הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה ת"ק 22199-10-18

בפני
כבוד ה רשמת הבכירה ענת דבי

תובעת

אורנה ריחן

נגד

נתבע
תמיר שטינוביץ

פסק דין

1. לפניי תביעה שעניינה אירוע שהתרחש ביום 31.10.16 בחניון שברח' פלורנטין 5 0, תל אביב (להלן: "החניון").

2. בכתב התביעה נטען כדלקמן:
התובעת הינה הבעלים של רכב מספר 88-710-37 (להלן: "הרכב"). התובעת עובדה בחנות הסמוכה לחניון.
הנתבע הינו עו"ד, המתגורר בפלורנטין 48, תל אביב.

ביום האירוע החנתה התובעת את רכבה בחניה בחניון. כשעתיים וחצי לאחר מכן, קיבלה התובעת שיחת טלפון ממוקד המשטרה, בה נאמר לה כי דווח למשטרה כי רכבה חונה בחניה פרטית ולכן היא מתבקשת להזיז את רכבה. התובעת ניגשה לרכבה ולתדהמתה הבחינה, כי רכבה הושחת באופן קשה . לאורך צידו השמאל י נראו שריטות עמוקות והגלגל השמאלי ניזוק והיה ללא אוויר.

התובעת הגישה באותו יום תלונה בתחנת המשטרה. הסתבר, כי ימים ספורים לפני מועד האירוע הותקנו מצלמות ב חניון. על כן, התובעת ביקשה ממשטרת יפתח לקבל את הסרטון שצולם בזמן האירוע. כשצפתה בסרטון, זוהה בו הנתבע משחית את רכבה ומסרה את פרטי ו למשטרה.

מספר ימים לאחר מכן, הגיע הנתבע למקום עבודתה של התובעת. התובעת לא הייתה נוכחת במקום ועל כן, הנתבע ביקש ממ עסיקה שתיצור עימו קשר על מנת להגיע עמה להסדר. הנתבע רשם את מספר הטלפון שלו בכתב ידו על גבי פתק והשאיר את הפתק במקום על מנת שיימסר לתובעת (הפתק צורף לכתב התביעה) .

בסופו של יום, תיק המשטרה שנפתח כנגד הנתבע נסגר בעילה של היעדר ראיות מספיקות להעמד תו לדין.

התובעת הגישה התביעה דנן כנגד הנתבע לפיצוי בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לה כתוצאה מהשחתת הרכב. הסכומים הנתבעים ה ינם: פיצוי בגין השתתפות עצמית, הפסד הנחת ה יעדר תביעות וכן פיצוי בגין היעדרות מן העבודה, עגמת נפש ושכ"ט עו"ד בגין הגשת התביעה. בסה"כ הועמדה התביעה על סך 11,540 ₪.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו הכחיש כל קשר לאירוע. הנתבע הסביר , כי הגיע למקום עבודתה של התובעת לאחר ששמע שמועות המאשימות אותו בגרימת נזק לרכבה של התובעת. לטענת הנתבע, השאיר את מספר הטלפון שלו ודרש כי התובעת תשוחח עימו בטרם ינקוט בהליכים כנגדה. התובע טען, כי מעולם לא ביקש או ניסה להגיע להסדר כלשהו עם התובעת.

4. בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם.

התובעת הציגה לבית המשפט באמצעות המחשב הנייד האישי שלה את סרטון האירוע, כפי שתועד במצלמות האבטחה שבחניון .
בית המשפט צפה בסרטון וניתן היה לראות בו אדם המחבל ברכבה של התובעת. האדם שנראה בסרטון הינו בעל קווי דמיון רבים לתובע, מבחינת תווי הפנים ומבנה הגוף והן מבחינת מאפיין ייחודי של התובע והוא - שיער ארוך האסוף כפקעת עגולה על קודקודו. יצוין , כי האדם הנראה ב סרטון היה לבוש במדי עור ך דין (מכנס שחור, חולצה לבנה ועניבה שחורה).

