הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בבית שמש ת"ק 24455-01-19

בפני
כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובעת

גילה רוזנר

נגד

נתבעת

ויגור נסיכויות בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית שהוגשה מכוח תקנות ביטול עסקה בבקשה להשבת שווי פריט הטובין שנרכש. פריט הטובין הינו תיק עור שרכשה התובעת מן הנתבעת. התיק אינו מצוי בתוספת לתקנות ביטול עסקה ומשכך לא קמה לתובעת זכות הביטול, כאמור בתקנה 2 לתקנות ביטול עסקה. אקדים את המאוחר ואציין כי דין התביעה להידחות.

א. רקע

1. בפני תביעה כספית שהוגשה מכוח תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 (להלן: "תקנות ביטול עסקה") על ידי התובעת גילה רוזנר (להלן: "גילה"). גילה תובעת את חברת ויגור נסיכויות בע"מ (להלן: "חברת ויגור") על סך של 849 ₪ בגין ביטול עסקה ועוגמת נפש.

2. חברת ויגור היא חברה ותיקה, הרשומה כדין בישראל ובבעלותה שתי חנויות למכירת תיקים ומזוודות.

3. ביום 12.11.18 רכשה גילה מחברת ויגור תיק עור מסוג "קריסטינה" בשווי 349 ₪ (להלן: "התיק"). התיק נרכש מחנות הממוקמת בקניון ביג פאשן בבית שמש (להלן: "החנות").

4. למחרת (13.11.18), פנתה גילה אל חברת ויגור וביקשה להחזיר את התיק ולקבל החזר כספי, כלומר לבטל את העסקה. בקשתה זו של גילה נענתה בשלילה ונמסר לה כי לא ניתן לקבל החזר כספי אלא רק זיכוי כספי, עמו תוכל גילה לחזור ולרכוש מוצרים אחרים.

5. במעמד זה, הופנתה גילה אל שלט המורה כדלהלן (להלן: "השלט"):

"- ניתן להחזיר כל מוצר שנרכש (למעט מוצרים שנרכשו במבצע או במכירת סוף עונה), זאת בתוך 30 ימים ממועד הרכישה ובהצגת חשבונית או שובר החלפה.
- כנגד החזרת המוצר יינתן זיכוי לרכישה בחנות שתוקפו 3 שנים.
- ההחזרה מותנית בכך שהמוצר לא נפתח, לא נפגם ולא נעשה בו כל שימוש.
- יובהר כי האמור אינו חל על עסקאות שנפל בהם פגם כלשהו "

6. משלא נכח אחראי בחנות חברת ויגור, השאירה גילה מספר טלפון והובטח לה כי מנהל יחזור אליה. באותו היום, בשעות הערב יצר עמה קשר בעל החנות ומסר לה, כי בהתאם לתקנות ביטול עסקה אין החזר על מוצרים לא ארוזים , ובכללם תיקים מזוודות וארנקים. ביום 18.11.18, פנתה גילה באמצעות בא כוחה אל חברת ויגור במכתב, בו ביקשה בשנית לבטל עסקה ולקבל החזר כספי על התיק. עוד טענה גילה בפנייתה זו, כי מדיניות החזרת המוצרים המצוינת בשלט עומדת בניגוד לתקנות ביטול עסקה ומהווה פגיעה בכלל ציבור לקוחותיה של חברת ויגור.

7. ביום 26.11.18 השיבה חברת ויגור לגילה במכתב, כי מדיניות החזרת המוצרים שלה הינה חוקית. זאת כאמור נוכח ייעוץ משפטי שקיבלה חברת ויגור וכן בהתאם לתשובת המועצה לצרכנות (להלן: "המועצה").

8. ביום 2.12.18 פנתה גילה בשנית באמצעות בא כוחה, אל חברת ויגור במכתב נוסף. במכתב הנוסף פורטה תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה לשיטתה והסבירה גילה לחברת ויגור כי היא מפרה את הוראות תקנות ביטול עסקה. כן צורפה תגובתה של חברת ויגור מיום 3.2.19 לכתב הגנתה. תשובתה זו של חברת ויגור המשיכה את קו ההתנגדות לביטול העסקה כאמור לעיל.

