הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה ת"ק 4107-06-19

בפני
כבוד ה שופט יוסי ברכיה

התובע:

שי שמואל

נגד

הנתבעת:

ליאת יוכל

פסק דין

הקדמה

ביום 2.4.17 נחתם הסכם שכירות בין הצדדים, לפיו התובע ישכור את דירת הנתבעת (להלן- המושכר) שבתל אביב (להלן- הסכם השכירות). במסגרת הסכם השכירות, מסר התובע בידי הנתבעת, בין היתר, פיקדון כספי על סך של 18,000 ₪. אין מחלוקת על עובדה זו (סעיף 24 לכתב ההגנה). התובע טען , כי בהמשך הוסכם שסכום זה יופקד בפיקדון נושא רווחים כדי לשמור על ערך הכסף.
תקופת השכירות הייתה למשך שנתיים, מיום 8.5.17-7.5.19 (סעיף 2 להסכם השכירות).
לטענת התובע, היחסים בינו לנתבעת בתקופת השכירות היו מצויינים. ארבעה חודשים בטרם סיום מועד השכירות, הודיע התובע לנתבעת, כי מטעמים כלכליים, הוא אינו מעוניין להאריך את תקופת השכירות, לטענתו הנתבעת הציעה לו הפחתה בדמי השכירות, אך גם בסכום המופחת הוא לא יכול היה לעמוד, כך שעל התובע היה לעזוב את המושכר עד ליום מועד סיום הסכם השכירות, היינו עד ליום 7.5.19.
הנתבעת בכתב הגנתה, מכחישה את קיומם של יחסים מצויינים עם התובע, וכן את הצעתה להפחתת דמי השכירות. מכל מקום, מוסכם על הצדדים שהתובע היה צריך להחזיר את החזקה במושכר לידי הנתבעת ביום 7.5.19 (סעיפים 26 ו- 30 לכתב ההגנה).
עם קבלת ההודעה של התובע כי הוא לא ימשיך בתקופת השכירות, ביקשה הנתבעת להראות את המושכר לשוכרים פוטנציאליים שונים.
בעניין זה התגלעו מחלוקות בין הצדדים. הנתבעת טענה כי היא קבעה מועדים שונים עם התובע להראות את המושכר לשוכרים פוטנציאליים. הנתבעת טענה כי היא תיאמה ביקורים במושכר בתאריכים 1.4.19, 4.4.19, 17.4.19 ו- 24.4.19 (סעיפים 4-6 לכתב ההגנה), אך התובע לא עמד בסיכום ולא היה במושכר, בעת שבאו שוכרים לבחון את המושכר.
התובע טען כי המועדים שהנתבעת ביקשה להגיע לביקור, לא היו מתאימים לו, לטענתו הנתבעת הייתה קובעת לו מועדים באופן חד צדדי ("תגיע ומיד"- עמוד 1 ש' 24 ), וכי הוא ביקש לדחות את המועדים, אך הנתבעת סירבה לכך (שם, עמוד 13 ).
עוד טען התובע בקשר עם תיאום הביקור ביום 17.4.19, כי במועד זה הוא היה בבית חולים, ולכן הוא לא יכול היה להיות במועד זה במושכר, תחת זאת הוא הציע את יום ה- 18.4.19 (יצויין כי התובע צירף לתיק בית המשפט א ישור של סיכום אשפוז מבית חולים, על פי אישור זה התובע התקבל במיון ביום 14.4.19, והשתחרר ביום 16.4.19, התובע בעדותו בפניי טען כי ביום 17.4.19 עדיין הוא היה בבית החולים- שם ש' 26-28 ).
לא אאריך בסוגיה זו מעבר למה שנכתב, מכיוון שכפי שנראה המחלוקת הרלבנטית בין הצדדים התחילה בהמשך, עתה אציין שני עניינים שאין עליהם מחלוקת .
הראשון, הנתבעת נכנסה למושכר, ביום 1.4.19, היינו בעת שהמושכר היה עדיין בחזקת התובע, וזאת ללא רשותו (שם, ש' 16, סעיף 29 לכתב ההגנה).