כמו כן, הוצגו לבית המשפט תמונות תקריב מתוך הסרטון. בתמונות ניתן לראות יותר בבירור את תווי פנים של האדם שהשחית את רכבה של התובעת . מעיון בהן, ניתן לציין בדרגת וודאות גבוהה כי מדובר בנתבע.

הנתבע הכחיש כל מעורבות באירוע ואף הכחיש כי היה במקום בזמן האירוע .
הנתבע הפנה את בית המשפט לתיק סע"ש 35763-05-16 בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בו התקיים דיון ביום 31.10.16, אשר התובע נכח בו. בהסכמת הנתבע, בית המשפט עיין בתיק הנ"ל ו מן העיון עלה, כי הדי ון באותו תיק הסתיים בשעה 10:15 (שעת סיום הדיון, כפי המופיע ב"נט המשפט" באירועים ב פרוטוקול).

5. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפניי, מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח תביעתה. להלן נימוק יי:

5.1 מחקירתו של הנתבע במשטרה עלה, כי החניה בה החנתה התובעת את הרכב הינה חנייה המצויה בבעלות דודו של הנתבע. הנתבע מתגורר בפלורנטין 48, תל אביב (בבניין שליד החניון) ונוהג לחנות בחניה זו באופן קבוע, ברשות דודו. הנתבע מתייחס לחנייה זו כאל חנייתו. (עמ' 2 ש' 7-16 ל חקירת הנתבע במשטרה ).

5.2 כפי שצוין לעיל, בית המשפט צפה בסרטון האירוע ש תועד במצלמות החניון. תווי פניו של האדם שנראה בסרטון דומים מאוד לתווי פניו של התובע (מבנה פנים צר, סנטר מחודד). גם מבנה הגוף של אותו אדם זהה לזה של התובע (מבנה גוף רזה). כאמור, האדם שבסרטון לבש מדי עורך דין. והחשוב מכל – לאדם שהופיע בסרטון היה מאפיין ייחוד י של התובע , שהינו השיער הארוך והדרך בה התובע אוסף את שיער ו כפקעת על קודקודו.

גם מתמונות תקריב שהוצגו לבית המשפט ניתן לקבוע בדרגת וודאות כמעט מוחלטת כי מדובר בתובע.

5.3. הנתבע הכחיש כי היה במקום במועד התרחשות האירוע והדגיש כי היה באותו זמן בדיון בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

אלא, שהכחשתו האמורה של הנתבע אינה מתיישבת עם הראיות האחרות, הממקמות את הנתבע במקום בשעת האירוע:
התובעת העידה, כי כשעתיים וחצי לאחר שחנתה קיבלה טלפון מן המשטרה ובו נמסר לה, כי התקבלה במשטרה הודעה לפיה רכבה חונה בחניה פרטית והיא מתבקשת להזיז את רכבה וכשהגיעה למקום ראתה כי רכבה הושחת . בחקירתו במשטרה הודה הנתבע כי הוא התקשר למשטרה על מנת לדווח כי רכב חונה בחנייתו (עמ' 2 ש' 15-16 לחקירה). בכך, מיקם את עצמו הנתבע במקום האירוע ובזמן האירוע.

זאת ועוד, הנתבע ציין בעדותו במשטרה, כי התקשר למשטרה על מנת לדווח על הרכב החונה בחנייתו לאחר שחזר מדיון (עמ' 3 ש' 52 לחקירה ). כלומר, הנתבע עצמו הודה כי חזר מן הדיון בבאר שבע והבחין ברכב התובעת חונה בחנייתו. ויש בדבר היגיון גם מבחינת לוח הזמנים, שכן הדיון הסתיים בשעה 10:15 והאירוע אירע לפי גרסת התובעת בין השעה 10:00 בבוקר לבין השעה 13:00. יוצא, כי היה לנתבע די והותר זמן לחזור מבאר שבע לתל אביב עד לשעת האירוע.

5.4 אציין, כי מעדויות הצדדים עלה, שבמסגרת חקירת המשטרה נטלה המשטרה דגימת טביעות אצבעות של הנתבע. לא הוברר מה עלה בגורלה של בד יקת טביעות האצבעות. בכל מקרה, בסרטון שהוצג לבית המשפט ניתן לראות כי האדם אשר השחית את רכבה של התובעת לא נגע ברכב בידיו אלא שרט את הרכב באמצעות כלי חד ובעט ברכב ברגליו. על כן, בכל מקרה, לא היה מצופה כי יימצאו טביעות אצבעות של המזיק על גבי הרכב.