ב. טענות הצדדים

1. לטענת גילה, אילו ידעה כי יש צורך באריזה על מנת לבטל עסקה, הרי שהייתה מבקשת את האריזה, או לחלופין מבקשת לארוז את המוצר הנרכש.

2. עוד טוענת גילה, כי תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה קובעת בעניינה, כי כל עוד התיק לא נפגם ולא נעשה בו שימוש רשאית היא לבטל עסקה. לדידה, אי מתן החזר כספי הינו פגיעה בזכויותיה.

3. כן טוענת גילה כי השלט לוקה בחסר שכן לא נרשמה בו מדיניות החזר כספי אלא רק זיכוי כספי.

4. לטענת חברת ויגור, היא אינה מפרה את הוראות תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה. לדידה, גילה מתעלמת מן העובדה כי תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה מכילה רשימה סגורה של פריטים עליהם התקנה חלה.

5. עוד טוענת חברת ויגור, כי על אף שהביאה הוכחות בתשובותיה אל גילה לגבי עמדת המועצה, חברת ויגור פנתה אל המועצה בשאילתה על מנת לוודא שהיא נוהגת כדין. כך נענתה על ידי המועצה כי:

"תיקים, ארנקים ומזוודות אינם נכללים בתקנות ביטול עסקה אשר נכנסו לתוקפן בתאריך 14/12/2010."
וכן:
"לאור האמור בתקנות, בית העסק רשאי לפעול עפ"י מדיניותו לעניין ביטול עסקה/ החלפת מוצר" .

6. כך, לעמדת חברת ויגור, הוראות הדין עמה וכי הגשת התביעה דנן נוגעות בחוסר תום לב והתעשרות שלא כדין. לדידה, ההתכתבות בינה לבין גילה נועדה לסיים את הסכסוך במהרה ובמטרה למנוע הוצאות נוספות לצדדים.

7. עוד טוענת חברת ויגור כי לא ניתן למכור תיקים באריזה סגורה הרמטית. לטענתה, התיק, ככל שאר התיקים בחנות נמכר בתפזורת. ככל שהייתה מבקשת גילה לקבל את התיק באריזתו, הרי שהייתה מקבלת הייתה מקבל אותו בנייר אריזה ולא באריזתו הסגורה הרמטית.

8. בדיון שנערך בפני, טענה גילה באמצעות בא כוחה, כי ארנקים ותיקים לא נמצאים ברשימת הפריטים עליהם לא יחולו התקנות לביטול עסקה. זאת בהתאם למפורט בתקנה 6 לתקנות ביטול עסקה. כך לא התכוון המחוקק לשלול את תחולת תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה.

ג. השאלות שבמחלוקת

  1. האם תקנות ביטול עסקה חלות על ארנקים ותיקים?
  2. האם אריזה מתבקשת, מקימה את הזכות לביטול עסקה?
  3. האם השלט לוקה בחסר?

ד. דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים, ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי כי דין התביעה להידחות. ואפרט להלן את החלטתי זו. בטרם אדרש לשאלות שבמחולקת ראוי כי אעמוד על המסגרת הנורמטיבית בענייננו:

2. חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") מבוסס על שתי תובנות עיקריות. הראשונה כי בין הצרכן לעוסק פערי כוחות מובנים לטובת העוסק, והשנייה כי לצורך קיומם של יחסים הוגנים בין עוסק לצרכן נדרשת שקיפות וכן נדרשות הגנות נוספות מעבר לאלו הקבועות בחקיקה הכללית. (ראו ד"ר אורנה דויטש, מעמד הצרכן במשפט, נבו, 2002, עמ' 27.)

3. בחוק הגנת הצרכן מצויות שלל דרכי ביטול והוראות, בהתאם לדרך בה בוצעה העסקה. כך למשל סעיף 14ג לחוק הגנת הצרכן, עוסק בעסקאות מכר מרחוק דרכי הביטול והתנאים המיוחדים לגביהם ניתן לבקש ביטול עסקה במקרה בו התבצעה עסקה במכר מרחוק. בעניינו אין חולק כי העסקה שבוצעה בין הצדדים היא עסקה רגילה. תקנות ביטול עסקה מתייחסות לעסקאות רגילות, דרכי הביטול והתנאים בהם קמה זכות הצרכן לבטל עסקה במעמד חד צדדי.