בכתב ההגנה (סעיף 29 ) טענה הנתבעת, כי היא נכנסה למושכר בכדי להראותו לשוכרים פוטנציאליים, אחר שהתובע לא הגיע בעצמו לפתוח את המושכר כפי שנדרש , מכיוון שהיא ידעה כי התובע פינה את המושכר מחפצים ולמעשה נטש את המושכר, על טענה זו היא חזרה בעדותה בפניי (עמוד 5 ש' 4-5 ). בעדותו טען התובע , כי הוא הציע בעבר לנתבעת להשאיר לה מפתח, על מנת שתוכל להיכנס למושכר, אך הנתבעת סירבה להיכנס לדירה שאינה ברשותה . מכל מקום הוא לא אישר לנתבעת להיכנס למושכר בעת שהיא נכנסה אליו (עמוד 1 ש' 13-17 ). הנתבעת לא טענה כי היא נכנסה למושכר עם שוכרים פוטנציאליים, מכיוון שהיא חשבה שמותר לה להיכנס, אלא מכיוון שהיא סברה שהמושכר ריק, כך שברור ומוסכם, כי הנתבעת נכנסה למושכר ביום 1.4.19 ללא רשות התובע.
השני, השוכרים ששכר ו את המושכר ונכנס ו אליו ביום 1.6.19, רא ו את המושכר ביום 24.4.19, והם ביקשו להיכנס למושכר מטעמי נוחות שלהם באמצע מאי 2019 (עמוד 5 ש' 17-20 ) . האמור נכתב, בכדי להראות שבסופו של דבר השוכרים החדשים שחתמו על חוזה שכירות, רא ו את המושכר בטרם המושכר פונה ע"י התובע, ומסיבותי הם ה ם החליט ו להיכנס למושכר, מספר שבועות לאחר פינויו ע"י התובע, כך שלא הוכח כל עיכוב בכניסת השוכרים החדשים למושכר, שנבע מכך שנמנע מהנתבעת להראות את המושכר לשוכרים פוטנציאליים, עקב התנהלות התובע (הנתבעת טענה כי בשל התנהלות התובע, השוכרים החדשים נכנסו רק בתחילת יוני 2019 ולא באמצע חודש מאי 2019, ובכך נגרם לה נזק, אך כפי שיובהר להלן, טענה זו לא הוכחה).

המחלוקת בין הצדדים
עיקרה של המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה, האם התובע עמד בדרישות חוזה השכירות והחזיר את המושכר צבוע, כפי התחייבותו החוזית, או שמא לא (ישנן נקודות מחלוקת נוספות, שיתבארו להלן) .
הנתבעת טוענת שהמושכר לא נצבע, מה שחייב אותה להוציא הוצאות על צביעה והוצאות נוספות, ולפיכך, היא זכאית לקזז הוצאותיה אלו אל מול הפיקדון בשיעור 18,000 ₪ שהתובע הפקיד אצלה. התובע טוען שהוא החזיר את המושכר כשהוא צבוע בהתאם לדרישות החוזה , ולפיכך על הנתבעת להשיב לו את סך ה- 18,000 ₪ אשר מעוכבים אצלה, וכן סך נוסף של 500 ₪ שהוא שילם בגין רשתות למושכר (הנתבעת מודה בסכום זה- עמוד 5 ש' 29 ). כן עותר התובע לכך שהנתבעת תחזיר לו 4 שיקי בטחון שהופקדו אצלה לתשלום למוסדות שונים (חברת חשמל וכיו"ב), מכיוון שהוא עזב את המושכר ללא כל חוב.
אציין כי אין מחלוקת שאין לתובע כל חוב בגין דמי שכירות שלא שולמו, או חוב שלא נפרע בגין חשמל, מים וכיו"ב.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדי הצדדים, ועיינתי בכל המוצגים שהצדדים צירפו לתיק, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. אפרט עתה את הנימוקים לכך.

דיון
סעיף 65 לחוזה השכירות שכותרתו: השבת החזקה במושכר וצביעת המושכר, קובע כך:
"עם הסתיים השכירות על פי הסכם זה, או עם פינוי הדירה בפועל על ידי השוכרים, יחזירו השוכרים את החזקה בדירה למשכיר כשהיא נקיה, וכן מתחייבים השוכרים לצבוע את קירות ותקרת המושכר באופן מקצועי בצבע הקיים במושכר במועד התחלת השכירות, כאשר קודם לביצוע הצביעה, יהיה על השוכרים לאשר מול המשכיר את סוג הצבע שהוא צבע נירוקריל 2000- נירלט מס' 101761940 NIRO 100 גוון WHITE LACE ".