5.5. זאת ועוד, התובעת העידה, כי זמן מה לאחר האירוע הגיע הנתבע למקום עבודתה והשאיר פתק עם מספר טלפון שלו וביקש לדבר עימה ולהגיע להסדר. הנתבע הודה כי הגיע למקום עבודתה של התובעת אך טען , כי הגיע לאור שמועות ששמע כי התובעת מאשימה אותו בהשחתת רכבה וביקש לדבר עם התובעת טרם הגשת תביעה כנגדה.

עצם העובדה כי הנתבע מצא לנכון להגיע למקום עבודתה של התובעת ולבקש לשוחח עימה "על שמועות" מלמדת על כך כי הנתבע ידע שיש אמת בשמועות אלו , כי היה מוטרד מן המחשבה כי בידי התובעת ראיות הקושרות אותו לאירוע ו כי מטרתו כשהגיע למקום עבודתה הייתה לברר מהן אותן ראיות .
ויתירה מכך, הצדדים מסכימים כי בסופו של דבר, לא התנהלה בין הצדדים כל שיחה לאחר האירוע. בנסיבות אלו, תמוה בעיניי מדוע הנתבע (שהינו עו"ד) לא פנה אל התובעת במכתב דרישה ו/או לא הגיש כנגד התובעת תביעת לשון הרע בגין הפצת השמועות החמורות הנ"ל.
סבורני, כי התנהלותו של הנתבע לאחר האירוע הינה התנהלות המלמדת על אשמה.

6. לאור מצבור הראיות הנ"ל - הסרטון והתמונות שהוצגו לבית המשפט, התנהלותו של הנתבע לאחר האירוע וכן ראיות הממקמות את הנתבע במקום האירוע ובשעת האירוע אני קובעת, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה כנגד הנתבע.

על כן, על הנתבע לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בגין האירוע .

7. הנזקים הנתבעים:

7.1. השתתפות עצמית בגין תיקון הרכב בסך 1,200 ₪ - רכיב זה הוכח באמצעות מכתב אישור הפסדים.

7.2. הפסד הנחת העדר תביעות בסך 780 ₪ - רכיב זה הוכח (מכתב אישור הפסדים).

7.3. פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין היעדרות של 20 שעות מהעבודה למטרת תיקון הרכב - התובעת הגישה מכתב מ טעם מעסיקה של הנתבעת בדבר עלות 20 שעות היעדרות של התובעת מעבודתה. ברם - לא ברור מן המכתב האם שעות ההיעדרות נוכו משכרה של התובעת. כמו כן, התובעת העידה כי היא עובדת בחנות תיקים. משמע, התובעת אינה נזקקת לרכב לצורך עבודתה ולא ברור מדוע היה עליה להיעדר כ"כ הרבה שעות ממקום עבודתה עקב תיקון הרכב.
על כן, אני קובעת כי רכיב זה לא הוכח ואינני פוסקת לתובעת דבר בגין רכיב זה.

7.4. רכיב עגמת נפש – מדובר באירוע יוצא דופן , במסגרתו גרם הנתבע במזיד לנזקים קשים לרכב התובעת. מן הראיות עלה, כי רכבה של התובעת היה באותה עת רכב חדש. בנסיבות אלו, מצאתי כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין עגמת נפש .

7.5. שכ"ט עו"ד – התובעת תבעה סך 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד . בית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות נגיש לאזרחים מן השורה לצורך הגשת תביעות באופן עצמאי, ללא צורך להיעזר בשירותי עורך דין. בשל כך, בית המשפט לתביעות קטנות אינו פוסק לתובעים הוצאות שהוציאו בגין קבלת סיוע ע"י עו"ד. ככל שתובעת מצא ה לנכון להיעזר בשירותיו של עורך דין, עשתה כן על חשבונה.

8. סוף דבר –
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך 4,980 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.10.16. כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.