפים 14 - 16 לכתבה התביעה). משכך, בהתאם לפסיק ה, יש לבחון את היקפו בזהירות הראויה מעצם טבעו כסובייקטיבי. יש לקחת בחשבון את העובדה כי המדובר בהתקשרות מסחרית לרכישת מוצר צריכה ואין המדובר בעסקה המבוססת על הנאה בלתי ממונית (לעניין פסיקת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני ראו, למשל, תא (ת"א) 1286/08 אביגזר מאיר ואח' נ. כספי הפלגות קרוז בע"מ (17.5.2011 ; בת"א 103072/98 רותי רם אום נ. סנאורה בע"מ (11.2.04) ).

אשר על כן, בנסיבות העניין מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך 800 ₪ בתוספת אגרת משפט ששולמה בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום פסק הדין.

ניתן היום, ט' אב תשפ"א, 18 יולי 2021, בהעדר הצדדים.