האם עמד התובע בתנאי זה?
התובע הציג מספר ראיות שכך אכן הוא נהג. אסקור ראיות אלו.
ראיות התובע
ראשית, התובע עצמו העיד כי הוא הזמין צבעי אשר צבע את המושכר. התובע העיד כי הוא שילם לצבעי סך של 1,755 ₪ בגין הצביעה (עמוד 2 ש' 1-4 ), ואכן התובע הגיש באמצעות הצבעי את חשבונית התשלום מיום 30.4.17 (סומן ת/7 ).
שנית, התובע צילם ביום 6.5.19, ערב יציאתו מהמושכר, את המושכר בסדרת סרטונים. כל סרטון יוחד לכל חדר במושכר. התובע עבר חדר חדר וצילם את הקירות, התקרות והפנלים. התובע גם הראה כי החשמל דולק באופן תקין בכל חדר בו עבר.
סרטונים אלו הוצגו בפניי מספר פעמים, ואכן נראה מהסרטונים כי קירות הבית והתקרות צבועות, החשמל תקין, ומראה המושכר באופן כללי משביע רצון (עמודים 2-3 לפרוטוקול).
שלישית, הצבעי מר רועי עמר (להלן- רועי), שהוא גם עורך דין בהכשרתו, הגיע להעיד בדיון השני שנקבע בתיק זה. רועי העיד כך:
"אני מצהיר שצבעתי את הדירה בחודש אפריל...צבעתי את כל הדירה כולל תקרות, קירות, הוא שילם לי 1,500 ₪ לא כולל מע"מ...צבעתי את הדירה בחומרים שהוא נתן לי, אני לא זוכר בדיוק את סוג החומרים" רועי תיאר את הדירה שצבע ושוב חזר והעיד:
"הכל צבעתי הכל מהכל כולל תקרות. אני מוכן ללכת לפוליגרף" (עמוד 7 ש' 18-25 בדילוג).
גם בהמשך העיד שהוא צבע את כל הדירה, את כל החדרים, את המטבח, את הקירות ואת התקרות (עמוד 8 ש' 6-15 ) "אני צבעתי את הדירה במלואה ברמה הכי גבוהה שאני יכול לעשות, זה לכל הדעות, יש וידאו וגם תמונות" (שם ש' 27-29 , וכן עמוד 10 ש' 1-2 ).
רועי עיין בסרטונים שצילם התובע, והעיד:
"אין טוב ממראה עיניים. כשאני מסתכל על הסרטון שמראה את המטבח, אני אומר שכל המטבח צבוע, לרבות הקירות והחיבורים בין התקרה לקיר. אי אפשר להמציא" (עמוד 9 ש' 16-17 ).
מסתבר כי הנתבעת בביקורה במושכר ומבלי שהתובע ייתן את דעתו, מרחה כתמים אדומים עם ליפסטיק על הקירות, וזה בכדי לבדוק האם התובע יצבע היטב את המושכר, התובע העיד על כך ( עמוד 3 ש' 19-21 ) ואף צירף תמונות המעידות על כך (ת/2-ת/6 ), גם השמאי מטעם התובע מר מרזוק יעקב (להלן- יעקב), הזכיר זאת בחוות דעתו (סעיף ג. 1.5 לחוות דעתו), רועי העיד כי הוא הבחין בכתמים אלו וכי הוא עשה "שפכטל, צביעה ושיוף. ראיתי את האדום, אבל לא יכול לזכור ספציפית כעת. אבל אחרי הצביעה החלקתי להם את הקירות" (עמוד 9 ש' 19-21 ).
