הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בבית שמש ת"ק 71036-07-19

בפני
כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובעים

1.נחום קובובסקי
2.טלי רוכמן קובובסקי (נמחקה מהתביעה)

נגד

נתבעת

נייט סליפ סנטר (2000) פלוס בע"מ

פסק דין

1. התובעים רכשו מהנתבעת "נייט סליפ סנטר" כורסת טלוויזיה ביום 1.2.19 ושילמו עליה באותו היום. הצדדים הסכימו כי הכורסא תסופק עד לסוף חודש יוני 2019. ואולם, הנתבעת לא סיפקה את הכורס ה במועד שהובטח.

2. לבקשת הנתבעת הזמינו התובעים כורסה אחרת והובטח להם בכתב ביום 20.5.19 כי הכורסה תסופק להם עד ליום 16.6.19. הכורסה לא סופקה עד ליום 16.6.19.

3. לאחר מכן, הנתבעת התחייבה לספק כורסא בראשית חודש יולי 2019 ואף בכך לא עמדה.

4. הנתבעת התחייבה שוב לספק את הכורסא עד ליום 28.7.19 ולא עמדה בכך.

5. התובע טוען כי הוא זכאי לביטול והשבה בגין עלות הכורסה בסך של 3,000 ₪. כמו כן לטענתו, הוא זכאי לפיצוי בגין התחייבויות הנתבעת בסך של 15,000 ₪. כמו כן, לטענתו הוא זכאי לפיצוי בגין אובדן שני ימי עבודה בסך של 1,250 ₪ בגין כל יום. וכן הוא זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש בסך של 5,000 ₪.

6. לטענת הנתבעת, אכן ביום 1.2.19 רכש התובע שתי מיטות ספות וכורסת טלוויזיה. ביום ההזמנה סוכם כי הכורסה תסופק תוך פרק זמן של 120-90 ימים. בשל תקלה אצל היצרן בחו"ל לא נקלטה כראוי הזמנת הכורסה ולפיכך לא הגיעה הכורסה לארץ.

7. כן טענה הנתבע, כי במטרה לרצות את התובע, פנה נציג הנתבעת לתובע והציע לו כורסה חלופית שתשמש אותו עד להגעת הכורסה שהוזמנה. התובע נעתר וסופקה לו כורסה חלופית ביום 17.6.19 וזאת עד איסופה על ידי הנתבעת ביום 2.9.19. בנוסף , סופקו לתובע כפיצוי שתי שמיכות איכותיות שעלותן סך 750 ₪.

8. כמו כן ביום 3.9.19 זוכה חשבון האשראי של התובע בסך של 3,000 ₪.

9. גרסת התובע:

"אנחנו הזמנו כורסה מהנתבעת, הכורסה מעולם לא סופקה. מדובר בכורסת טלוויזיה פשוטה. רשום בהזמנה את סוג הכורסה. הנציג שנוכח כאן, אין לי שום טענה נגדו, הוא נתן לנו את השירות. הוא איש נחמד. הבטיחו לנו שיסופק לאחר חג הפסח. התקשרתי לחברה, הודיעו כי שכחו להזמין את הכורסה. התקשרתי למר מיקי מה עושים, אני מפנה לנספח 6, מדובר בטעות שלהם. מיקי אמר לי לגשת לחנות בתלפיות ואקח איזה כורסה שאני רוצה. אני לא מחפש תביעות. הלכתי לחנות של סימונס, בחרתי אותה כורסה בצבע אחר. גם את הכורסה השניה לא סיפקו 3 פעמים. הבטיחו בתחילת יוני לא סיפקו, הבטיחו בתחילת יולי לא סיפקו. לאחר מכן מיקי אמר תבוא אלי תבחר איזה כורסה שאתה רוצה. זה כבר הפעם השניה. בפעם השניה הזמנתי כורסה אחרת, ולא ניצלתי כדי לקחת יותר יקר. הזמנתי כורסה נוספת, מיקי הבטיח לספק ב – 16.6 אך גם לא סיפקו. לאחר מכן הבטיחו לספק ב- 13.7 וגם לא סיפקו. אחרי זה הבטיחו לספק ביום 23.8 , כמובן שחיכינו בבית ושוב לא סיפקו. מה אומרים בכתב ההגנה כלום"

10. גרסת הנתבעת:

