הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה ת"ק 30410-08-18

בפני
כבוד ה רשמת הבכירה ענת דבי

תובע

משה פומס

נגד

נתבע

מוניר חיר חסן

פסק דין

1. לפניי תביעה על סך 15,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבע.

התובע הינו רו"ח ועו"ד בהשכלתו. הנתבע הינו עו"ד.

2. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הינן כדלקמן:
ביום 19.11.12 פנה הנתבע לתובע וביקשו להכין חוו"ד לצורך הגשתה בתביעה שבמסגרתה ייצג הנתבע את מר חיר סמי (להלן: "הלקוח" ) בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ס"ע 38298-07-11).

הצדדים מסכימים כי שכר הטרחה שהוסכם היה כדלקמן:
סך 3,000 ₪ ישולם כמקדמה.
סך 3,000 ₪ נוספים ישולמו לאחר הכנת חוות הדעת.
סך נוסף של 4,000 ₪ ישולם לאחר קבלת השקלים הראשונים בתיק, במידה ויתקבלו.
סך נוסף של 5,000 ₪ ישולם במידה ויתקבל בתביעה סכום מעל 500,000 ₪.

התובע ערך את חוות הדעת ומסר אותה לנת בע וחוות הדעת הוגשה לבית הדין.

בתום ההליך המשפטי שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה, ולאחר הליך של ערעור, קיבל לקוחו של הנתבע סך של 660,000 ₪.

הצדדים מסכימים כי המקדמה בסך 3,000 ₪ שולמה לתובע וכן כי לאחר מסירת חוות הדעת שולם לתובע סך נוסף של 3,000 ₪.

הסכומים המוסכמים הנוספים, בסך 4,000 ₪ ו – 5,000 ₪ , לא שולמו לתובע והם נשוא תביעה זו.

3. הנתבע לא הגיש כתב הגנה מטעמו, אך בבוקרו של יום הדיון הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה של היעדר סמכות מקומית לבית משפט זה וכן בטענה של היעדר יריבות.

הנתבע התייצב לדיון וחזר בו מטענת היעדר הסמכות המקומית.

הנתבע טען, כי אין יריבות בינו לבין התובע , שכן חוות הדעת הוזמנה ע"י ידו עבור הלקוח אותו ייצג בהליך המשפטי. הנתבע הוסיף, כי מי ששילם את שכרו של התובע בסך 6,000 ₪ היה הלקוח , אף שהתשלום הועבר דרך חשבונו אל חשבונו של התובע.

הנתבע הוסיף וטען גם לגופה של התביעה, כי נפלו פגמים קשים בחוו"ד, עד כדי כך שלא ניתן היה לעשות בה שימוש במסגרת התביעה בבית הדין לעבודה וחוות הדעת הוצאה מהתיק. בשל האמור, טען הנתבע כי לתובע לא קמה הזכות לקבל את יתרת התמורה אשר נתבעה על ידו.

4. התובע טען, כי ההסכם להזמנת חוות הדעת ניכרת בינו לבין הנתבע וכי הנתבע התחייב אישית לשלם עבור חוות הדעת. נטען גם, כי הנתבע הוא ששילם את הסכום החלקי עבור חוות הדעת לידי התובע. על כן, נטען כי הנתבע חב בתשלום יתרת הסכום המוסכם.

דיון

5. המצב המשפטי:
5.1 בין בעל-דין לבין עורך-דין המייצגו לפני בית-המשפט שוררים יחסי שליחות.
(ראה: דנ"פ 2192/00 נוי נ. אמינוף, פורסם בנבו).

הזמנת שירות של מתן חוות דעת ממומחה מקצועי הינה פעולה משפטית אשר עורך הדין מבצע עבור לקוחו במסגרת שליחותו.