רביעית, התובע צירף למוצגיו צילום של מניפת הצבעים, עם ציון הצבע שנצבע (מוצג ת/1), מצויין במוצג בין היתר, NIRO 100 , WHITE LACE . התאריך על המדבקה: 6.5.19. התובע גם צירף התכתבות ווטסאפ עם בן זוגה של הנתבעת אמיר בן יוסף (להלן- אמיר, שהשתתף בשני הדיונים), ההתכתבות היא מיום 22.3.19 או בסמוך לכך, בהתכתבות זו התובע פונה לאמיר ואומר לו שהוא היה בחנות צבעים מקצועית, כדי לקנות צבע לקיר והוא מבקש את קוד הצבע בהתאם לחוזה, אמיר עונה לו כי הקוד הוא ערבוב של 2 צבעים "פנינה שבורה".
אינדיקציות אלו מוכיחות כי התובע ביקש למלא אחר הוראות החוזה בעניין הצביעה , ואף נהג כך בפועל.
יצויין כי התובע טען שביום 7.5.19, יום פינוי המושכר, הוא קבע עם הנתבעת במושכר, להחזיר לה את המפתח ולבדוק את הדירה, לטענתו הנתבעת הודיעה לו שיניח את המפתחות וגירשה אותו בבושת פנים, כך שלא ניתן היה לסקור את המושכר בטרם עזיבתו אותו (סעיף 9 לכתב התביעה, עמוד 4 ש' 5-8 ).
ראיות הנתבעת
בתיק זה התקיימו 2 ישיבות, האחת ביום 25.7.19, והשניה ביום 10.10.19. בישיבה הראשונה העידו התובע והנתבעת. הנתבעת צירפה לראיותיה את חוות דעתו של יעקב אך זה לא בא להעיד. הנתבעת ביקשה דיון נוסף בכדי להעיד את יעקב , נקבע דיון נוסף וחייבתי את הנתבעת בהוצאות בסך 1,000 ₪.
לקראת הדיון השני הגישה הנתבעת חוות דעת הנדסית ו- 2 תצהירים של עדים שמלכתחילה לא הגיעו לדיון הראשון (גם רועי צבעי התובע, לא הגיע להעיד בדיון הראשון).
חוות הדעת ההנדסית הייתה של המומחה מר עידן ז"ק (להלן- עידן), אשר בדק את המושכר ביום 13.8.19.
תצהיר אחד היה של מר מאיר אומידי (להלן- מאיר), אשר הגיע לצבוע את הדירה ביום 28.5.19. מאיר העיד כי הוא צבע את קירות המושכר להוציא את קירות חדר הילדים, המטבח והתקרות, התצהיר השני היה תצהירו של מר יואל פרידמן (להלן- יואל), שהגיע למושכר ביום 8.5.19, בכדי לתת הצעת מחיר לתיקוני אינסטלציה במושכר.
שלושת עדים אלו הגיעו להעיד בדיון השני, כמו גם רועי מטעם התובע. כזכור, הדיון הנוסף במקורו נקבע לשמיעת עדותו של יעקב בלבד.
עדות עידן
בחוות דעתו טען עידן כי ניכר שקירות חדר הילדים, המטבח והתקרות לא נצבעו במשך זמן רב.
עידן טען כי :
בחדר הדיור הוא זיהה חורים וגבשושיות בתקרה וסדקים שלא טופלו. לו התקרה הייתה נצבעת היינו עדים לתיקוני שפכטל.
בחדר העבודה (חדר הילדים)- התקרה לא נצבעה מזה זמן רב.
בחדר השינה הורים- התקרה מעל הארון לא נצבעה. הצבע במקום לא היה בצבע שונה.
חדר הרחצה- הבדלי צבע בתקרה, מאפיין תקרה שלא נצבעה זמן רב.
פרוזדור- הנמכת הגבס לא נצבעה זמן רב, בשל לכלוך מסביב לפתח האוויר של מזגן מיני מרכזי, יש להסיק שלא הייתה צביעה.
שרותים- חוסר אחידות בתקרה אופייני לצבע ישן ולא חדש.
מטבח- צביעת התקרה אינה חדשה. הקירות לא נצבעו זמן רב, בטרם הביקור במושכר.
המזגן התקלקל עקב תחזוקה לקויה, ואולם אין בכוחו של עידן להעיד על גורם התקלה, וכל עדות בעניין זה הינה עדות שמועה. אתייחס לכך גם להלן.
צביעת התקרות הוערכה בסך של 3,840 ₪. צביעת קירות במטבח בעלות של 1,000 ₪, צביעת הקירות בחדר הילדים- 1,200 ₪.