4. תקנות ביטול עסקה חוקקו בהתאם להוראות סעיף 14ו(ב) לחוק הגנת הצרכן:

"(ב) השר יקבע הוראות לצורך ביצוע הוראות סעיף קטן (א), ובכלל זה לענין החזרת התמורה ששילם הצרכן בעבור הטובין או השירותים, לרבות אופן וסוג ההחזר הכספי, וכן נסיבות שבהן –
(1) הזכות לבטל את העסקה תחול, לא תחול או תוגבל;
(2) יהיה רשאי העוסק לנכות מסכום ההחזר הכספי דמי ביטול, בשיעור שיקבע."

האם תקנות ביטול עסקה חלות על ארנקים ותיקים?

5. תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה קובעת כדלהלן:
"צרכן רשאי לבטל הסכם בהתאם לפסקאות ( 1) עד ( 7) ובלבד שביטול הסכם לרכישת טובין יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש;"
תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה מפרטת את "לוח הזמנים" ואת התנאים לפיהם קמה לצרכן הזכות לבטל עסקה במעמד חד צדדי. כאשר קמה לצרכן הזכות לביטול עסקה מכוח תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה, העוסק מחויב להשיב לצרכן את כספו ורשאי הוא לחייבו בניכוי 5% או 100 שקלים לפי הנמוך משניהם כלשון תקנה 5 לתקנות ביטול עסקה (להלן: "דמי הביטול"):
"5. (א) ביטל הצרכן את הסכם הרכישה, כאמור בתקנה 2, רשאי העוסק לגבות מהצרכן דמי ביטול בשיעור של 5% ממחיר הטובין או מערך השירות או 100 שקלים חדשים לפי הנמוך מביניהם."

6. בסיפא לתקנות ביטול עסקה מצויה התוספת, בתוספת מפורטים הפריטים השונים עליהם חלה תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה. בתוספת לא מצאתי כל אזכור לתיקים או ארנקים, פשיטא - תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה אינה חלה על התיק נשוא התביעה דנן.

7. תקנה 6 לתקנות ביטול עסקה מפרטת על אלו טובין לא תחול זכות הביטול:
"(א) זכות הביטול כאמור בתקנות אלה לא תחול לגבי –
(1) ריהוט שהורכב בבית הצרכן;
(2) טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות;
(3) טובין שעל פי דין אין להחזירם;
(4) מוצרי מזון;
(5) תרופות ותוספי תזונה;
(6) טובין פסידים;
(7) מידע כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995;
(8) טובין הניתנים להחלטה, לשעתוק או לשכפול, שהצרכן פתח את אריזתם המקורית;
(9) הלבשה תחתונה לרבות בגדי ים;
(10) גז, כהגדרתו בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשמ"ט-1989;
(11) תכשיט שהמחיר ששולם בעדו גבוה מ-3,000 שקלים חדשים, למעט שעונים;
(12) שירותי הארחה, נסיעה, חופש ובילוי המתבצעים במלואם מחוץ לישראל .....".

8. הרשימה המנויה בתקנה 6 לתקנות ביטול עסקה קובעת שעל הפריטים המנויים בה לא תקום זכות הביטול. תקנה זו שוללת מקרים בהם לכאורה קמה לצרכן זכות ביטול בהתאם לתקנה 2 לתקנות ביטול עסקה.

9. דוגמא יפה לכך היא תקנה 6(א)(9) – "הלבשה תחתונה", בעוד שתקנה 2 לתקנות ביטול עסקה מאפשרת את זכות ביטול העסקה בביגוד והנעלה בתנאים מסוימים, תקנה 6(א)(9) קובעת כי אין זכות ביטול בהלבשה תחתונה.

10. משכך, לא נותר לי אלא לדחות את טענתה של גילה, לפיה תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה מאפשרת את החזרת התיק וקבלת זיכוי כספי. אני מבכר את טענת חברת ויגור לפיה תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה מכילה רשימה סגורה של פריטים עליהם התקנה חלה.