"יש לנו הסכם שעו"ד נחום אומר שאני הבטחתי לו את הכורסה לפני פסח, לא מדויק. לנו יש הסכם שרשום שהתובע חתום שאספקת הכורסה 120 ימי עבודה. מכיוון שזה יבוא. מה שכן אמרתי, שאם הוא מצפה לקבל בפסח, לא יהיה. 120 ימי עבודה. החוזה נוצר ביום 1.2 , 120 ימי עבודה זה סוף יולי. למה הגענו לכל המקרה הזה, באמצע חודש מאי, עו"ד נחום החל להתקשר אלי ואת הסיפור שהכורסה לא הוזמנה, הוא סיפר לי. זה לא מדויק, הכורסה הוזמנה, הספק לא שלח. אנו יודעים ברגע שהקונטנר יוצא, אנו יודעים מה יש בתוכו. הכורסה לא הייתה בתוך. אני למעשה שכחתי לגמרי, אני לא עשיתי את ההזמנה, נרשם לו 120 יום. הוא התחיל לאיים שהוא עו"ד , אלמד אתכם לקח, את האמת נלחצתי. הלכתי לבעל הבית אמרתי לא רוצה בוא נבטל את ההזמנה, נתתי לו 4 אפשרויות, באותו רגע לבטל ההזמנה – יקבל את הכסף חזרה. גש לחנות תבחר כורסה אחרת, או להמתין לכורסה או לקחת כורסה מקבילה בצבע אחר. הייתי הכי הוגן בעולם. הייתי לחוץ. נחום דיבר עם אשתו החליטו להמתין לכורסה המקורית. המפעל עבר מאיזור כפר סבא לאיזור ברקן כל המפעל עצמו. זהו מפעל שגם מייבא מחו"ל וגם מייצא. יש לו מפעל להרכבה. ואז עבר מכפר סבא לברקן. האמת היה אי סדר בגלל המעבר. המפעל עבר בתחילת יוני – סוף מאי. נחום לא קיבל את הכורסה. אמרנו והבטחנו לו , ואני הבטחתי אישית 16.6 שתגיע הכורסה. הוא לא קיבל את הכורסה. אני אישית מקבל הבטחות ממחלקת שירות ומחלקת משלוחים ואני הבטחתי לתובע. הרגשתי מחויבות לדאוג ללקוח. במשך הזמן הזה לא הייתי בסניף, הלכתי לנהל סניף ברמת גן. הבטחתי לו שאני ממשיך לעקוב אחרי זה. ביום 16.6 הוא לא קיבל"

11. על פי הוראת סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. כלומר, חוזה מתגבש בין הצדדים כאשר הם מסכימים על תנאיי החוזה. על כן, כעולה מהאמור לעיל, בין הצדדים נכרת הסכם אותו הנתבעת צריכה הייתה לקיים. מקום שהתובעים שילמו את התמורה , צריכה הייתה הנתבעת לקיים את ההסכם ולספק את הכורסה בזמן שנקבע. במקרה דנן, אין חולק כי ההסכם הופר על ידי הנתבע ואין חולק כי נקשרו מספר הסכמים שכולם הופרו על ידי הנתבעת.

12. ככלל, על פי הדין, ולפי המודגש בפסיקה - חוזים יש לקיים [ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' יצחק צוניאשוילי (פורסם בנבו ; ניתן ביום 24.6.07)].

13. משהחוזה לא מקוים והוא מבוטל, בסעיף 9 חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 נאמר כך:

" (א) משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך.
(ב) בוטל החוזה בחלקו, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על מה שהצדדים קיבלו על פי אותו חלק."

14. עתה לאחר שהוכרע כי הנתבעת אחראית, עלינו לדון בשאלת הפיצוי המגיע לתובע. כאמור לעיל התובע עתר לפיצוי בסך של 25,000 ₪ וזאת בגין כורסה שעלותה מסתכמת לכל היותר בסך של 3,000 ₪. אקדים את המאוחר ואציין כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.

15. ראשית, במקרה דנן הושב הסכום ששילם התובע בגין הכורסה. אכן, לאחר שהחוזה לא יוצא לפועל, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה הייתה בלתי אפשרית. בענייננו, הוחזר סכום בסך של 3,000 ₪ על ידי הנתבעת לתובע.

16. שנית, מלבד ההשבה, הנתבעת פיצתה את התובע באמצעות מתן שמיכות במתנה בעלות של 750 ₪. דומה שמשעה שהתובע הסכים לקבל את השמיכות כמתנה, יש לראות מתת זה כחלק מפיצוי שניתן על ידי הנתבעת לתובע.

17. שלישית, הנתבעת השאילה לתובע כורסה לתקופה של מספר חודשים והתובע ניאות לקבל מתת זה. יש לראות אף עניין זה כחלק מפיצוי של הנתבעת לתובע.