מעדותו של עידן עלה כי "הקירות היו צבועים למעט במטבח וחדר ילדים ששם הקירות לא היו צבועים. כל התקרות לא היו צבועים" (עמוד 11 ש' 20 ). עידן הודה כי קשה להבחין בצילומים שלו ובסרטונים של התובע במצב התקרה בחדר הילדים "צריך להיות שם" (עמוד 11 ש' 27-28 ).
מבחינה ראייתית חוות דעתו של עידן מעוררת קשיים, מכיוון שהוא בדק את המושכר מעל שלושה חודשים, כ- 100 ימים מעת צביעתו ע"י רועי. חוות דעתו נערכה ביום 13.8.19, לאחר הישיבה הראשונה בה העידו התובע והנתבעת.
מעבר לכך, עולה מעדותו בעניין חדר העבודה (ילדים) כי רק התקרה לא נצבעה, אין לו טענות לעניין אי צביעת הקירות בחדר זה (כפי שיש לו טענות לעניין אי צביעת קירות המטבח). מאיר הצבעי טען כאמור, כי הוא לא צבע את קירות חדר הילדים והמטבח, נסיק מכאן כי קירות חדר הילדים גם לשיטת עידן, היו צבועים בעת בדיקתו. הגורם היחיד המוכר שיכול לצבוע קירות , בהתאם לראיות בתיק, זה רק רועי.
עדות מאיר
על פי עדות מאיר, הוא צבע את המושכר ביום 28.5.19.
מאיר בעדותו טען בתחילה כי הדירה לא נצבעה, לא כולה ולא חלקה (סעיף 4, ועמוד 12 ש' 29-30) . בהמשך טען כי הוא צבע את קירות הבית להוציא קירות חדר הילדים, המטבח והתקרות (סעיף 5 לתצהירו), כאשר נשאל למה הוא לא צבע את קירות חדר הילדים, המטבח והתקרות, ענה כי הוא פעל בהתאם להוראות הלקוח, כאשר נשאל אם ייתכן שהתקרות והקירות בחדרים אלו היו צבוע ים ענה: "התקרה אני יכול לומר שהיא לא צבועה" (עמוד 13 ש' 13-16 ) , ובעניין שאר הקירות העיד: "אני אמרתי לה שזה נקי, לא יודע אם צבוע...אמרתי לה בקיר הימני של החדר לא לנגוע" (שם, ש' 18-19 ) . נסיק מכאן כי שאר הקירות, גם לשיטתו, כנראה היו צבועים.
לאחר שמיעת עדות הנתבעת והתרשמותי ממנה כי ניכר שהינה אשה קפדנית ודקדקנית המקפידה עד מאוד על רכושה, יש לומר כי אם קירות חדר הילדים, המטבח והתקרות לא היו צבועים, היא הייתה מבקשת ממאיר שיצבע אותם, ולא הייתה משאירה אותם לא צבועים.
מאיר עצמו הודה כי היו בתוך הדירה, צביעות "נקודתיות" (עמוד 12 ש' 30 ).
מאיר גבה מהנתבעת בגין צביעת הבית סך של 4,914 ₪.
עדות יואל
יואל שהינו אינסטלטור העיד כי הוא הגיע למושכר ביום 8.5.19 והחליף מיכל "ניאגרה" ב- 600 ₪ וצינורית מזלף לברז בסך של 200 ₪, ס"ה 877 ₪ לאחר מע"מ והנחה של 50 ₪. מכיוון שעל פי סעיף 23 לחוזה השכירות, השוכר מתחייב לתקן כל קלקול ו/או ליקוי שיגרמו למושכר "כתוצאה מרשלנות ו/או חוסר זהירות של השוכרים...ולמעט קלקול ו/או נזק הנובעים מבלאי סביר ורגיל עקב שימוש סביר ורגיל במושכר" שיתוקן ע"י המשכיר, ולא נטען ע"י יואל כי הוא התרשם מפעולה רשלנית או זדונית של התובע בטיפול במיכל ה"ניאגרה" או מזלף לברז, הרי שעלות תיקון זה מסורה ממילא למשכיר, ואין להוצאה שהוצאה ע"י הנתבעת- המשכירה, בכדי להשפיע על הליך זה.