11. באשר לטענתה הנוספת של גילה, לפיה תקנה 6 לתקנות ביטול עסקה אינה שוללת את זכות הביטול בעניינה גם היא נדחית. לא ניתן להסיק מהוראות התקנה כי כאשר פריט טובין אינו מצוין בה הרי שהיא יוצרת הסדר חיובי לגביו. טענה זו משוללת כל יסוד כאשר תקנה 2 קובעת הסדר מקיף ומפורט לקניית זכות הביטול על ידי הצרכן.

האם אריזה מתבקשת, מקימה את הזכות לביטול עסקה?
12. בכתב התביעה וכן בדיון שנערך בפניי, טענה גילה כי אילו ידעה שיש צורך באריזה על מנת לבטל עסקה, הרי שהייתה מבקשת את האריזה או לחלופין מבקשת לארוז את המוצר הנרכש.

13. בתקנה 1 לתקנות ביטול עסקה הוגדר המונח "אריזה מקורית" כך:
"בתקנות אלה –
"אריזה מקורית" – חפץ וכל חומר שהוא המשמש את היצרן או היבואן, כעטיפה למוצר שייצר או ייבא ושאינו מהווה חלק בלתי נפרד מהמוצר ואינו חיוני לצורך השימוש במוצר;"

14. בסיפא תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה נקבע כי החזרת הטובין באריזה המקורית תהווה ראיה לכך שלא נעשה שימוש בטובין:
"החזרת הטובין באריזה המקורית תהווה ראיה מספקת לאי-עשיית שימוש בהם"

15. מכאן, ככל שצרכן מבקש להחזיר פריט טובין, והוא עומד במסגרת הזמנים המפורטים בתקנה 2 לתקנות ביטול עסקה ופריט הטובין מצוי בתוספת. העוסק לא יוכל לטעון כי נעשה שימוש בפריט הטובין, אם זה הוחזר באריזתו המקורית או לכל הפחות יצטרך להתגבר על הוכחה זו.

16. בנידון דידן, אין כל משמעות לכך שהתיק לא נמכר באריזתו המקורית נוכח הקביעה לעיל כי לא קמה לגילה זכות הביטול מכוח תקנה 2 לתקנות ביטול עסקה. על כן לא נותר לי אלא לדחות את טענתה זו של גילה.

האם השלט לוקה בחסר?

17. הוראותיו של חוק הגנת הצרכן מחייבות גילוי מלא מצידו של העוסק מחד, ואוסרות על הטעיה והשפעה לא הוגנת על הצרכן מאידך. הוראות אלו נועדו להבטיח כי צרכן יוכל לקבל את מלוא המידע טרם קבלת החלטה באשר לרכישת הטובין או קבלת השירות וכי התנהלותו של העוסק מולו לא תהיה כזו שמנצלת את פערי הכוחות הטבעיים לרעתו של הצרכן, והכל במטרה להבטיח כי עסקאות צרכניות יתבצעו על בסיס יחסים הוגנים. (ראו סיני דויטש, דיני הגנת הצרכן, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2001, עמ' 571)
18. עקרונות אלו קיבלו ביטוי בדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 11.8.2003), שם צוין כי:

"לחוק שהוא חלק מן החקיקה הצרכנית, תכליות רבות שליבתן היא הגנה על הצרכן מפני העוסק, בעל המעמד הכלכלי העדיף, וצמצום פערי הכוחות וחוסר השוויון בעמדות המיקוח של הצדדים. מטרתו להשליט אורחות התנהגות ראויות על המגזר העסקי ולקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק. הוא נועד לחזק את האוטונומיה האישית של הצרכן ואת זכותו לכבוד על-ידי הבטחת יכולתו לבחור בחירה מושכלת במוצר ובשירות על-ידי כך שיקבל את כל המידע האמיתי הרלוונטי ולמנוע ניצול לרעה של מעמדו החלש יותר של הצרכן.
הוא נועד להוציא מידיו של העוסק את אשר גבה שלא כדין מן הצרכן עבור מוצר או שירות, ובדרך זו להחזיר לצרכן את אשר נגבה ממנו שלא כדין ולהפוך גבייה כזו לא רק לבלתי ראויה אלא גם לבלתי משתלמת. ההגנה על הצרכן משמשת גם אמצעי לקידומה של תחרות הוגנת בין עוסקים, שהיא גורם חשוב בפעילות משקית וכלכלית תקינה (לסקירת תכליות החקיקה הצרכנית ראו: א' דויטש בספרה הנ"ל [55], בעמ' 37-27; וכן ראו דברי המבוא להצעת חוק הגנת הצרכן, בעמ' 302)."