18. התובע טוען לנזק כולל שנגרם לו בסך של 15,000 ₪. סכום זה מוגדר על ידי התובע כפיצוי בגין התחייבויות הנתבעת. כאשר התובע אינו מפרט את הנזק שנגרם לו, ההלכה היא בהתאם ל ע"א 355/80, פ"ד לה(2) 8 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, שבגדרה נאמר כך:

"שאלה אחרת היא, מהי מידת הוודאות והדיוק, המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי. האם עליו להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן לקבוע את מידת הנזק ואת שיעור הפיצוי במידת ודאות ודיוק מוחלטים, או שמא ניתן להקל עליו בעניין זה? ידועים מקרים, שבהם אין כל אפשרות להעריך את הפיצוי והנזק במידת ודאות מרובה. האם יש בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע ? הגישה המקובלת היא, כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי-האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים" (ע"א 525/79 [6] בעמ' 285). "מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדוייק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק (ע"א 525/79 [6], בעמ' 285). תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה .... על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר".

19. בהיעדר פירוט, אני סבור שהזמן שכילה התובע בהמתנה לכורסה, בהתכתבויות הרבות עם הנתבעת, בהכנת כתב התביעה, בהגשת כתב התביעה ובהתייצבות בבית המשפט לצורך הדיון צריכים לעמוד על סך של 2,000 ₪.

20. אדגיש, כי סכום זה בסך של 2, 000 ₪ נקבע על ידי גם בהתחשב בכך שהתובע יכול היה להקטין את נזקו. הכלל בעניין זה כאמור בעניין רע"א 868/17 שוהם אבן נ' רחל שוקר הוא כדלקמן:

" חובתו של הניזוק היא לעשות להקטנת נזקו (סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970). הניזוק אינו חייב לצאת מגדרו בנסותו למלא את חובת הקטנת הנזק, אך עליו לעשות את שצפוי שאדם סביר יעשה להקטנת נזקו (ע"א 320/87 גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(1), 743 (1991)). בנדון דידן קבע בית המשפט המחוזי שניתן היה לעשות פעולות נוספות לשם השכרת הדירה. הדברים מתקבלים על פניהם על הדעת, והכרעתו של בית המשפט סבירה על פי מה שהסיק מן החומר שלפניו. אכן, המשיבים יכלו גם הם לנסות ולמצוא שוכרים חלופיים, אך נדמה, וזה העיקר בהיבט של הקטנת הנזק, שהמבקשים יכלו לפעול באופן נמרץ יותר כדי למצוא שוכרים"

21. בענייננו, לא ברור לחלוטין , מדוע התובע לא ביטל את העסקה מיד לאחר שהחוזה הופר לראשונה. מדובר בכורסה פשוטה, לא תואר לה ולא הדר, ושכמותה ניתן לרכוש בקלות בחנות אחרת. זאת במיוחד כאשר נציג הנתבעת הציע לו לבטל את העיסקה ולקבל את כספו בחזרה מיד:

" זה לא מדויק, הכורסה הוזמנה, הספק לא שלח. אנו יודעים ברגע שהקונטנר יוצא, אנו יודעים מה יש בתוכו. הכורסה לא הייתה בתוך. אני למעשה שכחתי לגמרי , אני לא עשיתי את ההזמנה, נרשם לו 120 יום. הוא התחיל לאיים שהוא עו"ד, אלמד אתכם לקח, את האמת נלחצתי. הלכתי לבעל הבית אמרתי לא רוצה בוא נבטל את ההזמנה, נתתי לו 4 אפשרויות, באותו רגע לבטל ההזמנה – יקבל את הכסף חזרה. גש לחנות תבחר כורסה אחרת, או להמתין לכורסה או לקחת כורסה מקבילה בצבע אחר. הייתי הכי הוגן בעולם. הייתי לחוץ" .

22. מסכום זה בסך 2,000 ₪ יש לנכות סכום בסך של 750 ₪ בגין השמיכות אותן קיבל התובע במתנה.

23. מנגד, אינני סבור שהתובע זכאי לפיצוי בגין אובדן שני ימי עבודה בסך של 1,250 ₪ בגין כ ל יום וזאת מהסיבה שיכול היה להוכיח סכום ז ה באופן מדויק וחדל משלא עשה כן על ידי הצגת ראיות ברורות. בנוסף, אני סבור כי לא הוכח שהתובע נמנע מעבודה במשך יומיים.

24. כמו כן, אינני סבור, כי יש לפצות את התובע בגין עוגמת נפש וזאת שכן הכלל הוא ש"גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין." יוזכר בעניין זה, כי במשך ת קופה ניכרת נהנה התובע מכורסה שהושאלה לו על ידי הנתבעת מבלי לשלם עבורה וכן יצוין כי כאמור, יכול היה התובע להקטין את נזקו אילו היה רוכש כורסה חדשה מיד לאחר שהופר החוזה לראשונה.

25. מכל המקובץ, הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,250 ש"ח וכן 250 ₪ הוצאות המשפט בהתחשב באמור לעיל סעיף 19 וזאת תוך 30 יום מהיום. התובעת לא התייצבה לדיון ולא טרחה להודיע מבעוד מועד לבית המשפט, משכך מורה למחקה מהתביעה.

ניתן היום, ה' טבת תש"פ, 02 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.