עדות יעקב
יעקב ביקר במושכר ביום 25.5.19 . לטענתו "בבדיקה בזוויות שונות של המסתכל, נמצאו גוונים שונים, המהווים טלאי מתיקון בולטים" במלבן דלת הכניסה התגלו " קילופי צבע בולטים". בחדר ההורים בפינות הגבוהות התגלו קורי עכביש, משמע ש"יד אדם לא נגעה במקום וגם לא מברשת". ליד הגריל בסלון "יש פס שחור המהווה טלאי תיקון לא מושלם".
והעובדה שכתמי האודם בקיר שירותי האורחים, אותם ציירה הנתבעת עצמה, נותרו, מ ורים על כך שהדירה לא נצבעה.
ואולם יש לקבוע כי האינדיקציות שמצא יעקב אינן מובהקות.
לא די בבדיקת "זוויות שונות של המסתכל" שהבחינו בגוונים שונים בכדי להטיל ספק בצביעה. יעקב לא פירט היכן הוא מצא את הגוונים השונים- הטלאים, והאמור בחוות הדעת בדבר "זוויות שונות" הוא עמום. יעקב הודה בחקירתו בבית המשפט, כי נראה לו שהדירה לא נצבעה, בעיקר בגלל הטלאים שמצא (עמוד 16 ש' 13 ), וכי "אין לי איך להראות את זה, רואים את זה בעין" (שם, ש' 2-3 ). ודוק: יעקב לא היה החלטי בטענתו על אי הצביעה, אלא הסתפק ב"נראה" שהדירה לא נצבעה, או ב "לדעתי לא" נצבעה הדירה (שם, ש' 5 ). ניכר כי יעקב אינו חד משמעי בקביעתו.
יעקב הודה בעדותו כי בהתאם לסרטונים שצילם התובע בסמוך ליציאתו מהמושכר, נראה שהבית צבוע, אם כי לטענתו המצלמה מטשטשת (שם, ש' 15 ).
קילופי הצבע שהתגלו במלבן דלת הכניסה, כמו גם הפס השחור ליד הגריל, הינם אינדיקצי ות קלושות לטענה כי המושכר לא נצבע.
הימצאות קורי העכביש בחדר ההורים, כשלושה שבועות לאחר הצביעה, לא מעידים על מאומה, לבד מכך שבשלושת השבועות שחלפו מהצביעה המקום לא נוקה.
ובעניין הימצאות כתמי האודם בקיר חדר שירותי האורחים, אותם מרחה הנתבעת, מקובלת עלי עדות התובע כי הליפסטיק הוא צבע שמנוני וכי "מחקנו אותם כמה שאפשר, בגלל שזה נספג בבטון, לקח לנו כמה שכבות להעלים את זה, אבל היו כאלו שלא הצלחנו" (עמוד 16 ש' 25-26 ), כמו כן מקובלת עלי עדות התובע כי הוא מצא 7-8 מוקדי ליפסטיק אדום ש "זרעה" הנתבעת אותם הוא והצבעי ניסו להעלים. העובדה שהכתמים נמצאו ע"י יעקב רק בחדר שירותי האורחים (שני מקומות- שם, ש' 22 ) , מעידה ותומכת בגרסת התובע, ששאר המוקדים סולקו (שם, ש' 29-30 ).
לסיכום: דווקא מעדות יעקב שהגיע לדירה במועד המוקדם ביותר מכל עדי הנתבעת (20.5.19), עולה כי לא נמצאו אינדיקציות בולטות ומובהקות לכך שהמושכר לא נצבע. אין בכוחם של ממצאים שמנה יעקב, בכדי לסתור את עדויות התובע ורועי.
תמונות שצירפה הנתבעת
הנתבעת צירפה כ- 20 תמונות שצולמו ממועד הסמוך לעזיבת המושכר ע"י התובע 7-8.5.19. תמונות אלו הינם תמונות תקריב של מקומות שונים במושכר, קירות, משקופים, פנלים ועוד. בחלק מהתמונות נראים כתמי הליפסטיק ש"זרעה" הנתבעת בקירות.