19. אפנה גם לאמור ברע"א 3429/13 ישי רז נ' גוליבר תיירות בע"מ (פורסם בנבו, 13.4.2014):
"אחת ממטרותיו המרכזיות של חוק הגנת הצרכן, החשובה לענייננו, היא מסירת מלוא המידע הנדרש לצרכן לצורך קבלת החלטה מושכלת המגשימה במלואה את עיקרון חופש ההתקשרות בחוזים (עניין תנובה, פסקה 25; עניין ברזני, בעמ' 398; ע"א 3613/97 אזוב נ' עירית ירושלים, פ"ד נו(2) 787, 801 (2002)). במסגרת זו מנסה החוק באמצעות הסדרים שונים לגשר על פערי המידע המובנים הקיימים בין העוסק לבין הצרכן."

20. בעניין השלט שהוצב בחנות הרי שפרשנות סעיף 4ג. לחוק הגנת הצרכן מביאה למסקנה הבאה: במסגרת סעיף 4.ג. שעניינו "חובת מדיניות החזרת טובין" נאמר במסגרת סעיף קטן (א) כי עוסק המוכר טובין יציב במקום עסקו שלט. ואולם במסגרת סעיף 4.ג. (ד) (4) נאמר כי "הוראות סעיף זה לא יחולו על ...(4) טובין שבהתאם להוראות שניתנו לפי דין אין להחזירם". המשמעות היא כי המוצרים שהוחרגו עקב תקנות ביטול עסקה הינם בגדר טובין שבהתאם להוראות שניתנו לפי דין - אין להחזירם . על כן , יש לומר שהשלט בענייננו אינו רלוונטי, כיוון שהוראות הדין קובעות אחרת.

21. נוכח הקביעות לעיל, לא נותר לי אלא לקבוע כי לא נפל פגם בהוראות המצוינות בשלט. במקרה דנן הסדר הביטול המצוין בשלט אותו מציעה חברת ויגור הינו בבחינת הסדר הוגן.

22. לפני סיום אעיר כי בדיון שבפניי טען נציג הנתבעת כי ישנה תופעה מוכרת לפיה צרכנים רוכשים תיקים לאירוע חד פעמי ומבקשים להחזירו לאחר מכן:
"ישנה גב' שרוכשים מוצר לאירוע נקודתי חד פעמי בערב כי הוא מתאים לבגדים זה יכול להיות גם בתרמיל שאדם לוקח ל24 שעות משתמש ומחזיר והטיקט לא מפריע לו, כשמדובר בתיק קטן אפשר להכניס את הטיקט פנימה מה שבבגד לא יכול לקרות. המתקין התקנות מודע לזה"
(עמוד 4, שורה 7-9 לפרוטוקול הדיון מיום 29.4.19)

23. ההצדקות הנורמטיביות לזכות הביטול הן רבות וראוי להביא את דבריו של המלומד סיני דויטש במאמרו "זכות הצרכן לחרטה מעסקה: הצדקות, היסטוריה חקיקתית וניתוח כלכלי" (121), שערי משפט ט, (אוקטובר 2017):

"ההצדקות הנורמטיביות לזכות הביטול הן רבות: הגנת הצרכן מפני החלטות פזיזות ושגויות; מתן אפשרות לצרכן לשקול מחדש את העסקה לאחר השלמת פרטים; חיסכון בהתדיינות משפטית אם היה פגם במוצר; מניעת בזבוז כלכלי אם הצרכן יישאר עם נכס שהוא אינו מעוניין; חיסכון בהשקעת זמן וכסף לבירור כל העובדות במלואן לפני הרכישה, שכן ניתן להשלים את המידע לאחר הרכישה".

24. אלא שגילה לא הביאה ולו טעם אחד מאלה.

25. מכל המקובץ דין התביעה להידחות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, בהעדר הצדדים.