5.2 בבר"ע (חיפה) 776/06 דורון רז, עו"ד נ' אילן פרוינד, פורס ם בנבו (להלן: "פסק דין רז") נדונה השאלה האם ניתן לחייב את עורך הדין בתשלום שכר המומחה וכב' הש' עמית קבע שם כי:

"עורך הדין הוא שלוחו של הלקוח, וכל עוד לא חרג מהשליחות אין המומחה יכול לראות את עורך הדין כבעל דברו – השווה סעיף 6(ב) ל חוק השליחות, התשכ"ה-1965. שכרו של המומחה הוא חלק מהוצאות המשפט כפי שעולה מתקנה 513(1), וברגיל, בעל הדין הוא הנושא בהוצאות המשפט"

בפסק הדין רז הנ"ל צוטט בהסכמה ע"א 6185/00 עו"ד מהאר חנא נ' מ"י, פ"ד נו(3) 366 (2001), שם נקבע:

"עורך-הדין אינו צד להליך. לא חובותיו וזכויותיו הן השנויות במחלוקת ונצרכות להכרעה שיפוטית. עורך-הדין פועל בשמו של מרשהו, ובמהלך הדברים הרגיל אף אין הוא מעלה בדעתו כי לעת ההתדיינות יוטלו עליו אישית חיובים כלשהם".

כלומר, כי לא ניתן לחייב עורך דין בתשלום שכר מומחה, שכן בעת הזמנת חוות הדעת פועל עורך הדין כשלוחו של מרשו.

5.3 בענייננו, התובע טען, כי הנתבע התחייב אישית לשלם תמורת חוות הדעת והפנה לתכתובות המייל בין הצדדים. במיוחד לתכתובות שלהלן:

ביום 25.11.12 כתב הנתבע לתובע "למען הסר כל ספק, ההסכם בינינו הינו כדלקמן:... נא אישורך..." וביום 26.11.12 השיב לו התובע " מוסכם".

התובע ביקש ללמוד מחליפת המיילים הנ"ל כי ההסכם שניכרת הינו בינו לבין הנתבע אישית וכי בשל כך, חובת התשלום חלה על הנתבע אישית.

אין בידי לקבל את טענת התובע.
מעדויות הצדדים בדיון עלה, כי לשני הצדדים היה ברור כי הנתבע פנה אל התובע מטעמו ובשמו של לקוחו. הדבר גם עולה מתוך המייל הראשון שנשלח ע"י הנתבע לתובע (מיום 18.11.12), במסגרתו הבהיר הנתבע כי הוא פונה לתובע בעניין חוות הדעת הנדרשת עבור לקוחו, שהינו צעיר שעבד בחברת בניה. משמעות הדבר היא, כי כל פעולה שבוצעה ע"י הנתבע מול התובע בעניין חוות הדעת התנהלה בכובעו של הנתבע כשלוח של לקוחו. כך, שבעת שכתב הנתבע את המילה "מוסכם" הרי שהסכמתו של הנתבע לתשלום נמסרה בשם לקוחו ולא בשמו הוא.

6. בפסק הדין רז הנ"ל נקבע כי:

"הטלת מלוא הסיכון לאי תשלום שכר טרחת המומחה על עורך הדין, מקום
בו עורך הדין לא יצר את הסיכון במעשה או במחדל, אינה מוצדקת.
כפי שהטלת הוצאות על עורך דין אישית, היא בבחינת צעד חריף וקיצוני
שייעשה בנסיבות מיוחדות...... כך גם חיוב אישי של עורך דין לשאת
בשכרו של המומחה צריך שייעשה בזהירות ובמתינות.
עם זאת, ייתכנו מקרים חריגים, בהם ייקבע כי עורך הדין הפר את חובת הזהירות כלפי מומחה טעם בית המשפט, או שנהג כלפיו תוך מצג שווא רשלני, תרמית והטעיה, או תוך הפרה של חובות אתיות. כל מקרה על פי נסיבותיו ואין לקבוע מסמרות בעניין".

מן האמור לעיל עולה, כי קיימים מקרים חריגים במסגרתם ניתן לחייב עו"ד בתשלום למומחה מכוח דיני הנזיקין וזאת בנסיבות בהן נפל דופי בהתנהלותו מול המומחה.

בענייננו, לא הוכחו הנסיבות המיוחדות בגינן ניתן להטיל האחריות לתשלום על העורך הדין.

7. נוכח כל האמור, אני מקבלת את טענת הנתבע כי אין יריבות בינו לבין התובע. בשל כך אינני נדרשת כלל לטענות הנתבע בדבר תוכן חוות הדעת והשימוש שנעשה בחוות הדעת.

8. לאור כל האמור, התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' סיוון תשע"ט, 03 יולי 2019, בהעדר הצדדים.