דווקא עיון בתמונות המתעדות את הקירות מראות שהם לבנים ונראים כצבועים. באחד המקומות נראה כתם עובש שחור על הפנל, בתמונה אחרת נראה כתם עובש זעיר במפגש הקירות.
ניכר כי הנתבעת התאמצה למצוא כתמים ו "שברי" כתמים בכל הדירה, אבל היבול שהעלתה בתמונות שצילמה, היה דל ביותר, מה שתומך בגרסת התובע כי המושכר נצבע.

הכרעה
מצאתי לקבל את עדות התובע אשר נתמכה בסרטונים מזמן אמת ובעדותו החד משמעית של רועי, הצבעי מטעם התובע.
טענתם היא חד משמעית- המושכר נצבע כולו.
העובדה כי התובע התאמץ לפעול בהתאם לחוזה השכירות, ולהגיע לצבע אותו הוא התחייב בחוזה השכירות לצבוע את המושכר (התובע הציג מניפת צבעים עם ציון הצבע שנדרש ממנו. התובע הציג התכתבות עם בן זוגה של התובעת, ובה הוא שואל אותו לצבע המדוייק הנדרש ממנו), פועלת לטובתו של התובע.
אציין כי בהתאם לחוזה אין צורך כי הצביעה תהיה "להנחת דעתה של המשכירה", די בכך שהמושכר נצבע- וזה אכן נצבע כנדרש.
יעקב שבא לדירה בסמוך ליציאת התובע, מצא אינדיקציות ספוראדיות לאי צביעת המושכר, וגם אלו אינו מובהקות ולא משכנעות, ולפיכך לא ניתן לבסס על עדותו את סתירת עדות התובע, רועי והסרטונים. יעקב עצמו הודה כי ניתן לראות בסרטונים כי המושכר נצבע (אם כי הוא סייג זאת).
מעדות מאיר עלה כי הוא טען שהמושכר לא נצבע כלל, וכי הוא צבע חלק מהמושכר. הוא טען כי חלק מהמושכר היה נקי ולא היה צריך לצבוע אותו. קבעתי לעיל שמשמעות ה"ניקיון" הינה שיתר החדרים שהוא לא צבע (חדר ילדים, מטבח ותקרות), היו צבועים. קבעתי שאין להניח שהנתבעת הקפדנית על רכושה , לא הייתה דורשת ממאיר הצבעי לצבוע את יתר החדרים והתקרות לו אלו לא נצבעו.
מאיר הודה כי היו חלקים מסויימים צבועים.
גם מעדותו של עידן עלה כי חדר הילדים נצבע.
עדויות מאיר ועידן על צביעה חלקית של המושכר, מהוות "הודאה במקצת" לטענות התובע, וחיזוק להן.
התמונות שצילמה הנתבעת בסמוך ליציאת התובע, מוכיחות שהתובע עזב דירה נקיה וצבועה. הנתבעת מצאה לכל היותר כתמים, זעיר כאן זעיר שם, הא ותו לא. אין בכך בכדי לקבוע כי התובע לא עמד בתנאי החוזה. להיפך.
לסיכום, אציין כי אין דעתי נוחה מהתנהלות הנתבעת, אשר ביצעה "מארבים" לתובע בכך ש"שתלה" כתמים אדומים של ליפסטיק ברחבי ה מושכר במקומות נסתרים ו בכך ליכלכה את דירתה שלה היא, וכל זאת בכדי לבדוק האם התובע צובע כדבעי את המושכר, או שמא בכדי להטיח בו כי הוא לא צבע את המושכר באופן משביע רצון, ולטעון כלפיו כי הוא הפר את תנאי חוזה השכירות. זו אינה התנהלות מקובלת בין צדדים לחוזה. התנהלות זו עולה כדי חוסר תום לב בקיום חוזה, כמשמעותו בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973.
שונות
כפי שנכתב לעיל, התובע לא אחראי על ניזקי האינסטלציה בסך של 877 ₪. כמו כן, לא מצאתי לחייב את התובע בתיקון המזגן בסך של 1,650 ₪. לא הוכח בפניי כי הנזק למזגן המצויין בחוות הדעת של יעקב, קשור לטיפול רשלני של התובע במזגן, או בשל שימוש לא זהיר בו. ככל שנצרך תיקון במזגן כתוצאה מנזילת מים, הרי שהמדובר ב "בלאי סביר", שהתובע מופטר על פי חוזה השכירות מתיקונו.
כמו כן, לא הוכח בפניי כי התובע התרשל בתחזוקת האינטרקום, או שהוא השתמש בו שימוש שאינו זהיר. ככל שהיה נזק לאינטרקום (נתבע סך של 257 ₪) מקורו ב "בלאי סביר", שבו כאמור, מופטר התובע מלשאת בעלות תיקונו על פי חוזה השכירות.
טענת הנתבעת שנטענה רק בדיון, כי היה עיכוב של כחצי חודש בכניסת השוכרים החדשים, שנבע מכך שהיה צורך לצבוע את הדירה, לא הוכח. התובע עזב את המושכר ב- 7.5.19. השוכרים החדשים הודיעו ממילא כי ברצונם להיכנס רק באמצע מאי (עמוד 5 ש' 18 ), כך שהנתבעת יכולה הייתה להתארגן ולצבוע את המושכר בפרק זמן זה, ולכן אין לתלות את כניסת השוכרים החדשים בתחילת יוני 2019, במעשה או במחדל של התובע.

סוף דבר, אין הנתבעת זכאית לקזז מאומה, מסך הפיקדון שהופקד בידה, ועליה להשיב לתובע את הפיקדון בסך 18,000 ₪ במלואו.
כמו כן, על הנתבעת להשיב לתובע את עלות התקנת הרשתות בסך 500 ₪, הוצאה המוסכמת על הנתבעת (עמוד 5 ש' 29 ).
עוגמת נפש
אני סבור כי בנסיבות תיק זה, יש לפצות את התובע גם בגין עוגמת נפש שנגרמה לו, בשל מספר גורמים.
ראשית, הנתבעת נכנסה למושכר בתוך תקופת השכירות, ביום 1.4.19, ללא בקשת רשות מצד התובע, בכך היא הפרה את פרטיותו, והפרה את חוזה השכירות.
שנית, הנתבעת עיכבה שלא כדין את הפיקדון הכספי שהתובע הפקיד בידה, בסך שאינו מבוטל בשיעור של 18,000 ₪. התובע ביצע את המוטל עליו ועזב את המושכר תוך שהוא ממלא את כל התחייבויותיו. התובע לא השאיר כל חוב בגין דמי השכירות, או כל חוב לרשויות השונות. התובע אף מילא את התחייבותו החוזית וצבע את המושכר. לא הייתה כל סיבה שהנתבעת תעכב לתובע את סך הפיקדון, ותעלה כנגדו טענות שונות לקיזוז, אותם מצאתי כלא מוצדקות.
אני סבור כי בנסיבות העניין, יש לפסוק לתובע עוגמת נפש בסך של 1,500 ₪ (ניתן היה לפסוק סכום גבוהה יותר , אך שקללתי סכום זה עם העובדה כי כבר נפסק כנגד הנתבעת סך של 1,000 ₪ בגין הצורך בישיבה נוספת, והעובדה כי בתיק זה ניתן פסק דין, בזמן מהיר יחסית מעת קרות ההתרחשויות נשוא התובענה).
סוף דבר
לאור כל המקובץ אני מחייב את הנתבעת כדלקמן:
להשיב לתובע את סך הפיקדון בשיעור 18,000 ₪, כאשר סך זה נושא ריבית והפרשי הצמדה, מיום 7.5.19, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
לשלם לתובע את עלות התקנת הרשתות, בשיעור של 500 ₪, כאשר סך זה נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאה זו ועד ליום התשלום המלא בפועל.
לשלם לתובע הוצאות בגין עוגמת נפש בשיעור של 1,500 ₪, בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הוא יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
לשלם לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 1,500 ₪ (בסך זה כלול החזר הוצאותיו של רועי בשיעור 750 ₪ +מע"מ), בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, סך זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך ההוצאות שנפסקו בישיבה הראשונה, לא כלולים בסעיף זה.
להשיב לתובע (ככל שלא הושב) בתוך 14 יום , את 4 ההמחאות שהתובע הפקיד כבטחונות להבטחת תשלומים שונים בגין חוזה השכירות.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ד תשרי תש"פ, 13 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.